חכם צבי ה׳Chakham Tzvi 5
א׳אלטונא אלול תי"ו נו"ן זי"ן לפ"ק
1
ב׳עיר אייא שקורין האג בארץ האלאנדיא אשר אין לה חומה סביב אלא שחריץ עמוק הרבה יותר מעשרה טפחים ורחב הרבה מד' טפחים מקיפה סביב האם נאמר חריץ זה הוא חומתה והותר על ידי חריץ זה בעירוב כדרך כל העיירות אשר להן חומה סביב או אין כח חריץ זה יפה ככח חומה גובהה עשרה על פני הארץ להתיר הטלטול בעיר בשווקים וברחובות יורנו רבינו עיקר הדין הלכה למעשה ושכמ"ה:
2
ג׳תשובה אשר עוד בקשה נפשך הטהורה לדעת דעתי בענין עיר אייא שקורין האגי במדינת האלאנדייא שנהר או חריץ מקיף לה מכל סביבותיה אם מותר לטלטל בתוכה ע"י עירוב ככל העיירות אשר חומותיהן סביבותי' או דילמא חומה גבוהה עשרה טפחים בעינן אבל חריץ לא מהני ואם בשכבר דברתי עם כבודך פא"פ וגליתי דעתי העניה להיכן נוטה ומאיזה טעם דנתי היתה עלי יד מצותך גבירי להעלות דעתי גם במכתב ולהרחיב הדבור ואני לעשות רצונך חפצתי. ואומר דבר ברור הוא דיש לנו שני מיני רשות היחיד האחד הוא בגובה כל שגבוה עשרה ורחב ארבעה אע"פ שאין לו מחיצות כלל סביב והשני הוא בעומק כגון חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה ליושבים ודרים בעומקו וזה יש לו מחיצות סביב (ואין זה אופן התרת החריץ שעליו אנו דנין) והיינו דת"ר ריש יציאות השבת איזה רה"י חריץ שהוא עמוק י' ורחב ד' וכן גדר שהוא גבוה י' ורחב ד' ופירש"י גדר כותל שהוא גבוה י' ורחב ד' הוי רה"י גמורה שנגמרו מנין מחיצות שלה שיש לה מחיצות מכל צד דבגדר אמרינן מד' צדדין גוד אסיק פני המחיצה על ראשו ונמצא ראשו מוקף מד' צדדין וחללו ד' ע"כ והנה בכלל חריץ זה הוא כל איזה שטח שיהיה רחב ד' על ד' טפחים שיש לו מחיצות מקיפות אותו בגובה י' טפחים אף שהמחיצות עביין כל שהוא ובכלל הגדר הוא כל איזה גוף או גשם קרקע או טלטל שגבוה עשרה ורחב ד' על ד' או יותר ואין לו מחיצות כלל אלא דאמרינן גוד אסיק מחיצה מכל צד והיינו טעמא דרב חסדא בעירובין פ' כל גגות דף צ"ג ובהמביא תנין דף ט"ו דאמר גידוד ה' ומחיצה ה' אין מצטרפין משום דתרי מילי נינהו דהגידוד הוא משום גוד אסיק ומחיצה היא כפשוטה הא כולו בגידור ליכא מאן דפליג דודאי הוה מחיצה גמורה לכל דבר דהיינו ברייתא דלעיל גדר שהוא גבוה י' ורחב ד' דהוי רה"י גמורה לטלטל ולכל דבר והיינו נמי דאמרינן בעושין פסין דף כ"ה אמר רב חסדא ומודה לי רב ששת שאם עשה מחיצה על התל שהועיל מ"ט הואיל ובאויר מחיצות העליונות הוא דר ופרש"י דמיירי בתל שהוא יותר מבית סאתי' ולא הוקף לדירה ועושה מחיצה ע"ג התל לדירה הועיל מטעם דבאויר מחיצות העליונות הוא דר מוכח מזה דתל גבוה עשרה אפי' יותר מבית סאתי' רה"י גמור הוא דאי ס"ד כרמלית הוא אמאי איצטריך רב חסדא למימר דמודי ליה רב ששת מטעם דבאויר מחיצות העליונות הוא דר תיפוק לי' דמדאורייתא מחיצות התחתונות לאו מחיצות מיקרו אלא ודאי דמדאורייתא מחיצות התחתונות שמן מחיצות וכיון שכן אי לאו טעמא דבאויר מחיצות העליונות הוא דר לא הוה מודי ביה ר"ש ולדעת הרא"ש שכתב עלה דהך דבעשה מחיצה על התל די לו ביותר מעשר אף שכל שאר השלש רוחות נשארות בגידוד כמות שהיו ואף שהתל עדיין יותר מבית סאתים מוכח בהדי' דכל מקום שהוא גבוה עשרה אף שכל מחיצותיו נעשו מכח גוד אסיק מחיצה שפיר מטלטלין ביה אף ביותר מבית סאתיים אם הוקף לדירה כגון שנעשה