חכם צבי ד׳Chakham Tzvi 4
א׳ראובן שמעון ולוי היו שותפים זה זמן רב ואופן שותפותם היה שראובן יסע למדינה א' לקנות שם אבנים טובות ומרגליות וישלחם ליד שותפיו והרווחים היו מחלקים ביניהם לשני חצאין שוין דהיינו החצי הא' היה לוקח ראובן לבדו והחצי האחר היו לוקחים שמעון ולוי אחר זה נשתתפו אלו הג' שותפים עם נפתלי בשטר שותפות שזה נוסחו הן אמת וצדק שאנחנו ח"מ התקשרנו בקשר אמיץ וחזק בכל אופן המועיל בתנאי' המבוארי' לשטר שותפות זה דהיינו שכל אבנים טובות ומרגליות מקטון ועד גדול יהיה מה שיהיה שיקנה האלוף כהר"ר פלוני במוהר"ר פ' במקום פ' או במדינה פ' מהיום תוך ה' שנים יהיה הכל השליש הן לריוח או להפסד ח"ו להאלוף נפתלי ושני השלישים להאלופים ראובן שמעון ולוי ח"מ נגד זה ישלם נפתלי הנ"ל חלקו שליש המעות המגיעין לחלקו ועוד נוסף על זה מחויב האלוף נפתלי הנ"ל ליתן ממעותיו לשותפות ארבעה אלפים ר"ט בנקו בלי שום ריבית ופרי בעולם והנשאר מחויבים הג' שותפין ח"מ הנ"ל לשלם מכיסן נגד זה השתעבד נפתלי הנ"ל שלא יקנה במקום פ' או במדינה פלוני' שום אבנים טובות ומרגליות בעולם הן ע"י עצמו הן ע"י אחר הן יהודי או ערל להבדיל בלי שום ערמה או מרמה בעולם וגם מה שיקנו השותפין הנ"ל במקום פ' או במדינ' פ' מאב"ט ומרגליות הן ע"י עצמן או ע"י אחרים הן ערלים או יהודים להבדיל יהיה ג"כ השליש להאלוף כהר"ר פלוני הנ"ל כמבואר למעלה ג"כ בלי שום ערמה או מרמה בעולם ולאחר ה' שנים מהיום הברירה ביד הג' שותפין ח"מ לקיים השותפות הנ"ל עוד ה' שנים או לא וכן יתנהגו השותפין ובאמת ובצדק ובכל כחן כל מה דאפשר לטובת השותפים אך מטעמים ונמוקים הכמוסין לנו הותנה בינינו באם שיהיה שהאלופים ג' שותפין ח"מ יקנו איזה דבר במקום פ' או במדינה פ' עם האלוף כמוהר"ר פלוני רשות בידן רק כל מה שיגיע לחלקם הן לריוח או להפסד ח"ו יהיה השליש להאלוף כהר"ר פ' הנ"ל רק שיתן המעות השייך לחלקו כל הנ"ל קבלנו עלינו ח"מ בכל כח אופן המועיל השייך לקניית השותפי' ובהטלת מעות לכיס אחד ובת"כ במקום קנין סודר בלי שום תנאי או אמתלא שאינן מבוארים בשטר שותפות זה ובפיסול כל מודעי ומודעי דנפקא מגו מודעי עד סוף כל מודעי ואל יפסול שטר זה גרר או מחק טשטוש או טיוט או לשנא דמשתמע לתרי אפא אלא הכל יהא נדרש לזכות ולטובת השותפים כאלו נעשה בבי דינא דרבנא אשי נעשה יום ו' כ"ט סיון תנ"ג לפ"ק והכל שריר וקיים ראובן בן יעקב שמעון בן יעקב נפתלי בן יעקב וקודם שהגיע סוף זמן הכתוב בשטר זה החדש נתרצו הג' שותפין הראשונים לחלוק ויפרדו איש מעל אחיו וזה גלוי לכל ושמעון א' מהשותפים הראשונים נשתתף עם אנשים אחרים וקנה אב"ט ומרגליות ע"י אחרים באותה מדינה המבוארת בשטר זה החדש שכל מה שיקנו הג' שותפין יהיה השליש לנפתלי ועתה נפתלי בא ותובע את שמעון הנ"ל באומרו שהשליש מן האבנים טובות ומרגליות שקנה שמעון במדינ' פלונית ראויי' לו כי בזמן שקנית האב"ט עדיין לא כלה זמן השטר שביניהם אף שבזמן התביע' כבר כלה זמן השטר מ"מ בזמן הקנייה עדיין לא כלה הזמן והשליש שייך לי ושמעון משיב לו כשנתפרדנו אני ושותפי ראובן זמ"ז גם ממך נתפרדנו בפירוש וחלקנו בינינו כל מה שהיה לנו בשותפות ואת נתרצית בכך בפירוש ואני תבעתי ממך הכתב יד של השותפות שבינינו והבטחתני לתנו לי או לקורעו וחשבתי שקרעתו ולא חששתי להפציר בך על דרך הכת"י של שותפות