חנה אריאל, הוספה לספר במדבר, בלקChanah Ariel, Additions to Bamidbar, Balak
א׳אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו. יאכל גוים צריו ועצמותיהם יגרם וחציו ימחץ. כתיב ואנכי הוי' אלקיך מאמ"צ ואלקים זולתי לא תדע כו'. והנה לכאורה הוא תמוה מ"ש אלקיך מארמ"צ כו'. והלא לאברהם נא' להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך כו'. עוד אומרו ואלקים זולתי לא תדע כו'. איך שייך ח"ו לומר כו' הלא נא' אפס בלתך כו' עוד תמוה מ"ש אשר פדית ממצרים גוים ואלקיו כו' איך לשון פדי' באלקות כו'. עוד מ"ש כי הנה אויביך הוי' כי הנה אויביך יאבדו כו' איך שייך אויביו כו'. והנה להבין כ"ז צ"ל מש"א אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה כו' ואתה משמרה בקרבי כו' והנה תמוה איך אומר כ"א מישראל נשמה שנתת בי טהורה היא הלא הוא מוטבע בעניני עוה"ז אפי' בדבר היתר עכ"ז בודאי נתגשמה הנשמה כו'. וכש"כ אם ח"ו עובר דבר איסור כו' כמ"ש ונטמתם בם א"ת ונטמתם אלא ונטמטם לשון סתימא כו' כמשל הזכוכית אם היא בהירה מביאה האור של השמש אל עבר השני כו'. כמ"כ הנשמה אם היא בהירה מביאה אור דניצוץ אלקי בגוף כו' כמשי"ת. משא"כ אם נסתם כו'. וא"כ איך א' טהורה כו'. אך הנה מש"א על הנשמה טהורה היא היינו שהיתה טהורה קודם בואה לגוף משכא דחוי' כו' היינו כמו שהיא בג"ע כו'. אבל א"כ דהוא קאי על הנשמה כמו שהיא בג"ע. א"כ מה רבותא איכא כו'. אמנם היא רבותא גדולה כו': דהנה ידוע דכל התהוות שהוא בחי' יש ודבר מה בפ"ע הוא מוכרח להיות מוסתר מאור האלקי המהווה אותו. וא"ל יתבטל לגמרי כו' כמבואר בח"א. שלבחי' התהוות העולמות נעשה כמה צמצומים והעלמות שמוסתר ונעלם אא"ס ב"ה בהעלם אחר העלם עד שנעשה בחי' מקור למקור להתהוות העולמות כו', וכמ"כ מעולם לעולם הת' הימנו כו' עד שנעשו בחי' שרפים ומלאכים וחיות ואופני' כו' וכל אחד מסתיר על שלמטה הימנו כו' עד שהן ברצון ושכל ומדות ובחי' יש בפ"ע רק שבטל לאור האלקי כו'. ואדרבה כל עבודתן הוא ג"כ להסתיר על האור האלקי כו' וכחו שאנ"ר ארבעה יסודות גשמי' ארמ"ע כו' המה בודאי מסתירים אור האלקי שנראים כטבעים ממש עד שנראה לעין הגשמי שהכל דרך הטבע כו'. והנה שרשם בד' חיות דמרכבה כו' מוכרח לומר שגם הם מסתירים אלא שהן עדיין רוחני' יותר כו'. וגבוה מעל גבוה כו' עד שכולם מוסתרים בעצמם כו'. והן בחי' מסתירים למטה מהן כו' וד"ל:
1
ב׳והנה הנש"י נק' בני היכלא דמל' ונק' בנים כמ"ש בנים אתם עצם חלק אלוה כו' פי' הגם שהם בבחי' רושו"מ משיגים עצמיות אא"ס ב"ה בחי' הוי' ממש כו' איך שהוא מהווה ומחי' את כולם. וכולא קמי' כלא כו'. וכמ"כ בהיותה למטה הימנו להראות למטה שהוא כך כו' כמשי"ת. וע"כ נק' טהורה מכל חלקי הכלים והצמצומים כו'. וזהו רבותא גדולה כו' וד"ל. שאין לשום מלאך בזה השגה כלל וכלל. אך אח"כ יורדת בג' מדרי' בי"ע כמ"ש אתה בראתה אתה יצרתה כו' עד ואתה נפחתה בי כו'. והנה עכ"ז אף בירידתה בגוף נק' נר הוי' כמ"ש נר הוי' נשמת אדם כו'. היינו שמאירה שם הוי' בהגוף כו'. כמ"ש אתה הראת לדעת כו' היינו ע"י הנשמה. והנה הנשמה עושה גם כאן בחי' הביטול לאלקות כו'. והנה בכאן הוא היפך ממש נגד השרים והמלאכים אסר בעולם העשי' כו' כי המה מסתירים ממש על אור אלקי. וזהו כל עיקר עבודתם להסתיר ולהעלים עד שיהי' נראה העולם יש ודבר גשמי ממש עד שיוכל לומר כחי ועוצם ידי עשה כו'. והנה המה ב' הפכים ממש. עזנ"א כי הנה אויביך הוי' כו' כי כאן שייך בחי' אויביך ממש כו'. אך צ"ל מ"ש ב"פ אויביך כו' ולמה אמר יאבדו ויתפרדו כו' משמע ב' בחי' א' אבידה לגמרי. והב' יתפרדו ממעמדם ומצבם אבל לא יאבדו לגמרי כו'. וגם מהו מצד הנשמה דוקא כו'. אך הנה כתיב אחור וקדם צרתני וארז"ל אחור למע"ב שאפי' יתוש קדמך כו' היינו מה שאנ"ר שאין כל ברי' עוברים רצונו ית' כמו האדם כו'. פי' כי אפי' הקליפות היותר טמאים אינם עוברים רצונו ית' כמו אדם כו'. רק שכך היא בריאתם בצמצום והסתר ועבודתן להעלים ולהסתיר על אור הוי' כו'. וזהו רצונו ית' אבל אינם עוברים רצונו כלל. וכמו שא' בלעם לא אוכל לעבור פי הוי' היינו כשעלה למקום נבואתו כו' א' לא אוכל כו'. הגם שמצ"ע הלך לקללם כו' היינו מצד הגוף כו' וא"כ אינו נמצא עוברי רצונו רק בחי' אדם בגופו כו'. וזהו יתוש קדמך כו' כמ"ש ידע שור קונהו כו' ישראל לא ידע כו'. והנה