חכם צבי קל״אChakham Tzvi 131
א׳שאלה אנשי ק"ק ואנזיבעק יע"א בראותה כי כשל כח הסבל ויד הקהלה אזלא ונדלדלה מחמת כי העשירים שנמצאו בהם התחתנו בניהם ובנותיהם להקהלות הסמוכות ונראות עמה ונוספה נחלתם על נחלת הקהלות הסמוכות להם ומגורל נחלתן יגרע ויש לחוש לחורבן הקהלה חלילה התאספו יחד בשנה שעברה פרנסי ומנהיגי הקהלה בצירוף חמשה עשר אנשים אשר הם העומדים על הפקודים במקום כל הקהל לכל דבר המצטרך למעמד ומצב הקהלה כאשר כן נהגו מיום הוסדה עד עתה ובמעמד האב"ד תקנו והסכימו שכל איש מהם שישיא בנו או בתו להקהלות הסמוכות יוכרח להחזיק חזקת הקהלה לענין עולי' ומסים ושאר כל הדברים המצטרכים להחזיק בדק הקהלה ואף גם המשודכי' כבר ולא נשאו עדיין יוכללו בכלל זה אמנם הותנה בפירוש שהמשודכים כבר לא תחול עליהם הגזרה והתקנה בהחלט אלא הרשות בידם לעמוד ולהתדיין בדין תורה אם יש ביד' וכחם לתקן ולגזור עליהם הרי טוב ואם בדין תורה לא יהיה כח לכל הקהלה לגזור על המשודכים כבר הרי פרט זה של המשודכי' כבר בטל ומבוטל כחרס כי ע"ד כך ניתקן מעיקרא אמנם אותם שלא נשתדכו עדיין עליהם תחול הגזרה בהחלט בכל תוקף ועוז ועתה נודע להקהל שא' מיחידיהם שכבר שידך את בתו רצונו להשיאה להמשודך ולעבור על הסכמתם ולהוציאם מחזקת קהלתם נגד הסכמתם והתרו בו ע"י שלוחיהם אחת ושתיים ושלש שיעמוד עמהם לדין על דבר זה בתנאי שיתן תחלה משכון ביד הקהל כנהוג והאיש ההוא סירב בדבר באומרו שאינו רוצה לתת משכון כלל נגדם עד שהחרימוהו ובראותו כי החרימוהו שלח להם לאמר שיתן משכון ורוצה לעמוד בדין עמהם בזבל"א ובזבל"א בתנאי שהאב"ד שלהם לא יהיה השליש מאחר שחתם על התקנה הנ"ל ובאופן אחר אינו רוצה להתדיין והקהל משיבים א"א לנו בשום אופן לעמוד לדין כי אם בפני האב"ד שלנו המקובל עלינו לכל דבר משפט ואם מפני שחתם על ההסכמה הרי בפירוש הותנה שלא תוחלט הגזרה על המשודכים עד יעמדו למשפט ועוד כי מעשים בכל יום שפרנסים ומנהיגים של כל הקהלות קונסין ליחידהם בממון כפי ראות עיניהם והקנס נופל לקופת הקהל או חצי לשררה וחצי לקהל כל מקום ומקום כפי מנהגו ואף שהפרנסים ומנהיגים הם עשירי עם והם מרויחים הממון ההוא הנקנס ואין פוצה פה לומר שהפרנסים לא יקנסוהו כיון שהם נוגעים בדבר באמת כ"ש הרב אב"ד שאינו נוגע בדבר וקבלוהו עליהם בפירוש שהוא יכול להיות שליש.