החריץ שסביבותיו לאחר שבנו עליו בתים שהרי לא יעלה בדעת אדם לחלק ולומר דשאני הכא שיותר מעשר אמות גדור בגדר אף שהשלש רוחות הם ע"י גידוד וגוד אסיק וגם רוח הרביעית על כרחיך ששים אמה ממנה ע"י גידוד הם להכי מטלטלין בה לאפוקי כשהרוח רביעית כולה אף אותן היתר מעשר אמות הוא ג"כ בגידוד ואין שם מחיצה כלל דאז לא נימא גוד אסיק בזה ודאי לא יסתפק אדם בו דמה יתן ומה יוסיף לענין גוד אסיק של שלש מחיצות ורוב הרביעית אם אותן העשר אמות ועוד נעשין במחיצה או בגידוד דבשלמא לענין היקף לדירה שפיר אמרינן כיון דביתר מעשר הוה ליה כפירצה מועלת המחיצה שם אבל לענין דלא נימא גוד אסיק ברור לכל רואי שמש דאין מקום לומר כן ולא נסתפק אדם בזה וכן מוכח נמי מדאמרינן פ' הדר דף ס"ז אמר עולא אמר ר' יוחנן קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ואפילו כור ואפי' כוריי' הזורק לתוכו חייב מ"ט מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין ופריך ליה מהא דתניא סלע שבים גבוה י' ורחב ד' מטלטלין בתוכה עד סאתים וס"ד דמקשה דביותר מבית סאתים מטלטלים מתוכה לים ש"מ כרמלית היא כיון דמטלטלין מתוכה לים וקשיא לר' יוחנן דאמר קרפף יתר מבית סאתיים הזורק לתוכו חייב. ואי ס"ד דבגידוד יותר מבית סאתיים גרוע הוא ממחיצות שבגובה לאיזה דבר שיהיה מאי פריך ליה לר' יוחנן דילמא כי אמר ר"י קרפף יתר מבית סאתיים רה"י הוא דוקא במוקף מחיצות אבל בגידוד יתר מבית סאתיים לא אמר אלא ודאי דאין חילוק בין מחיצות לגידוד בין בבית סאתיים בין ביתר מבית סאתיים ודו"ק והיינו נמי דאמרינן פ' הזורק דף ק' תל שהוא מתלקט עשרה מתוך ד' וזרק ונח ע"ג חייב והיינו נמי ההיא דשבת בתל שהוא גבוה י' עד בית סאתיי' דמייתינן בפ"ק דעירובין דף ט"ו ובפ"ב דסוכה דף כ"ד וכ' רש"י ז"ל דכל הני מחיצות נינהו להיקף בית סאתיים ולא ליותר מהן דלא נעשית לדירה. משמע בהדיא הא אם נעשו לדירה אפי' ביתר מיכן כמ"ש רש"י בהדיא דתל מוקף מחיצות הוא דכל שגבוה עשרה אמרינן ביה גוד אסיק מחיצות שלו והקף בהן את ראשו וזהו טעם משנתינו בעירובין דף ע"ח חריץ שבין ב' בתים מערבין שנים ואין מערבין אחד דמחיצה גמורה היא ומפסקת בין שתי החצרות.
3
ד׳וראיתי בס' אמונת שמואל שכתב השואל דאין להביא ראיה ממשנה זו משום די"ל דדוקא לחומרא להכריח שני החצרות לערב שנים אמרו החריץ נדון כמחיצה אבל לא לקולא עכ"ל: והא ודאי בורכא דמה חומרא היא זו. הא אי לאו מחיצה היא נמצא חומרו קולו שהרי אם דינן לערב א' ועירבו שנים שניהם אסורין וזה ברור לתינוקות: ובפ' כל גגות דף צ' אמרינן דלרב דקייל"ן כוותי' מותר לטלטל בגגין אפי' יותר מבית סאתיי' כל שמחיצותיו ניכרות דהיינו שאין הגג מכסה עליהן הרי בהדי' דאף ביותר מבית סאתיים ובכל הרוחות אמרינן גוד אסיק מחיצה ומותר לטלטל בכולו ואף שמואל לא פליג עליה התם אלא מטעם דהני מחיצות למטה עבידן למעלה לא עבידן אבל בחריץ שהוא סביבות העיר שנעשה לצורך העיר אפי' שמואל מודה וז"ב: ובפ' עושין פסין דף כ"ב מייתי מתני' דמבואות המפולשין בבורות שיחין ומערות רה"י לשבת וכתבו התוס' בשם ר"ח וכגון שהבור רחוק מכל צד והולכין דרך כאן וכאן וקמ"ל דאפ"ה לא בטלי מחיצה דאי בור הולך מכותל אל כותל פשיט' דהוי מחיצה והנה אם יהיה חילוק בין אם כל סביבות התל או הגג נמוך עשרה עד למרחוק או אם יהיה סמוך לו