כי אמרתי כיון שאינו שטר חוב שלי אלא כת"י של שותפות בעלמא לעולם אני נאמן לומר שנתפרדה החבילה אף אם הכת"י של השותפות קיים בידך ועוד טוען שמעון הדבר ידוע כי מעולם לא נשתתפתי עמך אלא על דעת שנהי' שותפין עם ראובן שותפי הראשון כי ראובן הוא היה הולך ונוסע למדינה הנ"ל להסתחר שם והוא היה העיקר והיסוד בהשותפות החדש שבינינו לבינך ומעתה כיון שנתפרדנו מראובן הנ"ל ממילא בטלה השותפות שבינינו לבינך כיון שבטל העיקר בטלה הטפל' ועוד אפילו אם לא היה ראובן העיקר בשותפות הלזו לא יהא אלא ג' או ד' שותפין בעלמא כיון שנפרד א' מהם מסתמא בטלה שותפות השאר שהרי כ"א יכול לומר מעיקרא לא נשתתפתי אלא על דעת שנהיה כלנו שותפים דמזלא דבי ד' עדיף ממזלא דבי תלתא וכיון שנפרד א' מן החבורה בטלה החבורה כולה ועוד טוען שמעון יש לי מיגו אילו הייתי רוצה לשקר הייתי אומר שמעולם לא נשתתפתי באותן אבנים טובות ומרגליות לצורך עצמי אלא לאיש אחר בקומיסיאן שנותן לי א' או ב' למאה ונתתי לך חלקך המגיע מן הקומיסאן:
1
ב׳ועוד מיגו אחר כיון שעתה בשעת התביע' הוא זמן רב אחר תשלום זמן השותפות יכול הייתי לומר שחלקנו בינינו ונטלת אתה חלקך באב"ט ומרגליות אחרות ואני נטלתי לחלקי אלו האב"ט או שקניתי חלקך ממך בדמים כדרך שעושין מעשים בכל יום שני שותפין החולקים ביניהם. ועוד טוען שעיקר השותפות כבר נתבטל זה זמן רב שהרי עיקר השותפות היתה ע"ד שתתן אתה שליש המעות מהסחורות שנקנה במדינ' פולנית נוסף ע"ז תתן ד' אלפים ר"ט באנקו והרי לא נתת מאומה ואם באיזה זמן שעבר נתת איזה דבר לשותפות אח"כ חזרת והוצאת הכל מן השותפות ולא נשאר לך בשותפות שום דבר ולא עוד אלא שנסתרת איזה ימים מחמת לחץ הנושים בך עד שנתפשרת עמהם ונכנסו ערבים בעבורך וא"כ ל"ה לך שום דבר ליתן ובאיז' פנים רצונך לומר שנהיה שותפים עמך כיון שאין לך בשותפות בידי אפי' פרוטה א' וזה היה אלו לא חלקנו בפירוש עאכ"ו שבפירוש נתפרדתי ממך כשנתפרדתי מן שותפי ראובן הנ"ל והכתב שבידך אינו ראיה מהטעמים הנ"ל עתה ילמדנו רבינו הדין עם מי ושכרו כפול מ"ה:
2
ג׳תשובה רואה אני אה דברי שמעון ראשונה במה שטען שלא חשש להניח כתב ידו מהשותפות ביד נפתלי כבר ידוע מחלוקת הפוסקים ז"ל בהוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו ורוב הפוסקים ס"ל דנאמן לומר פרעתי כמ"ש הרב בש"ך ז"ל החפץ ימלא ידו בספרו וכן פסק הוא ז"ל שהיה אחרון וראה דברי כולם והביא דברי הרב הגדול מהר"ם מלובלין שכתב שכן נוהגין להורות דנאמן לומר פרעתי והרבנים ז"ל היו אחר מהרש"ל ופסקו דלא כוותיה ומי האיש החכם עיניו בראשו אשר ירים ידו להוציא ממון מיד המוחזק נגד דעת הגאונים ראשונים והרי"ף. ואף שבנ"ד קניית האבנים היתה תוך זמן הכתוב בכת"י השותפים וזה פשוט שאף האומרים דבכת"י נאמן לומר פרעתי היינו בכת"י שאין בו זמן או שעבר זמנו אבל תוך זמנו הדבר פשוט שאינו נאמן לומר פרעתי דלא יהא אלא הלואה בע"פ בעדים תוך זמנו אינו נאמן לומר פרעתי בנ"ד כיון שהתביעה היתה לאחר זמן הכתוב בשטר אף שהקניי' היתה בתוך הזמן נאמן לומר נתפרדתי ממך תוך הזמן במיגו דלאחר זמן ואף דקי"ל בסי' קע"ט דבר הידוע שהוא משל שותפים אין לא' חזקה בו על חבירו וא"כ הכא נמי נימא כיון שאלו האבנים טובות ומרגליות נקנו בזמן שהיו שותפים לפי"ד נפתלי דהיינו תוך זמן הכתוב בשטר שוב אין לשמעון חזקה