חכם צבי מ״זChakham Tzvi 47
א׳בענין אותו הנער שמת ונקבר בשגגה בקרקעית הערל ואין הערל רוצה למכור מקום הקבורה בשום אופן כי אם להניחו קבור בתנאי שיחרוש ויזרע ע"ג ואף גם זאת ברצי כסף אם יכולים לפנותו לבית קברות ישראל וכשיפנוהו אם מחוייבים לפתוח הארון לראות אם עודנו מושכב כדרכו שהביא מעכ"ת דברי ה"ה מהר"ר דוד נ"ש בס' נדמ"ח שמו חוות יאיר שהעיד בשם הרב הישיש מהר"ר גרשון מיץ שבא מעשה לפניו בב' מתים ששכחו הקברנים בכל א' תכריך א' וציוה הרב ז"ל לפתוח קבר הקטן ולכרכו בתכריך מאחר שאין אימת הדין עליו אבל הגדול שיש אימת הדין עליו אסור לפתוח קברו ומהר"ד הנ"ל השיב על הרב הנ"ל מב"ב קנ"ה מתיב ר"ז מעשה כו' בשלמא למ"ד בן י"ח כו' אלא למ"ד בן כ' כו' ולהרב הנ"ל ליפרך בשלמא למ"ד בן י"ח היינו דאמר ר"ע אי אתם רשאים לנוולו ולא אמר שאסור משום חרדת הדין אא"א דהוי בן כ' ה"ל לר"ע למימר דאסור לפתוח קברו משום חרדת הדין אע"כ שאין לחלק בין קטן לגדול משום חרדת הדין עכת"ד שהעתיק לי מעכ"ת בכתבו כי הספר לא ראיתיו עד הנה ואני אומר דאין כאן מקום קו' כלל דע"כ מוהר"ד הנ"ל אינו רוצה לחלוק על הראשונים שאמרו שהבלבול קשה להמתים מחמת חרדת הדין שהרי אינו מקשה אלא על הרב מוהר"ג שחילק בין קטן לגדול הא לראשונים שלא חילקו לא קשיא ליה וליטעמיה תיקשי ליה לכ"ע דהא דאימת הדין שייך לקטן כמו לגדול למה נקיט ר"ע הניוול ולא נקט חרדת הדין בין שיהיה בן י"ח או בן כ' שהרי בכל אופן שייך חרדת הדין דבשלמא לפי מ"ש מעכ"ת דחרדת הדין לא שייך אלא במפנהו ממקום למקום ולא לפותח ורואהו במקומו ניחא אבל לפי"מ שהעתיק לי מעכ"ת דברי מוהר"ד הנ"ל כוונתו דאפי' בפתיחה בעלמא שייך חרדת הדין בשניהם כקטן כגדול א"כ אם קושייתו קו' תקשה ליה על ר"ע למה הניח חרדת הדין ונקט ניוול ובאמת לק"מ אפי' תימא דשייך חרדת הדין גם בפתיחה ודוקא בגדול ולא בקטן כדעת מוהר"ג ז"ל דר"ע דעדיפא מינה נקיט דהא ק"ל כחכמים בפ' נגמר הדין דף מ"ה דס"ל האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה ומפרשינן טעמא בגמ' דס"ל בזיוניה דאיניש עדיפא ליה טפי מניחא דגופיה ומפרש רש"י הלכך נוח לה שתיסקל בלבושה ותשהא למות ואע"ג דאיכא צערא דגופה ולא תבזה מותה להפשיטה עכ"ל הרי שהניוול קשה מן הצער וכשם שהוא בחי ההולך למות כן הוא במתים שכבר מתו נמצא דר"ע נקט הטעם הגדול שבשניהם שהוא הניוול ולא נקט הטעם החלוש ממנו שהוא הצער מחרדת הדין ובלא"ה לק"מ דלמה לו לר"ע למימר טעם חרדת הדין דלא שייך אלא בגדולים כי היכי דתידוק מיניה הא בקטנים דליכא חרדת הדין לפי"ד מהר"ג שרי לבדקו אדרבא נקט טעם הניוול דשייך אפילו בקטנים והוא כולל וכי תימא לינקוט תרוייהו חדא דאין זה כדאי להקשות ועוד דאתינן למיטעי ולמימר דדוקא היכי דאיכא תרתי חרדת הדין וניוול הוא דאסור הא בניוול לחוד שרי ובאמת ס"ל לר"ע דאפילו בניוול לחוד נמי אסור וזה ברור ופשוט.
1
