חכם צבי קמ״גChakham Tzvi 143
א׳אמר צבי ראיתי להרב ש"ך ז"ל מנגח צפונה וימה וקרני' מידו לו לפוצץ הררי עד וברוח שפתיו על רבותינו הקדמונים נ"נ ידבר נפלאות באמור לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם בשיטת אמר לפנינו תן לי בדינר פירות ינופף ידו על הלכות קביעות לתתם בית הכלא ותהיינה צרורות מלומר להם טועים אתם פיו לא חשך וידיו לא אסורות והוא לבדו בירר לו דרך ישר בעיניו וקבע בה מסמורות ואני בעניי הכינותי את לבי ליישר דברי רבותינו הקדמונים ז"ל כי מפיהם אנו חיים והיו לנו למאורות וע"ד הרב ש"ך בניתי דיק אשים עלי' מצורות וזה החלי בעזר צורי וגואלי ומ"ש על פי' הראב"ד דשבחוהו רבנן לשיטתי' וז"ל פי' דחוק מאד לפרש בריש' שהפירו' בידו של בעה"ב וסיפא בצבורין ומונחים עכ"ל ולענ"ד אין כאן מקום קו' דהרי התנא ביאר דבריו ברישא ונתן לו דהיינו לבע"ה ובסיפא לא תנן ונתן לו כלל ורבי יהודא דברייתא פי' יותר ואמר אימתי בזמן שהם צבורים וכו' ומ"ש עוד וגם קשה מאוד לומר דר"י דקאמר אימתי קאי אסיפא ואח"כ קאמר אבל הפסול קאי ארישא וכו' אבל אימתי כזה שמקצתו קאי על הסיפא לפרש ומקצתו קאי על הרישא לחלוק לא מצינו בכ"מ עכ"ל אין כאן טענה כלל כי הת"ק אמר שני דברים שישבע בע"ה בהפשילן ושישבע חנוני בצבורין וקא"ל בחדא מודינא לך דהיינו בצבורין ופליגנא עלך בחדא דהיינו בהפשילן וכן בההיא דשכיר דחכמים אמר ב' דברים דשכיר נשבע בין שהודה בע"ה במקצת בין שכ"ב ור"י מודה להו במ"מ ופליג עלייהו בכ"ב ואימתי כזה ודאי מתיישב היטב על הלשון והאימתי דלעיל משונה מזה דבחד בבא מודה ופליג דקאמר אימתי בזמן כו' והוא אמר התקבלת מהן ד"ז ובזה ודאי רבנן מודי והא דקאמר או שאמר ב' קצצת כו' בהא פליגי רבנן ומ"ש עוד ואכתוב לקמן קושיא נכונה כשיגיעני הש"י לשם אבאר שאין בטענתו ממש הרי מבואר דשיטת הראב"ד ברורה ונכונה וזה יצא ראשונה:
1
ב׳וזאת שנית שיטת רש"י ז"ל ואף שדבריו סתומין דאפשר לומר דר"י דקאמר אימתי בזמן שצבורין ישבע בע"ה פליג את"ק אבל לת"ק ס"ל דבצבורין ישבע החנוני וא"ל אי ס"ד דבצבורין ס"ל לת"ק דישבע החנוני מנ"ל לרש"י לומר דלר"י ס"ל ישבע בע"ה דע"כ כיון דס"ל לר"י דאין דרכו של חנוני שאינו מקיף למדוד עד שיקבל דינר ממילא עדיף כוחות דבע"ה מחנוני אבל לת"ק לא ס"ל הך סבר' דאין דרך חנוני וכו' ולכן נשבע חנוני וודאי מסתברא הך פי' בדברי רש"י דהא לא אשמעינן טעמא דאין דרך כ"א בדברי ר"י משמע דלת"ק לית ליה הך סברא והוה אתי' ניחא נמי דבסיפא דרישא ישבע חנוני מיירי בצבורין והיינו טעמא דישבע דאי בישנן ברשותו ובחנותו ממש מ"ט דת"ק דא"ל משום דאין דרך וכו' דזוהי ס' ר"י אבל בצבורין בר"ה ניחא וקם ליה רש"י בשיטת הראב"ד בהך מילתא וכך הוא חובותינו וכך יפה לנו להשוות בין הדעות ולא להרבות