הטעם הוא מפני שבאדם יש בחי' נשמה הנק' נר הוי' היינו להאיר למטה בחי' הוי' איך מהוה ומחי' בכל [רגע] את בה"ע כו' היפך בחי' עבודה של [הקליפות] שהוא רק להעלים ולהסתיר על שם הוי' כו' להיות דוקא בבחי' פירוד מתגברת הסט"א לטמא את האדם כדי שלא תאיר הנשמה בגוף כו' כמ"ש לא יגורך רע כו' והם אויביך ה' ואויביך של הנשמה כו'. אך הנה אויביך יאבדו כו'. והנה זהו הי' כונתו ורצונו ית' שיהי' אויביך הוי' ותרד הנשמה ותעשה מלחמה עמהם ותאיר האור הוי' במקום החשך וההסתר דוקא. ובזה יסתלק יקרא דקוב"ה לעילא לעילא כו'. והנה כשהיו ישראל במצרים בבחי' גלות לא האירה הנשמה בגופם כלל מחמת שהיו עבדים לפרעה בגשמי' כמ"ש ויעבידו מצרים את בני ישראל כו'. והנה בגשמי' היו מוכרחים לעבודה לעשות כל מה שצוה פרעה כו'. והנה כמ"כ היו מוכרחים ברוחניות לעשות מה שצוה פרעה דקליפה היינו להעלים ולהסתיר על שם הוי' כו'. וע"כ אמרה מדה"ד הללו עע"ז כו'. אבל הנשמה לא הי' מאירה עליהם רק בבחי' מקיף כו' כמ"ש לאברהם להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך כו'. ואו' והייתי היינו בחי' עצמו' ממש כו'. ומצד זה היו בנ"י מאמינים בהוי' תומ"י כשאמר להם משה אהי' שלחני אליכם כו' והיינו מצד הנשמה שהי' מאירה עכ"פ בבחי' מקיף כו'. והנה ידוע שהאור המאיר בבחי' מקיף הוא אור גדול ביותר כו' כמבואר במ"א. וזהו אנכי הוי' אלקיך מארמ"צ כו' היינו אנכי מי שאנכי כו' בבחי' מקיף עכ"פ כו' שבא"ל האור הגדול הזה היו משוקעים שם כו' ואלקים זולתי לא תדע כו'. היינו כמו שהיו במצרים עובדים להעלים ולהסתיר על שם הוי' כו'. וזהו בחי' אלקים המסתיר כו' לא תדע כו'. היינו שגם בידיעה והכרה בגוף יהי' משיג בחי' שם הוי' היינו שתאיר הנשמה בגוף כו' וד"ל. וזהו אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארמ"צ כו' וד"ל:
2
ג׳והנה מ"ש אשר הוצאתיך מארמ"צ היינו רק שלא תוכל הקליפה עוד להכריח את האדם לבחי' עבודתה כנ"ל. רק נלחמו ביניהם מי יתגבר כו'. והנה לפי"ז ניחא מה שלא מצינו שחטאו ישראל במצרים אפי' אחד מהם כו'. ואחר היציאה נאמר וימרו על ים כו' וכמה עונות הגם שקבלו התו' כו' ובמצרים לא הי' להם כ"ז כו' אמנם לפי הנ"ל כי מה שהקליפה מחטיא את האדם הוא מצד המלחמה כדי שלא תאיר הנשמה בגוף כו' כנ"ל. אבל במצרים לא האירה כלל לגוף בבחי' או"פ וישראל לא עשו מהקליפה כו' וד"ל אבל עכשיו נלחמים ביניהם כו'. והקב"ה נותן עוז להנשמה להגביר על הקליפה אותה כו' כמ"ש יצרו ש"א מתגבר עליו בכ"י והקב"ה עוזרו כו' וזהו ואתה משמרה בקרבי כו' כלומר הגם שהיא בקרבי כו' ולא כמו במצרים שהי' רק בבחי' מקיף כו' עכ"ז צריך שהקב"ה עוזרו כו'. וגם בלא"ה צריך שמירת הקב"ה מצ"ע היינו מצד שהנשמה טהורה מכל חלקי כלים כנ"ל ע"כ רוצה לצאת מגוף האדם כו' אלא בע"כ אתה חי כו' כמ"ש כל הנשמה תהלל י"ה על כל נשימה כו' וזש"א המקובלים שבמצרים הי' בחי' הדעת בגלות היינו שלא השיגו כלל דעת הוי' מצד שהנשמה לא הי' יכולה להאיר בתוכם בבחי' או"פ כו' וד"ל. והנה אחר שיצאו ממצרים הנשמה בקרב איש והקב"ה שומרה כנ"ל. אך מצד טרדת עוה"ז שמשוקע בכל כחותיו בעניניו בפרנסה כו'. ובפרט אם ח"ו עבר עבירה כו' אזי גוברת הקליפה עד שבא לבחי' שכחת דעת הוי' עד שנדמה בנפשו שהוא משוקע ממש כמו בגלות מצרים ח"ו עד שהנשמה אצלו רק בבחי' מקיף כו'. ע"כ אמר התורה עצה לזכור יצ"מ בכל יום כמ"ש למען תזכור את יום צאתך מארמ"צ כל ימי חייך כו' והוא אומר צאתך לשון פועל יוצא היינו להתבונן בעצמו שהרי כבר יצא ממצרים. כמ"ש לא תוסיפון לראותם עוד עד עולם כו' הרי בודאי הנשמה בקרבו רק שצריך למלחמה כו' והקב"ה עוזרו כו'. והנה בהתבוננות זו יכול לעורר נשמתו להתחזק במלחמתה כו' וד"ל. וכמו שמצינו בגדעון שאמר אי' נפלאותיך שעשית לאבותינו במצרים כו'. ואמר לו הקב"ה לך בכחך זה כו' היינו שמצד התבוננות זו תוכל להלחם ולהתגבר כו' כי מעט אור דוחה חשך הרבה כו'. אבל בלא התבוננות זאת א"א לעוררה כו'. וזהו עמי לא התבונן כו' (וכמו שאומרים ער הערט ניט פון זיין גיזונט) היינו מכחו שיוכל להתגבר כו'. והנה מצד התבוננות ממילא אויביך יאבדו ויתפרדו כו' מלהסתיר כשי"ת לקמן:
3