ברחוק ד' טפחים תל שני נראה ברור שאין חילוק בדבר וכאותה ששנינו חריץ שבין ב' חצרות עמוק עשרה ורוחב ד' ופירש רש"י דפחות מכאן נוח לפסעו משפתו אל שפתו אבל ברוחב ד' אין נוח לפסעו משפתו אל שפתו כההיא דא"ר אשי פ' הזורק דף ק' ע"א הני מילי היכי דהוה ד' (פי' דהיינו ד' טפחים ומשום דאין נוח לפסעו) אבל היכא דלא הוי ד' (פי' ד' טפחים) מיפסע פסעי ליה שמע מיניה דכל שיש ברחבו ד' טפחים אין נוח לפסעו ולא שייך תו למימר שדריסת הרגל שע"ג המחיצה תבטלנה: והיינו טעמא דבחריץ כ"ע מודו דבעינן ד' טפחים אף דבהרחיק הכותל מכותל איכא מ"ד דסגי בשלשה טפחים דנפיק ליה מתורת לבוד משום דשם לא שייך דריסת הרגל לאפוקי בחריץ דשייך דריסת הרגל בעינן ד' טפחים ובהכי סגי דמה לי ד' טפחים או ד' אמות כיון דאין נוח לפסעו וכבר נפק לי' מתורת לבוד וגם איכא מקום חשוב בודאי אמרינן גוד אסיק מחיצה וכלשון משנתינו וכן בכ"מ שהזכירו חריץ הזכירו עומק עשרה ורוחב ארבעה: ובירושלמי ריש פ"ק דעירובין איתא רבי יעקב בר אחא ורבי יוסא בשם רבי יוחנן עושה חריץ על פתח המבוי עומק י' ורוחב ד' ומתיר המבוי ובעושין פסין היה שם חריץ עמוק י' ורחב ארבעה ויש בו ששה לכאן וששה לכאן נידון משום דיומד לא סוף דבר חריץ אלא אפי' גבשושית ומקצתו גבשושית כל זה בירושלמי ופירוש גבשושות לע"ד היינו תל המתלקט י' מתוך ד' והנך רואה שחריץ פחות יותר מגבשושית וטעמא משום דחריץ מחיצותיו ניכרות יותר שהן חתוכות עד למטה משא"כ בגבשושית: והרמב"ם ז"ל בפי' י"ו מהל' שבת כ' הך דסלע שבים שהבאתי לעיל וכתב בפירוש דאם הוא יתר מבית סאתיים שהוא ג"כ רה"י אלא שאסור לטלטל בתוכו משום שלא הוקף לדירה ואח"כ כ' מקום שהוקף שלא לשם דירה אם פרץ פירצה יתר על עשר אמות וגדר בה לשם דירה עד עשר מותר לטלטל בכולו: משמע בהדי' דאתל נמי קאי שהרי אכלהו הנך שהזכיר לעיל אזיל ומפרש וכן פסק וכתב גידוד חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין דמשמעו לכל דבר וכ"ש כולו בגידוד כדאי' בגמ' בהדי' הבאנוה לעיל: וכ"פ הטור סי' שס"ב תל שגבוה ה' והשלימו לי' וכו' חשיב מחיצה לטלטל ולכל דבר הרי מפורש דגידוד חמשה ומחיצה חמשה מחיצה גמורה היא לטלטל ולכל דבר ומכ"ש כולו בגידוד כמ"ש למעלה: מכל האמור מוכח בהדי' בלי שום חולק דכולו בגידוד מועיל לכל דבר וכיון שמועיל לכל דבר אין שום טעם וסברא לומר דליחיד תועיל המחיצה ולא לרבים מלבד שאין לנו לבדות סברות וחילוקים מלבנו דבר שאין לו שורש ולא רמז בתלמוד ולא בשום אחד מהפוסקים: ועוד מוכח מכל התלמוד דאדרבא לרבים מקילין כדקיי"ל בשיירא שחנתה בבקעה שנותנין לה כל צרכה משא"כ ביחיד כדאיתא בעירובין דף ט"ז שמעינן דרבים עדיפי ולע"ד מטעם זה הקילו במבוי בלחי ובחצר צריך שני פסין משום דסתם מבוי דרין בו יותר בני אדם מאשר דרין בחצר לכך הקילו בו אף שהרשב"א כתב טעם אחר כמ"ש בב"י ובכסף משנה: וגם זה פשוט מאוד בכל התלמוד והפוסקים דכ"מ שמותר ליחיד לטלטל בכולו אף רבים מותרין לטלטל בכולו מדאו' אפי' בלי עירוב ושתוף אלא ששלמה ע"ה תיקן ערובין כדי שלא יבאו להוציא מרה"י לרה"ר כיון שאותו המקום משותף לרבים שדרין בו: אבל לענין עיקר המחיצות אין חילוק בין רבים ליחיד אדרבא ברבים מקילינן להם בעיקר המחיצות אי מטעמא דידי מפני שהם רבים אי מטעמא דהרשב"א ז"ל שהטעם משום צניעות על כרחך כל שהוא