חכם צבי ק״לChakham Tzvi 130
א׳ילמדנו רבנו אם יכולין להניח עירובי תבשילין בדגים מלוחים שקורין הערינגי"ס הנאכלים כמות שהם ומלפתין בהם את הפת או צריך מבושל ממש:
1
ב׳תשובה גרסינן בפ' י"ט תבשיל זה צלי ואפי' כבוש שלוק ומבושל ונראה דלמאי דאמרי' לעיל דגים מלוחים קטנים אין בהם משום בישולי גויים א"ר יוסף ואם צלאן גוי סמך עליהם משום ע"ת דמשמע דוקא צלאן גוי אבל אי לא צלאן אף שבודאי נאכלין כך ומליח הרי הוא כרותח דצלי עכ"ז אינו סומך עליהם משום ע"ת דבעינן צלי ומבושל ע"י אש כדכ' קרא תבשלו בשלו דסתמא באש משמע ע"כ צ"ל דהאי כבוש שלוק ומבושל רצונו כבוש ששלקו ובשלו (ובהכי ניחא דלבתר דקתני כבוש תני שלוק ומבושל) וקמ"ל דלא תימא כיון דכבר הוא כבוש ונאכל כמות שהוא שוב אין הבישול מועיל בו לתת לו תורת תבשיל כדקיי"ל לענין בישולי גויים קמ"ל דתורת תבשיל עליו לענין ע"ת וא"כ בכבוש לחוד אין מערבין אלא שלא ראיתי כן לא' מהפוסקים ז"ל וראיתי בהרי"ף דלא גריס דגים קטנים מלוחים אלא דגים קטנים סתם (אף שמפי' הר"ן נראה דגריס מלוחים) וכן הרמב"ם בהל' י"ט כ' אפי' דגים קטנים שהדיחן במי' והדחתן היא בישולן לאכילה ה"ז סומך עליהן ובזה אין מקום לקו' התוס' מההיא דפ' אין מעמידין דדגים קטנים אין בהם משום ב"ג אפי' באינם מלוחי' משום דאינם עולים על שלחן מלכים וגם בברייתא דכבוש ומבושל יש לו להרי"ף ז"ל גירסא אחרת ולפד"נ דדגים מלוחי' הנאכלים כמות שהן סומכין עליהן משום ע"ת אף בלא צלאן ואתא שפיר דכבוש נמי כמות שהוא אם הוא ראוי לאכילה סומכין עליו משום ע"ת נמצא דלמאן דס"ל דסומכין על כבוש כמות שהוא הוא הדין מלוח אם נאכל כמות שהוא סומכין עליו ולמאן דלא נפיק במלוח אף בכבוש אינו יוצא בו משום ע"ת וראיתי בטאו"ח שלא הביא כבוש נראה שסבור היה דאין סומכין על הכבוש ופירש הברייתא כמו שכתבנו ומ"ש הב"ח דטעמו של הטור הוא משום דלא שכיחי אצל כל אדם אינו נראה כלל גם מה שרצה לחלק בעל ס' מג"א בין מליח שהוא כרותח דצלי לכבוש שהוא כמבושל לא מיסתבר כלל והעיקר דמאן דמכשיר מכשיר בתרוייהו ומאן דפוסל פוסל בתרווייהו ולענין דינא לכתחילה יש להחמיר להניח ע"ת במבושל באש ממש ובדיעבד סומכין בין על הכבוש בין על המליח שלא בשלו כיון דע"ת דרבנן והרבה הקלו בו באופן שאם הניח עירובי תבשילין בהערינג"ס בדיעבד סומך עליהם ואף לכתחילה בשאין לו דבר אחר דכל שהוא שעת הדחק כדיעבד דמי אלא שאני מסופק אם יש לברך עליהם מי נימא כיון דעכ"פ יוצא בהם משום עירובי תבשילין שפיר דמי לברך עליהם או דילמא כיון דברכות אינן מעכבות אף דנפיק בהו יד"ח ע"ת עדיף טפי שלא לברך עליהם וכן נראה להניחם בשעת הדחק למצות ע"ת בלא ברכה כי אם בתנאי הנהוג בדין עירובא יהי שרי לנא וכו' וכן יש לעשות בדין הכבוש שלא להניחו כי אם בשעה"ד שא"א באחר ולהתנות עליו בלא ברכה הנלע"ד כתבתי פ' יום טוב ט"ז ברש"י ד"ה לשנה האחרת וראש השנה היה שאין יכול להניח ולהתנות רבים נתקשו בדיבור זה דדילמא א' משאר י"ט של גליות שחל להיות ביום ו' וז' או ה"ו ולא נזכר עד יום ו' שהוא יום השני דא"א להתנות ומ"ש מוהרש"א הוא דוחק ונ"ל דקשיא ליה לרש"י אמאי עציב סמיא בבתריית' כיון דכבר ידע בקמייתא דשמואל מערב אכולא נהרדעא לכך הוצרך לפרש דבתרייתא הוה בר"ה ונזכר ביום ה' שהוא יום הראשון שאפשר שיכול להתנות וממילא ניחא אמאי עציב משום דמספקא לי' דלמא הלכתא כנהרדעי דאמרי לעיל דאף בב' י"ט של ר"ה אפשר להתנות וכיון דאפשר לו להתנות אין לו לסמוך על עירובו דמר שמואל או דילמא הילכתא כרב ושמואל דאין מתנין בב' י"ט של ר"ה ושפיר מצי סמיך אדמר שמואל ודו"ק נלע"ד צבי אשכנזי ס"ט
2