ד׳והנה לתוס' ביאור נר הוי' נשמת אדם. היינו שהנשמה נק' נר לשם הוי' להאיר בחי' שם הוי' בגוף כו'. הנה כי בכל נשמה יש בחי' ניצוץ אלקי ומצד הנשמה מאיר הניצוץ בגופו כו'. כמו הנר שאוחז האור בו להאיר בתוך החשך כו'. והנה להבין איך שמצד הנשמה תוכל להאיר הניצוץ בגוף כו' דהנה ארז"ל שמשא אכולא עלמא נייחא כו' שבחי' זיו השמש מאיר בכל העולם בשוה. אך כשהאדם עושה מחיצות סתומות מכל צד מסתירין הם על אור השמש שלא תאיר באותו מקום בתוך המחיצות כו' הגם שבאמת היא מאירה אפי' באותו מקום כמ"ש אכ"ע נייחא כו' וד"ל. והנה כשעושים חלון בהמחיצה יאיר השמש לבית דרך החלון כו'. הנה יש כאן ג' מדרי' אור השמש, והחלון והאור שמאיר בבית כו'. והנה החלון הוא רק כלי להכיל האור מתוכה לבית כו' ולכאורה קשה איך שייך לקרותה בשם כלי כלל הרי אינו רק חלל כו' מעבר לעבר כו' אך באמת אם לא היו מחיצות המסתירות לא שייך לקרותה בשם כלי כלל. אבל עכשיו שיש מחיצות המעכבים ולא די שמעכבים אלא שמסתירים ג"כ והחלון הוא להיפך ולא די שאינו מעכב כו' אלא שדרך תוכו יכול להאיר אור השמש כו' ע"כ נק' בחי' כלי כו'. והנה כמ"כ יובן בהנמשל למעל' דהנה הג' עולמות בי"ע המה וכל מה שבתוכן מסתירים על שם הוי' כו'. הגם שבאמת לית אתר פנוי מיני' כו' עכ"ז המה מסתירים בהסתר והעלם עד שנדמה לחשך כו'. והנה המה נק' בחי' כלים להכיל בתוכם האור אלקי ולהסתיר כו' וכמשל הכלים שממלאים אותה המחיצות מסתירים ומעכבים כו' וד"ל. וכש"כ הגוף שהוא משכא דחוי' כו' שהוא מסתיר לגמרי כו'. אבל אמנם הנשמה היא עומדת תמיד בבחי' ביטול לשם הוי' כו'. והנה הכלי שלה אדרבה להאיר לשם הוי' כו' ונק' בחי' חלון כו' שהכלי שלה היינו בחי' העדר הרגשת עצמותה כו' ע"כ ממילא ע"י יאיר אור הוי' כו' הגם שבאמת אכולא עלמא נייחא כו' וד"ל. וזהו פי' נר הוי' נשמת אדם כו'. ונמצא מובן לפי"ז שבגלות מצרים שהי' הנשמה רק בבחי' ק כנ"ל כו' הרי הי' הניצוץ כ"כ בגלות כו' וד"ל. וזהו שא' ביצמ"צ פדית גוים ואלקיו כי נתפרדו כל פועלי און היינו המחיצות מצד הארת כו' מי שאנכי כו' ונעשה בחי' חלון שע"י מאיר הניצוץ כו' וד"ל:
4
ה׳והנה עכשיו שיצאו מגלות מצרים כנ"ל ולא תוסיפון כו'. והנה הגם שאפשר שע"י העולמות וטרדת עוה"ז כנ"ל יוסתר בחי' כח הנשמה ולא יאיר הניצוץ בגופו כנ"ל כו' עכ"ז בהזכרו שכבר יצא ממצרים כנ"ל למען תזכור כו' יאיר הניצוץ תומ"י כנ"ל כו'. והנה נק' האור האלקי בבחי' ניצוץ. היינו כמו למשל הניצוץ אש שבגחלת שיוכל להפיח בו עד שיצא שלהבת גדולה מאד כו'. וכמ"כ ע"י התעוררות הנשמה והניצוץ שבה יוכל לבוא לידי בחי' אתכפיא לסט"א ואתהפכא כו' ויאיר אור גדול כו' ויסתלק יקרא דקוב"ה לעילא לעילא כו'. והנה יש ג' בחי' אתכפיי' ואתהפכא ולעקור השרש דסט"א מעיקרו וכו' והנה בחי' אתכפיי' יכול להיות גם בזמן הגלות כמו לנצח במלחמה עכ"פ כו'. אבל בחי' אתהפכא יהי' לעתיד דוקא כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ כו'. והנה בחי' עקירת השרש של הסט"א היינו בחי' הרשימו של החטא שעבר כבר כו' הגם שעשה תשובה נכונה כו' ומודה ועוזב כו' עכ"ז אפשר שבשעת התפלה יבואו מח' רעות ולא יוכל להפטר מהן כלל כו'. והוא מצד בחי' הרשימו של החטא שנשאר עדיין כו'. ומבחי' הרשימו הנ"ל זורק כמו חצים למרחוק כו' והן המח"ז הנ"ל. והוא מבחי' מקיף דקליפה כו' והנה התיקון לזה הוא ג"כ העצה שיזכור יצ"מ במה שאמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כו'. דהנה אומרו אנכי היינו אנכי מי שאנכי דלא ידע לי' ב"א כו'. וא"כ ממילא יעקור גם השרש דסט"א כו'. דהנה בחי' אנכי הנ"ל ה"ה פדה גם הניצוץ הנ"ל מגלות מצרים. כמ"ש פדית גוים ואלקיו כו'. והנה בחי' הניצוץ הנ"ל המאיר בנש"י היינו מבחי' שם הוי' כמ"ש נר הוי' כו' וכמבואר לעיל. והנה בחי' הוי' זה הוא שרש ומקור להתהוות עולמות נפרדים כו' היינו דשייך לומר בו עכ"פ בחי' או"כ והוא ל' כלים דאצי' שמתלבשים בבי"ע כו' ונק' בחי' אצי' שבבריאה אצי' שביצירה כו' היינו בחי' יו"ד כלים הפנימי' הם בחי' אצי' שבבריאה ול' כלים אמצעים נק' אצי' שביצי' כו' ול' כלים החיצונים הוא בחי' אצי' שבעשי' כו' וד"ל, ונק' בחי' צמצום והעלם והסתר כו', היינו יו"ד כלים הפנימי' היינו בחי' צמצום כו' ויו"ד האמצעים נק' בחי' העלם כו' וד"ל. והנה לפי"ז מובן שיש שרש דשרש לבחי' הקליפה ג"כ בשם כו'. אבל בחי' אצי' עצמו הוא עדיין אחד פשוט כמ"ש איהו וחיוהי וגרמוהי חד כו' ביחוד גמור כו' וד"ל. והנה בחי' הוי' הנ"ל היינו האור של השלשים כלים הנ"ל. והנה לפי"ז