חנה אריאל, חקת ג׳Chanah Ariel, Chukat 3
א׳בספר מלחמות הוי'. הוא אחר יצ"מ ומ"ת אנכי הוי' אלקיך שמלבד שהנשמות מצד עצמן הן חלק אלוה ממעל וכבן הנמשך ממוח האב בתולדה עוד נתוסף בישראל ענין אלקות ע"ד כל דיבור שיצא מפי הקב"ה נעשה ממנו מלאך (וכמו שהוקדם בענין ההפרש שבין שם כח אלשון הפילוסופים ובין שם מלאך לשון המקובלים עפ"י התורה). והמלאך אומר בשם אומרו הרבה ארבה את זרעך וכדומה. ואין הכח המצומצם בתוך המלאך הוא האומר והעושה אלא מיוצר הכל הוא. וככה בדבר אלקים אנכי הוי' אלקיך נתחברה דעת עליון (מבחי' אל דעות ה' וכמבואר בארוכה בעמ"ו ענין דעת עליון ודעת תחתון) בדעת תחתון בקרב ישראל וכמ"ש לעתיד וידעתם כי בקרב ישראל אני. ועי"ז הוא בחי' מלחמה בעולמות מקום מצב הקליפות דאת זלעו"ז עשה אלקים. וכמו ויצא מלאך ויך במחנה אשור כו'. רק שבקרב ישראל הוא בחי' מלחמה מצד הגוף שאינו כגוף המלאך שהכלי הוא מעין האור ובאדם הגוף הוא מאב ואם. אמנם בתמימי דרך ההולכים בתורת ה'. היינו אדם כשר ע"ד הבינוני שבתניא הנה מעצמו ומאליו בהשכמת הבוקר יערוהו רעיוניו בלא בחירה ורצון אלא מעצמו ומאליו (ואני ה' דספר מלחמות עושה כל להביט אל מעשי ה' כי נורא הוא בבריאה מאין ליש וכ"ח לפושע"ד. וזהו בחי' ארנון יחוד או"א בהמשכת גילוי אלקו' מאין ליש). ועי"ז מתפעל במדות אהוי"ר וכו' בגופו ממש ופועל איזה אתכפיי' או אתהפכא במדות דנוגה וזהו מלחמה ממש והיינו הנחלים דארנון. ושוב יתלהב לבו בחשיקה וחפיצה ונפש שוקקה לידבק במצות ה' בהנחתו טו"ת וענין מצות ק"ש ותפלה. שזהו ענין פנימי יותר מהמדות דאהוי"ר דנחלי ארנון הנ"ל. כי המדות אינן אלא מאירים בגוף ומדות דנוגה ממקומם בחלל הימני משכן נפה"א וכחו מאהבת איש רעהו יעשה עמו חסד וטוב כו'. שאין זה רק התפשטות הארה לבד. אבל נפש שוקקה הנ"ל הוא אשד" הנחלים עצמן (וכמו עד"מ מתאוות הזווג). לשבת ער היא עיר ה' יכוננה עליון. ונשען לגבול מואב שהוא יסוד אבא תוך יסוד ז"א ונעשה כמו טבע ממש חפץ עשיית המצות. משא"כ בנחלים עצמן אימא עד הוד אתפשטת ולא עד היסוד (כמאמר אני הוי' עושה כל הנ"ל). כענין ישיבה ודירה בתחתונים ממש שממילא יאבדו רשעים מפני אלקים בהגלות כבודו בעולם ממש דהיינו קיום המצות בפו"מ. וכשמקיים בפו"מ זהו ומשם בארה" היינו התבסמות נפש שוקקה שלו בשמחה של מצוה והיא הבאר אשר אמר ה' אל משה אסוף את העם כו'. פי' לאפוקי בחי' הבאר דבידך אפקיד רוחי שהוא מצד בחי' הנשמה עצמה והבאר דכאן הוא ע"פ אשר צוה ה' את משה במ"ת וספר מלחמות ה'. ואז ישיר ישראל (ולא משה) מצד בחי' הנשמה עצמה. עלי באר עליות העולמות וד' תיקונין דשכינתא. ענו" לה" כענין תען לשוני אמרתיך עונה אחריהם מה שהם אומרים כו' כידוע. (שגם כאן אני