חנה אריאל, קרח ג׳Chanah Ariel, Korach 3
א׳ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו. ואת קדשי בנ"י לא תחללו ולא תמותו. ויש להבין הסמיכות דקדשי בנ"י לא תחללו ולא תשאו עליו חטא בהרימכם וכו'. מקודם כתיב ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת גרן וכתבואת יקב. ואכלתם אותו בכ"מ אתם וביתכם כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם באוה"מ וכו'. וי"ל דהנה ענין מצות תרומות ומעשרות מבואר בכהאריז"ל שמצד שהתבואה גדלה תחת ממשלת קליפת נוגה ובזה שמפרישין ממנה תרומה לה' מוציאין את התבואה מממשלת ק"נ ומכניסין אותה תחת רשותו של הקב"ה והחלק מעלה את הכלל כולו. נמצא שעיקר גידול התבואה הוא תחת ממשלת נוגה ובגמ' מצינו להיפך דאיתא ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלאה וכתיב והארץ נתן לבנ"א. ל"ק כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה. משמע דקודם שנעשה בה מצוה לה' הוא תחת רשותו של הקב"ה ובמה שמברכין עליו ממשיכים מרשותו של הקב"ה למטה שנהי' גם אנחנו יכולים ליהנות ממנה. ויש להקדים הכתוב אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים ואת הארץ וכו' אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם. ולכאורה יפלא דבריאת שמים וארץ וכל צבאם שזהו בחי' חיצוני' העולמות יחס לשם הוי' שהוא בחי' פנימיות ועצמיות. ובחירת אברהם וזרעו שהי' הכריתות ברית להמשיך להם בחי' פנימיות יחס להוי' אלקי' ששם אלקי' הוא המגן המעלים ומכסה על שם הוי'. וכן מצינו בדרז"ל שאוה"ע מונין לחמה וישראל ללבנה. ולכאורה הי' ראוי להיות בהיפך שהרי הכתוב המשיל שם הוי' לשמש כמ"ש כי שמש ומגן ה' אלקי'. אך הענין הוא דהנה אור השמש אין התחתונים יכולים לקבלו מצד תוקף בהירותו כ"א דרך המגן המעלימו ומסתירו יוכל להתקבל אורו למטה. וככה בחי' שם הוי' מקור כל התהוות עו"ת דנמצאים. רק שאין הנמצאים יכולים לקבל התהוותם משם הוי' כ"א דרך העלמות והסתרים כמה שנא' ועלמות אין מספר היינו שיש רבוא רבבות צמצומים והעלמות שיוכל להתקבל ההתהוות מאתו. והוא ד"כ שם אלקים שיש בו כמה מיני צרופים להעלים העלם אחר העלם שיתהוה היש ודבר. ולכן אוה"ע מונין לחמה דהיינו מקור התהוותם ע"י ההעלמות וצמצומים דרך המגן כנ"ל. אבל הלבנה מקבלת מן השמש שלא ע"י המגן אלא אור השמש בעצמו מאיר בה. והיא בעצמה מהות זך שתוכל לגלות אור השמש העצמי שמקבלת ומתאחדת בה לתחתונים. לכן ישראל מונין ללבנה מחמת שמקבלים על ידה אור העצמי של השמש. ועתה יובן דאתה הוא ה' לבדך הוא כמו דלית דידע לי' ב"א. אבל עכ"ז אתה עשית ע"י העלמות והסתרים שו"א וכל צבאם. אמנם אתה הוא ה' האלקים. ר"ל בחי' יחוד דה' אלקים שמתייחד אור ה' בפנימיות נקודת המל' בחי' כנס"י שכונסת בתוכה ישראל דלעילא. וע"כ יומשך מזה אשר בחרת באברם וכרות עמו הברית שהוא ענין פנימי' ועצמי' כנ"ל. ובזה יובן גם בתבואת הארץ שגידולה איך שהיא נגדלת מעיקרא בלבושי' היא תחת ממשלת נוגה היינו אחר כמה העלמו' והסתרות כנ"ל. וע"כ הוצרך להיות מצות תרומות ומעשרות להוציאה מהעלמה והסתרה כנ"ל ותהי' תחת רשותו של הקב"ה כמו שהוא לבדו כנ"ל. ולכן קודם ברכה לה' הארץ ומלואה. אמנם מצד הברכה שהוא ענין בחי' יחוד דהוי' אלקים דהיינו שיהי' נודע ונרגש אור הוי' כמו שהוא לבדו גם בתחתונים היינו מעשי ה' המשתלשלים ע"י השתלשלות בבחי' שם אלקים. אז גם הארץ נתן לב"א ליהנות ממנה ושיהי' על ידם חיזוק וקיום המוחין דה' הוא האלקי' בתחתונים ג"כ וד"ל. אך ענין מוחין הללו להיות נודע איך שה' הוא האלקים הוא נק' באי' דעת דהיינו שכל נשמה מישראל המכיר את בוראו הכרה טבעית כי ממנו לוקח כשנותן לב לדעת את ה' ידע וירגיש איך שהוי' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ג"כ כי אלדח"מ וכחו ויכלתו. וכמ"ש אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים. אמנם ענין בנין בהמ"ק שהי' בישראל נק' בשם אהל מועד. שהוא מקום מיוחד להיות ונועדתי שמה בתוך בנ"י. כי ונועדתי הוא אותיות ונודעתי. רק שהוא ג"כ מלשון הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו ור"ל שהוא התחברות להדיא אף גם מבלי שימת לב לדעת את ה'. רק ממילא ומאליו הוא מתגלה ומתחבר בכל עצמותו כמו שהוא מופשט מהעלמו וכיסויו. וכמו שהי' בבהמ"ק שלמטה שכל מי שנכנס לתוכו ממילא ומאליו בלתי שום התבוננו' נפל פחד ה' עליו מהדר גאון עוזו השוכן שם והי' משתחוה בביטול מכל וכל לפני פנימי' ועצמי' א"ם ב"ה כמ"ש לראות ולהשתחוות לפניך. והיינו מחמת שמקום בהמ"ק שמה הארת המל' איך שהיא אפשיטת מלבושהא. ע"כ מגלה היא להדיא את אור ההוי' המתייחד בה. וע"כ נק' בשם אוה"מ. והנה בוני הבית הזה ומקימי המשכן היו הלוים דוקא. והענין הוא ששרש הלוים הוא בבחי' גבורות. וכידוע דבנין המל' הוא מבחי' הגבורות דוקא. והם היו ממשיכים בבחינתם משר הגבורות שהוא בחי' בינה. וכמ"ש ועבד הלוי הוא דא בינה כידוע גם הוא דא עתיקא כמ"ש בזה"ק:
1
ב׳ולהבין זה יש להקדים להבין מ"ש מקדש אד' כוננו ידיך שר"ל מקדש שהוא בחי' מל' ז נתכונן ע"י ידיך שהוא בחי' חו"ג דבינה. וידוע שמוחין לז"א הוא דוקא מנה"י דבינה. גם הנה ידוע המאמר דאבא דוקא בחי' חכ' יסד ברתא שהיא בחי' המל' וי"ל כ"ז. והענין הוא דהנה ארז"ל על פסוק במלח תמלח יכול תבינהו כבינה שנותנת טעם באדם פי' יכול שצריך ליתן כ"כ מלח שיתן טעם בבשר כבינה וכו' והרי זה בא ללמד ונמצא למד להבין ענין נה"י דבינה שנותן טעם באדם שהוא המדות בחי' ז"א. מענין המלח שנותן טעם בבשר להיות מתקיים כדבעי לי' לאורחא וביאור זה כי הבשר מצ"ע יוכל להתקלקל טעמו ויקבל סרחון. אבל כשמולחין אותו נכנס כח המלח בו, שהמלח עצמו אינו מקבל סרחון כי מלחא לא סריא. וכשנכנס טעם המלח ומתאחד בטעם הבשר שמוצא לגילוי אזי יהי' גם הבשר בערך זה שלא ישונה טעמו ולא יקבל סרחון וכמ"כ יובן בנה"י