חכם צבי נ״טChakham Tzvi 59
א׳ואשר עוד בקשה נפשך החכמה לדעת בגינה שרובה זרועה ומקום הזריעה עשוי ערוגות ערוגות אי חשבינן כל ערוגה כאילו היא לבדה ומתבטל אגב קרקע שאינו זרועה או דילמא כיון דסוף סוף הזרועה רבה על שאינו זרועה אסור ואת"ל דזה אסור כשהזרוע הוי מיעוט ואם נצרף כל הערוגות יש יותר מסאתיים מאי כיון דאין כאן יותר מסאתיים במקום א' פשיטא דמותר לטלטל במה שאינו זרוע שהוא הרוב או דילמא כיון שיש כאן זרוע יותר מסאתיים הוי כרמלית ואוסר אף מה שאינו זרוע עכ"ד.
1
ב׳תשובה מטובותיך אמינא דבחלוקה הראשונה נראה לאסור איבע"א סברא דהמיעוט בטל לגבי הרוב בין ממקום א' בין משני מקומות דרובא דאו' בכל מילי באיזו אופן שיהי' ואיבע"א גמרא מדאמרי' נטע רובו הרי הוא כחצר ומותר ופירש"י נוטע אילנות לא ביטל דירתו דאורחא הוא להסתופף בצל אילנות תמיד עכ"ד ומסתמא הך נטיעה כדנטעי אינשי שהיא ד' אמות בין אילן לאילן ואי ס"ד דלא מיקרי רוב אלא בדאיכא רובא במקום א' תיפוק ליה דבאילנות ליכא רוב במקום א' ודוחק לומר דאתא לאשמעינן דאף כשהענפים רצופים מאילן לאילן לא אתו ומבטלי דירתא וכן משמע מדקאמר התם אר"י אמר אבימי והוא שעשויין איצטבלאות ורב נחמן אמר אע"פ שאין עשויין איצטבלאות מר יודא איקלע לבי רב הונא ב"י חזינהו להנהו דלא עבידי איצטבלאות וקא מטלטלי מגווייהו כו' ומדלא קמפרש כלל בשום חד מהנך דמיירי בשענפיהם רצופין ותכופין זל"ז לא באבימי להשמיענו דלא אסור באינן עשויין איצטבלאות אלא ברצופין ולא בר"נ דשרי אפי' ברצופין ואינן עשויין איצטבלאות ולא בעובדא דמר יודא דברצופים הוו ולהכי א"ל לא סבר לה מר להא דאבימי משמע דאין שום טעם ורבותא ברצופין מבשאינן רצופין אף שהדוחה יכול לדחות זה נ"ל ברור אמנם בחלוקה האחרת שלא נטע רובה ואין בית סאתיים במק"א דעתי נוטה להתיר דבטלי להו אגב רובא דהיתירא ואין שם קרפף עליהן כלל וכדאמרי' ללישנא קמא דר"ה בריה דרב יהושע דבעינן דבר חשוב דאף דזריעה מעוטה נמי לאו חצר היא מ"מ אין שם קרפיף עליה עד שתהא בי"ס ומשמע לי דבאינה בבת אחת אין לה שום חשיבות להיקרא קרפף ואף למאי דקיי"ל כר"ש דבעינן יתר מבי"ס מסתמא בחד גוונא מיירי ועוד זיל בתר טעמא אמאי חצר אסורה כשהזריעה יתר מבי"ס אף בנזרע מעוטו משום דנפרצה חצר למקום האסור לה משמע דהקרפיף ברי לן דאסור לטלטל בה דאי בקטיני קטיני דארעא הנזרעים פחותים מבי"ס או בי"ס היא גופא מנ"ל שיהא אסור לטלטל בהן כשהן בפני עצמן ואנן לא אשכחן בשום דוכתא ששני מקומות שאין בכל א' כשיעור ויש ביניהם דבר המותר שיצטרפו לאיסור אי לאו מתורת רוב שהוא מצטרף בכל מקום לבטל המיעוט ולא יהא איסור זה הקל מדרבנן חמור משיעורי סוכה באויר וסכך פסול שאינן מצטרפין אם שהם איסורי תורה