הוי' עושה כל בספר מלחמות ה' והיינו תיקונא דמאריהון ז"א בדעת עליון כנ"ל באמירת המלאך הרבה ארבה. והוא המשמח בדבר מצוה. ומעלה את הבאר ביחוד עליון דאצי' שנעשה ע"י קיום המצות בספר מלחמות ה'). והתעוררות הנר"נ הוא עונה אחריו להעלות בחי' המל' דואתה מחי' את כולם. וכן הזדככות הגוף באתכפיי' או אתהפכא דנוגה שעיקרו ע"י מעשים טובים בפו"מ בכחות גופניים דנוגה. וזהו את והב' כמו הב' ר"ל נתן. בסופה שהיא הפ"מ שבא ע"י מלחמות ה'. פי' שעליית המל' נעשה ע"י הסוף ובעלייתה נק' את. כמו את בשרו דרשו רז"ל הטפל לבשרו. ור"ל שבא ממילא והיינו שענין מלחמת ה' הנז' שהוא מעשה אני הוי' עושה כל בא בבחי' גילוי באדם כמו ע"ד דבר ה' שבמלאך שהמלאך מרגיש דבר ה' שבקרבו שאומר הרבה ארבה את זרעך כו'. ככה האדם כשיש בו בחי' האת" הוא מרגיש רוח ה' שבקרבו העושה כל ומתאחד עמו ומתייחדים בו בחי' דעת העליון בתחתון וזהו בסופה לשון סערה כאופנים וחיות שהגם שהם בחי' יש מורגש ע"י הרעש מתנשאים לבחי' הביטול דמדרי' השרפים שמשיגים את בחי' הקדושה דקדוש קדוש שאומרים עד שנשרפים בו. כמו האש שלמטה שמהפכת את הבאים בה לעצמותה. כן השרפים התפעלותם הוא כעין ביטול בעצם. ור"ל כחות עצמן. ככה האופנים אף שאין להם השגה כזאת אך ע"י תוקף ההתפעלות בבחי' הישות דרעש גדול מגיעים לבחי' לעומת הביטול דשרפים. וככה אתכפיי' ואתהפכא דיש גמורה גורם עליית המל' עד בחי' דעת עליון. והיינו הכתר דבחי' דעת התחתון דכ"ע איהו כתר מל'. וע"ז אמר דהע"ה שהוא מלך ישראל בדעת ושכל אנושי שנעשה מרכבה למל' דאצי' שהוא אלקות דבי"ע ממשיך בישראל בחי' חבור ד"ע דאל דעות בד"ת דמלחמות ה' בבחי' הרגשה דאת הנ"ל. ואמר אתה צוית פקודיך, (ע"ד חייב אדם לפקוד את אשתו כו') לשמור מאד ר"ל לבוא לבחי' מאד (דער ווארטין זיך בחי' מאד). ולכן אחלי יכונו דרכי במדרי' הגופניית לשמור ולקיים בעצמו חוקיך. ר"ל מה שמלחמת ה' חוקק בקרב האדם. כי הזריזות והטהרה מביאה לידי קדושה היינו הנהגה דמילי דעלמא ממש בדרך ישר ונכון בישוב הדעת כאדם בר דעת יודע רבונו. הוא מסייע גדול להביא בחי' האת הנ"ל בקרבו בכל המדרי'. ואומר אז (כשהכונה תהי' טובה) לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך. פי' המצות שעושה בבחי' אשד הנחלים שאין זה בתמימי דרך הנ"ל. רק שרוח ה' נוססה בו ועושה החשיקה ונפש שוקקה הנ"ל. (כי הוא אינו מכוון א"ע ומכין לזה והכל נעשה מאליו וממילא מבחי' מלחמות ה' עושה כל. וגם שמתבסמת נפשו בשמחה ש"מ כנ"ל. מ"מ הרי זה כמאן דאכיל דלא דילי' בהית לאסתכלא בי' אך כשיכונו דרכי לגרום עליית המל'. אז לא אבוש). ויובן ע"ד מ"ש המדרש ע"פ קרבא צל המזבח המשל מערנית שנשאת למלך שהיתה בושה מלשמשו כאשה לפני בעלה. אמרה לה