חנה אריאל, קרח ב׳Chanah Ariel, Korach 2
א׳בזה"ק פרשה קרח ד' קע"ח ע"א ועבד הלוי הוא ר"א פתח היושב וכו' עד סוף המאמר ומלבד הבנת הענין י"ל מה ענין הפתיחה של הפסוק הזה. שלא פירש בו כלום. גם ענין הקדמתו לבאר ענין בריאת האדם ושברא לי' באורייתא ושאמרה קמי' למגנא אתקריאת א"א כו' הכל לכאורה אין לו שייכות לענין המאמר. ושם ע"ב הוא אשלים לסטר שמאלא הוא אשלים לפגימא דעלמא. ואפי' ההוא סטרא דצפון וכו'. מאי אפי' הלא זהו פגימא דעלמא כדלעיל סוף ע"א:
1
ב׳ידוע הכוונה שמ"ע "שם "ע' רבתי. שם ב"ן מברר רפ"ח ניצוצין עולה גימט' ש"ם ואח"כ עולה לע' רבתי שהוא ז"ת דבינה דנקודים. ויש להבין הלא השבירה היתה במדות דז"א דנקודים ולמה עלייתם אל ז"ת דבינה. אמנם להבין בקצרה ענין תהו ותיקון הוא שבחי' תהו הן אורות בכלים והאור נמשך ממקורו ומאיר בכלי. והכלי עושה בו תמונה כמו כלי אדום שעושה מראה אדומה למים שבתוכו וכו' והמים עצמם הם פשוטים לגמרי כשהיו עד שלא באו לכלי. וכל הפרטים הנמצאים באור דהיינו היותו אור החסד והתכללותו י' מי' עפ"י מאמר קו המדה הוא כפי מה שנמשך האור משרשו במדה זו וה"ז נק' שההתחלה דאור הזה הוא במקורו דוקא. ומשם נמשך ובא בכלי והכלי משנה התגלותו לחוץ לפי גוון הכלי ותמונתה. ולכן בעליית הניצוצין דאורות שנפלו למקומם עולין לז"ת דבינה ששם הוא שרשם ומקורם והיינו לומר ששבין להתחלה שלהן. אבל בחי' התיקון נק' גופין כלומר שהאור מורכב בכלי. ופי' מורכב הוא לומר שאין האור כמו אור בעצמו והכלי אינה כמו כלי עצמה. אלא משניהם נעשו מציאות חדש. כמו וייצר את האדם עפר מן האדמה וגלמי ראו עיניך. ויפח באפיו נשמת חיים שהוא כמו נשמה עצמה בעלת כל הכחות באופן רוחני ואלקי ויהי האדם לנפש חי'. גוף ונפש מורכבים ביחד. להיות כחות רשו"מ בערך הגוף וכן הילוך ודיבור ותנועה הכל גופניים נמצא שהאור משתנה לפי ערך הכלי. וענין השינוי הוא שיש לו בחי' התחלה בערך מזיגותו והרכבתו בכלי. כמו הנשמה אחת לפי הגלגולים שלה בכל גוף וגוף ככה יש לה התחלת כל הכחות דרצון ושכל וכו' לפי ערך אותו הגוף דוקא. אך יש בזה שני בחי' היינו אדם ובהמה. "אדם גימט' מ"ה לשון ביטול והוא ביטול בעצם שהוא עצמו מ"ה. ובהמה "בה מ"ה היינו ביטול היש שהיש הוא דבר בפ"ע אלא שיש בו ביטול ויובן שהבהמה אין לה בחירה רק כפי מה שנמשך רוח הבהמה מפני שור שלמעלה ורוח החי' מפני ארי' שלמעלה כן תהי' וא"א לה לשנות. אך רוח הבהמה הוא מורכב בגופה א"כ ההתחלה הוא בגופה למטה כנ"ל. ולפ"ז הי' ראוי להיות לה בחירה. אך ההתחלה היא מכח המוגבל שירד מפני שור שלמעלה והורכב בגוף הבהמה בהגבלתו לכן א"א לה לשנות. ובדבר המוטבע בה יש לה התחלה