מותר ביחיד צריך יותר צניעות ואם ביחיד שהוא צריך צניעות הרבה אתה מתירו בארבע מחיצות בגוד אסיק כשהם רבים כגון חצר ומבוי לא כל שכן שהוא מותר ודוק שזהו ק"ו שאין עליו תשובה אף שאין צורך לזה שהדבר פשוט שכל שהוא מותר ליחיד מותר לרבים על ידי עירוב: וכיון שביררנו מעיקר דין התלמוד שהדבר פשוט להיתר אבא ליישב מה שהקשה לכת"ר על סדר קונטריסו ע"ש למה לא נמצא כתוב בפוסקים הקדמונים מפורש שעל ידי חריץ לחוד בלא היקף מחיצה כלל שייך עירובי חצירות ולא עוד אלא שהרשב"א וכו' חוץ מכבודך והנה הרשב"א בעבוה"ק דף י"א ע"א כתב כ"מ שיש ברחבו ארבעה ויש לו גידודים גבוהים עשרה אפי' נעשו מעצמן ואפילו יתר מב"ס מחיצות הן דבר תורה ורה"י הוא אלא שכל שמחוסר דיורין ויש בו יותר מבי"ס החמירו עליו חכמים שלא לטלטל בו אלא בד' אמות כו'. הרי בפירו' שאם יש בו דיורין דהיינו חצר או מבוי שהוא מותר אפי' רחב כמה: ומ"ש הרשב"א חצרות של רבים הם שיש להם מחיצות גמורות כתקנן היינו בגידוד נמי כמה שכתבתי למעלה בשם רש"י ומוכרח מן הגמ' שבמקום גבוה י' ורחב ד' מחיצות גמורות מקרו וכ"כ עוד הרשב"א דף י"ב ע"א בגגין שכל שאין התקרה עוברת על כותלי הבית הרי אלו רה"י גמורה ומטלטלין בהן אפי' יתר מבית סאתיים והיינו ההיא דרב דכל גגות שהבאנו לעיל וכבר הורנו הרשב"א ז"ל דף י"ח ע"ב כשעשה כל א' סולם קבוע לגגו מותר בשלו ואסור בשל חבירו וגם השמיענו דף כ"א ריש ע"ב שכדרך שמערבין דרך חצרות ודרך בתים כך מערבין דרך גגות והיינו בשאין להם מחיצות ניכרות כלל כדרך כל גגות והוא מוסכם מכל הפוסקים א"כ הרי בפירוש דבגוד אסיק נמי מערבין אף שלא הוצרכנו לכך שכבר ביררנו שכל שמותר ליחיד מותר לרבים על ידי עירוב שאף העירוב לא היינו צריכים אי לאו תקנת שלמה ע"ה כי היכי דלא ליתי לאיחלופי בין רה"ר הא בעירוב מיהא סגי וממילא אזדא ליה מה שהבאת מדברי הרא"ש ז"ל וכן מה שהבאת מדברי רש"י ז"ל דפ' עושין פסין דגידוד מחיצה גמורה היא כמ"ש רש"י ז"ל גופיה הבאנוהו לעיל וכן מ"ש שהב"י לא הזכיר גידודים הרי הראיתיך שהזכירם במקומו בסי' שס"ב בטור וש"ע ומה היה לו להזכיר יותר בפירוש ממה שהזכיר וכתב בש"ע תל שגבוה ה' והשלימו לי' שעשה עליו מחיצה גבוה ה' חשובה מחיצה לטלטל ולכל דבר וממילא מוכח בגמ' דכולו בגידוד הוה מחיצה במכל שכן כמו שדברתי עם כת"ר פא"פ וכ' הטור בסי' שס"ג מקום שיש לו ג' מחיצות אסרו חכמים לטלטל בו עד שיעשה שום תיקון ברביעית והנה כשהוא מוקף גידוד גבוה י' מכל ד' צדדים שהם הנקראים מחיצות כשרות בסימן שלפניו איזה ספק נשאר לנו מלטלטל בו ועל זה מייתי דיני חצר ומבוי הרי בירור שאין אחריו בירור דמקום גבוה עשרה אם הוא חצר נידון כחצר ואם הוא מבוי נידון כמבוי ומ"ש דברי הרשב"א בטעם קולות המבוי מן החצר הוא הדין והיא התשובה כמ"ש למעלה ומ"ש מההיא דר"י בן בבא הגינה והקרפי' המוקפת גדר גבוה י' טפחים וכו' חוץ מכבודך ולטעמיך ריב"ב חולק על כל התלמוד דאפילו לפי דבריך בבית סאתיים תל מחיצה גמורה הוא מבלי חולק אלא ודאי אורחא דמילתא נקט ולאפוקי מפסין אתא ומ"ש מההיא דאין ממלאין אא"כ עשה מחיצה ממילא נפיל דגידוד היינו מחיצה. ומ"ש דכי היכי דתני גבי ב' חצרות הבדל דכותל וחריץ הו"ל למיתני גבי קרפיף ובור דע ידידי דכל היכי דאתא לאשמעינן תקנתא לא נקיט חריץ דטריחא מילתא טובא להעמיק עשרה בקרקע ברוחב