חכם צבי י״גChakham Tzvi 13
א׳מקנדיאה אשר בארץ איטליאה
1
ב׳בק"ק קאנדיאה מינו לחתן תורה איש א' שזה שנים בהיותו תוך המהפכה של שאלוניקי נהפך לדת ישמעלים כי שמע לכת המשוגעים הרשעים המאמינים בש"ץ וכאשר חזרה דעתו עליו ונפקחו עיניו וראה כי הם אין ואפס וכל מעשיהם תוהו חזר לדת אמת ועשה תשובה נכונה ומן אז והלאה בתורת ה' חפצו ונוהג בישרות הולך תמים ופועל צדק ככל אחיו בנ"י הטובים והישרים ויש שקראו ערעור לומר שאינו ראוי להיות חתן תורה:
2
ג׳תשובה נלע"ד דאין בדברי המערערים ממש דאף להסוברים דכהן שהמיר וחזר בתשו' אינו נושא את כפיו היינו משום דס"ל כיון דאיתקוש ברכה לשירות כי היכי דפסול לעבודה פסול נמי לברכה וכן הפוסלים ש"צ שהמיר אף אם חזר בתשובה היינו משום דבעינן שלא יצא עליו שם רע. אבל בקורא בתורה לא בעינן ולא קפדינן אהנך מילי אלא שבהיותו עומד ברשעו אין נכון לקרותו לתורה כענין שנאמר ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי אבל בבע"ת לא עלה על לב אדם מעולם למונעו מלקרות בתורה. וכ"ת הנך פסוקים שאני דהא א"ר גידל א"ר ח' פסוקים שבתורה יחיד קורא אותם ופי' במרדכי בה"ק שפירוש יחיד היינו ת"ח וכדאמרינן לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה שתי תשובות בדבר חדא שכל הפוסקים חלוקים על פירוש זה ועוד לענ"ד פירוש זה סתור מדברי הגמ' דאמרינן כמאן אזלא הא דא"ר גידל א"ר ח' פסוקים שבתורה יחיד קורא אותם לימא רב יהודא ודלא כר"ש וכו' ואי ס"ד דפירוש יחיד קורא אותם לחשיבותא היא דהיינו דוקא ת"ח היכי ס"ד דתיתי כרבי יהודה הא לר"י גריעי הנך ח' פסוקים משאר כל התורה דכה"ת משה מפי הגבורה כתבה והנך ח' פסוקים יהושע כתבם ואמאי תהיה להם מעלה יותר מכה"ת שכל התורה כל אדם קורא אותה וח' פסוקים אלו דוקא ת"ח ודוחק לומר דהיא הנותנת כי היכי דלא ליזלזלי בהו דאין זה דבר פשוט וברור דלימא סתמא כרבי יהודה דבשלמא לאינך פירושי שיקרא לבדו בלי סיוע ש"צ היינו משום דאינו דומה לשאר ס"ת שהקב"ה אומר ומשה אומר וכותב הטעם ידוע וכן לפי' ר"י שלא יפסיק בהם שזה דבר פשוט להראות שהם משונים מכל התורה ולא די שאינו שנוי למעליותא אלא אף לגריעותא. אבל לפירוש יחיד ת"ח שהוא שינוי לשבח מנא ידעינן ליה אי לאו בפירוש איתמר וביותר לדברי הרמב"ם ז"ל שכתב פי"ג מה' תפלה ח' פסוקים שבסוף התורה מותר לקרות אותם בב"ה בפחות מעשרה. הרי שפיחת מעלתם ולא העדיף ועינינו הרואות נוהגים לקרות לחתן תורה לאשר ישר בעיניהם החכם יהיה או סכל אם דל ואם עשיר. ובלבד שידר נדרים ונדבות הראויות וגם מוהרמא"י ז"ל כתב בהגה' שנהגו לסיים אף על קטן העולה באופן שמן הדין הגמור אין שום פקפוק למנוע בעל תשובה זה מלהיות חתן תורה: ואף אם באנו לחוש לתקנת מהר"א קאפסאלי שהביא בכה"ג שתיקן בעירו שלא יסיימו התורה אלא על חשוב שבעיר אין זה מונע האיש הלזה ממצוה זו כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד וחשובים הם לפני המקום יתברך.