ממש שהרי מתעורר לה רצון לרוץ אל המאכל ולברוח מן המזיק בהרגשה שמרגשת את המזון או את ההכאה והגערה כידוע. אבל זאת ההתחלה אינה יכולה לשנות לפי שכבר הוגבל בירידתו משרשו. אבל בחי' אדם הגם שגם בו יורד האור מפני אדם שבמרכבה אך באדם נמצא גם השרש שלו בקרבו כמ"ש במ"א באריכות בענין מלמד שברא הקב"ה כונניות באדם. דהיינו השרש שיש בפני האדם למעלה מעלה הוא הנמצא באדם למטה וד"ל. וזהו שבאדם יש בו שרש הביטול כלומר מה שהביטול הוא רק התפשטות שלו והביטול שיש באדם הוא התפשטות כח השרש שבקרבו ולכן נק' ביטול בעצם כלומר העצם שהביטול הוא התפשטות שלו. ולכן יש בו בחירה דהיינו שני דעות מאין ליש כלומר התפשטות בבחי' יש ולא בבחי' ביטול. או מיש לאין דהיינו התפשטות בחי' הביטול כנ"ל וד"ל. אבל הבהמה אין בה השרש עצמו רק ההתפשטות לבד מן השרש של הביטול מקבלת היא (והשרש שיש בה למטה הוא שרש היש דוקא ובבחי' זו היא למעלה מאדם אבל הביטול מקבלת מאדם דוקא גם בשרש פני שור ולמעלה מעלה וד"ל). ולכן נק' ביטול היש ובה" מ"ה. וכללות ענין התיקון הוא בחי' דכר ונוק' היא בחי' התקבלות האור בתוך הכלי והוא ענין ההרכבה שההתחלה בתוך הכלי וד"ל:
2
ג׳אמנם ידוע שגם בחי' הביטול דעולם התיקון הוא רק תיקון השבירה. אך העיקר הוא בחי' העוה"ב בבחי' יש דוקא כמ"ש להנחיל אוהבי יש. וידוע שעוה"ב יהי' בו רק מה שנעשה בו תומ"צ בעוה"ז. והתורה קדמה לעולם כלומר שגם בחי' עצם הביטול דבחי' אדם הוא לגבי התו' רק בחי' התפשטות. וז"ש בזוהר הנ"ל כד בעא למברי עלמא סליק ברעותא קמי' וברא לי' באורייתא וכמ"ש ואהי' אצלו אמון אומן כלומר שהתו' נחשבת למקור ואומנת וממנה התפשטות הכל עד בחי' העולם עצמו וכמ"ש במ"א באריכות בענין אסתכל באוריי' וברא עלמא. כד בעא למיברי אדם שיהי' לו התחלה ובחירה למטה והא אתמר כידוע דזמין הוא למחטי ולארגזא ונמצא הוא מנגד לאור התו' שהוא שרש העולם אמרה קמי' וכי למגנא אתקריאת ארך אפים. פי' כיון שסוף סוף לא ידח נדח ויתברר הכל ויהי' תחה"מ ועוה"ב אף שבנתיים יהי' מה שיהי' זו היא מדת א"א להיות מאריך אפו וכו'. והנה כל מע"ב עד שלא נברא האדם הם בחי' בהמה כי הכל טבעיים ואין זה עדיין שלימות ענין התיקון שהוא דו"נ כנ"ל שעקרו שהאור יהי' מתקבל בכלי דוקא ושלימות ענין ההתקבלות הוא בחי' המורכב דאדם שהשרש עצמו נעשה מורכב בכלי וכנ"ל שהוא עצם הביטול. אבל בבחי' בהמה לא נתקבל בכלי רק הארת השרש התפשטות הביטול כנ"ל ובבריאת האדם נשתלם העולם כלומר שבא בחי' השרש ועצם הביטול להיות נמצא בעולם. והאדם פועל השלימות בעולם כי הוא עצם שממנו נמשך התפשטות הביטול בעולם וכמ"ש בזוהר ובתיקונים שאדם הי' אומר לכל