חכם צבי קל״חChakham Tzvi 138
א׳ש"ך ח"מ סי' ל"ב הק' על התוס' דסברי דהאומר לעדים ויעידו שקר פטור אף מדיני שמים מההיא דפריך בגמ' דהאיש מקדש מכלל דת"ק סבר אפי' בדיני שמים נמי פטור ומשני אלא דינא רבא ודינא זוטא איכא בינייהו ועי"כ הסכים דלעולם חייב בדיני שמים כדברי הריטב"א שכ"כ והא דבשלח ביד פיקח פטור ואפילו בדיני שמים היינו משום דכבר נשתלם הניזק מן הפקח משא"כ בשוכר עדי שקר דלא אישתלם ניזק והא ודאי אינן אלא דברי תמה דמאי פסקא דבשוכר עידי שקר לא אישתלם ניזק מניזקו מי לא עסקינן דהודו העדים שהעידו שקר או שהתובע הודה אלא שיש לדוחה לומר דמילתא דל"ש הוא משא"כ בהמבעיר את הבערה דמשתלם על כרחו במקום שיש רואין אבל עיקר ראייתו של הש"ך אינה כלום דאטו מי לא מודו התוס' דאף שאינו מחויב לשלם לצאת ידי שמים עברה היא בידו שהרי החזיק ידי עוברי עברה ומשום לפ"ע לא תתן מכשול נמי איכא ובודאי יש עליו עון אשר חטא ועונש מחטיאי אדם בדבר אלא שאינו צריך לשלם אף לצאת ידי שמים כיון שלא שכרן ובתשובה בעלמא סגי וה"נ ס"ל לרבנן דשמאי התם בהאיש מקדש דהיינו דינא זוטא דלא מיענש כהורג עצמו אלא כגורם ה"נ לא מיענש אפי' בידי שמים כמעיד עצמו או כגוזל אלא כגורם לגזול וכל כי הא בתשובה בעלמא סגי תמהני על הש"ך דלא נחית לעומק אלו דברים בהיות דברי רש"י לפניו אלא דמיגז גייז להו ודברי התוס' נכונים וברורים והראי' שהביא בהגה' שם מהנחש אינה כלום דהנחש לא היה מצווה שלא להסית וכן דחה הרא"ש לענין שכל מסית אינו יכול לטעון ד"ה ודה"ת דמ"ש יע"ש אבל ראי' התוס' נכונה מדנקט השוכר כו' ומ"ש הש"ך דתרי לא עבידי דחוטאין כו' חד נמי א"א חוטא ולא לו ואפ"ה קתני שלח ביד פקח לאשמעי' דינא ודוק צבי אשכנזי ס"ט
1