בהם ואינו נאמן לומר שלקחם ממנו תשובתך בצידה דהא ביאר מהרמ"א דהיינו דוקא קודם שחלקו אין להם חזקה זע"ז אבל לאחר שחלקו יש להם חזקה זע"ז ובנ"ד הוא לאחר שחלקו אפי' לפ"ד נפתלי שהרי הוא יותר מחצי שנה אח"ז הכתוב בכת"י השותפים ממילא שמעון היה נאמן לומר חזרתי ולקחתי ממך חלקך אחר החלוקה וה"ה דנאמן במיגו זה לומר חלקנו תוך זמן הכתוב בכת"י אמנם מה שטען שמעון שכיון שראובן היה העיקר בהשותפות הנ"ל שהרי הוא היה הולך ונוסע להסתחר במדינה הנ"ל ואני מעולם לא הלכתי שמה ואיני בקי בטיב המדינה ההיא ובעסקה מעולם לא נשתתפנו בעסקי המדינה ההיא אלא ע"ד שנשאר שותפים עם ראובן: נראה דאין לזכותו מחמת זו שהרי כ' הריב"ש בתשו' קצ"ה דאף דאזלינן בתר כוונת הנודר דוקא בנודר בינו לבין עצמו אבל במי שנותן מתנה לחבירו כל שלשון המתנה כולל הולכין אחריו ואין הולכין בזה בתר אומדנא אא"כ הוא אומדנא דמוכח כההיא דמי שהלך בנו למד"ה ומאן לימא לן דאומדנא דידן דמי לההוא איברא דמההיא דהשאילני פרתך אמר אינה פנויה אמר קונם שדה שאני חורש בה לעולם אם אין דרכו לחרוש הוא וכל אדם אסורים אין להביא ראיה לכאן דכיון דאין דרכו לילך למדינה ההיא יהא הוא וכל אדם אסורין דבשלמא התם כיון שאין דרכו לחרוש ואמר שאני חורש בה מפרשינן דרצונו לומר שלא יהנה בחרישתה דאלת"ה מה פעל נודר זה בנדרו אבל הכא אפי' תימא דמ"ש מה שיקנו השותפים הנ"ל במקום פ' הן ע"י עצמן רצונו לומר ע"י שותפם ראובן דוקא הרי יש כאן פעולה גמורה וגדולה כיון שכן דרכם תמיד לקנות הכל ע"י שותפם ראובן אבל ההיא דהריב"ש ודאי סותרת טענה זו ורואה אני הדברים ק"ו ומה במתנה דבדעת הנותן לחוד תליא אפ"ה לא אזלינן בתר אומדנא כל שהלשון כולל בשותפות כנ"ד דבדעת נפתלי נמי תליא ולא בדעת שמעון לחוד עאכ"ו דלא אזלינן בתר אומדנא כל שאינו מוכח טובא וכמ"ש התוס' בפ' נערה שנתפתתה דף מ"ז בד"ה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה וגם אין לעשות סמוכות לטענה זו ממה דאי בסי' מ"ב היה כתוב למעלה דבר א' ולמטה דבר אחר אם אפשר לקיים שניהם מקיימין אותם וכ' הסמ"ע בשם ד"מ דאפילו אם הקיום הוא בדוחק וא"כ ה"נ כיון דלמעלה כתוב כל מה שיקנה ראובן במדינה פ' ולמטה כתוב מה שיקנו השותפין במדינה פ' ולכאורה סתרי אהדדי דלמעלה משמע דוקא מה שיקנה ראובן ולמטה משמע כל הג' שותפין נפרש מה שכתוב למטה מה שיקנו השותפין ר"ל ע"י ראובן דוקא הא ליתא דע"כ לא אמרינן מקיימין שניהם בדוחק אלא בשיש סתירה ביניהם אבל בכאן אין מה שלמטה סתירה למה שלמעלה אלא תוס' ענין אמנם מצד אחר נראין דברי שמעון כיון שגם למטה לא נזכרו אלא בלשון שותפין הנ"ל שעכ"ח פירושו הג' שותפין הנזכרים מצי שמעון לומר מעולם לא נתחייבתי לך לבדי אלא עודנו שלשתנו שותפין כמשמעות השטר ונהי דאם היו שלשתם שותפין והייתי אני שמעון קונה במדינה ההיא איזה אבנים טובות היה השליש של נפתלי אף דבזה נמי מצינן למשדי ביה נרגא דאף דכ' הרב ב"י ז"ל סי' רכ"ח בשם תשו' הרשב"א בראובן שהשביע את חנוך בנו שלא יוכל להלוות יותר מסך פ' כ"א ברשות שמעון ולוי דיוכל להלוות ברשות א' מהם דקי"ל כר' יונתן דאמר משמע כל א' בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו וא"כ ה"נ נימא דהשותפין משמעו כל א' בפני עצמו ועם היות שהרב בט"ז ז"ל תמה עליו דכיון דקי"ל סתם נדרים להחמיר ה"נ נימא לחומרא