מחלוקת כל היכא דאפשר ואף שכ' במתניתין דר"י פליג ארישא אבל לא אסיפא אין מזה סתירה דה"ק ר"י דמתניתין דקאמר כל שהפירות בידו ידו על העליונה ע"כ לא פליגי אלא ארישא דהא אסיפא ל"ש כלל לומר האי לישנא אבל בברייתא אה"נ דפליג נמי אסיפא ויש לנו כיוצא בה בריש עירובין גבי הרחב מי' אמות ימעט אמר אביי פליג בברייתא והדברים ק"ו דשם ל"ה צריך להאריך והיה יכול לומר מבוי שהוה גבוה כ' ימעט והרחב מי' ימעט ורי"א א"צ דמשמע אתרווייהו ואפי' יאמר בכל אחת א"צ לישנא קלילא הוא כ"ש הכא שהיה צריך להאריך עכ"ז ע"פ מדותיו של הש"ך הריני משיב על דבריו מ"ש לתרץ למה כתב דר"י פליג ארישא משום דבסיפא ל"ש שאין החנוני מקיף שהרי פירותיו בידו עדיפא מיניה הול"ל השתא ומה במקום שחכמים מחייבין את בע"ה שבועה בהפשילן לאחוריו ר"י פטר ליה מטעם אין דרך כו' במקום שחכמים מחייבין את חנוני לישבע לכ"ש שיחייבנו ר"י שבועה שהרי לקח את הדינר ועכשיו לא נתן לו פירות אלא שאומר שנתנה לו קודם שנתן לו הדינר זמן רב והוליכם לתוך ביתו דאין זה דרך החנוני וע"כ ישבע וזהו ק"ו שאין עליו תשובה ומ"ש עוד דהל"ל אין דרך החנוני להקיף כבר הק' זה הראב"ד וגם התוס' ותירצו בטוב טעם ומהתימה על הש"ך שלא שם עינו עליהם ומ"ש עוד דה"ל לסדר דבריו ארישא גדולה מזו יש לנו בסוף עירובין ר"ש אומר מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך שלא התירו לך אלא משום שבות והרבה כי"ב יש לנו בתלמוד ומ"ש עוד ועוד אכתוב וכו' שם יתבאר דלק"מ והנ' בזו דברי רש"י ז"ל מחוורין כשמלה ושטיתו נקיה מכל פסולת צלולה ועוד השלישי הריני בא ה"ה פי' התוס' בשם ר"ת ואיני ניזקק להשיב על מה שכבר הק' התוס' בעצמם כ"א על החדשות שחידש הש"ך מ"ש דהו"ל לפרש בכל כי האי ודאי אמרי' יגיד עליו ריעו ומ"ש עוד מ"ט דרבנן לא עדיף משולחני דודאי ל"פ במציאות אלא דס"ל אעפ"י שאין דרכו להיות נותן איסר וכו' איתרמי ויהיב ומ"ש עוד דא"כ הו"ל לעשות צריפותא דאי אשמעינן רישא ה"א משום דסתם חנוני דרכו להקיף פשיטא דמאי דנקט בש"ס עדיף דעיקר מילתא בטעמא נקיט מ"ט חנוני דרכו להקיף משום דהפירות עבידי דמרקבי ומ"ש עוד צריכותא לאידך גיסא בהא קאמר ר"י וכו' שתי תשובות בדבר חדא דאורחא דמילתא למיעבד צריכותא במילתא קמייתא דמצי למעבד ועוד דכבר פירשנו דאף רבנן מודו בשולחני דאין דרכו להקיף וסתם שולחני כחנוני שאין דרכו להקיף דמי ומ"ש עוד ועוד אכתוב קושיא גדולה לקמן יתבאר בעז"ה ועל רביעים אשיבה ידי ה"ה הרי"ף והרמב"ם וסיעתם מ"ש חדא ונתן לו משמע שנתן לו ממש וכן ר"י דאמר בידו משמע בידו ממש כבר תי' הר"ן ז"ל כיון דאין דרך להניחם בר"ה עד אחר מכירה בידו מיקרי ומש"כ וע"ק כיון דע"כ לפי' הרי"ף כו' דבסיפא ג"כ בע"ה נשבע ונוטל כו' דהא איכא למיטעי כו' דחנוני מקרי פירות בידו הא ודאי