חכם צבי מ״בChakham Tzvi 42
א׳ויניציאה שנת תמ"ט לפ"ק
1
ב׳בעוברי דרך וינציאה הקשה לי הרב החסיד מהר"ר שמואל אבוהב זלה"ה במ"ש הרמב"ם ז"ל המשהה את החמץ אינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אא"כ קנה החמץ בפסח הא אם קנהו לוקה והרי אמרינן בפסחים דף צ"ה ע"א דל"י ול"י אינו לוקה דהו"ל לאו שניתק לעשה: ואחרי העיון נלע"ד דל"ק שהרי הרמב"ם פסק בפט"ז מה' סנהדרין דכל ל"ת שניתק לעשה אם לא קיים העשה שבו הרי זה לוקה והכא נמי לוקה בלא קיים עשה של ההשבתה בתוך ימי הפסח והשההו עד לאחר הפסח ואף שעתה לאחה"פ הוא משביתו אין זה מוציאו מידי מלקות של לא יראה לך חמץ שהוא בפסח דוקא ומה יתן ומה יוסיף מעשה השרפה וההשבתה שהוא עושה אחר הפסח בזמן שהוא מותר אפי' באכילת חמץ אין דרך זו מביאתו לידי קיום העשה של ההשבתה (כדי לפוטרן מן המלקות של ל"י ול"י שהוא חייב) שהוא אינו אלא בזמן איסור אכילת חמץ וז"ב בעיני:
2
ג׳וראיתי ברשיז"ל בגמ' כ' וז"ל לא יראה ואם נראה תשביתוהו לעולם הוא בעמוד והשבת כל ימות המועד עכ"ל והן הן הדברים שאמרנו: ואל יקשה בעיניך אמרם בגמרא דהאי אינו לוקה דהוה ליה לאו שנל"ע דרצונם אינו לוקה ככל שאר ל"ת שהוא לוקה עליו תומ"י בעוברו עליו לאפוקי האי דלא לקי תומ"י אלא מיתלי תלי וקאי אם יקיים העשה שבו נפטר מן המלקות ואם לאו אז בשלא קיים לקי ולא עתה בעוברו על הלאו: ולאחר זמן נדפסו תשובות הרב ז"ל וראיתי בסי' ל"ח נדפסה קושיא זו וכתב ז"ל שביקש להלמה כגון שחל שביעי של פסח בשבת וקנה בו ביום מן הנכרי שא"א לקיים בו מצות שרפה עכ"ד ז"ל: והם תמוהים מאוד בעיני שהרי הרמב"ם ז"ל פסק בפ' ג' די"א שהשבתת חמץ בכל דבר כחכמי' דס"ל מפרר וזורה לרוח או מטיל לים וא"כ א"א כלל לחייבו משום שאינו יכול לשרוף בשבת שהרי יכול הוא לפרר ולזרות לרוח או להטיל לים ומה שכתבתי הוא נכון וברור ונסתלקה תמיהת הרב ז"ל על הראב"ד והה"מ ושאר המפרשים שלא הרגישו בדבר כי ברור ופשוט היה בעיניהם ונלע"ד כתבתי צבי אשכנזי ס"ט:
3
