חכם צבי נ״אChakham Tzvi 51
א׳ובענין הע"ק דהמחותנים שניהם העבירו המועד יותר משנה א' והדרי בהו עתה אם הע"ק מחויב לשלם הקנס או יכול לומר קים לי דלא כהרמב"ן ואם החולקים על הרמב"ן מודים בקבלן מטיבותיה דמר אמינא דודאי כ"ע מודים בקבלן כיון שהדין הוא ממי שירצה יפרע תחלה הרי הוא כלוה עצמו ולענין אם יכול המוחזק לומר קים לי דלא כהרמב"ן ז"ל כבר כתבו מן האחרונים ז"ל דיכול לומר קים לי דלא כהרמב"ן ה"ה מהראנ"ח בס"א סי' ס' דף צ"ה ע"א ומהרחב"נ ומהראנ"ח מסכי' לסברת הט"ז ז"ל שגם הטור ואביו חולקין על הרמב"ן וביחוד שגם הרב"י בש"ע כ' שיש להתיישב בדבר ומהרמ"א הגיה אחריו כי יש חולקין א"כ מי זה ערב את לבו להוציא ממון נגדם אלא שבנ"ד שהוא ערב קבלן לא יושיענו זה כאמור: אמנם עדיין יש ללמד זכות על הערב מטעם שאין כתוב בשטר התנאים הלשון המועיל להיות קבלן אלא כך נוהגים לכתוב הערבים קבלני' מצד החתן פ' ומצד הכלה פ' וא"כ לא מיבעי' למהרשד"ם שכתב שיכול הערב לומר קים לי כבעל העיטור וכבעל התרומות ודלא כהרא"ש הביאו בהגהת ש"ע סי' קכ"ט סי"ח דלא הוה אלא ערב ובערב כבר אמרנו דיכול להתרות במלוה שיגבה ואם לא גבה איהו הוא דאפסיד אנפשיה אלא אפי' להרא"ש וסייעתו ז"ל שסוברים דשטר שכתוב בו פלוני קבלן הוה ערב קבלן דודאי ערב קבלן כדינו קאמר בנ"ד מודו דאנן סהדי ומעשים בכל יום בשעת כתיבת התנאים שהסופרים שואלים להמחותנים מי הם הערבים ואומרים פ' ופ' ומעולם לא נשמע ולא נראה שיאמרו הלשון המצטרך להיות קבלן וביותר לפי"מ שכ' הסמ"ע והש"ך ז"ל דשאני ערבות שידוכין מן כל שאר מיני ערבות דאפי' מבעלי הדבר עצמן נהגו לקנות מחדש כשמאריכים הזמן ע"ע וא"כ לפי דבריהם הדין הוא בכאן שהע"ק פטור וכן ראוי להורות עכ"פ בנ"ד שהוא שידוכין ולענין אם להחולקים על הרמב"ן צריך דוקא להתרות הערב במלוה או אפי' בלא התראה כיון שהאריך הזמן הערב פטור נלע"ד ברור דאפי' בלא התרה בו פטור הערב לשיטה זו דכיון דס"ל דכל עיקר חיובו אינו אלא עד הזמן ההוא והחיוב קשור ואגוד בזמן שע"י כן יכול להתרות בו שיגבה בזמנו א"כ ממילא משמע דאפי' בלא התרה בו פטור שהרי לא נשתעבד לו אלא עד הזמן ההוא ועליה דמלוה רמיא להודיע להערב אם יתרצה ואפשר דאפי' ריצוי בפירוש לחוד לא סגי אלא צריך קנין כערב שלא בשעת מתן מעות שהרי השיעבוד ההוא שנשתעבד הערב בשעת מעשה כבר חלף הלך לו דאי ס"ד השיעבוד והחיוב הראשון קיים אף לאחר הזמן שקבעו האיך יכול הערב לכפות המלוה שיגבה בזמנו כיון שעדיין שיעבודו קיים אף לאחר הזמן וז"ב וכן מוכיח בביאור מדברי מהראנ"ח ז"ל שם:
1