דמשמע שניהם כאחד לענ"ד נראה לתרץ דס"ל להרשב"א ז"ל דעיקר פירושו הוא כל א' בפני עצמו עד שיפרוט לך יחדיו ועוד נ"ל עיקר בדעת הרשב"א ז"ל דס"ל דלעולם לא משמע שניהם לחוד או א' בפני עצמו לחוד אלא ס"ל דשני הפירושים הם אמיתים וכל זמן דלא פרט בה יחדיו עיקר משמעותו וכן הוא בין שניהם יחד ובין כל א' בפני עצמו נמצא דבחורש בשור וחמור בין כשהוא חורש בשור לבד או בחמור לבד או בשניהם יחד הוא עובר משום לא תחרוש וכן בקללת אב ואם וכן בנדון הרשב"א ז"ל בין כשהוא נוטל רשות מראובן לבד או משמעון לבד או משניהם יחד הכל במשמעות ראובן ושמעון ואין כאן ספק כלל והכי משמע לישנא דהרשב"א ז"ל שכתב ואף זה כשהשביעו לא השביעו אלא שלא ילוה כ"א ברשות שניהם או ברשות אחד מהם עכ"ל ואין להק' אם רשות א' מהם סגי רשות שניהם למה לי די"ל לאפוקי כששניהם בפנינו והא' אומר הן והשני אומר לאו דאז אין לו רשות להלוות דדוקא במת א' מהם או אינו לפנינו הוא דאמרינן דסגי ברשות א' אבל בשניהם לפנינו והא' מוחה אסור לו להלוות ונמצא דאזדא לה ממילא הקו' שהק' הט"ז ממ"ש הטור דע"ד רבים היינו על דרך פלוני ופלוני וכו' דהתם נמי משמע על דרך שלשתן יחד וע"ד כאו"א גם מה שהביא הט"ז מכתבי מהרא"י ז"ל אחר המחילה מכבוד תורתו ז"ל הוא כנגדו דאדרבא התם כ' מהרא"י בהדיא דדוקא משום שנכתב בשטר שיאמרו שהוא לשון רבים ומוסב על ראובן ושמעון שניהם יחד הוא דבעינן אמירת שניהם אבל אי הוי כתוב שיאמר בלשון יחיד אפילו באמירת א' הוה סגי דוק שם ותשכח וא"כ בנדון הרשב"א שלא הוזכר שם לשון רבים אלא לשון יחיד שהרי לא השביע האב לחנוך בנו בלשון זה שלא ילוה לשום אדם כי אם ברשותם של שמעון ולוי דאז הוי משמע שניהם יחד אבל כיון שאמר כי אם ברשות שמעון ולוי שהוא לשון יחיד אה"נ דברשות א' מהם סגי ומה שהקשה מהתקדשי לי בזו ובזו דאם יש בכולן שוה פרוטה מתקדשת התם טעמא אחרינא אית בי' דכיון דהמשמעיות סותרות זא"ז דאם אתה אומר כלל אית ביה חומרא דכולן מצטרפות לשוה פרוטה וקולא דאם אכלה ראשונה ראשונה אף שיש בראשונות שו"פ אינה מקודשת אם אין באחרונ' ש"פ דה"ל מקדש במלוה ואם אתה אומר פרט הוא להיפך דאין כולן מצטר' לש"פ ואם אכלה ראשונה ראשונה ויש בראשונה ש"פ מקודשת אף שאין באחרונה ש"פ וכיון דהכלל והפרט סותרין זא"ז ואי אתה יכול לקיים שניהם ולומר משמע שניהם כאחד ומשמע כ"א בפ"ע כמו שאתה אומר במקלל אביו ובחורש כו' ובאינך דמיירי בגמ' להכי אמרינן דה"ל כלל לחוד משא"כ בנדון הרשב"א הרי אתה יכול לקיים שניהם ולומר דכשהאחד מוחה אין בנתינת רשות השני כלום אבל כשהא' איננו רשות הב' סגי ואני תמה על הרב בט"ז לפי"ד דזה או זה הוא וספוקי מספקא ליה א"כ בקדושין תיקשי ליה לדידיה אמאי אמרינן אם אין בכולן ש"פ אינה מקודשת ותהא מקודשת מספק דאף דבאמת קי"ל מקודשת מספק היינו מטעם דשמא ש"פ במדי אבל מטעם הלשון לא ונפקא מינה טובא לענין אם אינו דבר המתקיים להוליכו למדי א"נ למאן דלא ס"ל דשמואל ועוד ק' על הרב ותיקשי ליה בלאו תשובת הרשב"א הא באמת קי"ל כר' יונתן וא"כ קשיא הלכתא אהלכתא וי"ל דס"ל להרב ז"ל דלשון תורה לחוד ולשון בני אדם לחוד ונהי דבלשון תורה אמרינן משמע כל א' בפ"ע אבל בלשון בני אדם לא משמע אלא כולם יחד וכמ"ש הרב מהרא"ם ח"א בתשו' נ"ב ביסוד השני דכיון דבנדרים הלך אחר לשון ב"א לא שייך ביה פלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן כלל דכן עמא דבר במי שמקבל עליו מה שידונו שני בני אדם שאין יחידי מהם יכול לדון עליו ואיך שיהיה לא מבעי' לדברי הרב בט"ז ז"ל והרב מוהר"א מזרחי ז"ל בתשובה הדבר פשוט דבנ"ד אין לנפתלי חלק במה שיקנה שמעון באותה מדינה עד שיקנו ג' השותפין דוקא לצורך שלשתם אבל לא במה שיקנה כל א' מהשלשה לצורך א' או שנים מהם אפילו בהיותם שותפין שלשתם יחד אלא אפילו לדעת הרשב"א ז"ל דס"ל דאו או קאמר שאני הכא שהזכיר בפירוש מה שיקנו השותפין הנ"ל אית לן למימר דוקא שאמר בהיותם שותפין ועדיפא מהך דתניא השוכר את הספינה וטבעה לה בחצי הדרך אם נתן לא יטול ומוקמינן לה בספינה זו ויין זה דאע"ג דבעלמא יכול להחליף משא זה באחר כל שאינו כבד ממנו אבל כאן מצאה הקפדה מקום לנוח ונחה וכמ"ש הפוסקים ז"ל כ"ש כאן דלעולם דרך כל אדם להקפיד בין ג' או ד' שותפין ובין מזלא דהך גברא למזלא דהך גברא וכדאי' בגמ' בכמה דוכתי דע"כ יש לנו לומר שאין תנאי זה קיים אלא בהיותם שלשתם שותפים ולא כשנתפרדה החבילה ואין לומר דשאני התם דאונס הוא שנטבעה הספינה לאפוקי בנ"ד היה להם שלא לחלוק דהא התם כי היכי דאית ליה אונס לבעל הספינה ה"נ אית ליה לבעל היין ואמאי אמרינן אם נתן לא יטול ועוד דהכא בנ"ד נמי היה לו לנפתלי למחות ואם תאמר שאין כח בידו למחות תבנא לדיננא כיון שברשות חלקו שהרי לא היה כח ביד נפתלי למחות ממילא נתבטלה השותפות של נפתלי ג"כ שהרי מעיקרא לא נשתתפו אלא ע"ד שיהיו שלשתן שותפים כאמור וא"ת מיחה נפתלי ולא השגיחו בו הדבר ברור דעל נפתלי להביא ראיה שמיחה כדקי"ל בכל דבר שתלוי בקום ועשה עליו להביא ראיה שעשה מעשה וכן הוא פשוט בכל מחאות דעלמא שעל האומר שמיחה עליו להביא ראיה שמיחה:
3
ד׳ועוד דהא כ' הגאון מהרא"י ז"ל בכתביו סימן הנ"ל בפירוש דאי כתב שיאמרו ראובן ושמעון בלא או דהוה דייקינן עד שיאמרו שניהם וכתב דלא דמי לפלוגתא דרבי יאשיה ורבי יונתן והביא ראיה מותפשו בו אביו ואמו ומואכלוהו אהרן ובניו דלא אמרינן אביו או אמו ולא אהרן או בניו אלא שניהם דוקא במשמע כיון שכתוב בלשון רבים: וכתב דהכי דיינינן בצואות ושטרות וא"כ בנ"ד שכתוב בפירוש מה שיקנו השותפין הנ"ל במקום פ' כו' בלשון רבים ע"כ דדוקא בששלשתן שותפין וקונים בשותפות אבל כשנתפרד' החבילה וכל א' קונה לעצמו אין לזה על זה כלום וז"ב גם מה שטען שמעון דלא יהא אלא שותפות בעלמא כיון שנפרד א' מהם כל השותפות בטלה נראה פשוט דהדין עם שמעון דאף דהרב מהרש"ך בח"ב סי' ס"ו נסתפק אי דינא דאחד מהשותפין שמת בטלה השותפות שייך דוקא בב' שותפין או אפילו בג' או ד' דמלבד דנראין פשטן של דברים דאפילו בד' או ה' הדין כך ומטעמא דמזלא דבי ד' עדיף ממזלא דבי ג' עוד ממשמעות לשון הרמב"ם והבאים אחריו ז"ל שכתבו א' מהשותפים או א' מהמתעסקים ולא כתבו אחד משני השותפים או משני המתעסקים משמע שותפין ואפילו טובא ואפי' לפ"ד הרב ז"ל לא יהא אלא ספק המע"ה ואף שהרב ז"ל כתב שם בנדון שלו להחמיר משום ספק שבועה ובנ"ד נמי כתוב שנעשה בת"כ במקום קנין סודר ויעלה על הדעת דיש לדונו להחמיר כמה תשובות בדבר חדא דהא מחלוקתך בצידך שכתב הרשב"ץ בשם הרשב"א בתשו' שאין בתקיעת כף שום חיוב אלא משום שארית ישראל כו' וכמ"ש הב"י ז"ל בסי' רל"ט בשמו ועוד דעיקר דינו של הרב ז"ל שפסק להחמיר להוציא ממון מכח ספק שבועה אינו מוסכם