חכם צבי קנ״אChakham Tzvi 151
א׳נשאלתי לפרש ל' רש"י בפסחים פ' האשה פ"ח ע"ב ד"ה בתקנת' דרבי' שאין לו תקנה אחרת דהא לא מצי למימר גדי שלו וטלה שלמי' כדמפרש לקמן שממעט באכילתו דקאכיל לתרווייהו באותו הלילה משום ספק פסח וחד מינייהו שלמי' הוא עכ"ל ונתקשו בו הרבה עד שמהר"ם מלובלין מחקו בספרו ובודאי קושייתם היא דהא כשיבא הרב בלילה ע"כ היא יודע איזה מהם אמר וא"כ יאכל השני לשני ימים ולילה כדין שלמים ואם באת לחוש שישכח גם הרב כשיבא בלילה גם תנאי זה אינו כלום כי שניהם יצאו לבית השרפה ואדרבא זה התנאי גרוע הוא כי א"א לאכול כלל משום אחד מהם כדי שלא יהא הפסח נאכל שלא למנויו ובתנאי השלמים עכ"פ נאכלים שניהם כל זמן אכילת הפסח מיהא זהו מה שראוי לעורר בדברי רש"י. ונ"ל ברור דכיון דקיי"ל שלמים נאכלים לשני ימים ולילה א' יפה כח אכילת יום הראשון כאכילת יום ב' וכשם שאסור לשחוט שלמים בתנאי תודה משום דממעט באכילת יום שני ה"ה והוא הטעם באכילת יום ראשון שהוא יום זבחו שאסור להתנות עליו בתנאי שהוא אוסרו וממעטו באכילת יום זבחו דמאי שנא והכא הרב לא יבא עד הלילה שהיא זמן אכילת הפסח שאינו נאכל אלא בלילה ועד שיבא הרב ויברר איזה הוא שלמים א"א לאכול אותו שהוא שלמים שהרי אינו ידוע לנו ובכל אחד יש לחוש שהוא הפסח עד שיבא הרב ונמצא ממעט אכילת שלמים מיום ראשון שהוא יום זבחו. ולפי"ד הרמב"ן בפירושו הוא העיקר כדכ' קרא ביום זבחו יאכל וממחרת והנותר יאכל שאם יותר בדיעבד יאכל ביום של אחריו אבל עיקר מצותו ליאכל ביום זבחו וכאן אתה מפסידו עיקר מצות אכילתו שהוא ביום זבחו והיינו דנקיט רש"י דקאכיל תרוייהו באותו הלילה ר"ל ולא ביום זבחו והא דנקיט מיעוט אכילתו ולקמן יש עוד טעמים חדא מינייהו וקמייתא נקיט אלא שיש לי לדקדק עוד האיך אפשר להתנות בשלמי' אחר תמיד של בין הערבי' שהוא זמן הקרבת הפסח דבשלמא בסוגיא דלקמן דאמר אמאי פטורין מלעשות פסח שני פריך שפיר אף דיקריב אחר תמיד של בין הערבים מוטב שיבא עשה שי"ב כרת שהוא הקרבת הפסח וידחה עשה דהשלמה שא"ב כרת כדאמרינן לעיל בפ' תמיד נשחט אבל הכא כיון דאפשר לו בתקנה דע"מ שאין לרבו רשות בו אסור להתנות בשלמים וי"ל דהיינו דקאמר שאין לו תקנה אחרת רצונו שאף אם לא ימצא מי שירצה להקנות לו ע"מ שאין לרבו רשות בו ואז נדחה עשה דהשלמה מפני עשה דפסח אפ"ה אין להתנות בשלמים משום שממעט באכילתן כדאמרינן לקמן נראה לי:
1