3
ד׳וראיתי בספר לחם רב סי' ג' הק' על הרמב"ם שסובר דבשחיט' דוקא הוא דבשוגג קרבנו ריח ניחוח אבל בהשתחוה והודה אפי' בשוגג אין קרבנו ריח ניחוח דהיכי עביד צריכותא עם אחריני הא בשחיטה פליגי במזיד אבל בשוגג כ"ע מודו דקרבנו ריח ניחוח ובאינך תרי פליגי אפי' בשוגג דאית ליה לרב ששת דאין קרבנו ריח ניחוח וא"כ ל"ש לומר ליפליגי בשחיטה ולא באינך או באינך ולא בשחיטה כיון דהם מחלוקות שונות זמ"ז עכ"ד. ונראה ליישב דסד"א זדון שחיטה תיתי מק"ו לר"ש משגגת זריקה. להכי מצריך לה. ושגגת שחיטה פשיט' שאין להביאה לא מדין ק"ו ולא במה מצינו והאי דקאמר נמי ואי אשמועינן שחיטה עכ"ח לאו אשחיטה לחוד קאי אלא אף אקמייתא שהיא שגגת זריקה נמי קאי. והצריכותא הוא באופן חזק. לומר דאי לאו דאשמעינן השתחוה בהדיא לא זו בלבד דלא הוה ידעינן לה בשגגה ול"ה ילפינן לה משגגת זריקה אלא אף זדון השתחויה לא הוה ידעינן ול"ה ילפינן לה מזדון שחיטה. ומה שחשב בתשו' הנזכרת שהכ"מ לא מצא מקום על דינו של הרמב"ם בכהן שהמיר לע"ז וכו' קשה לשמוע שהרי הוא ז"ל בעצמו כתב בה' ביאהמ"ק על דין מודה בה וקבלה עליו באלוה. בפשיטות שזה כר"ש שם בגמ' והאיך נעלם ממנו בה' נשיאות כפים. ואפשר דקש"ל להכ"מ ז"ל מנ"ל להרמב"ם דבהמיר אפי' בשוגג לא מהניא ליה תשו' דילמא דוקא במזיד דומיא דשחיטה. וה"ה דמצי למיפרך הך פירכא בה' ביאהמ"ק אלא שכבר הניחה בצ"ע בה' תפלה הקודמת. ואשר אני חושב בדעת הרמב"ם ז"ל הוא דנפק"ל מדיוק לישנא דתלמודא דבשחיטה פירש ואמר הזיד ובהשתחוה והודה סתים ולא פירש ש"מ בכל גוונא מיירי ואפי' בשוגג ואין לומר דוק לאידך גיסא מדבזריקה פירש שגג בזריקה. ובהשתחוה והודה לא פירש ש"מ דבמזיד מיירי. הא ודאי לאו כלום הוא דכל היכא דסתים מיסתם אית לן למימר דבכל גוונא מיירי דאי ס"ד בחד צד הו"ל לפרושי אלא ע"כ דיוקא קמא עיקר. ומה שנתקשה בכ"מ בה' נש"כ על מ"ש הרמב"ם כהן שעע"ז בין באונס וכו' אינו נושא כפים הא מנ"ל. והרב בעל לחם רב עלה על דעתו לעשותו ט"ס ולכתוב במקומו במזיד ולי נראה שיש להרמב"ם ראיה מפרק ר' ישמעאל דף נ"ב ע"ב בעא מיניה רבי יוסי בן שאול מרבי כלים ששימשו בהן בבית חוניו מהו שישתמשו בהן בביהמ"ק וקמבעיא ליה אליבא דמ"ד בית חוניו לאו בית ע"ז הא דתנן כהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמש בבהמ"ק כהנים הוא דקנסינהו רבנן משום דבני דעה נינהו אבל כלים לא או דילמא ל"ש א"ל אסורין הן. הא קמן דטפי מיסתבר למיקנס כהנים אף שוגגים משום דבני דעה נינהו מכלים. וכיון דפשיט ליה ר' לר"י בן שאול דאפי' כלים אסורים אף שבודאי אנוסים נינהו מכ"ש כהנים אנוסי' דאסירי. ועוד אשוב אתפלא על עיקר תמיהת הרבנים ז"ל דמאי ק"ל מאונס. דטפי מיסתבר למיסר אנוסים משוגגים. שהרי ע"ז היא מאותן שיהרג ואל יעבור ומן הדין לקונסם יותר משוגגים כיון שעברו ולא נהרגו אף שאין חייבין מיתה כיון שבאונס עברו מ"מ הרי עברו במזיד על מצוות ה' משא"כ בשוגגין. וכיון דאשכחן דשוגגין אסורין אף שלא עברו במזיד על שום דבר. כ"ש אנוסין שעברו במזיד על ונקדשתי וחללו שם שמים במזיד. ואל תשיבני מחיוב חטאת שבשוגג חייב ובמזיד פטור. דאדרבא הא קולא היא לשוגג דאי"ל כפרה בחטאת כדאמרינן בעלמא עברות קלות שניתנה שגגתן לכפרה אבל אונס לא ניתנה עברתו לכפרה בקרבן חטאת. ודע דהא דאמרינן בגמ' כהנים הוא דקנסינהו רבנן לא קאי אלא אאותן ששמשו בבית חוניו ולמ"ד בי"ח לאו בית ע"ז הוא. אבל באותן ששמשו בבית ע"ז ל"ש למימר קנסינהו דמקרא מלא הוא יען אשר ישרתו אותם לפני גילוליהם וכו' ולא יגשו אלי לכהן לי ואך לא יעלו כהני הבמות וכו' כבר פירשיז"ל בנימוקיו שהן במות לע"ז וא"ת אי הכי מאי קא דייק רש"י בתשו' הובאה בתוס' שילהי מנחות מדקתני לא ישמשו בירושלם דמשמע דווקא בירושלם הא בנוב וגבעון שרי ומכ"ש בזה"ז דליכא עבודה כלל, דילמא הך דיוקא הוא דוקא לב"ח דלאו בית ע"ז הוא למתניתין אבל בשמשו לע"ז אפי' בנוב וגבעון אסירי וי"ל דס"ל ז"ל דכל האסור בזה מן הדין קנסו בזה ועוד דקרא נמי כתיב על מזבח ה' בירושלם. ואיך שיהיה הדבר ברור שאין למנוע האיש ההוא מלהיות חתן תורה כאמור והנלע"ד כתבתי.
4
ה׳צבי אשכנזי ס"ט בהרב המובהק כמוהר"ר יעקב זלה"ה.
5
