חכם צבי נ״דChakham Tzvi 54
א׳ילמדנו רבנו בס"ת שבפ' נח במקום החדש העשירי נמצא כתוב חדש העשירי בלי ה' אם צריך להוציא ס"ת אחרת או לא ודעת הרב השואל היתה נוטה להתיר לקרות בו ושלא להוציא ס"ת אחרת ושאל את פי וזה אשר השבתי לו.
1
ב׳תשובה גברא רבא כיון דסמיך סמיך דהא איכא כמה גאונים דס"ל דבס"ת פסול מברכין עלי' אכן הבא לחוש לדברי הרב רמ"א נלע"ד לפי"ד שבהג"ה צריך להוציא אחרת דעד כאן לא מכשיר אלא בחסרות ויתרות שאין ניכרין במבטא כגון אות"ם מלא או חסר אף שיפה דקדק מעכ"ת במלת כדומה י"ל שבהג"ה שהיא הלכתא פסיקתא חזר בו או דק טפי ופשוט בעיני שכל הפוסקים הפוסלים בכבש כשב פוסלים נמי בנ"ד כיון שהוא ניכר במבטא וזה לי זמן רב שראיתי בס' צ"צ סי' קי"ט שהכשיר במגרשיהן שנכתב תחת מגרשיהם וכל דבריו דחויין בעיני כי מה שנתן טעם לדבר משום שנמצא מגרשיהן בהך פרשה גופה וגם בס' יהושע הרבה אינו כלום והנה בפרשת אליעזר כמה מלות ושינויים יש בין סדר תפלתו לספורו בבית אחי אדוניו וכי תיסק אדעתין שאם החליף האחת בחברתה שתהא כשרה וכן בדברי יהודא לאביו וליוסף כמה חלופי תיבות יש בין זה לזה ורבים כאלו וכי יאמר אדם שאם החליף וכתב של זה בזה דכשרה לא תהא כזאת בישראל ומה שהביא ממגילת רות שכתב בה הלהן תשברנה שהוא לשון נקבה במקום הלהם שהוא לשון זכר גם זה הבל דא"כ בכל מקום שכתוב אחד במקום אחת או אחת במקום אחד או שתים במקום שנים ושנים במקום שתים וכן כל מספר שצריך להיות בלשון זכר אם החליפו לשל נקבה או להיפך ומלת ויחמנה שהיא אנדרוגינוס אם כתב ותחמנה שהיא מדוקדקת תהא כשרה לפי דבריו ישתקע הדבר ולא ייאמר ומה ששמח ז"ל על המציאה שמצא בר"א אבן עזרא שכ' וז"ל הלהן תשברנה הנו"ן תחת המ"ם וההפך כי מר לי מאוד מכם והמה באו בית לחם ובס' שיח יצחק נתן טעם לדבר אף שאינן ממוצא אחד כיון שיש לשניהם עזר מן האף ע"כ שמח ללא דבר דאטו משום דאשכחן בקרא חילוף באותיות השוות ממוצא אחד נימא אנן דלא יפסול אף במקום שהוא שלא כדין אלא טעות סופר חלילה א"כ אם נמצא במקום שראוי לכתוב יעקב ישראל או בצפיון צפון או באצבון אזני (דמה לי חילוף אות או תיבה שלימה והלא אפי' קוצו של יו"ד מעכב אלא שרמ"א מכשיר בחסרות ויתרות משום דלא בקיאינן ומי יאמר לנו אי זה יכשיר הזה או זה אבל בטעיות כאלה דודאי בקיאינן אין חילוק בין אות אחת לתיבה שלמה כי תורת ה' תמימה אין בה נפתל ועיקש) וכיוצא בהם שבאו בתורה זה תמורת זה:
2
