חכם צבי פ״בChakham Tzvi 82
א׳בענין חתיכ' הצפרני' ע"י נכרית לאשה הטובל' בליל שבת ושכחה ליטול צפרניה.
1
ב׳ראיתי בספר נקדה"כ בסי' קצ"ח שהשיג על הט"ז שאסר לחתוך הצפרנים בשבת ע"י נכרי' כדי שתוכל לטבול ולהיות דברי הט"ז נכונים בעיני והם להחמיר אמרתי להשיב על דברי הש"ך ז"ל כפי שתעלה מצודתי היום הראיה שהביא בט"ז מהניקף דלקי אמת הוא שאין דנין שבת מניקף דבשבת אפי' שנים שעשו מלאכה גמורה פטורין דקי"ל בפ' המצניע דף צ"ג כר' יהודה דאמר זה יכול וזה יכול שניהם פטורין משום דכתיב בעשותה וכ"כ הרשב"א בתשו' כ"ח וז"ל ועוד מסתברא שלא נאמרו דברים הללו של מסייע אלא לענין שבת ולענין זב כו' ע"ש ולכאורה קשה דהא בגמ' מייתינן ראיה מרגלו א' על הרצפה כו' ומקיבל בימין ושמאל מסייעתו ונראה דאף הרשב"א לא אמרה אלא דומיא דנדון דידיה שהכהן לבדו יכול להמיט הספינה וכן המים לבדן יכולין להמיטה דהו"ל זה יכול וזה יכול בכה"ג הוא דדוקא בשבת אמרי' אין בו ממש אבל בשאר מקומות יש בו ממש אבל באחד יכול וא' אינו יכול אותו שאינו יכול אפי' בכל המקומות נקרא מסייע שאין בו ממש תדע דהא לרבי מאיר ליכא קרא למעוטי זה יכול וזה א"י אלא דמסברא ממעט לאינו יכול ש"מ דכל אינו יכול לגבי יכול אין בו ממש וצ"ל דהאי דמייתינן מרגלו אחת על הרצפה כו' וכן מקיבל בימין ושמאל מסייעתו מיירי בשא"א לו לעמוד כלל על אותה הרגל שע"ג הכלי וכן א"א לו לקבל בשמאל באותו האופן שהיא מסייעתה לימין וע"ד שכ' התוס' שם בד"ה אמר מר זה יכול וזה א"י נר' לר"י אפי' בעל כח הרבה כו' ובלאו הכי צריך לומר כן שהרי סיוע זה הוא לר"מ ובשניהם יכולין מחייב ר' מאיר אעפ"כ אמינא גברא רבה אמר מילתא לא תחוכו עליה ושפיר איכא לאתויי ראיה מניקף דע"כ התם לא כתיב בהדיא דלוקין שניהם אלא דקרא כתיב לשון רבים ואעפ"כ קשיא ליה לרב חסדא אמאי לקי דאע"ג דעבר אלאו לא הו"ל למלקי עליה כיון דלאו שאין בו מעשה הוא ומוקי ליה כר' יהודה או במקיף עצמו ורב אשי אמר במסייע ודברי הכל וקשה מנ"ל לתנא למימר דמסייע לקי כיון דבעלמא מסייע אין בו ממש אלא ודאי מסייע עושה מעשה מיקרי ושאני לענין חטאת דרחמנא מיעטי' מבעשות' אי מיירי בזה יכול וזה יכול ואי מדמינן מקיף וניקף לזה אינו יכול וזה אינו יכול אפילו בשב' נמי חיובי מיחיי':
2
ג׳וראיתי להראב"ד ז"ל בהשגה פי"ב מהל' ע"ז שכ' דהמתגלח אע"פ שאינו מסייעו ואינו לוקה עובר בלאו והכ"מ כ' עליו וז"ל ויותר נ"ל דלא שייך לומר שהוא עובר בלאו כיון דלא עביד מעשה כלל ואפי' א"ל להקיף לו פאת ראשו אין שליח לד"ע עכ"ל ושותא דמרן לא ידענא וכי לאו א' בלבד שא"ב מעשה ואין לוקין עליו יש לנו בתורה והלא כו"כ לאוין שאב"מ ואין לוקין עליהם יש לנו בתורה ועוד מאי הא דקאמר אין שלד"ע פשיטא דעל לאו של המקיף אין שלד"ע אבל אנן בלאו הניקף קיימינן ולע"ד אף הרמב"ם יודה שעובר בלאו אפי' בלא סיוע אלא דלישנא דגמרא דבמסייע קמיירי נקיט וא"כ כיון דלענין חיוב מלקות בניקף ליכא הוכחא אלא דמסברא דנפשין מחייבינן ליה למסייע משום דמקרי עושה מעשה נמצא דבשבת נמי אע"ג דפטור מן החטאת אפשר דאפי' איסורא דאורייתא נמי איכא והרי הוא בכלל כל מלאכה לא תעשו מידי דהוה אחצי שיעור דאסור מה"ת ואין לוקין עליה וביותר אי מדמינן ניקף לזה אינו יכול וזה א"י כיון דבלאו הטייתו והזמנתו אין הלה יכול להקיפו נמצא דאפי' בשבת נמי חייב ובהכי ניחא לי מאי דק"ל להתוס' ז"ל שם ד"ה א"ר זביד משמיה דרבא דהכא אית ליה לרב זביד ולרב אשי דמסייע אין בו ממש ובפ"ב דביצה משמע דר"ז