חכם צבי נ״זChakham Tzvi 57
א׳המבורג מנחם תנ"ט
1
ב׳ראובן תבע את שמעון ושטר חזרה בידו ומגיע לחלקו לערך פ"ה ר"ט וטען התובע שבשעת קשור השדוכין של אמו עם שמעון התנה בתנאי מפורש בלא קנין ובלא ת"כ עם שמעון שיחזיר לו עכ"פ חלק המגיע לו מן אלף ר"ט שהכניסה אמו האלמנה לשמעון שעולה לסך שני מאות ופ"ה ר"ט ועל תנאי זה עשה השידוכין והקישור שבין שמעון עם אמו האלמנה וגם היה בידו דוקא להניח או לגמור השדוכין ושמעון טוען להד"מ שלא התנה ליתן לו רק מה שמפורש בשטר פ"ה ר"ט הנ"ל ואפי' אם יהיה כדבריו של התובע הנ"ל הרי לא נעשה שום קנין ולא שום ת"כ ויכול לחזור בו ושמעון תבע את ראובן מאתיים ר"ט שהלוה לו מזומנים וראובן מודה לו רק שטוען שמעכב אותן ר' ר"ט לתשלומין של הרפ"ה ר"ט הנ"ל שהתנה עם שמעון שיחזיר לו באם תמות אמו ועדיין מחויב ליתן לו עוד פ"ה ר"ט שהוא הסך המגיע לחלקו עם אחיו כפי שטר החזרה שבידו ושמעון משיב שפ"ה ר"ט ינכה לו מן הר' ר"ט והקט"ו ר"ט יחזיר לו כי אין עליו שום חיוב אפי' לפי דברי ראובן התובע כיון שלא היה שום קנין ות"כ בדבר:
2
ג׳תשובה מההיא דרב גידל א"ר דכמה אתה נותן לבנך כו' דהן הן הדברים הנקני' באמירה ליכא לחיובי לראובן הבעל שהרי בצידה תברא דבעינן עמדו וקידשו ושאר תנאים הלא המה בכתובים ואע"ג דמקצתן במחלוקת הם שנויים וכאן בן האשה תפוס ע"כ אין לחייב את הבעל לשלם מכיסו יותר מאלו הפ"ה ר"ט הכתובים בשטר הנוגעים לחלק הבן וכמו שיתבאר לפנינו בעזה"י ואי משום דהאומר לאשה דין ודברים אין לי בנכסייך כו' תנאו קיים וכהני פוסקים דס"ל כת"ק דכל תנאי שבממון קיים ע"כ בנ"ד לית ביה מששא דהא צריך להתנות דוקא בעודה ארוסה לא קודם שתתארס או בכותב לה בשעת כניסה לחופה ובנ"ד אין שום צד מצדדים הללו ואי משום דאיתא בירושלמי הלין דכתבין לנשיהון אי מיתת בלא בנין כל מאי דילה תהדר לבני נשא תנאי ממון הוא וקיים לא מבעיא לאותן הפוסקים דמוקי לה בכותב לה ועודה ארוסה או בכותב לה בכתובה בשעת כניסה לחופה דאינו ענין לנ"ד וכמו שנתבאר וכן להמפרשים אותה השמועה שאינו תנאי הבעל אלא תנאי האב שמתנה על הנדוניא שנותן לבתו שאם תמות בלא בנים שתחזיר לו הנדוניא אינו ענין לנ"ד שהרי אף אם הבן התובע הלז היה מורשה מאמו האלמנה לשדך אותה לבעל זה עכ"ז לא נתן לה הוא מכיסו כלום כדי שנאמר שע"מ כך נתן הנדוניא שהרי מעות הנדוניא של האם הם ולא של הבן ואין בידו להטיל תנאי בממון שאינו שלו אלא אפי' אם תרצה לדמותו למ"ש ז"ל דדוקא במתנה שלא יירשני אבל אם מחייב עצמו להחזיר ליורשיה מה שירש ממנה צריך לקיים תנאו עכ"ח תנאי זה צריך קנין ולא מיבעיא לדברי מהרמ"א שכ' בסימן רמ"ה דקי"ל כמהר"מ דהכותב לאשתו בשעת שידוכין לעשות לה כתובה גדולה לא זכתה וכתב שם הסמ"ע ז"ל דה"ה שאם נתחייב אבי הבת ליתן להזוג מזונות ודירה ושאר דברים שקבל עליו וזמנם לאחר החופה דאינו חייב אא"כ עשו תנאים חדשים בשעת החופה א"כ בנ"ד הדבר פשוט דאפי' אם היה מקבל בקנין בשעת השדוכין לא היה ממש בדבר דכל הקנינים