ארבעה אבל בחצר נקיט מעשה שהיה אם יהי' שם חריץ האיך דינו ועוד הוצרך לאשמעינן בב' חצרות החילוק שבין חריץ לכותל דבכותל משהו סגי ובחריץ עד שיהיה רחב ד' וכיון שהשמיענו זה פעם א' דיו וגם דינא דנתן עליו נסר שייך בב' חצרות דוקא. ומ"ש עוד ואיכא למידק מאי האי דבכל תקוני דתקנן הן בפסין הן בשיירה הן בלחי לא הוזכר תיקון ע"י גוד אסיק כלל ועיקר אישתמיטתך תלמוד ערוך פ' הזורק דף ק' מבוי ששוה מתוכו ונעשה מדרון לרה"ר אותו מבוי א"צ לא לחי ולא קורה וכבר הבאתי לעיל הירושלמי שאומר בפירוש דחריץ נידון משום דיומד ומה שלא הוזכר בתלמודין משום דטריחא מילתא כמו שכתבתי למעלה. ומה שנתקשה כת"ר אמאי אצטריך למימר ההיא דקנה קנה פחות מג' הדברים פשוטים שהוצרך הדבר להאמר דסד"א כיון דמחיצת שת בלא ערב אינה מועלת ביותר מב"ס נמי לא תיהני קמ"ל לאפוקי מחיצת גוד אסיק דמהני אפי' בבית כור ומחיצה גמורה היא ודאי אין צורך לאומרה בפסין וז"ב. ומ"ש ומי איכא מאן דשמע או הנמצא כתוב בס' כבר נתברר למעלה שכן מפורש בירושלמי במבוי ובפסין והא דלא אידכר בתלמודין משום דלחי כל שהוא מסיד מחוי מהני ולית ביה שום טירחא משא"כ בחריץ שטרחו רב מאוד ומ"ש מסוכה חוץ מכבודך בסוכה לא אמרינן גוד אסיק כדאמרינן בפ"ק דסוכה דף ד' בעמוד גבוה עשרה ויש בו הכשר סוכה ודעת רוב הפוסקי' דבסיכך על שפת הגג נמי הסוכה פסולה ולדעת המכשירים אפשר לומר דבסיכך על שפת החריץ אה"נ דאפי' בכל הרוחות כשרה וכל שכן מרוח אחת ומ"ש להכריע מכח ההיא דתוס' דפ' עושין פסין אינו ענין לכאן דודאי היכי דשכיחי רבי' מבטלי מחיצה שאינה עשוי בידי אדם בין בגוד אסיק בין במחיצה גבוהה שהרים סביב לה תרוייהו חד דינא אית להו וכמ"ש בתשו' א' לחכם א' חברך שבוודאי הגיעה לידך אבל היכי דלא שכיחי רבים דלבטלינהו למחיצות גוד אסיק ומחיצה גבוהה דינם שוה וכן גידוד העשוי בידי אדם כגון חריץ שעושין סביב לעיר ודאי וברור דמחיצה גמורה היא ואין כח ביד רבים לבטלה ומ"ש ההיא דרשב"א דכל דירה שתשמישה לאויר כו' אינו ענין לנ"ד דההיא פירושה כדברי רש"י וכן הסכימו כל הפוסקים ז"ל ראשונים ואחרונים מבלי חולק כי הוא מוכרח מהגמ' ומי הוא החולם ידבר חלום לפתור פתרון שאינו מענין השמועה וה"ה ז"ל בפ' ט"ז דין ט"ו כתב ואע"פ שהמחיצות העשויות מאיליהן כתל וסלע מועילות אלו העשויות בידי אדם אינן מועילות. ודין דירה שתשמישה לאויר הביאו הרמב"ם ריש פרקין וכן דין התל והסלע כמה שכתוב למעלה ומוכרח הוא כאמור ותמהני איך נעלם מכת"ר שכל שהוא יותר יחיד צריך יותר צניעות ואיך עלה בדעתך שאם יהיה יחיד דר בבית ולפניו חצר מוקף חריץ מכל צדדיו שמותר לטלטל בכולו ואע"פ שאין מקום זה מוצנע וכשיהיו שלשה או ארבעה דרי' בתוך ג' או ד' בתים ולפניהם חצר מוקף חריץ יהיו אסורים לטלטל מחמת שאינו מקום מוצנע והלא זהו דבר שהשכל גוזר עליו והחוש מעיד עליו ותנינא ליה במתני' ה' פ"ג דמעשרות איזו היא חצר שחייבת במעשרות רי"א חצר הצורית שהכלים נשמרים בתוכה רע"א כל שא' פותח וא' נועל פטורה רבי נחמיה אומר כל שאין אדם בוש מלאכול בתוכה חייבת רי"א כל שנכנס לה ואין אומרים לו מה אתה מבקש פטורה הנך רואה דלענין קביעות המעשרות כל שהוא יותר מיוחדת ליחיד היא קובעת למעשר וכל שיד רבים שולטת בה היא פטורה ואמרי' דכל שאין אדם בוש לאכול בתוכה דינה כחצר של יחיד וכבית שהוא