אחותה הגיסי דעתך ובאי ושמשי את המלך כי לכך נכנסת עכ"ל. וככה כאשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות המצות. להמשיך אל חי בקרבו ובעולם. הכלה הופכת את פניה לאסתכולי ביה (בחי' הגילוי דאת הנ"ל) ועולה ממטה למעלה. ואומר עוד אודך ביושר לבב בלמדי כו'. כי בחי' הביטי הנ"ל הוא עליית המל' עד היסוד ובחי' נה"י דדכורא ששם כבר נסתיימו המוחין דיחוד או"א דארנון הנ"ל ולזה מוסיף ואומר אודך ביושר לבב שזה עלייתה עד החזה נגד כל הו"ק שהן הנחלים דארנון במוחין דאימא שבאין בהתגלות השגה נגלית דוקא ועד הוד אתפשטת כו'. ונק' לימוד חכמה. זהו בלמדי משפטי צדקך שהן הנחלים השופטים בבחי' ארנון. ומוסיף עוד לאמר את חוקיך ר"ל החוקקים שלך שהן המוחין דאו"א עצמן וזהו עליית המל' פב"פ בכל הפרצוף. ועי"ז אומר אל תעזבני עד מאד דדעת עליון כנ"ל. ובקשת דוד תקנה זאת שיוכל להיות ספר מלחמות ה' הנ"ל בדרך אחר לגמרי מסדרן ומדרכן של תמימי דרך הנ"ל. והיינו מדתן של צדיקים שזכיותיהם מרובים בזכוך הגוף והמדות דנוגה וזכו בבחי' האת" הנ"ל שכינה עמם וקדוש שרוי בתוך מעיהם ואין כל מה שהם עושים נפרד כלל אצלם בהשגתם ממעשי ה' עושה כל והכל אחד (ביחוד דאל דעות בב' הדעות). וכאשר שמעתי שכשאומרים איך זאג בל"א כוונתם על גימטריא דתיבת אי"ך). וסדר ענין מלחמת הנ"ל אצלם הוא עד"ז שהם מכוונים את דעתם בבחירה ורצון איך שאא"ס בבחי' דעת עליון המיוחד באור החכ' דיו"ד דשם הוי' שבנשמתם ובקדושה אשר קב"ו בתומ"צ הוא מתפשט בכל העולמות בבחי' גילוי אור התהוות מאין ליש ע"י שבא בנשמתם בקרב גופם (מקום מלחמת ה'). ואף שעדיין בזה שהוא רק יחוד חו"ב אין בו בחי' מלחמה עם בחי' אלקים אחרים שיניקתם הוא רק משבע כפולות כו'. אך הכוונה גדולה היא והמשכת מוחין במדות כלי המלחמה (ואפשר לכוון בזה לשון הפסוק ואת הנחלים ארנון. ולא אמר כסדר ואת ארנון והנחלים אלא לפי שעיקר מלחמת ה' היא בנחלים רק שמקבלים תוס' כח מארנון. ושוב בא התעוררות ברוח החיים שבלב בבחי' המדות דחג"ת כו'. וענין האה' ויראה אצלם שהחכ' דאבא הוא בחי' דחילו ובינה לבא דאימא הוא רחימו (וכשבאים בלב הם פועלים אור הקדושה בקרב גופם ועי"ז מתפשט בכל העולמות בערך בחי' תחתוני' וחיצוני' בערך נפש השכלי החיונית וטבעיית והבהמי' והגוף). וכ"ז הוא עדיין רק נה"י דאבא תוך נה"י דאימא ומתפשטים עד הוד דז"א. וזהו ואספת דגנך ותירושך ויצהרך אחר העבודה דבכל לבבכם בשני לבבות דאת" בסופה. ושוב יתלבשו ברוח נדיבה בפקודי ה' ישרים (ע"ד חייב אדם לפקוד את אשתו כו'). לשבת" ער" הוא ההשפעה בשכינת עוזו יחוד התומ"צ. ונשען לגבול מואב שהוא יסוד דאבא בחי' חבור הד"ע מאברין דמלכא ונק' אשד" הנחלים" ע"ד מארז"ל כל ש"ז שאין כל גופו מרגיש