הגם שתאיר הנשמה בחי' שם הוי' מצד שהיא נק' טהורה מכל חלקי הכלים כו' ואתכפיי' בחי' הרע כנ"ל כו' עכ"ז הרי יש לה שרש דשרש עכ"פ כו' וד"ל. וא"כ הגם שבשעת התפלה יאיר בחי' הוי' ע"י הנשמה המתעוררת בשעת תפלה ותנצח המלחמה כנ"ל כו' עכ"ז תיכף אחר התפלה כשילך בעניני עוה"ז תוכל להתעורר הקליפה כי יש לה עכ"פ שרש דשרש כו' ואפי' בשעת התפלה יכולה לזרוק חצים עכ"פ מרחוק כו' וד"ל. ועז"א אנכי מי שאנכי אשר הוצאתיך כו' שאין להקלי' שם שרש כלל הוא אשר הוצאתיך מארמ"צ א"כ נעקר גם השרש שלהם כמ"ש בזהר תבר שלשליהון כו' ורתיכיהון כו'. וכמ"ש שהכה בכורי מצרים כו' שהוא השרש שלהם כו' וד"ל. א"כ יכולה הנשמה שתאיר כ"כ לעקור השרש כו'. וזהו למען תזכור יום צאתך כו'. והנה ע"י בחי' הזכירה זו ממילא יבוטלו המח"ז ג"כ ולא יוכל לזרוק בחי' החצים כו' וד"ל זהו מ"ש אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו כו' היינו כמו עד"מ החי' הנק' ראם היא שוה למטה ברגלי' כמו בגופה וראשה כו' כי כל אברי' מעובים מאד כו'. ולא כדרך שאר החיות שמשפע ויורד עד שהרגלים שהם למטה הם ביותר דקים כו' והנה כמ"כ אמר ע"ד דוגמא למעל' שבחי' כח אלקי הנגלה במצרים הוא בחי' אנכי הנ"ל כו' זהו בחי' אני ראשון ואני אחרון בשוה כו' וד"ל. והנה בחי' זה הכח הי' לנש"י אפי' במצרים מצד בחי' האבות כו' וכמ"ש והייתי לך כו'. היינו בחי' עצמות בחי' אנכי כו' וכמ"ש אנכי הוי' אלקיך בארמ"צ רק שהי' בבחי' מקיף כנ"ל וד"ל. ועכשיו הוא בבחי' או"פ כו' וד"ל. א"כ לפי"ז יש כח בכל נש"י לג' בחי' אלה אתכפיי' ואתהפכא ועקירת השרש כו'. והיינו יאכל גוים צריו בחי' אתכפיי' כו'. ועצמותיהם יגרם היינו בחי' אתהפכא כו'. וחציו ימחץ היינו שרש של הקליפות כו' וד"ל. כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו' וד"ל:
5
ו׳ביאור מאמר מביאורי הזהר פ' צו
6
ז׳עושי דברו כו' ואח"כ נטלו ישראל עשי' מהמלאכים כו' וכמבואר שם. וזהו בבי"ע דוקא וזהו ענין פ' שני' המשכת המצות בבי"ע דוקא. ושם באמת המצות גבוהים מהתורה כמו בכללות ההשתלשלות הוא בחי' התורה בחי' חכ' דא"ק. ושרש המצות בכתר הכללי כידוע והוא נק' אדם דברי' כמ"כ בפרטי ההשתלשלות בבחי' התורה היא למטה משרש המצות ולזה נאמר עושי דברו מתחלה ואח"כ לשמוע וד"ל. אך באמת בשרש התורה כמו שהיא במחה"ק היא למעלה הרבה במדרי' מהמצות. ולזה המצות נק' אברים דמלכא כו' שהוא בחי' חיצוני' והתורה היא פנימית היחודים שנעשה במצות לאכללא שמאלא כו' הוא הכל ע"י גילוי יחידה הנ"ל וד"ל. והנה בזה יתורץ מה שמצינו שע"י התו' יכול לקיים כל המצות כידוע מארז"ל העוסק בתורת עולה כאלו כו'. וכמ"כ ע"י ודברת בם שמדבר התו' מכל המצות הוא גורם המשכה כידוע ודברת הוא לשון הנהגה והמשכה. והוא לכאורה תמוה שהנה קיום המצות שבמעשה הוא להיפך ממש מענין קיום המצות שע"י התורה כמו עד"מ. קרבנות במעשה בזמה"ז דהיינו בחוץ פסולים שהוא שחוטי חוץ. וכן תפילין בלילה. וכמ"כ בכל מ"ע שהז"ג הוא דוקא בזמנו כמ"ש דבר יום ביומו כו' וא"כ איך יקיים זה ע"י עסק התורה שהוא בכל זמן ובכל מקום. אך הענין הוא כי שרשי התורה הוא מבחי' יחידה הכללית אא"ס הפשוט שקודם מציאת בחי' זמן ומקום שהיא במעשה המצות כמו שהם אח"כ ע"י בחי' חכ' דא"ק שהוא מנובלות חכ' של מעלה כו' בעסק התורה לשמה שהוא בבחי' יחידה שבנפשו הוא העלאת מ"נ לשרש התורה שהוא בבחי' יחידה הכללי' הוא למעלה מעלה הרבה משרש המצות שהם מבחי' מח' אנא אמלוך שהוא הכח לבחי' זמן ומקום הבא אח"כ בהשתלשלות וד"ל והנה עי"ז יוכל לקיים (בכל מצוה ומצוה בפרטי') ע"י גילוי יחידה שבנפשו כל המצות בכלל. וכמו ענין המצות שקיים אברהם אבינו כל התורה עד שלא ניתנה כי לכאורה הוא תמוה מאד. כי הנה לא מצינו שקיים מצות יבום. וכמארז"ל שיהודה קיים מצות יבום תחלה. וכמ"כ למה נצטוה בפירוש על המילה ולמה לא קיים אותה מתחלה כמו כל המצות שקיים. אך הענין הוא כי הנה רמ"ח פיקודין הם רמ"ח אברים. וכמו ע"ד המשל באברי האדם שיש המשכה לכל האברים בחיצוני' מבחי' דם שהוא הנפש ע"י כח הדם הרוחני שהוא בלב תחלה כידוע מענין דפיקות הלב קיסטא דחיותא וכמ"ש בזהר ליבא פליג לכל שייפין. וכמ"כ בפנימי' הלב מחלק הרצון שיש בכל אבר ואבר דהיינו הרצון ביד לכח עשי' והרצון ברגל להילוך הוא הכל ע"י רצון הכללי שיש בבחי' הנק' רעותא דליבא כו' בחי' רצה"פ המתגלה