חכם צבי נ״וChakham Tzvi 56
א׳ילמדנו רבינו הלכה למעשה האיך יש לנו להורות במ"ש בס' צמח צדק סי' פ"ו באשה הרואה דם מחמת תשמיש או מוצאה דם שלא בשעת וסתה וז"ל אמנם לפי שאלתך שבארת שידוע הוא שדם מכתה משונה מדם נדתה כו' א"כ צריך דקדוק גדול בבחינת מראה הדם שתמצא האשה שתהא כמראה דם מכתה ולא כראיית נדתה כו' יע"ש:
1
ב׳תשובה הרב ז"ל הבין דמאי דאמרינן אם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה דהאי ראייתה דקאמר היינו נדתה וזו ודאי שגגה היא דהאי ראיית' אהך ראייתה שהיא רואה מחמת תשמיש קאי דהיינו הראייה המסופקת והכי משמע לישנא דתלמודא וכן מוכח ממאי דס"ל להרמב"ן דמן הסתם אינה תולה עד שתבדוק וא"כ מאי האי דקאמר בגמ' אם דם ראייתה משונה אינה תולה וכי בשביל שדם המכה אינו שוה לדם הוסת שהיא רגילה לראות אינה יכולה לתלות ודאי דעדיין יכולה לתלות הגע עצמך הרי שדם וסתה כקרן כרכום ודם מכתה כמזוג היאמר אדם שאינה תולה במכתה אדרבא רואה אני הדברי' ק"ו השתא כשאין שם הוכחה אם דם זה מדם מכה אם לא כגון שדם המכה ודם הוסת שוים הרי היא תולה כשדם המכה משונה מדת הוסת עאכ"ו שתתלה במכה שהרי יש הוכחה שזה הדם שרואה מ"ת מדם מכה הוא דבשלמא להרשב"א והרא"ש שסוברים דמן הסתם היא תולה אפשר לומר דה"ק תולה במכתה מן הסתם ואינה צריכה להבחין אבל בשדם מכתה משונה מדם וסתה אינה תולה מן הסתם עד שתבדוק ותבחין אם ראייה זו המסופקת היא שוה לדם וסתה או לדם מכתה: אבל להרמב"ן ז"ל א"א לומר כך שהרי כל עיקר אינה תולה עד שתבדוק ואין לומר דה"ק אם דם מכתה משונה מדם וסתה אינה תולה היינו בהצטרפות שדם ראייה המסופקת ג"כ אינו דומה לדם מכתה דא"כ מאי איריא שדם מכתה משונה מדם וסתה אפי' בשניהם שוין נמי אינה תולה במכתה כיון שדם הראייה המסופקת אינו דומה לשל מכה דאף באינו דומה ג"כ לדם שהיא רגילה לראות בוסתה הרבה מראות דמי' יש ברחם ובודאי מטמינן לה דאף בכתמים אינה תולה אלא בדומים דאם נתעסקה בקרן כרכום אינה תולה בו מזוג או אינך כ"ש ברואה ועוד דעיקר הטעם שאינה תולה הוא חסר מן הספר שהרי עיקר הטעם הוא משום ראיי' המסופקת ולדבריו דם ראיי' אדם וסתה קאי אלא הדבר פשוט דאראייה המסופקת שהיא רואה מחמת תשמיש קאי וכ"כ הרשב"א בפירוש בת"ה דף קפ"א ע"ב בסופו וז"ל ועוד דהתם נמי לא אמרו אלא אם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה כלומר אם נתברר שנשתנה אינה תולה דאדרבא בודאי לאו מן המכה שותת ויורד עכ"ל הרי בברור דהאי ראייתה אראיי' מסופקת קאי דאי ס"ד אוסת' קאי אכתי מהיכא איתברר דדם זה שהי' רואה מחמת תשמיש אינו שותת מן המכה וזה פשוט: וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' א"ב ד"ך ז"ל ואם היה דם מכתה משונה מדם שתראה בעת התשמיש אינה תולה במכה עכ"ל וא"ת פשיטא דאינה תולה כיון שעינינו הרואות שהיא משונה י"ל דלא תימא דם מכה עשוי הוא להשתנות קמ"ל ממוצא דבר אתה למד דלפי"מ שהסכימו הרא"ש והרשב"א והאחרונים ז"ל דמן הסתם היא תולה א"כ אשה זו אף שיודעת שדם מכתה משונה מדם וסתה כיון שהדם שהיא מוצאת שוה הוא לדם מכתה אף היא יכולה לסמוך על ראייתה ולא מחזיקינן לה לא במשקרת ולא בטועה בדמיונות כמ"ש הרשב"א ז"ל ואדרבא הא עדיף שהרי היא יודעת בודאי שדם זה שהיא מוצאת אינו דומה לדם וסתה וא"כ מוכחא מילתא דמן המכה הוא בא מן הסתם ואין לומר דלמא טועה היא נמי במאי דאמרה שאינה דומה לדם ראייתה שהרי אתה מאמינה במה שאומרת שאינו דומה:
2
ג׳ועוד דבשלמא לומר על שאינו דומה דומה דרך הוא לומר אף דלא דמי כ"כ כאותה שאמרו תכלת דומה לים אבל לומר על הדומה שאינו דומה לזה אין חוששין דאי לאו דמשונה הוא לא היתה אומרת שהוא משונה וכל זה באשה דעלמא אבל בנדון של הרב ז"ל הרי כ' בפירוש שמראית הדם תמיד אינו אלא כמימי בשר צלי וכיון שהוחזקה ג' פעמים שבאותו מקום אינה מוצאת אלא כעין אותו המראה פשיטא דשוב אינה צריכה בדיקה כלל להבחנת הדמים אלא מן הסתם היא תולה במכתה: ועוד שגג הרב הנ"ל שגגה גדולה דכיון שאינה מתירה בכל פעם אלא ע"י שתרגיש כאב באותו צד מקום מיוחד בשעת מציאת הדם א"כ אין אנו צריכין לתלות דם זה במכה אחרת אלא כל פעם ופעם שתבדוק עצמה בכל חורין וסדקין ולא תמצא דם אלא בצד אחד המיוחד וע"י כאב אמרי' בודאי שדם זה מן המכה הוא אעפ"י שבודאי אינו דומה לדם שמצאה אתמול שהרי ההוכחה שהיה לה אתמול על שהוא דם מכה עדיין היא קיימת וכיון שמוכיחה קיים דהיינו הכאב והמקום מיוחד מן הצד הן הן עדיה בכל פעם ופעם שתבדוק ותמצא בענין זה ואינה צריכה להבחין ולהקיש דם זה לדם של אתמול שהרי בכל פעם ופעם כשהיא בודקת ומצאה בענין זה הדבר מוכיח שדם מכה הוא וזהו פשוט וברור ואי איתמר דצריכא להקיף הדמים היינו כשהיא מוצאת דמים בלא אותן ההוכחות ואתה המעיין פקח עינך והבן. צבי אשכנזי.
3