וכנראה שרבים חולקים על הרב ז"ל ועוד עיקרא דמילתא בורכא היא דע"כ לא אמרינן דתקיעת כף היא כשבועה אלא בתוקע כף דרך שבועה אבל כאן שנתפרש בפירוש ובת"כ במקום קנין סודר ת"כ זה אינו אלא כסיטומתא דקניא וכמ"ש הרב"י ז"ל בפירוש ופסקה בש"ע והוא דבר ברור בעצמו וא"כ אין כאן מקום כלל לחוש לספק שבועה גם אין לחוש למה שכ' בסוף הכתב יד דכל לשנא דמשתמע לתרי אפי הכל יהא נדרש לזכות ולטובת השותפין חדא דזה אינו אלא כשהם נשארים שותפין לאפוקי כשנפרד א' מהם ועוד דהרי כ' הרב מהרי"ט ז"ל בראשונות סי' קכ"ב דזה לא מהני כלל לענין הספקות הנופלות בשטר ע"ש כי ראייתו נכונה ואף דיש חולקים על הרב ז"ל המע"ה ועוד דאף החולקים מודים בכאן שהרי אין לנו בשטר לשון דמשתמע לתרי אפי אלא מבחוץ הוא שנסתפק למהרש"ך ז"ל. ובר מכל דין לא שבקינן וודאי של הריטב"א ומהר"ם איסרלס הביאו לפסק הלכה דג' שקבלו עיסקא מא' ומת א' מהם נתבטל הענין משום ספקו דמהרש"ך והדבר ברור לכ"ע דלענין זה עיסקא ושותפים דין א' להם וכמ"ש הרש"ך ז"ל גופיה בתשו' הנ"ל ופשיטא דאי הוה שמיעא ליה למהרש"ך ל"ה מסופק כלל כי בזמנו לא יצא לאור עדיין ספר המפה כידוע לבקי בסדר הדורות וא"כ הדבר פשוט וברור מאוד שכיון שנפרד א' מהשותפין השותפות בטל מעיקרו. וטענת מיגו דבקומאיסין יש לדון בה דאף דקי"ל כל מה שברשות האדם הוא בחזקתו כבר כתב מוהר"י הלוי ז"ל בתשו' דה"מ בחפץ או מעות אבל בעיסקא וסחורות לא שייך הך חזקה ואפילו תימא שיש חולקין על מהרי"ל הנ"ל המע"ה אלא שיש לדקדק בזה אם הוא מיגו טוב כיון דבטענת המיגו היה צריך לומר קים לי כמהרי"ל אפשר שאינו טוען כך ברצון אף דיש לדחוק שהרי הטענה שהוא טוען עתה נמי אינה טובה ממנה שהרי כל עיקרה אין אנו באין להאמינו עליה אלא במיגו דאותה שיש בה מחלוקת וא"כ ע"כ אתה צ"ל שטענה זו שהוא טוען עכשיו גרועה ממנה וא"כ בדין הי' להאמינו מ"מ מצאנו מן האחרונים ז"ל שחשו לה וכמ"ש הרב מהרי"ט בשניות סי' ל"ג בשם מהרדב"ז ז"ל והיא היא התשו' שהביאה אביו הרב ז"ל גם יש לפקפק על מגו זה דנהי דאם היה טוען שהוא קומיסיאן היה נאמן מ"מ אינו נאמן בטענה אחרת במיגו דהך כיון שיצא הקול שהי' שלו הו"ל כעין ההיא דרבה בר שרשום אמנם המיגו האחר הוא מיגו טוב לכ"ע כמו שכבר הוכחנו לעיל כיון שהוא זמן רב אחר תשלום השותפות נאמן הוא לומר חלקנו גם הטענה האחרונה היא נכונה עד מאוד דכיון שלא נשאר ביניהם שום ממון בתורת שותפות הרי השותפות בטל מאליו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל והטור ובעלי הש"ע ז"ל פסקוהו בלי חולק וז"ל השותפין שהתנו ביניהם שיעמדו בשותפות זמן קצוב כל א' מהם מעכב על חברו ואינו יכול לחלוק עד שיגיע הזמן או עד שיכלה ממון השותפות ואין א' מהם יכול ליטול מהקרן ולא מהשכר עד סוף הזמן הרי פשוט דבנ"ד שלא נשאר ביניהם שום דבר בשותפות וגם נפתלי לא נתן הד' אלפים ר"ט באנקו ולא שום דבר ממילא נתבטל השותפות ול"ד למ"ש ז"ל דאם שינה או פשע תוך הזמן או עבר על תנאי לא נתבטל השותפות זהו דוקא בדבר שאין עיקר השותפות תלוי בו אבל בדבר שעיקר השותפות תלוי בו ואדעתא דהכי נשתתפו מעיקרא ודאי דאם לא יקיים תנאו השותפות בטל וזה כבר נתברר בדברי האחרונים בענין דיני השדוכים יעוין בדבריהם ז"ל ובודאי שאין זה ענין לתשובות מהר"ם מרוט"ב הובאה בש"ע סעיף מ"א דהתם בשעת ההלואה נעשה השיעבוד