חכם צבי צ״חChakham Tzvi 98
א׳בי"ד סי' ש"ט כ' בב"י ד"ה היה לעז קרניים ונחתכו כו' ואמאי דאר"ח דאין פודין עליה פירש"י אם בהמת שאר קדשים שאינה בכור אינה נפדית בכך כו' ונראה מדבריו דבבכור הוי מום נטלו קרנותן וזכרותן עמהן אע"ג דאיגום איגומי אבל מדברי הרמב"ם נר' בהדיא כו' ע"כ תמיהני מהרב"י ז"ל שבא לחלוק עלינו את השוין ואי כדבריו תקשי ומנ"ל לרש"י הא ואי משום דא"ר חסדא נפדין ואין נפדין רבותא אשמעינן דאפי' שאר פסולי המוקדשין דאין נאכלין אלא ע"י פדיון אין פודין וכ"ש בכור שנאכל במומו בלי פדיון וחלילה לומר שיהא שום חילוק במומין בין בכור לשאר קדשים ופשוט הוא דשוין הן לכל דבריהם ורש"י ארב חסדא קאי דקאמר אין נפדין והוצרך לפרש דמיירי בשאר קדשים דאילו בכור אין בו פדיון והלכה זו נתעלמה מהתי"ט שכ' בשופר של ר"ה של יעל פשוט בשם הערוך שפירוש יעל הוא קרן כבשה והקשה עליו מדאמרי' בירושלמי תקנו מצוי למצוי ושאינו מצוי לשאינו מצוי ואי כפי' הערוך מאי אינו מצוי שייך בכבשה יותר מבשל זכרי' והרי זה תלמוד ערוך בבכורות מ"ה ע"א א"ר חסדא יש דברים שהן כמומין ואינן כמומין רחל שיש לה קרנים וכו' הרי דסליק אדעתין למימר דכבשה שיש לה קרנים יהא מום וא"כ ע"כ דהוא דבר שאינו מצוי ואף שהכבשה מצוייה קרניה אינן מצויים והיינו דקאמר בירושלמי תקנו מצוי דהיינו קרני האיל למצוי ושאינו מצוי קרני הכבשה לאינו מצוי והוא ברור. צבי אשכנזי ס"ט:
1