1
ב׳תשובה אין ספק שתקנת הציבור במקומם קיימת היא כתקנת ב"ד הגדול לכל ישראל עד שמטעם זה כתבו ז"ל שהנשבע שלא ליכנס בתקנת הקהל הוא כנשבע לבטל את המצוה ואף אם נחלקו הפוסקים לשתי מערכות בפירושא דשמעתתא דלהסיע על קיצתן אם הוא דוקא במילתא דאתנו עלייהו כולהו מעיקרא או יכולין נמי להתנות עתה מחדש כאשר האריך מהרא"ם ז"ל בתשו' הקראי' ומהרמא"י הביאם בקצרה הנה כבר העיד הוא ז"ל שנוהגין בכל מקום שטובי העיר בעירם כב"ד הגדול וא"כ עיקר התקנה מאושרת ומקויימת היא אלא שבפרט המשודכים כבר לא נדבר עתה עד יעמדו למשפט שני הצדדים וכתורה יעשה ובענין נתינת משכון הדבר פשוט וברור שצריך היחיד ליתן משכון קודם רדתם לדין כמו שהביא מהרמא"י בהג"ה והוא מדברי מוהר"ם במרדכי הביאו בת"ה סי' שמ"א ואשר טען אותו היחיד שאינו רוצה להתדיין לפני הרב אב"ד שבעירו מחמת שהסכי' בהסכמת הקהל גדולה מזו כ' מהריב"ל ס"ג סי' צ"ד שאם נשאל חכם א' על ריב שבין ראובן לשמעון וזיכה את אחד מהם בפסק שכתב על הדבר ורצה אח"כ השני שיצא חייב לפוסלו מלהיות דיין בדין זה עצמו מחמת שכבר זיכה את שכנגדו הו"ל נוגע בדבר דכסיפא ליה מילתא למיהדר והשיב הוא ז"ל דכשר דאף אם צדיק הראשון בריבו יבא רעהו עתה וחקרו והביא ההיא דסוף האיש מקדש שכ' הר"ן בשם הרמב"ן וכן אם החזיר הממון והעיד באותו הדבר עצמו מקבלין ממנו וכי היכא דלא תימא דילמא אף דכשר להעיד פסול לדון דהא תנן יש שכשר להעיד ואינו כשר לדון מוכח מדברי התוס' דהקשו בפ' בא סימן אמאי קאמר לאתויי סומא ודלא כרבנן לימא לאתויי אוהב ושונא כו' ותירצו דלא פסיקא ליה שהרי לכל העולם הם כשרים ואם איתא דמי שנטל שכר והחזיר מה שנטל הוא כשר להעיד ואינו כשר לדון באותו נדון אמאי לא קאמר לאתויי מי שנטל שכר כו' ובודאי דהני תירוצי התוס' שכ' שם לתרץ לההיא קושיא דאמאי לא קאמר לאתויי אוהב ושונא לא שייכי לתרוצי בנ"ד עכ"ד הרב ז"ל ואף שיש לדון על ראייתו של הרב ז"ל דהרי תירוצא בתרא דע"כ מיתקימא מתני' דלא כרבנן פשיטא דסליק להך קושיא דפריך איהו ז"ל דכיון דע"כ מתני' דלא כרבנן מכח הוכחת התוס' חד מתרי או תלתא נקט ר' יוחנן ותי' קמא דהתוספת נמי שפיר סליק לפירכת הרב ז"ל דבנוטל שכר לדון נמי לא פסיקא ליה דאף דאמרי' מסתמא כל דיניו בטלין אף מן הסתם מ"מ בנודע לנו שלא נטל שכר דיניו כשרין וא"כ אין כאן מילתא פסיקתא כסומא מא' בעיניו שהוא פסול לכל העולם ואפשר דס"ל ליה לרב ז"ל כיון דבסתם כל דיניו בטלין עד שיודע לך שלא נטל שכר כמילתא פסיקתא דמיא ועוד יש לטעון על ראיית הרב ז"ל דדילמא משוש הכי ל"ק להו להתוס' מנוטל שכר והחזיר משום דכל דבידו לתקן תומ"י לא קתני ואוהב ביום ראשון לחופתו אליבא דכ"ע אין בידו להכשיר את עצמו וגם בשונא שלא דבר עמו ג' ימים באיבה מאן לימא לן דאפי' יאמר הריני אוהבך מהיום והלאה דמהני דילמא לא מהני לאפוקי במחזיר שכר תכף הוא חוזר לכשרותו ועוד שהרי כתב הר"ן בשם הרמב"ן שהנוטל שכר לדון אינו אפי' בכלל הפסולין מדבריה' אלא שקנס הוא שקנסוהו חכמים וכו' ואנן ניקום ונימא דהוי בכלל ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון שהרי באמת כשר הוא אלא שחכמים קנסוהו ועוד דאפילו את"ל דהוי פסול מדרבנן ניחא ליה לר' יוחנן לאוקמי מתני' בפסולי דאורייתא ואוהב ושונא מדאו' פסולי וראיתי במהרי"ק שורש ק"א הביא לשון ר"מ בפי' המשנה וז"ל ואשר חוייב שלא שם התלמוד זאת המשנה באוהב ושונא אשר הוא כשר להעיד כפי סברת חכמים ופסול לדון כמו שנתבאר במקומות מן התלמוד בהיותו ענין נעתק במהרה והוא שישוב השונא אוהב וישוב תכף על עין האמצעית ואין בכאן שנאמר ויש שכשר להעיד ואין כשר לדון עכ"ל אנחית לן חדא דע"כ התוס' לא ס"ל האי שינויא דאפשר בחזרה דא"כ אוהב ושונא נמי לא תיקשו להו