חכם צבי מ״גChakham Tzvi 43
א׳ילמדינו רבינו אם יש לחלק בין מומר לערלות שהוא יושב ואינו עושה מעשה בידים לשאר המומרים העוברים ועושים מעשה בידים לענין רבית:
1
ב׳תשובה רואה אנכי מדאמרי' ריש חולין דף ד' ע"ב לימא מסייע ליה הכל שוחטין ואפי' כותי ואפי' ערל ואפי' ישראל מומר האי ערל ה"ד אי לימא מתו אחיו מחמת מילה האי ישראל מעליא הוא אלא פשיטא מומר לערלות וקסבר מומר לדבר אחד לא הוי מומר לכה"ת כולה אימ' סיפא ואפי' ישראל מומר האי מומר ה"ד אי מומר לדבר אחד היינו מומר לערלות אלא לאו מומר לאותו דבר וכדרב' לא לעול' אימ' לך מומר לאותו דבר לא כו' אלא מומר לע"ז וכדרב ענן כו': ואי ס"ד דמומר לערלות קיל משאר מומרין שהם עוברים על ל"ת בפועל וזה אינו עושה מעשה אלא הוא חוטא בשוא"ת מאי פריך אי מומר לדבר אחד היינו מומר לערלות לעול' אימא לך מומר לדבר אחד ואפ"ה איצטריך לאשמעינן דשחיטתו כשרה ולא נפק"ל ממומר לערלות דסד"א כי היכי דקיל מומר לערלות משאר מומרים לענין ריבית ה"נ קיל לענין שחיטה דדוקא מומר לערלות כשר שהוא בשוא"ת ולא שאר מומר לדבר אחד וגם על הדחיין קשה דלמה ליה למימר כדרב ענן דאיתותב לקמן נימא דאיצטריך כדאמרי' אלא ודאי בין להפשטן בין להדחיין פשיטא להו דאין סברא כלל לחלק בין מומר לערלות שהוא בשוא"ת לשאר מומרים שהם עוברים בקום עשה ומעתה זכינו לדין שלכל אותם הפוסקים נוחי נפש דס"ל דמומר מותר להלותו בריבית אף במומר לערלות הדין פשוט שמותר להלוותו בריבית ויפה הורו הרבני' הספרדי' ז"ל אשר לפנינו באמשטרדם להשואל ההוא. ומה שרצה הרב בב"ח לדמותו למסור דגופו מותר וממונו אסור משום יכין וצדיק ילבש ה"נ אסור להלוותו בריבית דממונו הוא ואיכא משום צדיק ילבש: נלע"ד דאין הנדון דומה לראיה דדוקא באיבוד ממונו שלא מדעתו הוא דאיכא משום צדיק ילבש אבל בנותן מדעתו ליכא למימר האי טעמא דאטו אי בעי מומר או מסור ליתן את שלו לאחרים ולהניח את בניו אין מה שעשה עשוי בתמיהא וכיון דמדעתיה יהיב ליה ריביתא אף דבישראל אסור משום וחי אחיך עמך אבל במומר ומסור ואפי' ברועי בהמה דקה ששנינו בהם לא מעלין שאין בהם משום לא תעמוד על דם רעיך מכ"ש שאין בהם משום וחי אחיך עמך: אומר אני שמותר להלותן בריבית לרוב הפוסקים ז"ל כיון דמדעתייהו יהבי ל"ש כלל למימר יכין וצדיק ילבש ועלייהו דידהו נמי לא חסה תורה שהרי אין מעלין אותן מן הבור ולא יהא ממונם חמור מגופם ואין מסור יוכיח כאמור דהתם משום רעיך הוא ובנותן מדעתו אין בו בית מיחוש מכ"ש המומרים להכעיס שדינם שאפי' מורידין באופן שלרוב הפוסקים מותר להלוות בריבית לכל אלו שהיכול' בידם להמלט וליכנס בדת ישראל ואינם עושים כן אפי' לא פקרו אלא במצוה א' בין ל"ת בין עשה ובעלמא אמרי' אבל אומרים לו עשה סוכה ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו וכיון שמותר להכותו עד שתצא נפשו על קיום אותה המצוה כל זמן שיש שהות לקיימה הוא הדין בעבר זמנה אף שבודאי שוב אין מכין אותו על שלא קיים המצוה ההיא מ"מ אם פקר בה והוא שפקר בפרהסיא כמו שאמרו במחלל שבתות כעובד ע"ז שהוא דוקא בפרהסיא אין ספק שמותר להלוותו בריבית לרוב הפוסקים שהרי יצא מתורת אחיך והנלע"ד כתבתי צבי אשכנזי ס"ט:
2