הנמצאים באו נשתחוה וכו' כמ"ש במק"א והיינו שהי' ממשיך בהם הביטול בכח העצם שלו וז"ש והוי דחלין מיני' כל בריין. ומ"ש הוי זיו פרצופא דילי' מעילא ומתתא. הוא ענין אחור וקדם צרתני והוא ששרש האדם למעלה מעלה נתקשר בנשמת חיים ובגוף ממש. והוא כענין ניצוץ אלקות דנשמה שגם הוא מתקשר בגוף כמ"ש מאן דנפח מתוכי' נפח ונקשר מקור ההבל גם הוא בגוף האדם שיצר מן האדמה וע"כ האור המתפשט ממנו הי' ככל המדרי' דעילא ותתא. וזהו זיו פרצופא דילי' ר"ל ההתפשטות אור נתפשט מבחי' עילא ותתא דילי' וע"כ הי' כולל עילא ותתא דעולם. ת"ח לא אתקיים עלמא ולא אשתלים כו'. כי בחי' התהו לא אתקיים כמ"ש באדרא גליף מלכין ומשער מלכין ולא אתקיימו. שאין זה קיום אם אין האור נתפס בתוך הכלי שזהו כללות ענין דו"נ דתיקון כמ"ש כאן בביאורי הזוהר. ולכן גם בבחי' בהמה דעולם התיקון לא אתקיים דתיקון עדיין וכמארז"ל שכל הצמחים עמדו על פתח הקרקע וכו' היינו שלא הי' עדיין עיקר קיום מציאות העולם. ואחר שבא אדם והאיר בכחו בנמצאים אז אתקיים עלמא וגם אשתלים דהיינו שבא גם אור בחי' אדם בעולם שהוא שלימות האור דעולם התיקון שבא גם הוא בכלי. ומ"ש ואתקדש יומא. שאז הוא דוקא ענין השלימות הנ"ל כשמתקבל האור בכלי עד שעולה באו"ח. משא"כ כשעודנו האור מתפשט אין זה שלימות ענין הקבלה כידוע ומבואר בכ"ד באריכות:
3
ד׳והנה התפשטות האור בעולם בא בב' בחי' ימינא ושמאלא. וידוע שמאל דוחה וימין מקרבת. וביאור קירוב ודחי' הוא. שכשהמכוון נגלה בדבור הוא בחי' קירוב וכשאינו מגלה המכוון כמו שאומר מה איכפת לך עשה כמו שמצווים אותך הוא דרך דחי'. וזהו דסט' דקדושה לימינא כידוע דקדושה היינו שיש בו בחי' הביטול שהוא הפנימי' של העולם כנ"ל ביטול בעצם וביטול היש הוא בחי' ימין מקרבת בגילוי המכוון דהיינו האו"פ והשתל' דסט"א ושמאלא בדרך דחי' התפשטות היש בלא בחי' ביטול והאור המחי' הוא רק בבחי' מקיף. והנה ידוע דשם הוי' הוא המהווה הכל. ר"ל שהוא עקרא ושרשא דכל עלמין. שהעלמין דבי"ע הן בחי' זיו והתפשטות למ"ד כלים דזו"נ ושם הוי' הוא הי' הוה ויהי' וכמ"ש במ"א באריכות. הי' הוא עד שלא נבה"ע כמו המדות בעודם כלולים בשכל. הוה הוא כמו המדות בלב אה' ושנאה ורחמנות והוא המחי' העולם ונותן בו בחי' ביטול. יהי' הוא כמו פעולת המדות שפועלים בזולתו שאינו בערך פעולה זו מצד עצמו רק כח מדות המשפיע פועלים בו מה שאינו בערכו כלל. והיינו כמו לע"ל וידע כל פעול ויבין כל יצור כו' שהפעול והיצור אינם בערך דעת ובינה אלא שהוא כח ועוז דשם הוי' כמ"ש ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר. וזהו בחי' יהי' דשם הוי'. ולגבי העולמות ג' בחי' דהי' הוה