חכם צבי קמ״הChakham Tzvi 145
א׳בוגרת שנתעברה ואמרה מפלוני הוא שבא עלי' באונס והוא מכחישה יראה שאין כאן טענת אונס כיון שבעיר היתה וע"ד אשר לא צעקה אמרי' שברצונה נעשה ומחלה על הכל והן הנה דברי הרמב"ם בפ"א מה' נערה וז"ל כל הנבעלת בשדה היא בחזק' אנוסה כו' וכל הנבעלת בעיר הוא בחזקת מפותה עד שיעידו עדים שהיתה אנוסה והראב"ד השיג עליו ואמר חזקה זו איני יודע מה תועלת יש בה כו' א"כ יראה שאף הראב"ד מודה דבעיר היא בחזקת מפותה דאינו משיג רק דלסברתו הוא ללא צורך להשמיענו דאין יוצא לנו דין מזה לענין דאיירי ביה וכן אשת איש שאומרת שנאנסה בעיר נמי דינא הכי שאינה נאמנת עכת"ד החכם השואל וזאת תשובתי אליו בענין האשה שזינתה כת"ר סתם הדברים ואני אפרש מאי דפשיטא ליה לכת"ר דהואיל והודית שבעיר זינתה אינה נאמנת לומר נאנסתי ותלה עצמו בההיא דהרמב"ם דסתם עיר מפותה אין דעתי מסכמת לזה אלא אפילו בעיר היא נאמנת לומר נאנסתי אע"ג דאונס לא שכיח בעיר וחזקת עיר מפותה היא לדברי הרמב"ם אטו לעולם לא הוי אונס בעיר אף שאפשרי רחוק הוא מ"מ איכ"ל דהיא נאמנת לומר נאנסתי תדע דהא קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף והלא אפי' ברוב פסולין קיי"ל כרשב"ג דהוא נאמנת כ"ש הכא דאינו אלא חזקה ואף לדברי הרא"ש שהביא הב"י סי' ס"ח דס"ל דלעולם רוב ברצון הוא הא תשובתו בצידו דאף ברוב נאמנת ואף את"ל דבעיר איכא תרתי חזקה ורובא מ"מ היא נאמנת שהרי יש לה חזקת צדקת נגד חזקת עיר והיא טוענת ברי נגד הרוב והאיך תוציאנה מספק וביותר אם יש לה מיגו לאמר לא זניתי ובעיקר הדין לא ידענא היכי קיי"ל כהרמב"ם דאמר סתם עיר מפותה אדרבא דברי הראב"ד נראין יותר והנראה שלהם הסכים הטור ז"ל וגם מאותו המחלוקת המובא במרדכי דכתובות והביאו רמ"א בהג"ה על אשה שהלכה בדרך וטוענת שנאנסה מוכח דלא ס"ל הא דהרמב"ם בסתם שדה אנוסה וממילא ה"ה בסתם עיר מפותה. ועוד יש לחלק הרבה בדברי הרמב"ם ואין הפנאי מסכי' עתה גם צריך לעיין היטב לענין נאמנותה שלא כמשנה אחרונה דחיישינן לעיניה נתנה באחר וגם מוכח מהנהו עובדי דשלהי נדרים דמוקמי להו המפרשי' באשת כהן והנהו ודאי בעיר הוו ואי ס"ד דכל שאומרת זניתי בעיר שוב אינה נאמנת כלל לומר באונס היה א"כ שפיר היו מצי לאוקומי הנך עובדי אף באשת ישראל והא דהוו אסורי אי הוו מהימני היינו משום דבעיר אף אשת ישראל אסורה ודוק היטב ובענין גביית הכתובה דפשיטא ליה למעכ"ת דעת הב"ח שצריך ליתן לה כל הנדוני' שקיבל ונסתפק מעכ"ת בענין התוס' אין דעתי כך אפי' לפי"ד כת"ר היה לנו לפסוק כדברי הרב הגדול בעל ח"מ דבתר' הוא ובעל הוראה מופלג בדורו כאשר אבותי רבותי הקדושים הגידו לי פא"פ ע"כ אוקי ממונא בחזקת מריה אבל בעיקר הדין נלע"ד דלא עלה ע"ד הב"ח שיצטרך הבעל לשלם המעות שקיבל בנדוני' שהרי תלמוד ערוך הוא הפסידה כתובת' והוא בין מנה ומאתיי' ונדוני' ותוס' וזה פשוט בכל הש"ס וכל הפוסקים אין חולק בזה אלא שאמרו בגמ' זינתה לא הפסידה בלאותיה הקיימים דוק במלת בלאותי' שהוא הכלים והתכשיטים שהכניסה לו שצריכים להיות תמיד בעין וזהו שאמרו הקיימים ופשטא דתלמוד' משמע דמיירי בנ"מ אלא שהרא"ש ז"ל כ' דאף בנצ"ב הדין כן מסתימות לישנא דתלמודא אבל במעות דלהוצאה ניתנו ובדין הוציאם שהרי לכך ניתנו לו שיוציאם ולכך הוסיף שליש פשיטא ופשיטא דא"צ ליתן לה אפי' פרוטה א' וכ"ש התוס' שליש הנהוג בינינו שא"צ ליתן לה כלל ודוק בדברי מהרי"ק בתשו' דע"כ לא קאמר שלא לקנסה אלא דוקא בקטנה דלאו בת קנסא היא וממילא אין לקונסה במעות שהכניסה לו א"כ לפ"ד ה"ה בתוס' שליש הנהוג אבל בגדולה שקנסוה חכמים שתאבד נצ"ב שלה פשיטא ופשיטא דהבעל פטור ליתן לה אפי' פרוטה א' מכל המעות שהכניסה לו ומכ"ש מהתוספות שליש שהוא פטור ומותר וזה ברור והנלע"ד כתבתי: הצבי אשכנזי ס"ט.
1