מבחי' יחידה בלב. וכמ"כ בזו הדוגמא כבי' למעל' שהתחלקות הרצון הוא בבחי' אברים דמלכא דהיינו הרצה"פ הוא מתגלה בכל מצוה ומצוה שברמ"ח אברים אך כולם הם מקבלים מבחי' יחידה רצה"פ שהוא בתורה שהוא מבחי' יחידה הכללי'. לכן כמו שבהעלאת מ"ן ע"י תורה לשמה שהוא העלאת מ"נ לבחי' יחידה הנ"ל כמ"כ קיים אברהם כל המצות ע"י גילוי יחידה שבמדת האה' שלו שלכן נק' אברהם אוהבי היינו שהי' אוהב לבחי' יחידה הכללית וזהו אוהבי דוקא לכן הי' מקיים כל המצות עי"ז כמו שמבואר למע' בעסק התורה וד"ל. וכמ"כ יעקב אבינו קיים מצות תפילין ע"י מקלות וכמ"כ ע"י בארות דיצחק הכל הוא ע"י גילוי מדת חג"ת. שבאבות שהי' בבחי' יחידה היו יכולים לקיים כל המצות בכלל עי"ז. וכמ"כ אף בעסק אחר שלא כפי התורה כמו תפילין ע"י מקלות וכדומה. וזהו ענין והיו הדברים האלה אחר בחי' ובכל מאודך וד"ל והנה עד"מ כמו מאכל הגשמי' שמדצ"ח שמחי' את האדם. והוא כי בחי' המאכל הוא מבחי' י"ס מעלמא סתימא בחי' מח' הנ"ל. והוא כי אנו רואים שאף שיש בהמאכל כל בחינת עשר כחות הנפש בחי' חב"ד חג"ת כמו שיש בנפש האדם. רק החילוק שיש בין המאכל ובין נפש האדם הוא כי בנפש האדם י' כחות הנפש הם מתפשטים בציור קומה ראש למעלה והלב באמצע והרגלים בסוף אבל בבחי' בהמה הראש והידים והרגלים הם בהשוואה ואינו גבוה זמ"ז כלל. וכמ"כ בבחי' הצומח שיש בו ג"כ בהעלם עשר כחות הם בהשוואה יותר ויותר אפילו מבחי' בהמה. והחילוק הוא שבנפש האדם הוא מתחלק לפי מזיגת הכלים. והנה מזיגת המוח והראש הוא רוחני יותר לכן הוא למעלה יותר משא"כ הלב שאף שיש בו ג"כ חו"ב כמ"ש ולבי ראה הרבה חכ' כו' או כמ"ש ובכל חכם לב נתתי חכמה מ"מ בלב הכלי הוא יותר בהגשמה לכן הוא ג"כ למטה יותר מהמוח. וכמו כן ברגלים בחי' תחתונה שבגוף. אך כ"ז הוא מצד הכלים לכן גם כחות הנפש כשמתפשטים בהכלים המה בבחי' ציור אדם אבל בעצמות הנפש המה ג"כ בהשוואה כידוע במ"א. והנה המאכל שבדצ"ח הוא ג"כ כנ"ל ששרשו מבחי' י"ס דעיגולים עלמין סתימין הנ"ל ששם כל הכחות בהשוואה ואין בו חילוקי מדריג' בבחי' קוין בציור קומה כמבואר למעלה במשל כח הדיבור שיש במח'. וזהו ענין שרש כל המאמרות קודם מאמר נעשה אדם אבל בחי' מאמר נעשה אדם הוא דוקא בבחי' התפשטות האורות בכלים בבחי' ציור קומה לכן יש כח במאכל להחיות את האדם כמו שבחי' התפעלות הכחות שמתפשטים בכלים הוא ע"י תוס' הארה מהכחות כמו שהמה כלולים בעצם הנפש כידוע כמ"כ הוא התחדשות בכחות ע"י המאכל שמדצ"ח. והנה יובן ממילא לפי"ז בכללות ההשתלשלות שהוא בחינת אבי"ע שהוא בכלל בחי' חב"ד חג"ת נה"י כידוע דאבא שרש אצי' ואימא מקננא בברי' וו"ק ביצי' ואופן מקננא בעשי' הוא ג"כ בענין ב' בחי' הנ"ל דהיינו התפשטות הי"ס באו"כ בציור אדם. וכמ"כ יש התפשטות הי"ס בבחי' עיגולים כמ"ש רוח האדם ורוח הבהמה כידוע:
7
ח׳הנה מובן לפי"ז שבי"ס דיושר הוא בבחי' התחלקות המדרי' רת"ס בציור אדם כנ"ל אבל בבחי' י"ס דעיגולים המה בהשוואה ממש ראש ורגל ואין בו חילוק מדרי' שעולם אצי' יהי' במדרי' יותר ויותר עליון מבחי' עולם העשי' רק הכל בהשואה ואף גם למטה מטה בעולם העשי' יש ג"כ בחי' אצי' כמו שהוא למעלה כמו שידוע בשם המגיד זצלה"ה רק החילוק שבין עולם אצי' כמו שהוא בא ע"י י"ס דיושר בבחי' רת"ס בחילוק מדרי' שאצי' הוא גבוה הרבה ויותר עליון מעולם העשי' הוא ג"כ כמו חילוק י' כחות נפש האדם כשהוא בכלים לי' כחות הנ"ל כשהוא בדצ"ח ששם אף שיש בבחי' י' הכחות הנ"ל המה בהעלם אבל בציור קומה באים לידי גילוי. וכמ"כ ממש החילוק בין השתלשלות ד' עולמות בבחי' ציור אדם דיושר לגבי השתלשלות העולמות הנ"ל בבחי' י"ס דעיגולים. שבעיגולים אף שיוכל להיות בחי' אצי' כמו שהוא אף למטה מטה בעשי' מ"מ יש חילוק בין אצילות שהיא בבחי' ומדרי' ציור קומה שאצי' למעלה ששם יכול להיות בגילוי ממש אבל בבחי' אצי' שמי"ס דעיגולים שאף שנמצא אצי' למטה כמו שהוא למעלה מ"מ הוא בהעלם והנה מובן ממילא לפי"ז שהוא ג"כ ההפרש למעלה בין בחי' תומ"צ. שהנה שרש המצות הם רמ"ח אברים בבחי' ציור קומה. והתורה היא מבחי' כי לא אדם הוא בחי' רמח אברי' רוחני' כמו שהוא למעלה בעצמות יחידה בחי' אא"ס הפשוט שעשועי המלך כנ"ל ולכן יוכל להיות התחדשות וחיזוק כחות האברים בחי' פקודין ע"י התורה כמבואר למעלה בענין קיום האבות את המצות עד שלא ניתנו באופן אחר במקלות ובארות וד"ל וממילא