ואתקיף לן חדא דהא שפיר שייך תירוצו זה של הרמב"ם ז"ל בנטל שכר והחזירו דהא ברגע אפשר לו להחזיר השכר ואף דקשה גזל הנאכל מ"מ בידו לתקן הוא ואפשר דכיון דמחוסר מעשה וחסרון כיס עדיף מאוהב ושונא ודוחק ובדברי הרמב"ם ז"ל יש לדקדק באוהב אפי' אי ס"ל דשושבין אינו פסול אלא יום א' של החופה עכ"פ א"א לו לשוב כרגע אל הכשרות ונראה כיון דבודאי חוזר להכשירו ביום א' ואפי' בשבעת ימי החופה אין לכללו בכלל ואין כשר לדון ואיך שיהיה רואה אני שהדברי' ק"ו ומה התם בנדון מהריב"ל שכבר כ' החכם פסק לזכות הא' מהם ואעפ"כ הכשירו הרב ז"ל להיות דיין באותו הנדון עצמו כ"ש בנ"ד שלא פסק האב"ד כלל שיוכלו הקהל לתקן תקנה על המשודכי' אלא התנה בפי' שיהיה הדבר תלוי ועומד עד יעמוד לדין בד"ת וא"כ איזה נגיעה בעולם יש להאב"ד שמכחה יסולק מלהיות דיין בדבר ואף מהרשד"ם החולק באותו נדון של מהריב"ל יודה בנ"ד וראיתי להרב מהר"ר יעקב בי רב הובאו דבריו בתשו' מהר"ל נ"ח בפסק הסמיכה שכ' בפשיטות דאף שהסכימו חכמים בדבר מה וחתמו עליו כשרים הם לדון באותו הענין עצמו והגדול התימא על מהר"ל נ"ח שרצה לומר הפך זה וז"ל שם ועוד יצא מזה הפירוש שהבין בעל מגלה השנית שמי שהורה בדין הלכה למעשה ובא לפני חכם אחר זה הדין ויש מחלוקת בינו ובין חכם אחר זה שכבר הורה פסול לאותו ענין רח"ל מהאי דעתא נמצאו כל הדיינין פסולין לכל דין שכבר עשו מעשה ולא יכנסו למנין לאותו הדין עכ"ד והם חזקים כראי מוצק ראויים למי שאמרן דאלת"ה אילו כל הגאונים וכל פוסקי הלכות והרבנים הגדולים בעלי שאלות ותשובות המפורסמות בעולם פה אתנו חיים היו פסולין לדון בדינים שבאו מבוארים בספריהם וחלילה להעלות כזה על הדעת ואף מהרלנ"ח החולק בנ"ד ההוא היינו משום שעשו רבני צפת מעשה כמבואר שם והורו הוראה גמורה דתו כסיכא להו מילתא למיהדר בהו אבל בנ"ד שהאב"ד לא דן ולא הורה שהרי בפירוש התנה כאמור הדבר ברור שהוא כשר להיות דיין בדבר ואף היכא דבפירוש אתמר בגמרא כגון מי שצוה ואמר תנו מנה לעניי עירי אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר כתב מהר"ם בראשונות דזה לא אמרו אלא לאותן שאינן מבני העיר שאין בני עיר זו נאמנין על בני עיר אחרת בדבר שהן נוגעין בעדותן משום דבני עיר אחרת לא קבלינהו עלייהו אבל בני אותה העיר עצמה דאנן סהדי דמעיקרא קבלינהו עלייהו והימנינהו עלייהו פשיטא שהם נאמנים ואין זה צריך לפנים עכ"ל ואם מן הסתם כ"ש באב"ד שקבלוהו בפירוש לדון דיניהם שכשר אפי' בכיוצא בו דתנו מנה ואין צריך לומר בנ"ד וכ"כ הרב מהרדב"ז דמאי דאמרי' אין דנין היינו בלא קבלוהו אבל בקבלוהו עלייהו דנין בכל כו' ומעשים בכל יום במצרים ובכל המקומות שהדיין הממונה דן בלי סילוק ועינינו הרואות שפרנסי הקהלות בכל המקומות דנין דיני קנסו' וקונסין ממון כאות נפשם ואומד דעתם ולוקחים הממון לכיס הקהל שהוא כאילו הטילוהו לכיס עצמם והם הם המרויחים אותו הממון הנקנס ואין מערער כיון שכך נהגו אף שאין בידם ראיה לא מהתלמוד ולא מהפוסקים על אותו הסך הנקנס כ"ש וק"ו ברב הדן בין יחיד לבני קהלו שצריך ראיה מן התלמוד והפוסקים על כל מה שהוא דן ופוסק שא"א לסלקו מחמת טענות כאלו ואפי' לדון יחידי כ"ש עם שני דיינים אחרים וק"ו בן ק"ו שאין כאן נגיעה של כלום שהאב"ד כשר להיות שליש בין שני הדייני' הנבררים בזה בורר וכיון שכבר הוכחנו שהדין עם הקהל במה ששואלי' מהיחיד משכון ושהאב"ד ראוי להיות שליש ממילא משמע שכדין נדו הקהל לאותו היחיד על סירובו ונידויים נידוי גמור עד ישליש משכון ביד הקהל ע"מ לירד לדין עמהם בזבל"א וזבל"א והרב אב"ד יהיה השליש ואז יקוב הדין את ההר בפרט זה של המשודכים כבר אם יש כח ביד להקהל לתקן עליהם או לא והנלע"ד כתבתי. המבורג אלול תס"ח לפ"ק. צבי אשכנזי ס"ט.
2