וקבלת הערב לשלשתם יחד כמבואר שם בתשו' והואיל וכן זכה לוי בחלקו לאפוקי הכא שקודם קניית האב"ט ומרגליות אמר שמעון שלא רצה נפתלי ליתן לו חלקו ושמעולם לא כיון לקנותם בשותפות ועוד דאפילו בנדון מהר"ם הרי כ' בפירוש דאם אמר לוי איני חפץ ליתן אף לאחר מעשה הרי נעקר מהשותפות וכ"ש בנ"ד שנפתלי אפילו קודם מעשה לא רצה ליתן או ל"ה לו ממה ליתן דנתבטל השותפות והדבר ברור דעל נפתלי להביא ראיה שנתן הד' אלפים ר"ט בנקו כמו שהוא בכל תנאי דתלי בקיום מעשה כמבואר בסי' רמ"א וכל זמן שלא יביא נפתלי ראיה שנתן הרי שמעון נאמן לומר שלא נתן ושלא רצה ליתן וממילא נאמן ג"כ במיגו זה לומר שחלקו תוך הזמן ובר מן כל הנזכר נראה פשוט דאפי' אם היה עדיין תוך הזמן ממש אפ"ה נאמן שמעון לומר חלקנו דע"כ לא אמרינן בפ"ק דב"ב חזקה אא"פ תוך זמנו אלא בהלואה אבל בשותפות נאמן לומר חלקנו דאפי' בהלואה אשכחן לאביי ורבא ורב פפא ורב הונא בריה דר"י דס"ל דפרע אינש בגו זמניה ומסתיין דנימא דבהלואה גמורה פליג עלייהו ר"ל והלכתא כותיה והכי משמע לישנא דר"ל דקאמר ולואי שיפרע בזמנו משמע שנותן טעם לדבריו אמאי קאמר חזקה אא"פ תוך זמנו משום דהלואי שיפרע בזמנו וברור הוא דזה לא שייך בשותפות ואין לומר לאידך גיסא דע"כ לא פליגי אביי ורבא אלא משום דאמר איזיל אפרעיה כי היכי דלא לטרדן וזה לא שייך בשותפות חדא דאף בשותפות שייך לומר דלא ליטרדן שודאי חלוק' השותפי' טרדא היא וי"ל שבזמן ההוא לא יהי' פנוי ועכשיו הוא פנוי ועוד דע"כ לא הוצרכו אביי ורבא לטעמא דלא לטרדן אלא לאפוקי מחזקי' דר"ל דאמר חזקה אא"פ תוך זמנו ולואי שיפרע בזמנו לכך הוצרכו אביי ורבא לטעמא דלא ליתי לטרדן לסתור חזקתו אבל בשותפות כיון דמעיקרא חזקה ליכא ולא הוצרכנו לסתירת החזקה מכח דלא ליתי לטרדן שהרי כל עיקר אין כאן חזקה ודו"ק:
4
ה׳וכן מצינו לר"י ז"ל בעל התוס' שכתב דוקא בקובע זמן אבל בסתם הלואה לא חשיב ליה תוך ל' תוך זמנו ופסקו כן הפוסקים ז"ל אלמא ס"ל דאין לך בו אלא חדושו ודברים ככתבן. אבל כל שאינו ממש כמו שאמר ריש לקיש בפירוש אינו בכלל חזקתו. ואין להק' ע"ז מהגהת אשירי דס"פ השואל שכתב בשם ר"ת דפקדון שאסר ליגע בו אע"פ שקבל עליו להיות נפקד עד אותו הזמן יכול לומר החזרתי לך בתוך זמנו ואם איתא דדוקא הלואה בעינן למה ליה למימר טעמא דאסור ליגע בו תיפוק ליה בלא"ה נאמן כיון דלאו הלואה היא הא ודאי לאו קושיא היא דלטעמיך תקשי לך נמי הא קי"ל דהמפקיד אצל חבירו בשטר נאמן לומר החזרתי לך במיגו דנאנסו ובחזקה זו הא נמי קי"ל דבמקום מיגו מהימן וא"כ בודאי הנפקד נאמן לומר החזרתי לך במיגו דנאנסו אף את"ל דיכול ליגע בפקדון הא קי"ל כרב נחמן ס"פ המפקיד מ"ג דעד שלא נשתמש בהן פטור מן האונסין וא"כ פשיטא דנאמן לומר החזרתי לך הפקדון במיגו דהיה אומר נאנסו עד שלא נשתמשתי בו וע"כ לא אמר ר"ל אלא במלוה שלא ניתנה להתבע קודם זמנה אבל בפקדון שהמפקיד יכול לתבוע בכל זמן פשיטא דנאמן לומר הוכרחתי ליתן לך את שלך כשבאת ותבעתני דאף את"ל דאם היה מותר ליגע בפקדון אז לא היה הנפקד צריך להחזיר הפקדון ליד המפקיד ע"ס הזמן מה שלא שמענו כן מעולם אעפ"כ הרי יכול לומר החזרתי לך במיגו דנאנסו קודם שנשתמשתי בהן כאמור אלא ודאי דר"ת חדא מתרי ותלת טעמי נקיט ומילתא דפשיטא ורווחא טפי: גם אין לדקדק ממ"ש מהרי"ו סוף תשו' פ"ט ז"ל אבל בנ"ד כיון