קובע אבל כשאדם בוש לאכול בתוכה היא כחצר של רבים שאין עושין בה תשמיש צנוע ואינה קובעת למעשר שאינו דומה לבית ש"מ דכל שהחצר מיוחדת ליחיד דרך לעשות בה תשמיש צנוע כגון אכילה וכיוצא בה אבל כשהיא של רבים אין דרך לעשות בה תשמיש צנוע כל כך ואם אנו מתירין ליחיד חצר בגוד אסיק אף שהוא צריך צניעות יותר כ"ש לרבים וכבר כתבתי בזה למעלה. ומ"ש מדברי רש"י שכתב ששיעור זה נתנו חכמים לכל היקף המתוקן ואינו מתוקן כל צרכו כגון מחיצה שאין בה שתי וערב וכתבת וכ"ש דאי הוה פרוץ מכל צדדיו אינו כן ואין כאן מקום לק"ו דמחיצת גוד אסיק מחיצה גמורה היא כמ"ש רש"י בפי' לעיל וכדהוכחתי מכמה מקומות מהתלמוד והפוסקים ז"ל. ומ"ש וכ"ש לדעת רבי' יונתן וכו' לא ידענא מאי ניהו דלע"ד דעת רבי' יונתן כדעת כל הפוסקים דכולהו הכי סברי גם הכל שכן שכתבת על דברי הרא"ש ז"ל ממילא נפיל מכח מה שכתבו. ומ"ש מסוכה אם כדבריך אפי' בית סאתיים ואפילו ליחיד נמי אלא שאני סוכה דהכי אגמריה רחמנא למשה או מדילפינן להו מסוכות בעינן כעין סכך בגובה. ודברי התוס' אינם ענין לכאן דאינהו מיירי בדבר ששבת וסוכה שווין בו. ומ"ש לחלק בין היכא דאיכא ב' מחיצות בגובה לבין כולם בגידוד אכתי תיקשה לפי"ד אמאי לא תני במבוי דמהני חריץ והרי יש לו ג' מחיצות בגובה וכן בטפח של סוכה לפי דבריך. ומ"ש שהריב"ש פירש דלא כרש"י חלילה אדרבה הוא מביא ראיה שם בתשובתו מפי' רש"י וכותב לשואלו דבר שאילו עי' בפירש"י לא היה כותב מה שכתב. ומעולם לא עלה דעת הריב"ש לחלק בין כל המחיצה בגידוד למחציתה בגידוד שזהו הפך התלמוד ולהריב"ש אין ראיה ולא זכר לזה אלא כלפי דברי הכת השואלת ממנו שרצתה להביא ראי' ממבוי זה דמבוי מפולש ככרמלית סגי לה בלחי וקורה כמבוי סתם כתב הוא ז"ל דזה אינו דמבוי זה לא היה מפולש משני צדדיו כהבנת השואל כי מבוי של ג' מחיצות הי' דהיינו הים הוא מחיצה א' והאשפה היא מחיצה שנייה והכותל האמצעי הרי ג' מחיצות שלמות ובהדיא כתב הריב"ש על הים והאשפה בשוה שתיהן מחיצות גמורות אלא אורחא דמילתא נקיט פרוץ קצת כי אין דרך לעשות מבוי כזה שאין לו אלא כותל א' בנוי והב' האחרים אשפה וים תדע שהרי הוא כותב פרוץ קצת בצד א' לים ובצד א' לאשפה והרי ע"כ אשפה מחיצה גבוהה היא אף לפ"ד ואמאי כותב עליה פרוץ קצת דהא ע"כ אתרווייהו קאי אומרו פרוץ קצת מדקאמר ובצד א' לאשפה כמבואר לבקי בטיב הלשון אלא ודאי דל"ש בין פרוץ קצת לכולו פרוץ ומחיצתו בגידוד דגידוד מחיצה גמורה היא כמ"ש הריב"ש ז"ל עצמו ומעולם לא עלה זה על דעת הריב"ש ואף לא לכך הוצרך שהרי אין ענין זה נוגע לשאלתו שם וגם לא גילה דעתו כלל שרצונו לחלוק על רש"י ז"ל מבלי ראיה וז"ב למעיין בתשובתו סי' ת"ה ומ"ש עוד וז"ל וגרסי' בפ' כל גגות לרבי קתני גג דומיא דחצר מה חצר דמינכרא מחיצתה אף גג כו' ואי בגוד אסיק בלתי היקף גדר לחצר מאי אולמיה דחצר מגג עכ"ל ושגגה היא זו דאטו בגג לא סגי בגוד אסיק מחיצה הא לא בעינן בגג אלא שלא תהא תקרת הבית עוברת על מחיצותיו ובהכי סגי לרב אפי' ביתר מב"ס כמבואר שם בגמ' ולא אתי אלא לאפוקי מדשמואל דאמר אפילו תקרת הבית עוברת על הכתלים אמרינן גוד אסיק ולהכי שפיר דייק מהיקישא דחצר עכ"ח יש לו מחיצות ניכרות או בגובה או בעומק ע"י גוד אסיק ואין לומר בו כלל תקרתו עוברת על כתליו שהרי כל חצר אין לו תקרה והיינו מינכרא מחיצתה