ליכא למטעי כיון דע"כ ר"י לאיפלוגי אתא ומש"ע וגם לא הול"ל לישנא דכל שהפירות דהאי כללא ל"ל אלא הול"ל בקיצור רי"א ישבע בע"ה עכ"ל אומר אני יש לנו כיו"ב במתני' דריש הזהב ר"ש אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה והתם לא אתי לאיפלוגי אלא אמאי דאמר ת"ק נתן לו מעות יכול לחזור בו בין מוכר בין לוקח וקאמר ר"ש דוקא מוכר חוזר ולא לוקח והוה מצי"ל ג"כ בקיצור רש"א לוקח אינו יכול לחזור בו ודוק כי ראיה זו נכונה עד מאוד וסותרת גם הקושיא שלפניה דהא איכא למיטעי וכו' ומש"ע דלא הול"ל הפשילה בקופתו לאחוריו אלא הול"ל אבל הכניסם לרשותו המע"ה ודאי ל"ק דסד"א עד שיוליכם לביתו ומש"ע דתן לי הפירות דבסיפא לא הוי דומי' דתן לי הדינר דברישא כל שאינם ברשותו ולא זכה בהם שפיר אמר תן לי ומש"ע ועוד אכתוב קושיא גדולה לקמן יתבאר בעז"ה אמנם פי' הסמ"ג הוא תמוה מאוד שפירש דסיפא דמתני' מיירי בשניהם אדוקין בדינר ושפיר קמותיב הרב ש"ך למה יהא כח החנוני יפה יותר מכח בע"ה ונלע"ד דהסמ"ג רוח אחרת אתו דס"ל דחנוני ושולחני שניהם דרכ' להקיף ולכך כיון שיצא הדינר מעט מרשות בע"ה נראין הדברים שכבר לקח הפירות או האיסרים ומשו"ה עדיפא טענתיה דחנוני ושולחני אף דלא מהני להו היכא שהפירות יצאו מרשותן ומונחים בר"ה כיון שכבר זכה בהם בע"ה בהוציאו אותם מחנות לר"ה ור"י כי פליג בפירות ארישא לחוד פליג ובשולחני פליג בין ברישא שבע"ה פטור משבועה וכן בסיפא אין השולחני נשבע ונוטל היכא דשניהם אדוקים בדינר ולכך שינה לשונו ומעתה אשובה אראה דרכו של הרב ש"ך ז"ל היתכנו דבריו אם לא ואומר כי ראיותיו ז"ל לא די שאינן מכריחות את פי' עוד א"א לאומרו כי מ"ש לאיזה צורך האריך התנא באומרו ונתתיו באונפלי שלך יש לנו דוגמתו בפ"ק דכתובות מה טיבו של איש זה כהן הוא וכן אחי אבא הוא אע"ג דלא נפקא לן מידי כי אחי אביה הוא או בן רבקה הוא אלא דתרווייהו מילתא יתירת' נקטי כדי לאמת דבריהם ותנא אורחא דמילתא נקט ומש"ע ל"ל אמר התנא שהחנוני מכחישו כמו דקתני גבי חנוני על פנקסו הוא אומר נתתי והן אומרים לא נטלנו וכו' אלו דבריו ז"ל ואינן אלא תמה דמה לו לתנא לכפול דברים שהרי כבר אמר שהחנוני והשולחני שואלין הדינר וכיון שכן ודאי לא נטלוהו לאפוקי בחנוני ופועל ע"כ צריך להשמיענו פ"א שהם מכחישין זא"ז ואלמלא אין לנו על הרב ש"ך אלא זו בלבד החרשתי אבל עיקר דרכו נסתרה ממני פליאה נשגב' לא אוכל לה דהאיך אפשר לומר דמתני' מיירי בטענת שמא ומשום דבעודה בחנות היו טענותיהם ולא הספיק בע"ה להוליכם לביתו אף שפירות מופשלין בקופתו לאחוריו ואין לחנוני עליו אלא טענת שמא עכ"ז ישבע דא"כ תקשי לרב הונא ור"י דאמרו בפ"ק דכתובות ובספ"ב דקמא מנה לי בידך והלה אומר איני יודע דחייב דברי עדיף ומוכח בכתובות דנוטל בלא שבועה מדבעי