חכם צבי ט׳Chakham Tzvi 9
א׳ק"ק פרנקפורט דאדרא תנ"א לפ"ק.
1
ב׳אתרוג שניטל עוקצו ילמדנו רבנו אם מברכין עליו ביום ראשון בשעת הדחק שאין אחר בעיר:
2
ג׳תשובה מחלוקת ישנה היא בין הפוסקים והרא"ש מהסוברים שמברכין עליו בשעת הדחק. וכתב לתרץ תמיהת הראב"ד דהאיך יתכן דשלא בשעת הדחק הוא פסול ובשעת הדחק יוצאין בו ומברכין עליו דהכתוב מסרו לחכמים: ובעיני יפלא דלא אמרינן הכי אלא בשני כתובים המכחישין זא"ז כאותה דפרק אין דורשין באיסור מלאכה בחש"מ דההכרעה מסורה לחכמים אבל כשאין גילוי בפסוק להכשיר את הפסולין מסירה זו מניין ול"ד למ"ש הר"ן ריש לולב הגזול וז"ל אבל הכתוב לא פרט כלום בהדר אלא סתם ואמר שתהא מצוה זו מהודרת ומסרה לחכמים ז"ל דהתם שאני דעכ"פ איכא הדר באותו מקצת שנשאר ממנו אבל להכשיר מה שאינו הדר לגמרי זהו ודאי סותר הכתוב לגמרי: ואפשר לומר דאף הראב"ד החולק דוקא ביבש שהוא פסול כל ז' לדעתו ז"ל אבל באתרוג חסר דכשר בשאר ימים ומברכין עליו כדאמרינן ר' חנינא מטבל בי' ונפיק בי' אף הוא מודה דמברכין עליו אפילו ביום ראשון דנהי דאינו יוצא בו מן התורה מ"מ מדרבנן מחויב ליטלו ולברך עליו כדרך שמברך עליו בשאר ימים כדי שלא יהא יום ראשון קל משאר ימים והא דחלוק יום ראשון משאר ימים היינו בדאיכא אחריני לברוכי עלייהו אבל בדליכא אחרינא כלל אלא זה החסר דכשר בשאר ימים ודאי דאף ביום ראשון מחויב ליטלו ולברך עליו כדרך שמברכין על כל המצות דדבריהם וזאת נראית סברת ההג"ה שהביא הרב הגדול רדב"ז בתשובה סי' קי"א שאם לא נתעצל ולא מצא כשר שמברך על הפסול דאמרינן מדרבנן מיהא חיובי מיחייב (והי"א שהביאו הרב המגיד בסוף ה' לולב והר"ן ריש פ' לולב הגזול ודאי דלא ס"ל הך סברא שהרי הם כתבו לסתור דברי האומרים די"ט שני לדידן כי"ט ראשון הטעם שלא יהא חומרו קולו דאם לא מצא כשר בלא מום ישב ולא יטול ואם כדברי הרי אפילו ביום ראשון אם אינו מוצא בלא מום מחויב ליטול ומומו עמו) וקצת היו נראין דברי הראב"ד כדברי שכ' דהיבש הוא כמת וכתותי מיכתת שיעורי' ואיננו משמע דבחסר דליכא למימר הכי דהא מברכין עליה לכ"ע בשאר יומי ה"ה ביומא קמא בשעת הדחק אלא שתחלת דבריו לא משתמעי הכי מדקיהיב טעמא מדקתני פסול משמע דה"ה לחסר דהא ביה נמי תנינא פסול. ועדיין י"ל דלא סמך הראב"ד אמאי דקתני פסול לחוד אלא בצירוף הך סברא דהיבש הוא כמת איברא דלסברא דלעיל אין לשון פסול מכריע דודאי מן התורה פסול הוא אפי' בדיעבד אלא דמדרבנן מיחייב היכא דליכא כשר אף שביום ראשון לא הוצרכנו לתקנת חכמים שהרי מן התורה הוא חייב מ"מ מדאשכחן לרבנן דאמרי אין שעת הדחק ראיה דמשמע להו להפוסקים ז"ל