כו'. ומשם בארה היא הבאר אשר אמר ה' למשה וכנ"ל. וזהו ואכלת ושבעת. ולאפוקי באר דבידך אפקיד רוחי וכנ"ל. ולפי שזה הוא יחוד קוב"ה בתחתונים ממש הוא גורם תוס' גדול ומרובה מאד על כל עבודת העלולים הרוחני' כמ"ש בהקדמת פע"ח. וכמשי"ת עוד אי"ה. ואז ישיר ישראל עלי באר הוא ציור האמונה בקרבם דה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בהשוואה גמורה גם בעולמות בהשגת נשמתם בקרב גופם. וזהו דרך עלי'. אבל ענין אשר אמר למשה וכו' הוא המשכה והשפעה דרך ירידה בבחי' מל' דאצי' בד"ע הממכ"ע כו'. נמצא ההפרש במעלות מעשי הצדיקים שזכיותיהן מרובין כנ"ל על מעלת תמימי דרך הנ"ל. הוא בב' דברים. א' שהתמימי דרך אינם פועלים ברצון ובחירה וה"ז קרוב לענין עבודת העלולים הרוחניים שלא יחסר ולא יעדיף כמ"ש בהקדמת פע"ח הנ"ל. (ורק שאעפ"כ בודאי הוא פועל חדשות בתוס' אור גדול על מעלת עבודת עלולים הרוחניים מחמת שע"י בחי' מלחמת ה' הנ"ל מתבררים ועולים הבירורים דתהו בכמה מדרי' ובחי'). והצדיקים פועלים בבחירה ורצון מד"ת שלהם בגופם. וזה גורם למעלה תוס' גדולה ועצומה עד אין חקר לפי שבחירת ד"ת הוא דבר חדש מעיקרו וכענין קישוטין דלא הוו המבואר במ"א וענין אחר). החילוק הב'. שבתמימי דרך חסר בחי' האת" דוהב בסופה הנ"ל ולכן אין רוח ה' הנוססה בהם לעשות את כל המעשים האלה דמלחמות ה' גלוי בקרבם שהוא מעשי ה' אני ה' עושה כל. ונמצא שאין בא בעולמות אלא בבחי' ערך מדריגות ד"ת דנשמתם הנבראת מאין ליש אף שיש בה ניצוץ אלקות ויחוד דע"ע דמלחמות ה'. אעפ"כ אין האור המתפשט רק בערך הד"ת. ובצדיקים הנ"ל נת' שהכל גלוי בקרבם בבחי' יחוד הד"ע. אמנם עובדי ה' בנשמתם שלא זכו לקיים בעצמן עדיין ענין השמרו לכם פן כו' אלקים אחרים. היינו הרגשת היש ודבר בשכחת הבריאה מאין ליש. וגם להיות נכנע תחת עניני חמדת עוה"ז שזהו והשתחויתם כו', שע"ז נא' וחרה אף כו' דבחוטמא אשתמודע פרצופא. וכשחרה אף כמו ובתוכו נחר כו' ואז לא אשתמודע כו' וע"ז נאמר ואבדתם כו' כלומר אתם דהרגשת עצמכם ביחוד דד"ע בד"ת הנ"ל בצדיקים ושמתם את כו' בבחי' שימה בבחירה ורצון סדר התבוננות דיחוד או"א וענין הנחלים כו' הכל כנ"ל ונמצא שענינם בדבר הא' דומה לצדיקים שהוא בכוונת בחירה ורצון ובחי' ב' הנ"ל דומה לענין תמימי דרך במה שחסר בחי' האת". אך בזאת דומה קצת לענין הצדיקים במה שהתבוננות בבחירה ודעת מגיע ליחוד אא"ס דד"ע בד"ת ושימה זאת דושמתם כו' אחר ואבדתם כו' גורמת למען ירבו (ור"ל יגדלו ויצמחו), ימיכם וימי בניכם וכו' כימי השמים דד"ע להביא על הארץ. כידוע שאין משיח בא אלא לאחר הגלות מן הארץ ובמשיח נא' הנה בן יולד לבית דוד שהוא בחי' לידה דמטרוניתא שיש לה כבר בית ולד כו'. ואם נזכה נבחין בעזה"י:
1