לאוקמינהו כר"ג דאמר נאמנת כמ"ש כל הפוסקי' ז"ל ואין סברא כלל לומר דאביי דבעי למימר הכי בהדרגה קאמר ואיהו נמי אחזקת גופה קסמיך וה"ק מדס"ל לר"ג דבאיכא חזקת גופא נוטלת בל"ש בדליכא חזקת גופה בשבועה מיהא יטול דאין זה כלל במשמעות הש"ס כמבואר למעיין שם וכן מוכח בהשואל דבעי למימר אמתני' דהמשאיל אומר שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב ש"מ מנה לי בידך והלה אומר א"י חייב דהויא תיובתא דר"י ור"נ אבל לר"ה ור"י ניחא ומוכח התם בהדיא בגמ' דהאי חייב דמתני' היינו בלא שבועה דהא כי מוקי לה במחויב שויל"מ ע"כ בלא שבועה היא ה"ה לר"ה דהא במשמעות המשנה בענין חייב ל"פ ועוד ממתני' גופא מוכח דרישא בלא שבוע' היא מדקתני בסיפא ישבע השוכר משמע דברישא ליכא שבועה ועוד בל"ה מוכח שפיר מדאמרי סתם חייב דברי עדיף משמע בל"ש ככל חייב שבש"ס בשלא הוזכרה שבועה אצלו והוא פשוט לדעת כל המפורשים וא"כ תקשי להו הך מתני' דחנוני ובע"ה השתא ומה במקום שזה מוחזק בחזקה גמורה ואין לחבירו עליו שום ראיה הגורעת חזקת ממונו אפ"ה אמרי' דנוטל בל"ש בברי ושמא גבי חנוני דכבר יצאו הפירות מרשותו לגמרי וטוען שמא אינו דין שיעמוד בע"ה בשלו בטענת ברי דידי' ולא ישבע בטענת שמא של החנוני ובודאי להקשות מאלו הנשבעין בטענת שמא דהתם מפרש טעמא בגמ' משום דמורו בה התירא וזהו ודאי קושיא גדולה שאין עליה תשובה ועוד קלה מזו י"ל דהו"ל למיחשביה בין הנשבעין שלא בטענה אף שזו קלה להשיב ולדחות מ"מ האמת יורה דרכו שפי' של הש"ך א"א להולמו והראי' ברורה שמצא הרב ש"ך ז"ל בירושלמי לפע"ד אינה מכרעת כלל דידוע דהירוש' לישנא קלילא נקיט וה"פ ר"ח במחלוקת אר"י אימתי בזמן שהיתה הקופה מונחת בין שניהן ר"ל דבר זה קאי על מחלוקתן של רבנן ור"י במתני' דרבנן בהכי מחייבי שבועה ור"י פוטר או שדבר זה נחלקו בו דוקא אבל אם היתה יוצאה מתחת ידו של א' מהן עוד הוא במחלוקת פי' בתמי' וכי עדיין יש מחלוקת בדבר הזה ודאי דלא דאין סברא כלל לומר שיחלקו חכמים ביוצאה מתחת ידי הא' מהן ודבר זה ידוע למורגל בלשון ירוש' שהוא מדבר בקצרה ובל' בתמי' וסומך על המבין ובזה מדוקדקת מלת עוד האמורה בירוש' לאפוקי לפ"ד הש"ך היא מיותרת ולא עוד אלא סותרת הכוונה שהרי בצבורין ומונחין בין שניהם אין כאן מחלוקת ול"פ אלא בהיתה יוצאה מתחת ידי א' מהן וגם סוף דברי הירוש' סותרין את דבריו לכאורה דמשמע פירות ומעות טעם א' לשניהם שהרי מפרש הדא דמימר באכסנאי כו' אמאי דסליק מיני' דהיינו קופה מונחת בין שניהם הנה רואה שראי' הירוש' היתה עזר כנגדו ותמהני על הש"ך ז"ל איך מלאו לבו לומר שנעלמה מעיני רבינו הגדול הרי"ף ז"ל גמרת הירוש' דמרגלא בפומי' כל היום הוא שיחתו ובפ' זה גופי' הוא מביאה וכן רבותינו בעלי התוס' ושאר הגאונים נ"נ דנהירין להו שבילהא