חכם צבי קס״אChakham Tzvi 161
א׳שאלת לבאר לך מה דינן של הדסים הללו הנמצאים באמשטרדם והמבורג תלתא בחד קינא ותלושין לשעתן מן המחובר והדורי' בכל מיני יפוי והדור לפי שראית בס' נדמ"ח נקרא שבות יעקב שכ' שיש לחוש ולאסרם משום חשש מורכב וכל הנוטלם רמות רוחא הוא וגס לבו בהוראה ע"כ:
1
ב׳תשובה בעל הספר הנ"ל לא חש לקמחיה ושרא ליה מאריה כי דבר סרה על עבדי הי"ת החרדי' אל דברו לקיים המצות כתקנן לא ממידת חסידות לבד אלא אף מעיקר הדין וכמו שנבאר בעז"ה וגם נעלם ממנו עיקר הפיסול שיש בהדסים הללו שמביאי' מאיטליאה וסבור הי' שאין פיסול' אלא מחמת היובש וטעה בזה כי ההדסים הללו מעיקר הדין פסולים הם והם נקראים הדס שוטה וכ"כ בפה מלא מהרי"ק שורש מ"א הדס שוטה שרוב מדינת אשכנז יוצאו' בו מאוד נבהלתי על זה כו' ואשר כתבת להודיעך כו' נלע"ד דאפשר לומר כו' דס"ל דאין זה הדס שוטה ואף רבנו משה פוסל בהדיא וגם כ' בא"ח כו' מ"מ פרש"י וכו' ולפי דבריו נוכל לומר דדוקא אותו שהעל' השלישי למטה מן השנים כו' אבל אם הוא למעלה מן השנים כאותו שאנו רגילין לקרות הדס שוטה אפשר שהוא כשר לרש"י ע"כ הנך רואה כמה מהרוחק והדוחק יש להכשיר אלו ההדסים הבאים מאיטליא ושהם קוראים אותם הדס שוטה ושהם פסולים בודאי לפי"ד רוב הפוסקים אלא שלפי"ד מהרי"ק אפשר שלפי פירוש רש"י יש להכשירם באותו חילוק שחילק הרב בתורת אפשר הגד נא אם זה כדאי אפי' באיסור קל דרבנן לסמוך על ספק פירוש א' נגד ודאי דעת שאר כל הפוסקים כ"ש באיסור דאורייתא ואני אומר דמעולם לא עלה ע"ד רש"י לחלק אותו החילוק שחילק הרב ז"ל אלא רשיז"ל דיבר בהווה וכן היו ההדסים מצויים בארצו של רשיז"ל וע"כ אין חילוק ובאיזה אופן שיהיו תרי וחד הם פסולים דאי לא"ה תקשי מנ"ל לרש"י לומר דמיירי דוקא בשהעלה השלישי עולה ממטה למעלה ולא כשהוא למעלה מן השנים אדרבא משמעות תרי וחד הוא שהשנים הם תחלה ואח"כ הוא הא' למעלה מהם ועל גביהם אלא ע"כ לאו דוקא ועוד אני אומר דהדס שוטה שמביא מהרי"ק (שהם הבאים מאיטליא) שהוא עלה א' למעלה ועל גבי השנים שהוא פסול אליבא דכ"ע וליכא מאן דסליק אדעתיה למימר שיהא כשר ודלא כמהרי"ק שהרי אינו עבות כלל ובההוא ל"ה מכשיר רב כהנא אלא כי מכשיר ר"כ דס"ל דהוה עבות דוקא כשהעלה הא' עולה ורוכב על השנים דהו"ל כי עבות שהרי כל העץ מחופה ומכוסה ע"י כן אבל כשהעלה השלישי למעלה על גבי השנים בההיא אפי' ר"כ מודה דפסול וזה עיקר בעיני בכונת רש"י וא"כ ההדסים הללו הבאים מאיטליא פסולים אליבא דכ"ע בלי שום פקפוק ואין להם לסמוך כי אם על דעת בעל ההשלמה שהביא שם מהרי"ק דס"ל שאם חסר לו א' מכל המינין מברך על שיש לו וגם דעה זו איה הפך משנתינו והפך כל הפוסקים מהרא"י בפסקיו סי' רנ"ט גם הוא לא מצא טעם כלל למנהג זה של האשכנזים הנוהגים לברך על אלו ההדסים הבאים מאיטליא שהם בכלל הדס שוטה וגם הוא ז"ל מודה דהדס שוטה מיקרי אלא שהביא ראי' שגם בימי' קדמוני' משמע קצת דנהגו לברך עליו מאותה שהבי' המרדכי בשם ר' אפרים ואינו מברך