דבינה שנעשו מוחין לז"א. והענין ע"ד חסידות דהנה המדות בעצמם המה כפולים דהיינו שיש בכחו לאהוב ולירא את ה' הגדול והנורא. וגם יש אהבה זרה לאהוב הבלי עולם ולירא יראה זרה פן יחסר לחמו וכדומה. והיינו מצד שהמדות בעצמן הם כפולות וכידוע שיניקת הז' עממין הוא מהמדות וכמ"ש במק"א. אבל אור הבינה ידוע שנק' עולם החירות. ונק' יין המשומר ממגע עכו"ם שאין משם יניקה לחיצונים כלל ואדרבא משם יתפרדו כל פועלי און. וכאשר נה"י דבינה שענין נה"י הוא הכח שבבינה להיות נעתק ממקום למקום (עד"מ הרגלים המעתיקים את האדם ממקום למקום) נכנסים בז"א ומתאחדים בו להוציאן מהעלם אל הגילוי אזי גם המדות נעשים בערך שלא יקבלו התעוררות לענין הבלי העולם ויהיו משמשים רק לעבודתו' ית'. וכמובן ממשל גשמי שכאשר יציירו פירות על מפה בציור נאה ושוה שידומה למראית העין כאלו הם פירות אמיתים יפים. הנה מי שיראה אותם ויטעה לומר שהן פירות אמיתיים יתעורר טבע אהבתו לפירות האלו לחמדם. אבל כאשר ידע שהם רק מצויירים ואין בהם ממש לא יתעורר כלל אליהם לחמוד אותם. ככה כאשר יתבונן היטב לידע אמיתת הנמצאים שהם נמצאים מאין ליש ועיקר מציאותם הוא כח אלקי המהווה ומחי' אותם. בודאי לא ישתוקק ויתפעל כלל מתענוגי עוה"ז ולא ישמשו מדותיו רק לעבודתו ית'. וזהו ביאור ענין נה"י דבינה שנעשי' מוחין לז"א שהוא תיקון המדות שישמשו למה שיאות לשמש. וביאור חו"ג דבינה המכוננים את המל'. הוא עד"מ מידים שהם העושים במה שחוץ ממנו ופועלים שמה שיהי' מכוון שיתקבל ויתפשט שמה אור הענג שלעצמו. דהיינו כאשר עלה ברצון וענג לפניו בנין נאה. שהעלאת הרצון והענג הזה הוא ענין הרגשה אור נפשיי באופן כזה שאם ירחיב נפשו או ירומם. והידים הם העושים ופועלים את הבנין שיתקומם שמה הרחבת נפשו או רוממותו. רק שנצרך לזה שיבין היטב את אור הענג שהאיר מנפשו ויפרטנו בפרטיות. שהוא ענין גילוי אור הענג דגילוי עתיק בבינה. ויומשך הבנתו בכי טוב דרך הידים שהם חו"ג דבינה להמציא בפ"מ מכוון בדומה לאור הענג הבא בגילוי בבינה (כידוע שיש הלבשת השכל בידים להמציא כוונת הבנתו בפ"מ כמו בכתיבת שכל באותיות) ככה חו"ג דבינה המכוננים את בחי' המל' שיתקומם שם בחי' גילוי אא"ס דעתיקא המתגלה בבינה. וע"ז נא' ועבד הלוי הוא דא עתיקא ובינה כנ"ל. רק מצד שעיקר בנין המל' להיות בבחי' ונועדתי שיהא גלוי שם בחמידו' אור העתיקא הוא דוקא מהגבורות. דהיינו כמו ע"ד עבודה מה שאינו יכול לסבול ההיפך ויתמרמר מאד על ריחוקו. מצד זה יתרומם ויתעלה להכיר אור ה' המרומם לבדו. והמרירות נמשך מצד ההתבוננות בכי טוב שאין מציאת זולת עצמותו. וככה הלוים אשר הם בבחי' קו השמאל דגבורה ששרשם בבינה הם העושים ומקימים בשירם וזמרם את בחי' המל' היורד להחיות את העולמות להיות יש ודבר המעלים ומסתיר את אור ה'. רק שנוכל לדעת כי ה' הוא האלקי'. מקימים הם בשירם וזמרם שהוא בחי' העלאות דגבורות להיות בחי' בנין וקיום משכן