אפי' בברכה מיסתברא דאף ביום ראשון תקון היכא דליכא כשר שיטול הפסול ויברך עליו מטעם מצוה דרבנן ואיך שיהיה אית לן כמה גדולים דס"ל דמברכין על אתרוג חסר אפילו ביום ראשון בעת הדחק. ה"ה הגאונים שהביא ה"ה ר"פ ח' בשמם דיבש ונקטם ראשו וכל הפסולין יוצאין בהם בשעת הדחק אף ביום ראשון דא"ל דוקא בלולב מכשרי וכסברת הרמב"ם דמדהכשירו אפילו נקטם ראשו וכל שאר הפסולין ש"מ דס"ל דלולב היבש דנקט בגמ' לאו דוקא א"כ מה לי לולב או אתרוג וכן נראה דעת הרמב"ן שהכשיר יבש בשעת הדחק לברך עליו ומדלא חילק מסתמא ה"ה לכל שאר המינין דלהרמב"ם לחוד הוא דאשכחן לי' האי סברא לחלק בין לולב לשאר מינים. וכן הוא דעת ראבי"ה דאף אתרוג חסר כשר בשעת הדחק אפי' ביום ראשון כמובא במרדכי ובביאורי מוה"ר אייזק שטיין בשמו וכנראה שראבי"ה מפרש אף דעת רבו רא"מ כן: ואני תמה מהרב בעל משאת בנימין שהביא תחלת דברי המרדכי בשם רא"מ ולמד מכללם דה"ה לאתרוג ולא הביא סוף דבריו שכ"כ בשם ראבי"ה בפירוש וידוע הוא מ"ש הפוסקים דראוי לסמוך על ראבי"ה דבעל הוראה הוא וגם בהגהת אשר"י בשם הא"ז כ"כ בפירוש דאתרוג היבש וכל שאר הפסולין כשרין בשעת הדחק (ומ"ש במרדכי ובביאורים הנזכרים אתרוג הכמוש וחסר כשר ע"כ ט"ס הוא שהרי הכמוש כשר בכל מקום אלא צ"ל הכבוש או היבש) וכן מצאתי בס' ראבי"ה כתב יד שהביא תשובה לאביו רבינו יואל הלוי ז"ל דהיכא דאיכא שעת הדחק שאינו יכול להביא אתרוג כשר הדעת מכריע שהיה יכול לברך על אתרוג שנרקב או שיש בו פסול אחר ואע"פ שאינו הדר משום דסמכינן אר' יהודא בשעת הדחק ותו דאפי' רבנן מודו בשעת הדחק וכו' וכן נראה בעיני וכיוצא בזה שמעתי ע"ש שהאריך נמצא דהרוצה לברך על אתרוג חסר אפי' ביום ראשון היכא שאין אחר בעיר אין מזיחין אותו דיש לו לסמוך על גדולי עמודי ההוראה ה"ה הגאונים שהביא ה"ה והתוס' ורא"מ וראבי"ה וא"ז והרמב"ן ורבינו ישעיה מטראני והרא"ש והטור והרדב"ז ובעל משאת בנימן:
3
ד׳וגם הלבוש הביא דעת הרא"ש בשמו והאומר שהלבוש פסק שלא לברך על אתרוג חסר לא כיון יפה דאדרבא מדטרח והביא דעת הרא"ש בשמו ש"מ דס"ל דהרוצה לסמוך על הרא"ש יש לו אילן גדול להשען עליו. וביותר אנו בני אשכנז שרוב מנהגינו עפ"ד הרא"ש ובודאי ל"ד למאי דקיי"ל דהסברא ראשונה שנשנית סתמא היא עיקרית לגבי הי"א שאחריה וק"ל: ועוד אני אומר דנ"ד עדיפא טובא כיון דאיכא סברת רבנו יעקב בר יקר והסכמת רש"י תלמידו דניטל עוקצו כשר לגמרי כדאי הם לסמוך עליהם בשעת הדחק ולברך עליהם: כלל העולה שמי שבירך על אתרוג שניטל עוקצו ביום ראשון בשעת הדחק שאין אחר בעיר שפיר עביד ואין מזיחין אותו והנלע"ד כתבתי צבי אשכנזי:
4