אם יש ביניהם דבר המותר אף שהוא פחות מג' אלא שאני חוכך בפחות מג' בנ"ד אי אמרינן ביה לבוד ולא משום שאני חושש למ"ש מהרמ"א ס"ס שע"א בי"ד דלא אמרי' לבוד להחמיר דבמחילת כת"ר אישתמיטתיה תלמוד ערוך פ' עושין פסין דף כ"ה הרחיק מן הכותל פחות מג' לא הועיל ופירש"י דהוי כמחיצה ע"ג מחיצה הרי בפי' דאמרינן לבוד להחמיר אפי' באיסורי דרבנן הקלים ומהלכות טומאה אין ראיה כלל דשאני הלכות טומאה דהכי גמירי להו כדאמרינן בהדיא פ"ק דסוכה דף י"ח אלא דמספקא לי' דילמא הקרקע שאינו זרוע שביניהם ה"ל כסכך כשר שבין שני סככים פסולים דודאי אינן מצטרפים אף שהסכך כשר שביניהם פחות מג' טפחים דלעולם לא אמרי' לבוד אלא באויר ולא בדבר שיש בו ממש שא"א לתורת לבוד לבטל אותו דבר ממשיי ולא נאמרה הלכה למשה מסיני בלבוד אלא לבטל האויר שביניהם או נאמר שרואין את האויר שבין הזרוע כאילו הוא לבוד ודעתי נוטה להקל כיון שרגל כל אדם מצוייה שם שהרי הגביל שבין ערוגה לערוגה להילוך הוא עשוי הילכך לא אמרינן ביה לבוד דברי הרב החסיד בעל דבר שמואל ז"ל בש' רנ"ט תמוהים הם אף שבטעם הראשון יש לומר שסימנים מצא לו בדברי ר"מ ז"ל שהביא הטור שרצה לחלק בין דירת קרפיף שאינה חשובה לדירת חצר שהיא טובה וחשובה וס"ל להרב ז"ל דאף שמהר"ם כתב טוב להחמיר היינו בחצר אבל במדינה ועיר כולה אפשר דאף רבנו מאיר יורה להקל ועוד שבשעה"ד יש לסמוך לקולא כיון שאין החומרא אלא מצד היות טוב אלא שבמעט עיון החילוק שבין נדון ר"מ ונדון של ר"ש מבואר שנדון ר"מ אינו לענין היתר הטלטול במקום הזרוע יותר מבי"ס אלא לענין נזרע רובו ואין בו יותר מב"ס אבל אם יש בו יותר מב"ס שהזרוע עכ"פ אסור ממילא אותו שאינו זרוע ג"כ אסור שהרי נפרץ במילואו למקום האסור לו אלא שראיתי להרא"ש ז"ל שבתחלה עלה על דעתו כאשר כתבתי ובסוף כ' וז"ל ומתוך פירש"י יש להביא ראיה דלא מבטלי זרעי' לדירה אלא לקרפיף וכו' וגם מדבריו נראה להתיר אפי' כשהרחבה יותר מב"ס ואפי' כולה זרועה כו' ורחבה שריא אפי' בת עשרה כורין כו' הילכך אין ללמוד רחבה וחצר מקרפיף שזרעים יבטלו דירתן כו' ומיהו מסתבר כיון דלא אשכחן ליה אלא בקרפיף דאין ללמוד ביטול היקף דיר' דרחבה וחצר מקרפיף וצ"ע עכ"ל הרי נסתייעו דברי הרב החסיד ז"ל בסיוע שיש בו ממש שנראה דעת הרא"ש רבן של ישראל להקל אף שסיים בצ"ע יש לסמוך על מסתברא דידי' בשעת הדחק שאי אפשר בשום אופן אחר לתקן שלא יכשלו רבים אמנם הטעם השני של הרב החסיד ז"ל מענין העירוב א"א להולמו ומה ענין עירוב ושיתוף פת ומזון שעושה את הדיורי' הרבים כאילו הם לאחדים ודרים במקום ההוא שמונח שם העירוב או השיתוף לקרפיף יותר מב"ס שאפי' הוא של אדם אחד אסור לטלטל בו אלא בד' אמות ותמה אני אם יצא מפה קדוש דבר זה:
2