ויהי' הם בחי' מחולקים. אבל שם הוי' דז"א דאצילות עצמו הוא הכל ביחד הי' הוה ויהי' וכמ"ש במק"א דהבירור בבחי' אצי' נעשה בכל מדרי' העולמות וזהו ל' כלים. רק הבירור בערך העולמות נעשה ע"י הצמצומים והפרסות שבין אצי' לבריאה ובין בריאה ליצי' וכו' והתפשטות בחי' יהי' הנ"ל דרך הפרסות וצמצומים הוא בבחי' דחיית השמאל דוקא. ואם הי' מתפשט בבחי' הגופני הוה מטשטש עלמא כידוע בענין הקליפות שהם בבחי' רוחני' דוקא ואם היו בבחי' הישות דעולם היו מקלקלים העולם שלא יוכל לקבל בחי' אור הביטול ובזה יובן המשל הכתוב בבאה"ז כמו השופך יין מן החביות לכלים שצריך להפסיק לבסוף שלא יצאו השמרים עיי"ש ולכאורה תמוה מאין השמרים למעלה. ועפ"י הנ"ל מובן דבחי' יהי' הנ"ל אם יבוא דרך הפרסות וצמצומים יבאו ממנו שמרים למטה דמטשטשי עלמא. וזהו מ"ש רוחיהון דשדין לאתברי גופא דלהון ואתקדש יומא ולא אתבריאו. כמשל הפוסק מלשפוך מן החביות ויריק השמרים במקום וכלי אחר היינו בדרך אחר שלא יתגלה עד אחר הבירור לע"ל ונגלה כבוד הוי' כנ"ל ועכשיו לא נתפשט האור עד בחי' הגופין רק בבחי' הימין דוקא כנ"ל ואשתאר עלמא כמה דאתפגים מעבידתי' ואתחסר. ידוע דבי"ע בחי' חותם האצי' וציור החותם פועל הציור בנחתם. וכשלא באו בחי' השמאל דשם הוי' דאצי' להיות נמצא בעולמות דבי"ע ה"ז כמו פגם באור האצי' המתפשט וחסרון בפועל במציאות העולמות. כיון דאתקדשו ישראל כו' ואשתכחו ליואי כנ"ל. בלק"א ריש ח"ב מבואר שיש ב' בחי' אה'. אחת הבאה מאילי'. והב' דלעשותה ע"י ההתבוננות דבינה. ואם היתה הבינה מאירה תמיד היתה האה' דלעשותה נמצאת תמיד. אך אחר שנבה"ע הכל תלוי במה"ת. וזהו ענין העבודה דלוים שעובדים ומתקנים לבחי' "הוא שהיא בחי' בינה כידוע דבינה נק' הוא ועי"ז נמצאת האה' דלעשותה בפועל. וזהו עבודה ותיקון ר"ל התלבשות כידוע לבחי' הוא. וז"ש ואשתכחו ליואי בסטר שמאלא שהוא המקום שאין בו ביטול מצד עצמו וצריך לעשותו ע"י עבודה דבינה. כדין אשתלם ההוא פגימו דעלמא דמסטר שמאלא כי הלוים נמצאו בבחי' השמאל. וע"ד בעאן לאתדכאה ליואה שיוכלו להתכלל בבחי' הביטול. והוא כמו כובד ראש והרהורי תשובה הקודמים להתבוננות דאה' דלעשותה. וכדין כלא אתכלל בימינא כמ"ש ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו. והיינו כשנמצאת אה' דלעשותה בפו"מ אזי היא עולה למדריגה אה' הבאה מאילי'. ואז הוא כמו אה' דאתכלילת בתרין סטרין. וז"ש הוא אשלים לסטר שמאלא דהיינו כמו מציאות האה' דלעשותה. הוא אשלים לפגימא דעלמא היינו כמו כשמתכללת באה' הבאה מאילי' שאז מתפשטת אה' הבאה מאלי' בתרין סטרין כנ"ל. והנה ע"י האה' דלעשותה נעשה לאכפיא למים הרעים דק"נ ולאהפכא