מובן ג"כ שע"י התורה יוכל להיות גילוי עולם האצי' כמו שהוא נמצא למעלה אף למטה מטה בעשי' אך הוא במדרי' יותר ויותר ממה שנמצא ע"י בחי' י"ס דעיגולים שאף שגם ע"י נמצא אצי' בעשי' אך הוא בא בהעלם אבל ע"י התורה יוכל להיות אף בגילוי ממש כמו שהוא בבחי' אצי' בציור אדם בגילוי כמ"כ יבוא בגילוי גמור אף בי"ס דעיגולים למטה בעשי'. וזהו מה שנאמר במ"ת וירד ה' על ה"ס דהיינו שנמצא גילוי אנכי בחי' כתר אף למטה בעשי'. וכמ"כ הי' גילוי מל' דאצי' כמו שהיא למעלה הי' בין ב' בדי ארון ששם התורה הי' בחי' מל' דאצי' כמו שהוא למעלה נמצא אף למטה מטה. אך מה שנא' במ"ת ל' ירידה מאחר שאין בו חילוק מדרי' למה נא' לשון ירידה וכמ"כ בענין השראת השכינה בהיכל ק"ק נא' לשון צמצם שכינתו מה ענין הצמצום הנ"ל. אך הענין הוא כי יש חילוק מדרי' בענין היחודים יחוד עליון בתחתון שלא במקומו וענין יחוד עליון בתחתון במקומו העצמי:
8
ט׳והנה צריך להקדים לזה ענין ב"פ הוי' הנא' כאן בק"ש שידוע שכדי לייחד זו"נ קבה"ו צריך מתחלה יחוד או"א. וזהו ענין הוי' אלקינו בחי' יחוד או"א ואח"כ הוי' אחד. והנה צריך להבין לזה מהו ענין יחוד או"א הלא או"א הן תמיד תרין רעין דלא מתפרשין כחדא שריין. אך הענין הוא ג"כ כנ"ל שבחי' יחוד או"א התמידי הוא ענין יחוד שלא במקומו בדרך ירידה. אך ענין יחוד או"א הפנימי' שהוא נעשה ע"י העלאות מ"נ ממס"נ נש"י הוא יחוד קובה"ו במקומו. והנה להבין ענין זה צריך להקדים להבין מה שיא' שאו"א כחדא שריין וכחדא נפקין היינו כמו עד"מ נפש האדם כשנמצא איזה שכל במציאות מלמעלה מן המשכיל הוא נמצא בבחי' כח היולי פשוט בבחי' נקודה א' שאין בו התחלקו' אותיות כלל אך בשכל הוא בא במוח תפיסא ושם הוא נתחלק בבחי' ציור קומה רת"ס ע"י התפשטות אותיות המח' שהם כלים וגוף לגבי חיות כמ"כ ע"י התפשטות האותיות במוח תפיסא הנ"ל ממילא נתפסת השכל בבחי' רת"ס אך הנה התפשטות האותיות הנ"ל הם באים ממילא בלי עיון וטרדא כלל בכת מחשבתו איך להמציא האותיות לשכל ע"כ במוכרח להיות שהי' בתחלה בחי' אותיות הנ"ל בכח ההיולי של השכל רק שלא נמצא עדיין בגילוי גמור אלא כשהוא בא בהתפשטות במוח תפיסא אבל באמת המה עצם אחד עם השכל ע"כ בהתחדשות השכל מלמעלה מן השכל נתחדש ג"כ בחי' כח ההתפשטות של השכל מלמעלה מן השכל. והראי' לזה שיוכל להתחדש שכל חדש מעיקרו ע"י התפשטות השכל באותיות כידוע בענין נבונים שהוא כשמקבל שכל במוח תפיסא הוא מבין דבר חדש מעיקרו תוך אותו השכל שמקבל. והנה ידוע כי התחדשות השכל מלמעלה מן השכל והחכ' מאין תמצא וכאן הוא נמצא התחדשות חכ' ע"י יש ונמצא דוקא דהיינו התפשטות השכל באותיות במוח תפיסא דוקא בבחי' נמצא ויש. וע"כ שיש גם כן בבחי' האותיות כח האין דחכ' בהעלם אך שהוא בהעלם גדול והתחדשות השכל בבחי' האין דחכ' יותר בנקל כידוע ממא' נבונים אפילו בדורו של משה לא אשתכח. והנה נמצא לפי"ז כל כח התפשטות האותיות שבשכל הוא נמצא בתחלה בכח החכ' וכל כח החכ' הוא בהתפשטות השכל בבחי' העלם. וזהו ענין הבן בחכמה וחכם בבינה שכתוב בס"י וד"ל. אך ענין זה דהיינו מה שנמצא כח הבינה בבחי' החכ' ומה שנמצא כח החכ' בבחי' בינה תלוי באופן ענין היחוד דאו"א. דהיינו כשהיחוד הוא שלא במקומו דהיינו שבחי' החכ' הוא בא בהתפשטות שלא במקומו אז הוא האין של החכ' מוסתר בתוך היש. אבל יש בחי' יחוד פנימי דהיינו שכח התפשטות השכל טרוד ומובלע ממש בכח נקודת השכל. ואף שנמצא השכל אז במציאו' בבחי' אותי' השכל בהתפשטות המח' אך המח' הנ"ל טרוד מאד בעומק נקודת השכל והיו לאחדים ממש עם עצם כח הפשוט של השכל והוא ענין התכללות אימא באבא אשתו כגופו ממש זהו ענין יחוד אמיתי בבחי' פב"פ. אבל ענין יחוד שלא במקומו בבחי' ירידה בהתפשטות אף שהוא ג"כ בחי' יחוד גמור כמבואר למעלה מ"מ הוא בבחי' ירידה וענין אחור בפנים וד"ל. וז"ש וחכם באחור ישבחנה ישח בינה דהיינו בחי' התפשטות האותי' שיש במוח תפיסא הוא מבחי' אחוריים דחכ'. ואין היחוד בבחי' פב"פ כמו ענין יחוד הב' הנ"ל, והנה הגורם לאופן ב' יחודים הנ"ל זה תלוי בשרש או"א למע' דהיינו בבחי' כתר כידוע דאבא הוא מלבוש לחסד דא"א ואימא מלבוש לגבו' דא"א. והנה בחי' חו"ג דא"א הנה היחוד שבהם תלוי באופן היחוד שיש בבחי' ע"י דהיינו בענין יחוד חו"ג דע"י וכמו שהיחוד בבחי' חו"ג דעתיק ככה יהי' אח"כ היחוד בבחי' חו"ג דא"א. והנה ידוע שחסד דע"י