ה' הנק' אוה"מ להיות ונועדתי בבחי' גילוי להדיא כנ"ל. וכמו ויזעקו בקול גדול דאנשי כנה"ג שבזה חזרו עטרה ליושנה שהוא בנין הנוק' כמלקדמין. וביאור ענין אבא יסד ברתא. הוא ע"פ הידוע שהתחלת הארת אור החכ' שמאיר מנפשו הוא בא עם אותיות של השכל רק שאינם מורגשים (וראי' מבוא' במק"א שרש"י ור"ן כותבין פי' א' באותיות מחולפים) וידוע ג"כ דלא קאים אינש אדעתי' דרבי' עד מ' שנין ואחר מ' שנין קאים אדעתא דרבי' ובמה הוא קאים הוא רק ע"י האותיות שזוכר איך ששמע מרבו ונמצא שניתן אור החכ' (מה דלא קאים התלמיד בהארת האור שמסביר לו הרב פנים) בהאותיות איך כמו שהם יצאו מאת הרב ונתקבלו במקבל. וכמ"כ יובן שיסוד בחי' המל' שהוא עיקר שכינה בתחתונים להיות העולם מתנהג כטבעו שמה ישכון אור ה' המלא כל הארץ דגם חשך לא יחשיך ממנו. אף דלית דידע לי' ב"א ומכוסה הוא בעליונים ג"כ. וזהו מבחי' חסדים דאבא דוקא שממשיך אור ה' בתחתונים למטה דוקא. והיינו משום שעיקר החפץ של הבריאה הי' לבתי מלוכה ולהיות לו דירה בתחתונים דוקא. וזהו שרש הכהנים ששרשם מבחי' חסדים דאבא. ומעתה יובן מה שנצטוו ישראל ליתן מעשר מתבואה שנתגדל' בלבוש וממשלת נוגה ללוים בכדי שהם בבחי' הגבורות שלהם ירוממו את התבואה שיכנס תחת רשותו של הקב"ה והחלק מגביה את הכל כנ"ל (רק שישראל בעצמם ימשיכו מרשותו של הקב"ה לרשותם שיוכלו ליהנות מהם ע"י הברכה שהוא בחי' דעת את ה' כנ"ל וכדלקמן). אך א"כ הי' צ"ל חלק הלוים קדש בבחי' העלאת הגבורות. ואין זה עיקר הרצון שיהי' בבחי' עלי' הכל למעלה. ע"כ צוה ללוים והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר ונתתם וכו' לאהרן הכהן שהוא בחי' חסדים דאבא להיות נמשך למטה דוקא ושמה ישכון אור ה'. ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת גרן וכו' ואכלתם אותו בכל מקום. כי שוב אינו צ"ל בבחי' העלאות והסתלקות דבחי' הגבורות. אלא אדרבא ואכלתם אותו בכ"מ. כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם באוה"מ שבחי' עבודתם הוא דוקא בבחי' הסתלקות דגבורות. אבל השכר הזה הוא חלף עבודתכם שיהי' נמשך דוקא מלמעלה למטה. והיינו דוקא ע"י בחי' בנין המל' בשלימות ע"ד המבואר במק"א (דרוש ולבני לוי) שמקבל אז המל' מכל פ' ז"א בשלימות א"כ יוכל להמשיך כל פרצופו להיות מתראה אור ה' בשלימות בתחתונים דוקא אף כפי שהיא מסתתרת בבי"ע ומחלקת מזון לאוכלסהא. לא כמו בחי' ונועדתי הנ"ל. אך ואת קדשי בנ"י וכו' שהמה ממשיכים ע"י בחי' הדעת כי הוי' הוא האלקי'. לא תחללו כי זה צריך להיות בתמידות לידע ולהרגיש ענין העולמות שאמיתות מציאותם הוא לא כפי שנראה לעין בשר בבחי' הסתר והעלם כי זה נק' חילול קדשי בנ"י אשר ירימו לה' (שהוא ענין הקרבנות להעלות מהסתר לבושי נוגה אל הקדושה) ומאן דנפיל מדרגי' קרי בי' וימת כו'. לזה אמר לא תחללו ולא תמותו. רק להתבונן ולידע כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד וד"ל:
2