שנעשו בשעת השדוכין אינם אלא קנין אתן דלא מהני וכמו שהאריך שם בסמ"ע מילתא בטעמא וכבר העידו ז"ל שכן נהגו אלא אפי' למ"ד קנין אתן מהני כיון של"ה קנין בדבר אע"פ שנתחייב בלשון חיוב להחזיר פטומי מילי נינהו ומשטה אני בך מצי למימר וכמ"ש הסמ"ע והש"ך בסי' מ' שרבו הפוסקים דס"ל דהאומר לחבירו בפני עדים חייב אני לך מנה אינו כלום ואף באומר לו חייב אני לך מנה בשטר לאו כלום הוא להרבה פוסקים שהביא בש"ך ז"ל אם לא כשנכתב לו כן בשטר ממש ואף דלדעת הרמב"ם מהני היכא דאמר בלשון חיוב מ"מ לא מפקינן מיד המוחזק וכמו שיתבאר ע"כ אין לנו לדמות נדון זה אלא לשכר שדכנות שאין צריך קנין אלא שצ"ל אם פסק לו יותר מן הקצוב אם צריך ליתן לו או לא ודבר זה הוא מחלוקת בין הפוסקים ומהרמ"א פסק כמ"ד אין צריך ליתן לו יותר מן הקצוב וכן בדין הסרסרות הדבר במחלוקת שנוי והרב בש"ך פסק דבסרסרות נמי אין לו אלא שכרו ולא מה שפסק עמו יותר מהשכר הנהוג וכיון שהדבר במחלוקת שנוי הדבר ברור דאין שמעון הבא בשטר החזרה יכול להוציא מיד בעל אמו בכח שטרו דאף דהמותר מסך המאתיים ר"ט על הפ"ה ר"ט שבשטר אין בעל האם יכול להוציא מידו דיכול הבן לומר קים לי כמ"ד הקוצב בשכר שדכנות אפי' הרבה מחויב ליתן לו או מחמת שאר טעמים הכתובים למעלה אבל באותן פ"ה ר"ט הכתובים בשטר החזרה הנוגעים לחלק הבן הלז התובע אין ביד התובע להוציאן מיד בעל אמו כיון שלפי"ד התובע עצמו במחלוקת הוא שנוי אם הועילו דברים שבע"פ אשר היו ביניהם בשעת השדוכין בלא קנין אם לא:
3
ד׳והנה להני פוסקים דס"ל דדברים בטלים הם פשיטא שהשטר פרוע הוא אף לפ"ד הבן התובע ולא עוד אלא שהוא מחויב להחזיר לבעל אמו קט"ו ר"ט שהוא המותר מסך פ"ה ר"ט הכתובים בשטר ונהי דאהני ליה להבן כיון שהוא תפוס דמצי"ל קים לי כמ"ד דהדין עמו לענין שלא להוציא מידו המותר מהפ"ה ר"ט אבל לענין שיוציא הוא הפ"ה ר"ט הכתובים בשטר מיד בעל אמו לא מהני ליה חזקת השטר דהא לא קי"ל כב"ש דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי אלא כב"ה דאמרי שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי כדאמרי' בכמה דוכתי בגמ' מהם בסוטה וביבמות ובגיטין וכ"כ בפי' הרב הגדול מהרדב"ז ז"ל בתשו' קכ"ב דבשטר נמי אם הוא מחלוקת בין הפוסקים לא מפקינן מיד הנתבע וכ"כ מהרשד"ם ומהרי"ט ז"ל ושאר אחרונים וכמ"ש מוהר"ח בנבנשת ז"ל בשמם והסכים הוא ז"ל עמהם והוא אחרון מאוד סמוך לזמנינו וא"כ הדבר ברור שא"א להוציא ממון מיד בעל האם המוחזק אף שיש ביד הבן התובע שטר מקוים נמצא שורת הדין כך הוא שהבן נשבע שכך התנה אבי אמו בשעת השדוכין וזכה בשבועתו שלא להוציא מידו מה שהוא תפוס ובעל האם פטור מלשלם אותן פ"ה ר"ט הנוגעים לחלק זה הבן בלי שום שבועה שהרי לפי"ד הבן התובע עצמו השטר פרוע באותן הר' ר"ט שהוא תפוס ומוחזק בהם לפי"ד הרבה מהפוסקים ז"ל ומכללם הרב מהרמ"א והסמ"ע והש"ך שהם אחרונים הרבה וכוותייהו סוגיא דעלמא אזלא בארצות הללו אפי' להוציא כ"ש להחזיק והנלע"ד כתבתי צבי אשכנזי ס"ט:
4