דקאמר לא לאפוקי גוד אסיק וז"ב ואין צריך לפנים ומה שרצית להסב אותה הראיה הברורה שהבאתי מדברי הטור שכ' הוי מחיצה לטלטל ולכל דבר וכתבת דרצונו באמרו לטלטל היינו בפחות מבית סאתיים וכדברי הרא"ש שכ' גבי מחיצה העשויה לנחת ומ"ש הטור ולכל דבר משום מאי דמספקא להו להתוס' אם הזורק מתוכו לרה"ר חייב עכ"ד והוא תימא בעיני האיך עלה על דעתך לומר ככה בדברי הטור שדבריו כוללין ומפורשין להיתר ומה זה ענין לדברי הרא"ש דאדרבא משם ראיה להיפך שהרי הרא"ש כתב על דברי הגמ' שאומרת לא שמה מחיצה דאעפ"כ בבית סאתיים שמה מחיצה ומותר לטלטל בו והרי הטור כ' שמה מחיצה בגידוד וא"כ ע"כ אפי' ביתר מבית סאתים דאי בבית סאתים דוקא הו"ל למימר לא שמה מחיצה אלא לטלטל. ועוד שהרי הטור ברור מלל בתחילת הסימן וז"ל כל מחיצה שלא נעשית לדור בתוכה אלא לצניעות או לשמור כו' (דהיינו מחיצה העשוייה לנחת ודירה שתשמישה לאויר) הויא מחיצה להתיר לטלטל בתוכה אבל לא הויא מחיצה לעשות מה שבתוכה מוקף לדירה ואחר זה כ' תומ"י תל שגבוה חמשה והשלימו לעשרה חשוב מחיצה לטלטל ולכל דבר הרי שכתב בפירוש שהתל דינו עדיף מהנך מחיצות דמייתי מעיקרא דאע"ג דהנך דצניעות ואויר לא חשיבו מחיצה להיקף דירה. אבל התל דמחיצה חשובה הוא אף להיקף דירה וז"ב בדברי הטור בטחתי כשיחזור כת"ר ויעיין בדברי הטור מתחילת הסי' עד דין התל יודה לדבריי:
4
ה׳ומ"ש מכ"ת דאמרו לכל דבר אתי לאפוקי מהתוס' שגגה היא דעד כאן לא מספקא להו להתוס' ז"ל בפ' כל גגות דף צ"ב ד"ה גידוד ה' אלא לרב חסדא דאמר אין מצטרפין ולהכי קמבעי להו בזורק מרה"ר לתוכו כיון דרה"ר רואה פני עשרה אבל לדידן דקיי"ל מצטרפין ואפילו לטלטל בתוכו שרי למאי איצטריך לאשמועינן תו דהזורק לתוכו חייב השתא לקולא אמרינן לחומרא מיבעיא דוק ותשכח: מלבד מה שאין הדעת סובלת לומר שמה שכתב הטור וכן הש"ע בפה מלא לכל דבר אנן ניקום ונימא דלא מיירי אלא לחייב הזורק מרה"ר לתוכו חליל' אלא הדברים כפשטן דהוי מחיצה גמורה בין בב"ס בין ביתר מב"ס אם הקיפה לדירה וכיון דגידוד ה' ומחיצה ה' מצטרפין כ"ש כולו בגידוד כדאיתא בגמרא בהדיא: ומה שהבאת מההיא דאכסדרא בבקעה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם אין לו ענין לנדון דידן: ומה שתמהת על הרשב"א שהתיר לטלטל בגגין אפי' יתר מבית סאתיים תלמוד ערוך הוא בפרק כל גגות דף צ' וודאי ההיא דרב גידל אף שבבית שלמטה ממנו אסור לטלטל אלא בארבע אמות כיון שעל גגו גבוה עשרה ומחיצותיו ניכרות מותר לטלטל בכולו ואפילו ביתר מב"ס ככל הגגין וגם לישנא דרב גידל עצמו הכי הוא מותר לטלטל בכולו ואם איתא הו"ל לפרושי עד בית סאתיים אלא ודאי לא שאני. וגם הרשב"א לא ראיתי ששינה בלשון המימרא כלל אלא כתבה כצורתה ופירושה ודאי הכי הוא דאפילו יתר מב"ס ומ"ש שהב"י לא הביא זה אלא בדיני הרשויות ולא הביאו בדיני הטלטול אף בסימן שמ"ה כבר הביא הטור דין גגין שאין מחיצתן ניכרת דמשמע הא במחיצתן ניכרת אפילו רחב הרבה מותר לטלטל בכולו. וגם בסי' שע"ב הביא הטור דמותר לטלטל בגגין אפילו רחבן כמה דדוקא בקרפיף התנה שיהא סאתיים אבל בגגין וחצרות לא התנה שיהא סאתיים אבל בגגין וחצרות לא התנה בזה ומהיכא תיתי לחלק בין תוכו עשרה לאין תוכו עשרה ולא מצינו לשום א' מהפוסקים שיחלק בכך וגם אי אפשר לחלק שהרי בפירוש אמר מותר לטלטל בכולו וכל היכא דאינו