לקדושת מים דנפה"א כמ"ש בלק"א. וע"י התכללות המים דנפה"ב במים דנפה"א נעשים אח"כ כלים לבחי' הקדושה דתומ"צ שמגיעים ומאירים גם בנפה"ב כידוע בענין רו"ש. שהשוב מגיע עד מקום של הרצוא וד"ל. וע"ז אמר ואפי' ההוא סטרא דצפון שהוא המקום שהי' לברוא בו גופיהון דשידי כדלעיל סע"א שהוא למטה מים הרעים דנוגה. ליואה בארונה היינו עבודת הלוים באה' דלעשותה שמהפכת את המים הרעים ליכלל באהבת ה'. אך אף שנכלל ומתבטל בשעת מעשה עדיין אפשר לסוחטו לאיסור. אך ע"י ארונא שהוא ענין קיום תומ"צ אחר התפלה אשלים כלא אפי' בגשמיות דנוגה. וז"ש מטולא דהוי נטלי במשכנא הוא התכללות כח. גופני דנוגה בקדושת המשכן שהוא היכל ה' דבחי' נפש אלקית עצמה והוא הרצוא בארונא שהוא אור התו' המאיר על המטולא דמשכנא אשלים כולא אף לסט' דצפון. ככה ועד"ז ממש יובן בנסיעות וחניות בנ"י במדבר דכתי' בנסוע האקון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אוביך וגו' ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל ולכאורה אחרי המנוחה כזאת מה צורך עוד לנסיעה. והענין ידוע שכדי שיבואו לבחי' ומדרי' א"י היו צריכים להכניע נחש שרף ועקרב דמדבר. שבשעת החני' הי' מחניהם קדוש ונחש שרף ועקרב לא ירעו ולא ישחיתו להם. אף שהם במקומם בתוקפם לא קרב זה אל זה. ומקבלים חיותם מסט' דקדושה בריחוק מקום ובדרך מקיף כנ"ל כי גילוי אור ה' הי' מתצמצם במחנה ישראל ובמשכן וכליו וע"י הצמצום הזה הי' מקום להמשכת שפע דרך אחוריים ובבחי' מקיף על הקליפות דמדבר עמים. ולכן בכדי לבוא לא שהיא ארץ טובה ורחבה לרשת ממש את העמים ולא תחי' מהם כל נשמה אפ במקומם. ע"ז הי' צורך הנסיעה ובפירוק המשכן דוקא ועיקר הנסיעה נחשבת לארון שהוא אור ה' השוכן במשכן ובתוך בנ"י. כי בגשמיות הארון הי' בחי' אלקים חיים כידוע מענין הפלשתים ודגון אלהיהם ושירת הפרות ופרץ עוזא וכן בירדן נשא את נושאיו. וכשארון הזה בתוך המשכן בתוך מחנה ישראל יוכל המדבר להיות בכל תקפו. אך בנסוע הארון דכתי' וארון ברית ה' נוסע לפניהם לתור להם מנוחה ומיישר להם הדרך כמארז"ל היינו שמבטל שממון וחורבן המדבר. וזהו קומה ה' ויפוצו אויביך כי בהסתלקות החיות שנמשך להם מסט' דקדושה ע"י הצמצום ממילא בטל ענינם לגמרי. וינוסו משנאיך מפניך שלא לעכב בידי ישראל לבוא לארץ טובה ורחבה (וענין אויביך ומשנאיך מבואר במק"א שמשנאיך הוא שרש הקליפות וכו'). וזהו דוגמת. ענין הרו"ש דבבחי' רץ לבך מי לי בשמים וכו' הוא בהסתלקות מכל עסקי עוה"ז דנוגה. ובבחי' שוב הרי כתי' ואספת דגנך וכו' הנהג מנהג דרך ארץ ואז באמת כתיב השמרו לכם פן כו' ואבדתם מעל הארץ הטובה. שהיא רחבה דוקא כדלעיל. אבל בבחי' רצוא