על הדס שוטה יבש ואין בו לחלוחית וכו' מסתמא דוקא קאמר ר' אפרים דקארי לי' הדס שוטה ולא בבדיחותא בעלמא ע"כ וכבר הובאה ראי' זו במהרי"ק ודחאה בטוב טעם וגם מי המונע לומר דבבדיחות' הוא דקאמר שהיא שוטה ואין בו לחלוחי' ריח ולו יהא שהיו נוהגין כן בזמן ההוא מאן לימא לן דברצון חכמים היו עושין דלמא שלא ברצון חכמים וכאותה ששנינו ששה דברים עשו אנשי יריחו שלשה ברצון חכמים ושלשה שלא ברצון חכמים ובפ' אלו מגלחין דף י"ח אמר בר הידי' לדידי חזי לי ימה של טברי' דמפקי לה משיכלי דמני כיתנא בחילא דמועדא מתקיף לה אביי מאן לימא לן דברצון חכמים עבדי דילמא שלא ברצון חכמים עבדי והא דאמרי' בפ"ק דר"ה ט"ו ולימא ליה קאמינא לך נהגו ואת אמרת לי איסורא דאמר לי' במקום איסורא כי נהגו שבקינן ליה ומאי קו' דילמא אין כח ביד חכמי' למחות התם אר' יוחנן קא קשיא ליה דלא הו"ל לאתויי מנהג שוטים ורשעים העוברים על דברי חכמים ואה"נ דאיכא כו"כ מנהגי' גרועים שמצוה לבטלם ולא אמרי' זיל בתר מנהגא אלא במקום שהלכה רופפת בידך וכבר זה מבואר בפוסקים ז"ל ומ"ש עוד בס' הנ"ל שכיון שההדסים הבאים מאיטליא ענביהם קטנים ועגולים ואין בהם שום גרעינין והנמצאים אצלנו ענביהם ארוכים וגדולים ובתוכם נמצאו כמו גרעינים גדולים יש לחוש להם שהם מורכבים אינו כלום דאטו כל מיני ענבי הגפן שוים הלא יש מהם ארוכים ויש מהם עגולים ושחורים ולבני' וכן כל מין תאנים אינו שוה יש תאנים שחורות ויש לבנות ארוכות ועגולות וכאותה ששנינו במשנתנו כל מין תאנים (דהיינו שחורות ולבנות) אחד וכן בזיתים ותפוחים ואתרוגים ובכל הפירות יש מהן ארוכות יש מהן עגולות ומכל מיני צבעים השפוט נשפוט בעבור זה שהאחד מהם מורכב הא ודאי לא ומה שאין נמצא דבר בתוך ענבי הדסי איטליא ונמצאים בתוך שלנו הוא ברור ליודעי' שהדסי איטליא נתלשים באמצע הקיץ עודם בוסר וקטנים ועדיין אין זרעם בהם ושלנו בשילהי קייטא וכבר נגמר פריו וזרעו בו למינהו ומה שרצה להכריח פיסולם שאילולי כן היו הדורות אשר לפנינו משתדלים לנטעם בגבולינו כדי לצאת בהם יד"ח מצוה אומר אני וכי זו בלבד המציאו דורות הללו אשר מלפנים לא ידעום והלא כמה מיני פירות וירקות ואילנות הביאו לנו מארצות רחוקות והם מגדלים אותם בתחבולות גדולות והוצאות מרובות וטורח רב אשר לא שערום אבותנו מה גם כי אף בזמנינו לא כל אדם זוכה למצוא מהדסים הללו הגדלים בפרדסי המלכים והשרים אם לא בדמי' יקרים ובהשתדלות עצום ומי יודע אם גם בימים ההם היו גדולי ישראל מחפשי' ולוקחים לעצמם מן ההדסים הללו אם היו מצויים בעירם ואני תמה מזה החכם שבשביל שינוי מועט שבין אלו ההדסים רצה לדונם במורכבים ואישתמיטתי' תלמוד ערוך במקומו האי אסא מצראה דקיימ' ז' ז' בחד קינא כשר להושענא ואין לך שינוי גדול מזה ואעפ"כ אין בו חשש הרכבה ולא פקפוק מין אחר ואף לא דרך סלקא דעתך שהרי כשהקשו בגמ' פשיטא משני מהו דתימא הואיל ואית ליה שם לווי וכו' דהיא סברא דחוקה כמו שהקשו בתוס' ד"ה ואימא ולא קאמר' סד"א ניחוש