ור"א סוברים דמסייע יש בו ממש כו' ואין לומר דהא דאמר אין בו ממש לא שיפטר לגמרי כו' דהא מייתי רב אשי דעבודתו כשרה משמע דאפי' פסילא דרבנן ליכא כו' ועוד אור"י דהכי פריך כו' ואע"ג דבעלמא מסייע אין בו ממש הכא אית לן למימר דאסור משום שחיקת סממנין עכ"ד ז"ל ואני אוסיף קושי' דאמאי לא מייתי התם הנך סייעתי ממתניתין ועוד דכיון דרב אשי ממתניתין קמייתי לה מה תירוץ הוא לומר דר"א פריך ליה לאמימר קודם שלמד המשנה והתוס' גופייהו קמתמו בחולין פ' השוחט ל"ט ע"א ד"ה הא מקמי דשמעה מרבי יוחנן תימא מה תירוץ הוא זה שמתרץ שאמר ר"ל קודם שלמד המשנה אף דהתם איכ"ל דהתמיהא היא שלא היה לו לחלוק על ר' יוחנן רבו קודם שלמד המשנה עכ"ז דוחק גדול הוא לומר שהשיב לו קודם שידע המשנה ועוד מצינו בסוף ג' שאכלו ראשונים שאלו שמאל מהו שתסייע לימין א"ר אשי הואיל וראשונים איבעיא להו ולא איפשיט להו אנן נעביד לחומרא הרי דמסייע יש בו ממש לחומרא ועוד מאי מייתי מעבודתו כשרה דילמא התם לא רצו לפסול העבודה ואפילו להקל אמרי' אין שבות במקדש לכתחילה כ"ש התם דבדיעבד ולפסול את הקרבן גם מה שחילקו דשאני התם משום שחיקת סממנין אטו בהנך מסייעין דהכא ליכא למיגזר דילמא אתי למיעבד כולה מלאכה ושמא דעתם לומר דבמילי דרפואה איכא למיגזר טפי דאדם בהול על צערו אבל אינו נ"ל דאדרבא מילי דרפואה קילי טפי דאין בעצמם שום איסור דאו' ושום דררא דמלאכה אבל הנך דהכא במלאכה דאו' עסקי וחמירי טפי לכן נ"ל דודאי מסייע אין בו ממש מדאו' הא מדרבנן מיהא אסור ואין ראיה מקדשים דלא רצו לפוסלן ומזב נמי הא אמרי' בפ"ק דביצה כל אפושי טומאה מדרבנן לא מפשינן ועוד נ"ל דההיא דעמיץ ופתח הוא מסייע גדול כי ההיא דניקף חייב דבלעדי עצימותו ופתיחתו א"א לכחול עיניו וס"ל לר"א ורב זביד דכיון דהו"ל כזה אינו יכול וזה א"י אפי' במילי דרבנן ובמקום צערא אסור ואמימר משוי להו מסייע א"ב ממש כיון דעיקרן אינו אלא משום שבות דגזרת שחיקת סממנין במקום צערא אין בו ממש ולא גזרו עליו. זהו הנראה בעיני נכון וברור בישוב השמיעות ועכשיו נחזור על ההשגות של הש"ך ז"ל מ"ש טעה בתרתי חדא דאפי' חתכם בכלי הוא עצמו ליכא כאן איסור דאו' לרוב הפוסקים ליתא דלרוב הפוסקים אסור מדאו' כמ"ש הריב"ש בפשיטות בתשו' שצ"ד דשי"ג ע"א ואין ספק שזו היא דעת כל הפוסקים חוץ מהתוס' כך הוא שיטת הטור ובעלי הש"ע והם דברים נכונים עד מאוד דלא צריכינן למידחי סתם מתניתין ותלמוד ארוך מהלכתא אלא האמת הברור דאף לר"ש חייב אף שאינו צריך לצפרנים שהרי הנטילה היא המלאכה כמ"ש הריב"ש ז"ל ע"ע וממילא נפיל כל מה שהרבה להביא דעות הפוסקים כר"ש במלאכה שאינה צריכה לגופה דאין ענינם לכאן גם מ"ש דבסי' שכ"ח לא מיירי כו' דבר בטל הוא גם מ"ש דבלא"ה יש פוסקים דאפי' מלאכה גמורה מותר לומר לנכרי במקום מצוה כמבואר בהר"ן עכ"ל תמהני עליו דאזיל בתר איפכא והרי כל הפוסקים ראשונים ואחרונים חלוקים על הסברא ההיא ואיך נעשה אנחנו כמותה באיסורי שבת החמורה דאפי' שבותין דידה אמרי' בפ"ק דסוכה דחמירי מעשין דשאר מצות והנה החמיר בנטילת הצפרנים לצורך הטבילה שהיא סברא יחידית דלרוב הפוסקים ראשונים ואחרונים א"צ לנטילת צפרנים כלל מן הדין והקיל באיסור הברור לרוב הפוסקים וביותר לדידן בני אשכנז שאנו מחמירין שלא לטבול בשבת שהוא דבר שהתירו ברור בתלמוד מטעם שאפשר לה לעשות מע"ש כ"ש וק"ו בנטילת צפרנים שאיסורו ברור ויש בו משום לתא דמלאכה דאו' ואפשר לעשותן מע"ש דלכ"ע אסור הנלע"ד כתבתי: צבי אשכנזי ס"ט:
3