א"צ שמירה כי ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך וכנ"ל. וז"ש כיון דאתקדשו ישראל ואשתלימו בדרגיהון שהן גופא דאילנא דקדושה ואשתכחו ליואי בסטר שמאלא כדין אשתלים פגימא דעלמא דמסטר שמאלא כי נמצא בם בחי' השמאל בצורת החותם והנחתם. רק שהי' הכל בסט' דקדושה דגופא דאילנא דישראל שהם הלוים עצמם. וע"ד בעו לאתדכאה ליואי לפי שהן בחי' השמאל שהוא דרך דחי' כנ"ל וצריך לאתדכאה מישותו וליכלל במדרי' הכהנים סט' דימינא. ועוד אמר דאפי' סט' דצפון דנוגה דעוה"ז ליואה בארונא מאי בארונא בההוא מטולא דנטלי במשכנא. דהיינו כח הגופני שלהם בעבודת משא שנשאו את המשכן בדרך נסיעה כנ"ל בפירוק דוקא עי"ז בארונא אשלימו כלא להיות עי"ז באה אח"כ חניית הארון ושובה ה' ונעשה מן המדבר עצמו מחנה ישראל דוקא:
4
ה׳תו ועבד הלוי הוא דא עתיקא וכו' פולחנא שלימותא דמלכא קדישא מאן עביד לי' וכו' הנה מלכא קדישא לא שנק' כן עתיקא והכוונה בודאי כאן מלכא קדישא בז"א שבו תלוי ענין העבודה דוקא וא"כ איך מפרש זה על הוא דא עתיקא. אמנם ידוע המאמר עתיקא וז"א כולא חד רק שז"א נק' ההוא דלבר. והמשל בזה מגוף השמש המאיר לארץ שהוא גוף בפ"ע וההארה הוא סגולה בו (כמו האבן טוב המאיר שהוא חומר מקשיי והזיו והאור הוא בסגולה נמצא בו). ובטל במציאות בגופו וכו' כידוע. אך בשרש הרוחני' ואלקי שממנו נתהוה השמש מאין ליש הרי שם גוף השמש ואורו בהשוואה וערך אחד ושניהם יש להם מציאות שוה. וזהו שזאת המדרי' שהזיו בטל ואין לו מציאות כ"א בהעלם השמש נק' ההוא דלבר. אבל מצד הפנימי הרוחני שניהם נמצאים כאחד ביחד. וזהו למעלה בחי' פנימי' רצה"ע שיהי' העולם כולו הנברא מזיו ואור ע"ס דז"א עוסקים בעבודתן ואם הי' אור עתיקא מתפשט למטה ממילא היו כולם עובדים את קונם ורבונם בבחי' עבודה בחיצוניות עכ"פ דלגבי עתיקא הכל שוה. כי אין חילוק בין פנימי' לחיצוני' רק לגבי ז"א שישות החיצוניות הוא בהעלם והסתר ביטול הזיו למקורו כנ"ל ולפי ערך הארת הביטול הזה הבאה בכל עולם ועולם כן הוא מדריגות וערך בחי' דעולם ההוא כמלאכים שעושים באימה וביראה רצון קוניהם וצבא השמים משתחוים ואופנים ברעש גדול וכו' כידוע. ובעת רצון כשמתגלה אור הביטול ביותר מכפי המדה הקצובה מאיר גם בחיצוני'. אך אין זה נק' בחי' עבודה בשלימות מאחר שהביטול נגלה שם. וה"ז כבחי' הכהנים ואה' שאין צריכה עשי' רק באה מאלי' כנ"ל. אבל פולתנא שלימאה היינו כשבא עול מלכות ואימת הדין אז באה בחי' עבודה דמלכא קדישא דוקא. והוא פנימי' רצה"ע דעתיקא בשלימות. אף דלגבי ז"א אין עבודה זו אלא בחיצוניות והסתר פנים לגבי עתיקא הכל שוה כנ"ל. וז"ש מאן עבד לי' פי' לההוא פולחנא