ג׳והנה בכל החמש מוצאות אמרו המדקדקים שכל שהם ממוצא אחד מתחלפים זה בזה (והם יותר ראוים להתחלף מן המ"ם והנו"ן שאינן ממוצא אחד אלא שיש לשניהם עזר מן האף) היאמר אדם שאם נמצאו אותיות של המוצא ההוא תחת חברתה שיהא כשר חלילה חלילה שא"כ נמצאת מבטל כה"ת כולה גם מ"ש מעכ"ת דמי יימר שהס"ת השנייה תהא כשרה בזה הענין כיון שעינינו רואות ספרי דלא דייקי תמיהני וכי מביאין ראיה מן השוטים ותלי"ת אנו מדקדקים וגם בכל הארצות שעברנו הם מדקדקים עד מאוד ומה לנו ללמדה ממקום אחר ומארצות אחרות והנה ספרי המסרה תלי"ת מצויים ומה צריך דקדוק גדול להבחין בין החדש לחדש הלא כל תינוק המתחיל לחבר האותיות מכיר ומרגיש בשינוי זה ואדרבא בארצות הללו כיון שאין מדקדקים היה לנו לפסול אפי' בדבר שמן הדין אינו פסול כדאמרי' בע"ז משום שמצא ושמצא דשמצא ויש לי להביא ראיה דאדדבא כל שאינו מוכח שקרו כ"כ יותר יש לפסול מדרמינן בריש מנחות דר"ש אדר"ש ומשני רבה כאן בעלים כו' ע"ד סברא היא מחשבה דלא מינכרא פסיל רחמנא מחשבה דמינכרי לא פסיל רחמנא ופירש"י מחשבה דלא מינכרא אי משקר אם לאו פסיל רחמנא דחשיב לה מחשבה אבל במחשבה דמינכרא לכל שהוא מכזב לא הוה מחשבה אף אנו נאמר חסרון הניכר אין לנו להקפיד עליו כל כך להוציא אחרת דליכא למיחש דילמא אתו למימר דלא אכפת לן ביה אבל חסרון שאינו ניכר איכא למיחש שמא יאמרו כיון שאינו ניכר לא אכפת לן ביה דטפי איכא קפידא בשקר שאינו נראה מבשקר הנראה וגם לאמוראי דפליגי ארבה וס"ל דאדרבא מחשבה דמינכרא פסיל רחמנא שלא יאמרו מותר לשנות האי נמי כיון דמינכרא במבטא אי מכשרת ליה אתי למימר מותר לשנות חלילה וההיא דבלהטיהם יפה דן ויפה הורה כת"ר לפסול ולהוציא אחרת לא מטעם שדרשו רז"ל הא' במעשה שדים והא' במעשה כשפים כדברי כת"ר כי אף בלא דרשות רז"ל יש לפסלו כיון שיש חילוק ביניהם במבטא וכי תיסק אדעתין שיש לנו בתורה אות גדול או קטן שאין תלי תלין של הלכות תלויות בו ובחסרות ויתרות נמי טעמא רבא וסודות גדולות אית בהן אלא דאנן לא בקיאינן בהו: וכבר בא מעשה לידי בהיותי בק"ק האמבורג שנמצא בפ' משפטים לבנו ייעדנה ביו"ד אחת ולא הנחתי להוציא אחרת אף שמשפטו להיות מלא שהיו"ד שרשית משרש יעד וגם יש חילוק במבטא בין חירק ביו"ד שהוא תנועה גדולה שצריך לקרות החירק בהמשכה כמשפט התנועות הגדולות משא"כ אם הוא חסר שהוא תנועה קטנה עכ"ז להיות שאין ש"צ שלנו ולא אפי' של ארצות אחרות מדקדקים ולא בקיאים בדבר וגם מצינו יודין שרשים שהם חסרים לפעמים כמו וירא ויברח בירמיהו כ"ו כ"א שיו"ד השרש נעלמה ורבים כמוהו הו"ל לענין זה כמו שאר חסירות ויתרות שאין מוציאין אחרת לפי"ד מהרמ"א בהג"ה אבל בכלהו אינך אותיות הניכרות במבטא ודאי בקיאינן ועוד והלא כה"ת כולה שמותיו של הקב"ה וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בהקדמתו עיין עליו וכן ספר הזוהר מלא מזה: ס"ד כל הניכר במבטא אף שהאותיות קרובות ממוצא אחד ופירוש אחד להן צריך להוציא אחרת לפי"ד מהרמ"א ז"ל בהג"ה הנלע"ד כתבתי: צבי הירש אשכנזי ס"ט.
3