רשאי אלא עד סאתים מפרש ליה אין מטלטלין בו אלא עד סאתים וזה ברור: ומ"ש דהרשב"א פליג אפירוש רש"י וס"ל כהתוס' דגג הוי טפי לדירה מקרפיף אינו כן. ואין מחלוקת בין רש"י להתוס' בזה לרב דכוותיה קי"ל דלכ"ע לא אמרינן דמחיצות לדירת מטה עבידן וזה ברור שם בגמרא: ומ"ש לחלק בין רבים ע"י עירוב ליחיד כבר השבתי למעלה מה שיש בו די: ומ"ש דבגגין לא שייך בהו עירוב כבר הראיתיך למעלה דשפיר שייך בהו עירוב: ומה שרצית לחלק בין כולו לחציו לע"ד נשתקע הדבר ולא נאמר וכמו שהוכחתי הכל בבירור למעלה. הראיה משבולי הלקט שהביא בב"י סי' שצ"ח גם אני ראיתיה. ואמת הוא דיש לדחותה דשאני למדידת תחומין דאפילו קרפוף נותנין לעיר אף שאסור בטלטול עכ"ז מדקאמר ואפילו מחיצה קלה של שתי וערב כו' משמע דחריץ לאו מחיצה קלה הוא אלא מחיצה גמורה אלא שאין אנו צריכין לה שהרי הבאנו ראיות מכריתות מהתלמוד בכמה דוכתי ומגדולי הפוסקים המפורסמים שדבר פשוט הוא ומה שדחה כת"ר דשאני מחנה דלא בעי עירוב לא דק דההיא דוקא במחנה ישראל ההולכ' להלחם וכדברי הרמב"ם ז"ל אבל במחנה דעלמא כאלו הגוים שצרין על עיר וישראלים הולכים עמהם ודאי חייבין וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ק דה"ע וכן פסק בש"ע סי' שס"ו אף שכתב ה"ה ז"ל דיש מפרשים חולקים אנו אין לנו אלא דברי הרמב"ם והש"ע שגדולי הפוסקים הם וביותר שדבריהם נראים כמה שכ' ה"ה ז"ל. ומה שרצית לחלק בין תל למקום מוקף בחריץ וכתבת וז"ל דאי איתא דרה"י הוא כי היכי דמידכר תרי מידי בגבוה כגון תל וגדר ה"נ הו"ל למידכר תרי מידי בעומק דהיינו חריץ ומקום מוקף בחריץ עכ"ל ואין לו מקום דבאמת לא הוזכרו בגדר הרה"י אלא שני דברים דהיינו האחד מקום מוקף במחיצות גבוהות שזהו החריץ המוזכר בריש מס' שבת והב' גדר גבוה שהוא מקום שאין לו מחיצות גבוהות כלל אלא ע"י גוד אסיק וכמו שהרחבתי הדבור בזה למעלה ודרך זו תפסו כל פוסקי הלכות: ומ"ש דמחיצה נדרסת היא דהא פסיעה בינוני' אמה היא לא דק דאותה הפסיעה היא עם אורך פרסת הרגל שהיא לכל הפחות ג' טפחים ובין רגל לרגל ליכא אלא ג' טפחים ובודאי כל שיש ברוחב החריץ ארבעה טפחים לאו מחיצה נדרסת היא וכמ"ש למעלה: ומה שרצית לחלק בין אם רוחב החריץ הוא ארבעה טפחים או אמה אחת אין צורך להשיב עליהם כי אינן אלא דברי נביאות ואנו אין לנו אלא דברי חז"ל דבחריץ רחב ד' טפחים חשיב מחיצה דאמרינן גוד אסיק מחיצה גמורה היא לטלטל לכל דבר: ומ"ש מפסי ביראות כבר השבתי עליו למעלה מה שיש בו די: כלל העולה דמקום המוקף חריץ סביב לו מכל רוחותיו עמוק עשרה ורחב ארבעה טפחים מחיצה גמורה הוא ומערבין בו ומשתתפין בו ככל דיני מבואות וחצרות באופן שעיר איי' וכל שאר עיירות אם יש להן חריץ עמוק י"ט ורחב ד' טפחים כמוה מותרת לערב ולשתף ככל העיירות המוקפות חומה גבוה דלתי' ובריח וראיתי בס' אמונת שמואל להרב מהר"ש קאדאנבר חתר וטרח ויגע הרבה למצוא מקום דין החריץ עמוק עשרה שהוא כגדר גבוה עשרה: והביא דברי הרשב"א בס' עבוה"ק ותמה אני על הרב ז"ל שמוחזקני בו שהי' בקי בחדרי תורה איך נעלמו ממנו סוגיות התלמוד שהבאתי שהם ערוכות וברורות שדין החריץ כדין הגדר לכל דבר ול"ה צריך להביאו מדברי הרשב"א ז"ל ולענין דינא כבר הסכים הוא ז"ל עם האמור ושלום כנפש הצב"י אשכנזי ס"ט: כסליו תי"ו סמך לפ"ק באלטונא הסמוכה להאמבורג יע"א
5
