חנה אריאל, בראשית ב׳Chanah Ariel, Bereshit 2
א׳ענין ויצר. ר"ל שעשה לחית הארץ בחי' צורה. ופי' חית הארץ חיות דנפש חיה שהוציאה הארץ כדכתיב תוצא הארץ נפש חיה ויהי כן. לא הי' בהוצאה זו רק שנפש חיה רוחניית שהוציאה הארץ נתלבש בד"י דאויר העולם אבל לא הי' חבור היסודות המלביש את הנפש מחולקים אל חלקי אברי הנפש חיה להיות גם הגוף והחומר מחילק לאברים אלא כדמיון נפש אדם מגולגלת בדומם שהרי היא מצויה תוך חומר הדומם המורכב מד"י אבל אין אברים שלה מתגלים כלל בחומר הדומם. ופירוש מ"ש תוצא הארץ נפש חיה למינה וגו' וכתיב ויהי כן ואח"כ אומר ויעש אלקים את חית הארץ וגו' למינה וגו' פי' דמ"ש ויהי כן היינו שנמצא החיות דנפש חיה באויר העולם. כמשל וכדמיון המלאכים המתלבשים באויר העוה"ז ואינם גלויים לכל כ"א למי שיש לו עינים לראות המלאך והם רואים אותו בתמונה ממש שמתגלה אליהם ואחר שמסתלקים המלאכים לא נשאר מחבור היסודות דאויר העוה"ז שנתלבשו בו כלום וחוזר אל היסודות עצמן. כדמיון זה היתה הוויית הוצאת הארץ נפש חיה אל הרכבת הד"י בעוה"ז בלא צורה אלא כנפש המגולגלת הנ"ל ואעפ"כ היו מורגשים זה לזה בכח הנפש חיה המלובשת בחומר. והמיתה להם היתה הסתלקות הנפש חיה מן החומר. ולא הי' אז נשאר מן החימר כלום אלא הי' החיבור דד"י חוזר למקורן וזהו שהי' רק בריאה מאין ליש ר"ל הנפש חיה שהיתה בריאה בארץ בכח בבחי' אין. תמצא באויר ליש מורגש ומלובש בחומר אבל בלא צורה נגלית וגם שבמיתה שלהם לא הי' נשאר מן החומר כלום אלא הי' מתפרד ליסודותיו וע"ז נאמר ויעש הוא בחי' עשי' כענין מפליא לעשות שמקשר גשמי ברוחני ועי"ז ניתן להחומר בהרכבתו מציאות גמור עד שגם בהסתלקות הנפש הי' החומר מצוי. אך הכל בלא בחי' צורה עד שויצר ה' וגו' ובל"ז אף שהיתה גם עשי' והתקשרות הנפש בחומר וניתן לו מציאות גמור מורגש אבל לא כאברי הנפש אלא כנפש המגולגלת. ולז"א ויצר ר"ל את חית הארץ פי' שעשה בחי' צורה להחיות של הארץ צורה נגלית ע"י החומר שהוא מתחלק לאברי הנפש חיה ותמונתה (ומ"ש בתוצא הארץ ובויעש למינה היינו כל מין ומין דבהמה ורמש וכו' הוא מדרי' מיוחדת במעלות חיבור הד"י בחומר דודאי גם עכשיו אין מין זה דומה למין אחר במקשיית חומר הגוף ורכותו וכדומה מדרי' מחולקות בחבור ד"י שבהן. וזהו למינה כלומר שיהי' המין פרה ורבה הכל במדרי' של המין. כי הנה גם עתה יש במין אחד שינויים מזה לזה בגוון ומראה כשחורים ואדומים שרוקים ולבנים עקודים נקודים וטלואים דודאי זה תלוי בהרכבת היסודות במקום וזמן ומאכל הבע"ח זה מורכב לשחור וזה לאדום וכו' ואין זה תלוי כלל בכח התולדה. אבל התולדה עצמה גזר שתהי' למינה ולא יהי' גם השינוי בין שור חמור וגמל וכדומה תלוי ג"כ במקום וזמן הרכבת היסודות כנ"ל אלא בכח התולדה דוקא ויהי' כל מין ומין תולדותיו בדומה ל ועי"ז הרי הנפש בתמונתה מצוי' ונגלית גם בהרגשת החומר של כאו"א. ולכן אומר ויצר ה' אלקים מן האדמה את כל חית הארץ שעשה מן האדמה שממנה החומר צורה אל החיות של הארץ היא הנפש חיה הנזכרת ולא פרט המינים דבהמה וחיות השדה לא בא לומר אלא שעשה אל החיות צורה נגלית בחומר שמן האדמה [ועוף השמים דוקא פרט לפי שהוא בעל חיות אחר לא מאדמה וארץ וקל להבין ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו. פי' יקרא כמו קורא הדורות מראש שקורא אותם משרשם ומקורם הנעלם לבא אל הגילוי כמי שקורא לאדם שבבית שיצא לחוץ. ככה הביא אל האדם שיקרא הוא משרש החיות דנפש חיה כפי מה שהם משוערים אצלו בערכו דוקא ולא כמו שהם נמשכים