שלא היה ליעקב שום הנאה מן המעות אמאי לא יפרע ותידוק מיניה דוקא של"ה לו שום הנאה הא אם הי"ל מקצת הנאה כמו שותפות אף שיש לבעל המעות ג"כ הנאה מיניה הוה אמרינן חזקה אא"פ תוך זמנו הא ליתא דאדדייקת מסיפא דוק מרישא לאידך גיסא מדנקט מהרי"ו דוקא אדם המלוה לחבירו שיהא הלוה מתעסק בו לצורך עצמו בהא אמרינן ולואי שיפרע בזמנו משמע דוקא כשהלוה מתעסק בו לצורך עצמו לבד הוא דאמרינן חזקה אא"פ תוך זמנו אבל לא בשותפות אלא מהא ליכא למשמע מינה וכן כ' הרב מהריב"ל בראשונות סי' נ"ז בפירוש וז"ל ועוד היה אפשר דאפי' היה השותפות לזמן ומת ראובן קודם תשלום הזמן טענינן ליתמי דלמא נחלק דחזקה דאא"פ תוך זמנו מצינו משום דהלואי שיפרע בזמנו אבל לחלק השותפות תוך הזמן הוא דבר מצוי כי האדם הוא מלא קטטות ואין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת עכ"ל והנה ל"ה צריך הרב ז"ל לטעמא דהאדם הוא מלא קטטות כו' שהרי כיון שאין זה בכלל הלואה ובכלל הלואי שיפרע בזמנו תו חזקה מנין אלא דלרווחא דמילתא נקטי' ואף דקמסיים הרב ז"ל וז"ל איברא דכך היה נראה לכאורה אבל מתוך דברי הרא"ש שכתב באותה תשו' שכתבתי למעלה דאין ספק מוציא מידי ודאי נראה שהוא סובר היפך מזה עכ"ל ולכאורה היה מקום לטעון שהרב חזר בו מסברתו זאת אבל זה הוא טעות גמור בכוונת הרב ז"ל והאמת הברור בכוונת הרב ז"ל דכשראובן השותף חי וטוען חלקנו השותפות תוך הזמן פשיטא דנאמן כיון דלאו הלואה היא או מטעמא דאדם מלא קטטות אלא שכשמת ראובן אם נטעון אנחנו כך בעבור היתומים מספק מספקא ליה להרב ז"ל אי טענינן הכי מספיקא אי לא כיון דהשותפות הוא ודאי אין טענת ספק מוציא ודאי וכמ"ש בשם הרא"ש ז"ל וכן מה שכ' הרב לפני זה דאפילו שטר שותפות ביד ראובן עדיין יכולה האשה או הב"ח לומר שמא נתפרדה החבילה ונחלק השותפות וכדאמרי' בפ' המוכר את הבית דף ע' המפקיד אצל חבירו בשטר נאמן לומר החזרתי במיגו דנאנסו הוא דבר ברור ומוסכם אף שהרב ז"ל כ' לכאורה היה נראה לומר כו' היינו כלפי טענת האשה שהיא טענת ספק אבל בשותף החי וטוען בודאי שחלק השותפות פשיטא דנאמן אפילו אם יש לחבירו שטר בעדים וכ"כ הרב מהר"ר חיים בנבשתי ז"ל במוסכם בשם מהריב"ל ז"ל והוא דבר פשוט ומוכרח בעצמו וכ"כ בפירוש הרב מהראנ"ח בראשונות סי' קכ"ב וכן הרב מהרי"ט בראשונות סי' ע"ב דף צ' ע"ג נקטינן מכל האמור דלא מבעיא עתה שהוא הרבה אחר תשלום זמן הכתוב בכת"י דשמעון נאמן לומר חלקנו ולא מבעיא שהוא כת"י בעלמא אלא אפי' אם היה שטר חתום בעדים והיה תוך הזמן אעפ"כ היה שמעון נאמן לומר חלקנו ולא שייך כאן לא שטרך בידי מאי בעי ולא חזקה אא"פ תוך זמנו וגם שאר הטענות של שמעון נכוחות למבין כל א' בפ"ע כ"ש בהצטרפות כולן. ולכל הטורח הזה לא הוצרכנו אלא כל זמן שהאבנים טובות הם בעין ובאופן שאין שמעון יכול לטעון נתתי לך חלקך אבל אם כבר נמכרו האבנים טובות ונפתלי בא לתבוע את שמעון שיתן לו חלקו בממון המגיע לו מחלק הרווחי' לית דין ולית דיין שלא יהא שמעון נאמן לומר חלקנו קודם זמן הכתוב השותפות שהרי פשוט כביעתא בכותחא ששמעון היה נאמן לומר נתתי לך חלקך מהרווחים עתה לאחר שנמכרו האב"ט והכת"י שביד נפתלי אין ממנו שום ראיה שהרי ביררנו דלא שייך כלל לומר שטרך בידי מאי בעי בשטר שותפות וא"כ פשוט הוא דנאמן ג"כ במיגו זה לומר חלקנו תוך הזמן כאמור וז"ב צבי אשכנזי:
5