מלובש בגלגלתא וגבו' דע"י מלובש במו"ס. והנה בחי' גבו' דע"י הוא תגבורת התענוג שיבוא מגילוי דוקא בהתפשטות לחוץ. אך חסד דע"י הוא תענוג פשוט כמו עד"מ תענוג מטיול או מציור נאה וכמ"כ בקבלת נח"ר שאמר ונעשה רצונו הוא תענוג פשוט ואין בו התפשטות לחוץ רק תענוג במקומו נייחא דרוחא. והנה היחוד דחו"ג דע"י הכל תלוי ג"כ בענין הנ"ל דהיינו כשההתפשטות מבחי' חסד דע"י נכלל בבחי' גבו' דע"י אז בא התפשטות מכח התענוג לחוץ לגלות כל צפון ואף מה שלא הי' ביכולת לגלות בל"ז מחמת שהוא כמוס וסתום מאד ואינו בהתגלות אפי' לעצמותו בבחי' טעם וגילוי גמור והוא בחי' גולגלתא הנ"ל אך כשהוא בא בבחי' יחוד בגבורה דע"י אז יכול לבוא לידי גילוי בבחי' טעם וגילוי גמור. וזהו ענין מה שמבואר בזוהר על ענין בחי' טלא דבדולחא בחי' גבו' דע"י המלובש במו"ס גונא סומקא אתחזי בי' באמצעיתא דהיינו כי בחי' אבן הבדולח הוא בחי' אבן לבן בתכלי' הלבנוני' והבהירות ביותר אך כשמאיר עליו אור השמש מטבע הבדולח לכווץ בתוכו כל התפשטות אור השמש בתוך נקודה הא' דהיינו לאמצעותו וכמ"כ ענין המשל בבחי' חסד דע"י בחי' אור קדמאה כשהוא מאיר בבחי' מו"ס הנ"ל אז ע"י בדולח הנ"ל שמכווץ ניצוצי האור לתוכו אז עי"ז בא ממילא התפשטות גוונים מבחי' הבדולח הנ"ל דהיינו שיוכל אח"כ להמציא ולגלות מצפוני כח חכמתו שהי' סתום מכל צד בבחי' הרצון. וזהו ענין שרש יחוד או"א דהיינו שיבוא היחוד וההתכללו' מבחי' אין דחכ' בבחי' ההתפשטות וההתגלות באותי' המח' כי אבא שרש' מבחי' חסד דא"א. והוא ע"י התכללות ימינא בשמאלא דא"א שהוא בא ע"י התפשטות חסד דע"י בגבו' דע"י. אך ענין יחוד הב' בחי' יחוד פנימי הוא להיפך דהיינו התכללות היש באין דהיינו אימא באבא הוא כשהיחוד למע' להיפך דהיינו גבו' דע"י מו"ס הוא בדרך עלי' והתכללות עם גלגלתא שבתוכו מלובש חסד דע"י בחי' תענוג פשוט ואז הוא בבחי' תענוג עצמותו בבחי' נייחא דריחא. אך מ"מ מחמת שעולה ונכלל בו בחי' גבו' דע"י שמלובש במו"ס הנ"ל אז מוכרח להיות ע"י איזה גילוי. אך הוא גילוי עצם החכ' במקומו ונק' סייג לחכ' שתיקה בהעלם עצמות הרצון ואף נמצא בתוכו בחי' גילוי החכ' ממש אך שהגילוי הוא במקומו בעצמות הרצון אך שאינו בא בהתפשטות אותי' רק בחי' רצון והגילוי לחוץ שיבוא מזה בחי' הארת פנים הנק' בזוהר אנפהא דמלכא נהירין והוא בחי' תענוג הפשוט. והנה מזה לא יהי' שום השפעה לזולתו רק כמו מציאות החכ' כשהוא בדרך עלי' ברצון שהוא בחי' שתיקה גילוי ממילא ומאליו כידוע שכשכלי המוח נתמלא תענוג מבחי' עצמותו שעשועים העצמי' ממילא נתגלה כח חכמתו מה שלא הי' בכחו לגלות בשום ענין מטרדת השכל בל"ז רק שבחי' גילוי החכ' הוא ממילא ומאליו. וכמ"כ בענין הארת פנים בהמלך שגורם שמחה ותענוג להעם הרואים פניו ממילא ומאליו מתברך המוחין שלהם ונמצא בהם גילוי החכ' מה שלא הי' נמצא בל"ז רק אין זה נק' בשם השפעה מהמלך והתפשטות רק ממילא ומאליו והתכללות גמור עם תענוג המלך בעצמותו וממקום אחד יבוא גילוי הכח ובירור המוחי' בהעם ע"ד השמים המקבלים ובבחי' זו המקבל והמשפיע הם בהשוואה באופן בבחי' התכללות תענוג המתפשט מגילוי יחידה בחי' חסד דע"י הבא בהארת פנים וד"ל. אך הנה יש עוד בחי' הארת פנים דהיינו כמבואר בגמ' נדרים דאמרה: האי מטרוניתא לר"י פניך דומין לשתוי יין. והשיב חכמת אדם תאיר פניו והיינו בחי' הארת פנים הבא ע"י המוחין דאימא כידוע שנכנס יין יצא סוד. סוד הוי'. בחי' מו"ס הנ"ל כשהוא בתגבורת בחי' גבו' דע"י אז הוא בא לידי גילוי גמור בהתפשטות אותי' מה שלא הי' בכח להמציא אותי' לאותו השכל בל"ז. בלא תגבורת התענוג. וע"י גבו' דעתיק הנ"ל יצא סוד בחי' מו"ס הנ"ל להתפשטות בגילוי באותי' בכח המח' עילאה בחי' בינה. אך האין דהיינו בחי' מו"ס הנ"ל הוא בהלבשה בתוך היש בחי' אימא ואז ג"כ יבוא הארת פנים ע"י תגבורת התענוג. אך ענין הארת פנים הנ"ל הוא בא מחמת שאין בכח הכלים לסבול ולהכיל האור שבתוכם דהיינו בחי' האין הנ"ל בחי' מו"ס אז יבוא הארת פנים לחוץ בבחי' מותרות כמו ענין זלגו עיניו דמעות בר"ע. והנה זהו בחי' הארת המקיף שהוא בא מתחלה בתוך הכלי להאיר בבחי' או"פ אך מחמת קטנות הכלי הוא בוקע ויוצא לחוץ. והנה הארת המקיף הנ"ל יוכל להמציא איזה צד השפעה לפי שהי' מתחלה בכלי רק שהוא בוקע ויוצא לחוץ בבחי' מותרות מ"מ ימצא ג"כ בחי' השפעה כמו מה שנשאר ממנו בכלי. והיינו