שלימותא הוי אומר דא ליואה שהוא שרש העבודה דקו שמאל וממנו ג"כ באה בחי' הצער והמרירות על העדר העבודה ומחמת זה נמצא ענין העבודה אף שלא בגילוי אור הביטול כנ"ל ויש לפרש פולחנא שלימותא ע"ד המבואר במ"א אה' או יראה דאתכלילת מתרין סטרין וכו' והכל הולך אל מקום א' ממש. ותו ועבד הלוי הוא כד"א ה' הוא האלקים וכו' הוא פשיטא לקבלא לכנס"י וכו' הוי אומר הוא ע"כ הוא בחי' עליונה דפנימי' רצה"ע שהוא יחוד קובהו"ש כמ"ש בלק"א פ"מ ומ"א. וזהו הוי' הוא האלקים. כי הנה ידוע בהתפשטות זיו דע"ס דז"א מאין ליש בעולמות עיקר הישות הוא בא מכח בחי' המלכות שהוא עקרא ושרשא דבחי' הישות והגבול דעולמות בעולם שנה נפש כו' וממנה באה אתעדל"ת במלאכים ונשמות, וזה נק' מ"ן דנוק' שהוא נמשך ממוחה ממש ובבוא ע"ז מ"ד דדכורא נעשה מציאות הולד שהוא מורכב ממ"נ ומ"ד כידוע שעקרו מן המ"נ ומ"ד מתייחד במה שמברר מן המ"נ לצורת הולד ובזה נעשה דמות אדם וצלמו. והנה המעורר וממשיך בחי' המ"נ ממוחין דנוק' הוא בחי' עבודה דלוים ששרשם בחי' קו שמאל דז"א. ושמאלו תחת לראשי להרים הראש להוריד ממוחין מ"נ כנ"ל. ועי"ז ממילא דרכו של איש לחזור אחר אשה בבחי' המ"ד שהוא קיום התומ"צ בפו"מ וזהו יחוד קובה"ו כידוע ומבואר בכ"ד והוא הוא פנימי' רצה"ע כנ"ל. ולכן כ"ז נכלל בפי' הוא דא עתיקא שהלוי מתקן כלומר מלביש לבחי' עתיקא שיבוא למטה בין בבחי' עבודה דחיצוניות מאימת הדין ומאה' ויראה דאתכלילן בתרין סטרין. בין בבחי' הפנימי' דיחוד קובה"ו שממנה בא תולדות הנשמות כידוע הכל וז"ש בסוף המאמר "הוא "אתגליין היינו פי' הא' בהוא דא עתיקא. הוא סתים היינו פי' הב' הנ"ל. ומ"ש מקודם הוא לתתא הוא לעילא. היינו ב' פי' הראשונים. ר"ל אשלים לסטר שמאלא ואשלים לפגימא דעלמא היינו הוא לעילא פי' בגופא דאילנא דישראל כנ"ל. ומ"ש הוא לתתא היינו מ"ש ואפי' ההוא סטרא דצפון וכו'. וכאן שמסדר סדר הפירושים נקט סדרא ואתא ממטה למעלה לתתא ולעילא ואתגלייא וסתים:
5
ו׳ומ"ש בסוף המאמר הוא אלקים היינו מ"ש קודם לזה, תו הוא כמד"א הוא עשנו ולוא אנחנו ויש להבין מהו ענין הוא עשנו להוא אלקים דוקא. אך יש להבין תחלה בכללות ענין זה דועבד הלוי שהוא ענין העבודה של התחתונים לבתר דאתקדשו ישראל וכו' כידוע דעבודה צורך גבוה הוא וכמ"ש תנו עוז לאלקים. וזהו פלא גדול לכאורה מאחר שידוע שבחי' שמות דהוי' ואלקים אין הכוונה בהם לאו"כ דספי' רק לאא"ס בחי' היחוד דמהו"ע דוקא בספירות והוא פי' השמות בל"א כידוע. א"כ איך שייך לומר תנו עוז לאלקים. ובמה שנא' שהוא בחי' תוס' אורות בכלים לא יתיישב עדיין מ"ש לאלקים כנ"ל שהוא קאי על מהו"ע דוקא כנ"ל. אמנם הנה כתיב אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כו' אכן כאדם תמותון. ולכאורה מהו כאדם הלא לאדם הוא מדבר וכ"ז יובן ע"פ הנז"ל בפירוש ברא לי' באורייתא שהוא בחי' העצם ההוא שבחי' עצם הביטול נחשב התפשטות לגבי' כנ"ל. והנה ישראל עלה במח' היינו במח' זו דרזא דאורייתא ששם ישראל דוקא עלו ולא חיצוניות העולמות כי אין שם חיצוני' כלל. כמו שכתוב ואין אלקים עמדי. וזהו במחה"ק דאד"ק. וכן יובן למעלה מעלה בגליפו דטה"ע כידוע נמצא שיש לישראל שרש בבחי' ומדרי' היש שלמעלה מאין אפי' בבחי' עצם האין והביטול ובחי' היש האמתי הנ"ל הוא הנק' בשמות דאלקי' וכו' כנ"ל. ולכן לא בא אור הזה להתגלות בנשמות בגופים עד מתן תורה וירד ה' וידבר אנכי הוי' אלקיך כו' ר"ל הכח שלך למטה כידוע עי"ז בא בקרבם אור היש אמיתי דשרשם שעלה במח' ולכן נעשה חירות ממה"מ וכו' כי לגבי אור הזה בטל כל מציאות חיצוני' ופנימי' העולמות וז"ש אני אמרתי אלקים אתם בשעת מ"ת אכן אחר חטא העגל כאדם תמותון פי' דלעולם בחי' האלקים אתם נשאר בעצם רק שבהתפשטות בחיצוניות כאדם תמותון והיינו לומר שיכולין ישראל לעורר בעצמם ובקרב גופם שרשם שעלה במח' הנ"ל כפי מה שבא בקרבם בשעת קבלת התו' כנ"ל וע"י בחי' זו ר"ל התקשרות במהו"ע בעל מח' זו שעלו בה ישראל כנ"ל עי"ז עושים כל היחודים למעלה כידוע שכל בחי' הכלים והגופין שלמעלה איתקריאן רק לגבי לבושין דמינייהו פרחין נשמתא לב"נ. וז"ש תנו עוז ע"י בחי' התקשרות והעלי' לשרשם במח' עילאה הנ"ל לאלקים שהוא היחוד דמהו"ע אוא"ס בכל האו"כ. אע"ג דאוחו"ג חד תמיד בלי הפסק. אך אעפ"כ צריך ליתן עוז וכח ליחוד זה שיתגלה למטה כחו ועוצם גבורתו. ובל"ז יכול להיות כבי' בחי' שכחה על כל בחי' השתל' כידוע במק"א וכמ"ש בשם האריז"ל שהכל הוא כטיפה בים אוקיינוס לגבי מהו"ע אוא"ס ב"ה. ולפי שמהו"ע הוא היושב על חוג הארץ וכל יושבי' כחגבים ולכן צריך ההתעוררות מלמטה דוקא. ועי"ז בא בחי' תנו עוז לאלקים שהוא היחוד כנ"ל שיתגלה למטה והכל ע"י בחי' ההתעוררות דקו שמאל למטה ועבד הלוי ר"ל מתקן ומלביש לבחי' הוא" כמד"א הוא עשנו ולוא" אנחנו שהוא המח"ע שבה כל יצור נברא כנ"ל ומלביש לבחי' הוא ע"י ההתעוררות בחי' אלקים אתם להתקשר ולהתייחד ועי"ז נעשה היחוד בכל המדרי' וז"ש הוא אלקים וד"ל, וכ"ז הוא ג"כ סיבה וטעם לכל בחי' עבודה דהוא לפי הד' פי' הראשונים ששרש כל העבודות והתיקונים למעלה הוא בא ע"י בחי' זו דהוא עשנו והוא אלקים כנ"ל וד"ל. וע"ז בא ג"כ מאמר ר' יצחק דעתיד קוב"ה לאנהרא לסיהרא דהיינו שיתגלה כ"ז למטה ממש בגילוי עד שיאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל וכו' וכמ"ש בספרים וכמ"ש במקום אחר וד"ל:
6