מעצמם שרש הבהמה מפני שור שלמעלה וחית השדה מפני ארי' וכו' אלא האדם דוקא ימשיך משרשם כפי מה שנאות לו לפי עבודתו בקדש להמשיך הביטול דבואו נשתחוה נכרעה לפני ה' אל כל הבע"ח. ולפי מה שהקדים לומר ויצר מן האדמה וגו' שעשה החומר לגלות תמונת הנפש ואברים שלה הרי גם מה. שיקרא האדם אל החיות והי' ג"כ נגלה בחומר וגוף הבע"ח, וזהו לראות מה יקרא לו פי' שע"י ויצר דרישי' דקרא יוכלו לראות בעוה"ז מה שיקרא האדם לנפש חיה הנ"ל משא"כ בלא ויצר כנ"ל לא הי' נראה בעוה"ז מה שיקרא האדם בבחינתו וערכו משרש הנפש חי' הנ"ל כ"א לבדו אבל ע"י שנעשה בחומר הגוף צורת הנפש לכן יהא נראה גם בגוף מה שיקרא לו האדם.. וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו. ענין השם ידוע בכתבים שהוא מורה על חבור הנפש בגוף בפעם ההוא כידוע שיש נפש אחת שבאה כמה פעמים בעוה"ז בגופים אחרים ובגוף הראשון נקרא בשם זה. ובגוף השני יקרא בשם אחר לגמרי. ובגוף השלישי יבא עוד בשם אחר. והיינו כפי המכוון באותו הפעם בהתחברות הנפש בגוף על אותו המכוון מורה השם שנק' באותו הפעם. וז"ש כאן וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה מה שיקרא האדם דייקא כנ"ל בבחינתו וערכו משרש הנפש חיה ויהי' נראה בגוף ג"כ כנ"ל הוא שמו העקרי שבגללו נברא הבע"ח מאין ליש דהכל בשביל האדם כידוע:
1
ב׳ולהבין היטב ענין קריאת האדם הנ"ל וגם מה שהוצרך לומר אשר יקרא לו האדם נפש חי' ולא הספיק לו לאמר וכל אשר יקרא לו האדם הוא שמו. הנה זה הוא עדמ"ש הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד וכו'. והרי כל אלו לאו בני הילול נינהו כי איך יצוייר שהדומם או הצומח יהללו. והענין הוא כידוע בכתבים ע"פ גם את העולם נתן בלבם שזכות העולם וטהרתו וחומריותו וגסותו תלוי בלבות בני האדם שאם האדם בר לבב גם כל העולם בערכו אינם מורגשים בישותו כל כך אלא כעין זוך וברות לב האדם המרגיש את העולם. אך אין זה עדיין רק לגבי האדם עצמו שחומריות העולם לא יחשיך עין שכלו והשגתו ואדרבה יהי' העולם משמש בתו' כלי להאיר עיני האדם על מציאות הבורא ב"ה והשגתו. ואם אין לבו בר ונקי אלא מלוכלך בתאוות חומריות העוה"ז גם עולם חשך בעדו לומר עולם כמנהגו נוהג ולא ה' פעל כו' וכן לכל אדם ואדם לפי ברות לבבו כן זכות העולם לפניו ואין מועיל ברות לב אחד אל זולתו שאינו בר לב כמותו לומר שמה שמזדכך העולם ע"י הבר לב יועיל גם לאחרים כי הרגשת לב האדם הוא עצמו של האדם המרגיש. לכן אין זכות העולם הניתן בלב האדם אלא כלפי עצמו לבד ואף שהוא מרגיש בחי' זכות וטוהר בעולם ממש אין זה אלא בהעלם האדם עצמו לעצמו ומזולתו הוא נעלם לגמרי מבלי שום גילוי מזאת הזכות אך אם לב האדם גליא לפומא אז יבא גם בעולם עצמו ג"כ בחי' גילוי ויכול להיות שגם אדם אחר שמצד עצמו לא הי' מרגיש שום זכות וטוהר בעולם אבל ע"י דברי פיו של הבר לבב יפעול בחי' גילוי הטוהר והזכות גם לעיני זולתו. ובזה יתכן לפרש הללו את ה' מן הארץ תנינים וכו'. שדברי האדם הללו הם עושים באמת בחי' הילול (מלשון בהלו נרו וכלומר הארת אור אלקי) גם מתנינים וכל תהומות ר"ל שמהם יאיר איר גם לעיני מי שמצד עצמו לא יוכל לראות ולהשיג אך מחמת שע"י דברי הבר לבב המכוון ומדבר דברים הללו מתגלה בתנינים וכל תהומות וכו' גילוי הזה יהל אור לעיני כל בשר. וזהו לשון הללו אף שמצד מדריגת עצמן אינן בני הילול כלל כנ"ל כמו נר השמן ופתילה שאינן בני פעולה לפעול איזה דבר מצד עצמן לעיני האדם אך כשידליקם האדם באש המאיר הנה אז השמן והפתילה