מה שמבואר בגמ' אילו חזיתיו להדי פניו כו'. נמצא מובן שאף בהארת פנים יש ג"כ איזה מציאות השפעה אך הוא מבחי' הארת פנים הבא מבקיעת הכלי. כמו עד"מ הארת פני הרב הנה הוא מטריד כח חכמתו שיבוא בבחי' אותי' וכלים דוקא. אך מה שאין בכח הכלים להכיל ולסבול דעתו דרבי' יוצא מבחי' הארת פנים. והוא ג"כ כח השפעה בבחי' מקיף כמו אור החכמה שבא בבחי' אותי' וכלים. אך בענין הארת פנים של מעלה באופן הא' אין בו שום צד השפעה רק המשפיע והמקבל המה בהתכללות ויחוד גמור בבחי' גילוי יחידה וד"ל וההשפעה בא לשניהם בהשוואה ממילא ומאליו וזה נק' בחי' שמן בחשאי בחי' סייג לחכ' שתיקה הנ"ל. והוא ענין ההפרש בבחי' ב' יחודים דאו"א בחי' יחוד פנימי ובחי' יחוד חיצוני דהיינו התכללות אור אימא באבא והתכללות אור אבא באימא. והנה בחי' ב' יחודים הנ"ל הוא בא בבחי' מוחין לז"א דהיינו מבחי' יחוד חיצוני מוחין דאימא אז הוא בא בבחי' או"פ תחלה ואח"כ בוקע ויוצא לחוץ בבחי' מקיף והוא נק' ענין תפילין דמרי עלמא שענין תפילין נא' עליהם כי שם ה' נק' עליך כי תפילין הם המשכת מוחין דז"א בבחי' או"פ אך הוא מקיף שהוא בא בבחי' בקיעת הכלי. וזהו כי שם ה' נק' עליך בבחי' מקיף הוא תפילין שבראש דוקא. וזהו ענין מוחין דאימא. אבל בחי' אור אבא הוא בבחי' מקיף אמיתי שאינו בא בבחי' כלי רק הוא בחי' היכלא. והגילוי לחוץ שיבוא מזה אנפהא דמלכא נהירין בבחי' תו' כי הוקשה כל התורה לתפילין בבחי' ב' היחודים ועוד הרבה גבוה יותר. וכל זה הוא בבחי' ז"א אבל בחי' מל' מקבלת אור אבא כי כח האין יוכל לקבל אור אבא בבחי' פנימי' הכלים יותר בבחי' סייג לחכ' שהוא בא מכח האין שהיחוד והתכללות האותי' עם הקול ודיבור בבחי' פנימי' בבחי' מקיף שהמה מהופכים בתכלי' הוא ע"י כח האין דוקא כידוע דאימא אוזיפת מנהא לברתא. כי אדני בחי' בינה הנק' אדני מ"י כו'. והנה בענין התפשטות בדרך ירידה לחוץ יחוד עליון בתחתון ותחתון בעליון תלוי' בענין המוחי'. אם היחוד הוא דאבא או מוחי' דאימא שהיא בחי' תפי' שבראש הנ"ל מדות ודיבור כי בטבע המדות א"א לבוא בהתגלות אם לא שמתלבשים בקול וזהו בא בדיבור בהתגלות אך הנה דיבור שהוא יוצא מן הלב נכנסים ללב כו' היינו ע"י יחוד המדות עם הדיבור ביחוד גמור ואז כמים הפנים כו' והוא בא בהתגלות גמור בדיבור והי' לאחדים עד שהדיבור נק' ג"כ יוצא מן הלב כל המדה והוא בא ע"י הגדלת מוחי' בבחי' אור אימא שהוא מגבורה דע"י שבטבעו להתגלות דוקא אז הוא הרגשת המדות בתגבורת בהדיבור וד"ל. אך יש אופן אחר בענין יחוד מדות ודיבור דהיינו ששניהם ממש בהשוואה באופן אחד ואינו בבחי' משפיע למקבל והוא כמו אחד שטרוד מאד בעומק שכלו בגילוי התענוג הפשוט שבו בבחי' שתיקה הנ"ל ואז ממילא ומאליו יבוא התפע' המדות. והדיבור ג"כ יבוא מזה בחי' רחושי מרחשן שפתי' והוא ענין יחוד המדות והדיבור דבחי' היכלא עילאה דאבא שהוא בחי' סייג לחכ' הנ"ל. וזהו יחוד שהוא בדרך עלי'. ואף שבשניהם הוא בחי' יחוד גמור המדות עם הדיבור מ"מ יש חילוק גדול בין שהוא בדרך ירידה שלא במקומו כנ"ל או הוא בבחי' עלי' וכמ"כ הנה בשעת מ"ת שאף שהי' יחוד גמור להיות נמצא גילוי אנכי בחי' כתר למטה מטה כמבואר למעלה והוא ע"י יחוד בחי' יחידה כי לא אדם עם בחי' אדם כנ"ל באורך מ"מ הי' יחוד שלא במקומו בדרך התפשטות ודילוג כמ"ש מדלג על ההרים בשעת מ"ת וכמ"כ הוא גילוי מל' דאצי' בבחי' עשי' בהיכל ק"ק הי' ע"י צמצום. אך עיקר היחוד כמו שהוא במקומו יהי' לע"ל כמארז"ל עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים. בחי' מחול הוא שיבוא בחי' המשפיע והמקבל בהשוואה כמו בעיגול שאין בו מע' ומטה וכמו שהי' קודם כל ההשתלשלות שהי' אא"ס מקיף הכללי נוגע לכל העולמות בשוה כמ"כ יהי' בזו הדוגמא לעתיד. וזהו בחי' מקיף הכללי הנ"ל. אך קודם הוי שמי' סתים בגוי' בבחי' העלם. אך לעתיד יהי' ה' אחד ושמו אחד בבחי' יחוד פב"פ משפיע ומקבל ואף שיהי' איזה בחי' משפיע ומקבל מ"מ יהא בהשוואה. וזהו ענין היחוד כמו שהוא במקומו. והנה מכל הנ"ל יובן ויבואר היטיב שהתו' פעם היא בחי' מזון בבחי' או"פ דמל' וזהו שא' ד"ה ע"ה ותורתך בתוך מעי והיינו יחוד עליון בתחתון כמו שהי' בשעת מ"ת וד"ל. ומה שהתורה נק' בשם היכלא עילאה כי היא היכלא דקב"ה בחי' ז"א אז היחוד תחתון בעליון ואז המשפיע והמקבל בהשוואה וזה יהי' לע"ל ה' אחד ושמו אחד וד"ל:
9