להרכבה קמ"ל ש"מ דאף שדרך ההדסים להיות בני תלתא תלתא בקינא ונטיעה זו בת שבע לא עלה על דעת אדם לחוש לזו משום הרכב' אף שהיא משונה שינוי גדול עד מאוד מחברותי' כ"ש בשינויים שכתב בעל ספר זה שאינן שינויים כלל כמו שביארנו ומאין הרגלים או מי החולם חלום שבשביל שינוי א' שיראה במין ממיני הנטיעות שיחוש לומר שאחת מהן מורכבת ובתמיהת התוס' נ"ל באותה שאמרו בפ' א"ט דף ס"ב א"ר יהודא הני כופשני צוצייני כשרים לגבי מזבח מיתיבי אזוב ולא אזוב יון וכו' אמר רבא הני כופשני באתרייהו סתמא קרי להו ופירש"י והאי מקשה סבר דציצייני שם לווי הוא ולא על שם מקומן כופשני לשון של תורים עכ"ל הרי שם דכופשני לחוד שהוא הלעז או התרגום של תורים אין בו משום לתא דשם לווי שהוא שם העצם שלו באותה הלשון כמו תורי' בלה"ק אלא בצוציינא הוא דסד"א דהוה שם לווי נוסף על כופשני ה"ה באסא מצראה אע"ג דבקרא לא כתיב הדס ולא אסא סד"א דשם אסא כיון שהוא הלעז של עץ עבות דכתיב בקרא הו"ל כאילו הוא שם העצם ומצראה הנוסף עליו הוא שם לווי ולא ליתכשר ואילו היה הירדוף פירושו של עץ עבות והיה הירדוף א' שיש לו שם לווי נמי סד"א דליפסול ודקאמר עץ עבות אמר רחמנא מ"מ רצונו כיון דבקרא לא כתיב הדס שהוא שמו העצם אלא עץ עבות שהוא שם התואר אין להקפיד על שם לווי שלו כל שהוא עבות וא"ת לפירוש שני שכתב רש"י הדס המצרי אמאי איצטריך למימר עץ עבות אמר רחמנא מ"מ תיפוק ליה דשם לווי שהיא על שם מקומו אינו פוסל דבודאי באתרייהו סתמא קרי להו דומי' דכופשני דלעיל ובפ"ק די"ג אמרי' הני מרריתא דאגמי אדם יוצא בהן ידי חובתו ומפרש רבא טעמא הני מרריתא סתמא שמייהו והאי דקרי להו מרריתא דאגמא דמשתכח באגמא וא"כ לפירוש ראשון של רש"י שהוא גדל על המצר נמי קשה דהכא נמי האי דקרי ליה אסא מצראי דמשתכח בין המצרים ואף דהני שינויי רבא אמרינהו ואביי משני שינויי אחריני הא כתבו התוס' דף הנ"ל ד"ה משו' דשכיחן דאביי מודה לרבא וי"ל כיון דאשכחן לאביי גופי' דכל היכא דאית ליה שינויא אחרינא משני ליה סתמא דתלמודא נמי עביד הכא ועוד דהאמת משני דבהדס אין להקפיד כלל על שם לווי אפי' שהוא לווי גמור כיון שאין שם העצם נזכר בתורה ואין להק' על דברי התוספות הנ"ל דמוכחי דמודה אביי לרבא דהא בפ' או"ב מכשירינן עיזי דבאלא לגבי מזבח דהא מסקי' התם אמימר שרי תרבייהו וא"כ פסולין לגבי מזבח דאפ"ה שפיר מוכחי דטעמא דשרי תרבייהו משום דמינא דתאו או דזמר נינהו הא אי הוי מין בהמה לכ"ע כשרות לגבי מזבח ולא מיפסלי מטעם שם לווי ודאתאן עלה ההדסים הללו שהם בני תלתא תלתא בחד קינא ותלושין לשעתן לא די שהם מצוה מן המובחר אלא שאני אומר שכל שיש בעירו מן ההדסים הללו ויכול לקנותם אפי' בדמים יקרי' מחוייב הוא לקנותם כדין האתרוג ושאר המינים ואסור לו לברך על אותן ההדסים שוטים הבאים מאיטליא ומהרא"י ומהרי"ק מודים בזה ואין אדם חולק בדבר ולא נאמרו הדברי' שבפסקי מהרא"י ומהרי"ק אלא במקום וזמן שא"א למצא מאלו הכשרים והנלע"ד כתבתי הצבי אשכנזי ס"ט:
2