פועלים הילוי אור לעיני כל אדם ועם זה יש להבין מ"ש וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור וכו' אף שהפעול והיצור אינן בני דעה ובינה כלל. אכן כשיופע בהדר גאון עוזו על כל הנמצאים שבתבל ארצך ימצא מהם בחי' הדעת והבינה למי שהוא בר דעת ובינה. וזהו בחי' התפעלות הפעול והיצור מן ההופעה שיופע בהדר גאון עוזו התפעלות הדעת והבינה שיהי' נמצא בהם כמציאות האור בשמן ופתילה. ותמצית הענין הוא כי ממך הכל ע"י השתלשלות מדרי' ההעלמות והסתרות וכשיופע אורו יסלק ההעלמות והסתרות ויגלה בהם לעין כל רואה מה שממך הכל. וחכמי לב ימנו בגילוי הזה מדריגות בינה ודעת או בחי' ראי' כמ"ש וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר כי כאשר את רוח הטומאה (מלשון ונטמתם ונטמטם) יעביר מן הארץ יהי' נגלה ונראה לעין כל כל מה שעשה הקב"ה בעולמו כי דבר ה' הוא אין דבר זולת זה. ובחי' הללו את ה' מן הארץ הנ"ל הוא גילוי אור כוונת האדם ודבורו לפי שעה בבחי' עליות העולמות למדרי' גבוהה ועליונה ממה שהם מצד עצמם תמיד:
2
ג׳ומכל הנ"ל יובן היטיב ענין קריאות האדם לחית הארץ הנ"ל שהחיות עצמו דנפש חי' דבר ה' הוא אין עוד זולת זה. והוא ית' ודבורו אחד והרי החיות הוא ענין אלקי ממש אלא שבא מעוטף ומלובש ומצומצם עד שאין נגלה ממנו כ"א גדר חי מתנענע והיא הנפש חיה שתוציא הארץ. אבל האדם במדריגתו העליונה שנת"ל באריכות בדברי הרע"מ. ביכולתו לקרוא נפש חיה בבחי' הילול ושבח מרובה על העיקר והוא הוא תכלית המכוון בתוצא הארץ נפש חיה בבחי' בריאה ויצירה ועשי' ככל הנ"ל. וז"ש וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה דוקא ר"ל ענין נוסף על בחי' נפש חיה שהוציאה הארץ. הוא שמו המכוון בבריאתו וכן יהי' נק' שמו תמיד לע"ו. וכפי מה שהי' ביכולת האדם לקרוא נפש חיה בעילוי המדרי'. הי' יכול להמשיך בהם כענין וידע כל פעול ויבין כל יצור הנ"ל וכל פרטי מדריגות וענינים קדושים שהי' האדם מפעיל בנפש החי' הנ"ל הי' הכל בא להיות נראה בהרגשה גופניית כנ"ל בפי' לראות מה יקרא לו והי' מתוקן עי"ז מה שאמר לא טוב היות האדם לבדו וכמשנ"ת דהיינו שאין לו מ"ש אמרו צדיק כי טוב. כי פרי מעללי' יאכלו. כי ע"י ענין הקריאה הזאת כאמור הי' נמצא לו לאדם פרי מעלליו שכל בחי' ובחי' ומדריגה שהי' ממשיך בכל מין ומין בקריאת השם הי' נמצא הגילוי לכל נמצאי העולם שיתפעלו זה מזה ומקבלין דין מן דין. עד שהי' מאיר ובא בירידת המדרי' מנפש חיה לצורה שמן האדמה והיו מתבררים ועולים בעולם בחי' ומדרי' שלא היו יכולים לקבל מן האדם עצמו (כמו ענין מה שלא הי' אפשר להתברר במדרי' הבריאה נתברר במדרי' היצירה כידוע) והרי זה פרי מעלליו ממש דוקא. וכ"ז הי' לו לאדם עזר לעומתו כנ"ל. כי לעומת מה שהי' האדם ממשיך אור הביטול בנפש החיה בכל הנ"ל מלמעלה למטה הי' עולה כנגדו ממטה למעלה מה שמתברר ע"י הבע"ח הכורעים ומשתחוים עפ"י האדם שאומר להם בואו נשתחוה. והשתחואה שלהם שהיא בחי' הזכות והטוהר שבא בהם (ויכול להיות שגם בחי' השתחואה היתה להם עדמ"ש במק"א ענין סבוב הגלגלים על ידי אור הביטול). ועל ידי הצורה מן האדמה שלהן נגלה במקום חומר העוה"ז בחי' וביטול הישות ועליית הניצוצות שנפלו במדרי' התחתונות מאד וכידוע המשל מחומה גבוהה שנפלה שאבנים העליונים נופלים למטה מטה יותר מן האמצעיים וכו' כידוע כ"ז. וזהו שכר לפעולתו של האדם שהניצוצות נכללים בו כי פרי מעלליו הם ומעלים אותו כידוע בענין הבירורים שהאדם מעלה את הניצוצות ואחר כך מתעלה הוא על ידם:
3