אלא כיון דלית מהך ירושלמי לא תיובתא ולא סייעתא לא' מפירושיהם לא הביאוהו ומש"ע וגם מהתוספת' קשה ע"פ הרי"ף וכו' דהא לא קתני בתוספת' רי"א כל שהפירות... וכו' יש לנו כיו"ב באלו עוברין מ"ח אלא שתק ליה בברייתא ומהדר ליה במתני' ה"נ אומר שתיק לי' במתני' ומהדר ליה במכילתא אחריתי שהמשניות והברייתות סומכות זע"ז פעמים שזו מארכת וזו מקצרת ופעמים איפכא וביותר נוסחת זו התוספת' דמוכח מתוכה דלאו דוקא הוא שבזו כתב ר"ח אומר אנו שאין פועלין נשבעין אלא במעמד חנוני ובגמ' מ"ז ע"ב משמע בהדיא דהגירסא לא כך היא וא"ת שזו אחרת היא אמאי לא הביאוה חכמי התלמוד לראיה שר' קיבל דברי ר"ר א"ו לאו דוקא היא ומש"ע וגם על פירש"י קשה מלשון התוספת' והירוש' וכו' א"כ אמאי נקט ר"י אבל אם היתה יוצאה מתחת ידו של א' מהן המע"ה וכו' דאל"כ לא הול"ל יוצאה מתחת ידי הא' מהן דמשמע איזה שיהי' וכו' וגם לישנא דהמע"ה יהי' איזה שיהי' עכ"ל כבר השבתי ע"ז לעיל דכיוצא בה שנינו בריש הזהב רש"א כל שהכסף בידו וכו' אף דלא קאי אלא על המוכר ולא על הלוקח אם משך ומ"ש וגם לישנא דהמע"ה משמע יהיה איזה שיהי' אישתמיטתי' תלמוד ערוך בפ' המדיר ע"ו ע"ב דפריך אהא דאמר שמואל כל הנולד ספק ברשותו עליו הראי' מהא דתני' מחט שנמצא בעובי ב"ה וכו' לא הוגלד פי המכה המע"ה ואי דלא יהיב טבח דמי בעל בהמה בעי לאתויי ראי' ואמאי ספיקא ברשות טבח איתיליד דיהיב טבח דמי ומאי פסקא סתמא דמילתא כמה דלא יהיב איניש זוזי לא יהיב אינש חיותיה הא קמן דאע"ג דאפי' אי לא יהיב טבח דמי עליו להביא ראי' אע"פ שאינו הוא המוציא אפ"ה נקט לישנא דהמע"ה משום סתמא דמילתא וכו' הה"ד והיא הראי' בנ"ד כיון דס"ל לרש"י דקאי ארישא דא"ל תן לי בדינר פירות ונתן לו ע"כ ביד בע"ה היא או מונחת בינתים וא"ל הוא גופא מנ"ל דקאי ארישא ולא אסיפא ממקומו הוא מוכרע מדנקט ר"י בד"א בזמן שהקופה מונחת בינתים אבל אם היתה יוצאה וכו' פי' הקופה הנזכרת דאי אפירות היו יוצאות מיבעי' לי' או היו יוצאים וא"כ ע"כ ארישא קאי דאי אסיפא אין כאן קופה ולא תמחוי שהרי החנוני הוא א"ל נתתים לך והולכתם לתוך ביתך ועכשיו איננו רוצה ליתן כלום וקופה זו מה טובה ומש"ע וגם על פי' הראב"ד קשה וכו' א"כ לאיזה צורך הוצרך ר"י לומר אבל אם היתה יוצא מתחת ידי א' מהן וכו' ולא הול"ל רק אם היתה יוצאה מתחת ידי בע"ה פטור עכ"ל ממילא נפל מכח ההיא דר"ש דפ' הזהב וההיא דהמדיר דלעיל וק"ל וכיון שכבר פירשנו שיהו כל דברי רבותינו קיימין חזרה עטרה ליושנה אבל הרב ש"ך ז"ל מ"מ בדבר זה נוטל מה שחידש כיון שכל חכמי ישראל חלוקין על פירושו וגם הוכחנו למעלה שא"א לקיימו ממילא הדרין לכללין שאין משביעין כלל בטענת שמא אלא באותן שמנו חכמים ובפרטי הדינים המסתעפי' אין כאן מקום להאריך והנלע"ד כתבתי: צבי אשכנזי ס"ט
2
