חכם צבי נ״הChakham Tzvi 55
א׳ילמדנו רבנו מים אמצעיים שבין גבינה או מאכלי חלב לבשר או הנוהגים לרחוץ בין תבשיל מהו שיטלו ע"ג קרקע כדין מים ראשונים או דוקא ע"ג כלי כדין מים אחרונים.
1
ב׳תשובה נראה דאין ניטלין אלא ע"ג כלי כדין מ"א איבעית אימא גמרא איבע"א סברא גמרא מדאמרי' בחולין פ' כל הבשר דף ק"ה אמר אביי מריש הוה אמינא האי דלא משי מיא בתראי על ארעא משום זוהמא א"ל מר משום דשריא רוח רעה עלייהו ומסתמא אביי חזי ליה נמי מים אמצעיים ואי ס"ד דמים אמצעיים ניטלין אפי' ע"ג קרקע היכי סליק אדעתיה למימר משום זוהמא הא במים אמצעיים נמי איכא זוהמא ואפ"ה ניטלין ע"נ קרקע א"ו דבאמת מים אמצעיים נמי אין ניטלין ע"ג קרקע והא דנקיט אביי מיא בתראי משום דשכיחי טפי מאמצעיים ואף דא"ל רבה טעמא משום רוח רעה עדיין הדין במקומו עומד ובאמצעיים נמי איכא משום רו"ר השורה על מקומות מזוהמות: ואיבע"א סברא מדפירשו ז"ל בסתרי תורה מלת חובה הנאמרת באחרונים על רו"ר השורה עליהם ואשכחן בפ' כ"ה שם דא"ר נחמן על מים אמצעיים שבין תבשיל לגבינה חובה אף היא מתפרשת כעין חובה הנאמרת באחרונים שהיא מורה על רו"ר השורה עליהם וממילא אפי' בין תבשיל לתבשיל נמי כדי שלא תחלוק באמצעיים וכן מצאתי להראב"ד בס' תמים דעים סי' ס"ו כ' וז"ל מים ראשונים ניטלים ע"ג קרקע מים אחרונים אינן ניטלין אלא או בכלי או בקינסא וכן ע"ג אבנים או ע"ג קשקשים משום רוח רעה ובסי' ס"ז כ' דברים הנוהגים במים האחרונים (כצ"ל ובדפוס יש טעות שנדפס ראשונים במקום אחרונים) נוהגים באמצעים שבין גבינה לתבשיל של בשר ע"כ הרי מפורש שאמצעיים כאחרונים לענין שאין ניטלין ע"ג קרקע וראיתי בס' פר"ח י"ד סי' פ"ט סק"י שכ' וז"ל אבל מ"ש בסי' קפ"א שמים אחרונים אין נוטלין ע"ג קרקע אלא בכלי מה טעם יש ומה שייך דין זה למים אמצעים וכ"כ הרשב"א מים אמצעיים נוטלין בין בכלי בין שלא בכלי הביאו ב"י בסי' קע"ג עכ"ל ואין ספק שטעה בין הכלי שנוטלין ממנו להכלי שנוטלין ע"ג דההיא דהרשב"א מיירי בכלי שנוטלין ממנו וע"ז כ' הרשב"א שאין צריך שיטול ידיו באמצעיים מן הכלי דוקא כמים ראשונים ששנינו בהם אין נוטלין בשולי המחץ ובמגופת חבית ובחפניו אלא בכלי אבל באמצעיים אפי' בחפניו ובמגופת חבית סגי וכ"כ הרשב"א בס' ת"ה דקס"א ע"א בשם הראב"ד שאין מברכין על האמצעיים על נטילה אלא על רחיצה שאינן צריכין כלי הרי שעל הכלי שנוטלין ממנו הוא אומר שא"צ וממקומו הוא מוכרע שהרי כ' שם הב"י בשם הרשב"א מים אמצעיים ניטלין בין בכלי בין שלא בכלי ודינן כדין מ"א לכל דבר משמע בדבר זה שאם ניטלין שלא בכלי הם שווין למים אחרונים ואם כדברי הפר"ח אדרבא בזה הם שווין למים ראשונים ולא למים אחרונים א"ו הדבר ברור דהרשב"א לא מיירי אלא מהכלי שנוטלין ממנו דמים ראשונים צריכין כלי ליטול ממנו ולא מ"א אבל אי ניטלין ע"ג קרקע מזה לא מיירי הרשב"א בדיבור זה אבל מדכללא כיילו הראב"ד והרשב"א שמים האמצעיים שוים לאחרונים בכ"ד לבד מאותן הדברים שהוציאו ז"ל בפירוש מוכיח שאמצעיים נמי אינן ניטלין ע"ג קרקע כאחרונים ואף דבמתניתין אין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בהם חוץ בפוסקים ודאי ילפינן ועוד דע"כ ל"א אין למדין מן הכללות אלא במילי דלא נקיט ותני להו באותו פרק באותו מקום אבל בדין זה שהראב"ד ז"ל מונה והולך כל הפרטים הנוהגים במ"א וראשונים ונקיט נמי הך מילתא דאין ניטלין עג"ק והדר כייל ואמר כל הדברים הנוהגים באחרונים נוהגים באמצעיים פשיטא דהך נמי בכלל גם מה שפקפק על דברי הראב"ד הסובר שמים אמצעיים אינן ניטלים בשאר משקים מ"ש ממים אחרונים שמותרין בכל מיני משקין ומזה יצא לו לחלוק על הראב"ד תמה אני וכי מאן דלא ידע לפרושי טעמא מותיב תויבתא לרבן של ישראל ולא עוד אלא שעלה על לבו לחלוק עליו והנה הראב"ד ז"ל על שני העניינים גם יחד הובא בס' תמים דעים והוא מחלק בפירוש בין העברת זוהמא הצריכה במים אחרונים שהיא נעשית ע"י כל המשקין אבל ניקיון השומן והמאכל אינו נעשה ע"י שאר משקין כי הם עצמם שמנים ואינם מנקים יפה יפה אבל הזוהמא מעבירין כ"כ הראב"ד ז"ל בפירוש שם והכי נהוג עלמא שלא לרחוץ האמצעיים אלא ע"ג כלי וכן ראוי לנהוג דלא יהא אלא ספק רו"ר השור' עליהן הא קיי"ל ספק סכנת' לחומרא והנלע"ד כתבתי: צבי אשכנזי ס"ט:
2
