חנה אריאל, לך לך ג׳Chanah Ariel, Lech Lecha 3
א׳מצינו שקיים אברהם אבינו ע"ה את כל התו"כ עד שלא נתנה כו' ובצדיקים שבדורות שקדמו לאאע"ה לא נמצא לשון קיום התורה. והיינו נמי מ"ש דשני אלפים תורה התחילו בימי אאע"ה דוקא. והענין שהתורה שהיא פנימית רצוה"ע ב"ה לא נגלה בעולם עד שבא אאע"ה וידוע דרצוה"ע ב"ה הוא בחי' התחתונה שבכתר שנק' בשם א"א וחלק העליון ובחי' עליונה שבכתר נק' בשם עתיק יומין המתנשא מימו"ע. וביאור הענין עפ"י משל למלך במדינה שמסדר ענינה בסדר יפה ומתוקן בצו"מ כפום עובדיהון דב"נ. אבל המלך לעצמו הוא חכם נפלא עד מאד וכל עסקו בהתחכמות לעשות הנמנע אפשרי ומעומק חכמתו הי' תחלה כל השתדלותו בנמנעות שבחכ'. ע"ד דמיון הסברא שכל תנועה מולדת חום. ואם ימלא סברא להיפוך שהתנועה שהוא כענין ירידה הוא מטבע המים הקרים שלסבת קרירתם הם נגרים ויורדים והרי כאן לפנינו שתי סברות הפוכות. והמלך החכם ימצא לומר ששני הסברות אמת ואחד הם. והוא בתנועה הנבדלת מן החומר וההרגש הגופני שאין התנועה העתקת העצם ממקום למקום כי הנבדל נבדל הוא מערך מציאות מקום ואין התנועה אלא התפשטות כח מן העצם הנבדל שלגבי ההתפשטות הוא תנועה מן ההתכללות בעצם בבחי' אפיסת המציאות של כח והתפשטות. ומשם יצא אל המציאות בשם התפשטות מן העצם. והרי ההתפשטות הוא בחי' הקרירות דמים הנגרים בחי' החסדים שבעצם שהחסד דוקא הוא המתפשט. נמצא שתולדות מציאות ההתפשטות מן העצם הוא לומר שהחסד הגנוז בעצם לעצמו אין ממנו שום גילוי לזולתו. נגלד ונראה בהתפשטות. א"כ ההתפשטות הוא חסד כי לולא בחי' החסד שבעצם לא הי' ממציא ההתפשטות אל מציאות לפי שכל ענין התפשטות אינו כלל בערך אל העצם עד שלא הי' מטפל העצם להמציא ההתפשטות רק בטובו ובחסדו מוציא מעצמו את בחי' ההתפשטות נמצא שההתפשטות הוא כח לבחי' חסד. רק שהחסד הזה ירד ממדרי' העצם אל מדרי' ההתפשטות הבלתי נערכת כלל אל מדרי' בחי' העצם ולכן טבע ההתפשטות אל מקומו שואף להסתלק אל מציאות התכללות במדרי' העצם המאד נעלה ממציאותו חוץ לעצם, וזה הוא ענין חום. והרי ההתפשטות הוא רק חום היפך הקרירות. והיינו שהתנועה של העצם יולדת חום. והרי שתי הסברות הללו הם הפכיות ממש. זאת אומרת שתולדת התנועה היא חסד וקרירות. וזאת אומרת לא כי אלא התנועה הוא חום ודין. והרי נמצא במקום מדרי' העיון והחכ' ב' הסברות ההפכיות והמלך החכם מייחדם בתבונתו שמשכיל על דבר שאין לומר שהחום הוא טבע ההתפשטות עצמה והקור הוא כח העצם הממציא ההתפשטות. כי מאין ימצא שום ענין בהתפשטות מה שאינו בא מן העצם. ועל כרחך גם החום הוא בא מן העצם. וכבר נת' שמן העצם אין בא רק הקרירות והחסד שהוא הכח להשפיל א"ע אל דבר שאינו מערכו. אלא בהכרח לומר שמי שברא את העצם שיהי' בעל התפשטות (כי יש עצם שאינו תתפשט כמו הדבר המאיר הוא יש לו התפשטות אור והדבר החשך אין לו התפשטות כזאת) הוא כולל את הקור והחום בכח אחד ומיוחד כי הוא נבדל גם מהבדל שבין עצם להתפשטות. וכח הבורא לברוא אינו בבתי' תנועה בעצם והתפשטות הנ"ל כי הבורא ב"ה הוא תכלית האחדות אלא שהאחדות הפשוט הוא כולל כל מיני מציאות באחדותו שאיננה משתנית כלל וכלל. ואחדות הזאת ודאי שמי יאמר לו מה תעשה וכל יכול הוא להמציא המציאות אבל אין המציאות בחי' התפשטות כלל ממנו ולית מחתב"כ איך נמצא המציאות והמציאות המחודש המח' תפיסא ומשגת מה שיש בו מן התנועה והקור והחום וכדומה יובן שהממציא העצם וההתפשטות והקור והחום הוא רק כח הנעלם דאחדות הבורא את הכל והמלך החכם בהשגתו זאת שהקור והחום גם שניהם כח אחדות הבורא ב"ה. הוא מייחד ממש את ב' הסברות ההפכיות הנ"ל בהשגתו והכרחו בהם כח אחדות הבורא ב"ה. כי הוא מצייר בדעתו ב' הסברות דקור וחום ושכל מציאותם הוא האחדות של הבורא ב"ה. והיינו שעושה את הנמנע דהיינו שני הפכי' בנושא א' של ב' הסברות הנ"ל שאין לך נמנע יותר מב' הפכים בנושא א' והוא עושה אותם אפשריים ומוכרחים בהרגשתו בהם כח האחה"פ. והנמשל מזה הוא אד"ק שהוא צופה ומביט עהכ"ה בבחי' מעלה ומטה והוא צופה אותם בבחי' יחיד לבד שהוא הרגשת בחי' הכלי דק שלו (שהוא מה שגליף בטה"ע כל מה שעתיד להיות ולא יותר כמ"ש במ' השו"ש) אח בחי' האא"ס בעצם שבו כידוע מל' האריז"ל בענין זה ובצפי' זאת מייחד את ההפכים דמעלה ומטה וכל מה שעתיד להיות בעולמות הבדלי המדרי' זמ"ז בתכלי' וכן ההפכים דאין ויש וכדומה כמה מיני הפכיים. שציורם נמנע אפי' באור החכמה עילאה וח"ס כמשל ב' הסברות הנ"ל הנה בחי' אוא"ס בעצם שבאד"ק מייחד אותם בצפייתו וכידוע ענין המתקלא שהו"ע דו"נ כמ"ש בכהאריז"ל והיינו כמשל חבור ויחוד הקור שהוא מלמעלה לחטה בחי דכר. וחום שהוא ממטה למעלה בחי' נוק'. (ועיין עמ"ו ש"כ ענין המתקלא) ועפי"ז יש לצייר המשל הנ"ל שהמלך החכם עסקו לעשות הנמנע אפשרי היינו במה שהוא כמו נמנע בחכמתו העמוקה כי הן שתי סברות הפכיות ואין מי שמשיג אותם כלל, ואצל המלך עצמו אין עולה בשם מציאות כ"א מה שמושג בחכמתו העמוקה. ואף שהוא מנהיג המדינה לכל ברי' וברי' די מחסורה הוא מן הרצון שיש לו למלוך על עם ולהנהיגם בסדר נכון לפניהם. ובאמת גם החוקים והמשפטים אשר שם במדינה נובעים מן סברות חכמתו העמוקה של המלך ואין בכל המדינה מי שיודע במציאות החכ' העמוקה של המלך החכם וכש"כ שאין מי שיעלה על לבו שהחכמה העמוקה של המלך היא עיקר וסיבת ההנהגה גם במדינה לעיני העם. וכמו"כ יובן בנמשל שצפיית אד"ק את כל הדורות היא נבדלת מאד מהרגשת העולמות את עצמן וגם הרגשת הפרצופים הנאצלים את העולמות רק שמצד יחוד הנאצלים במאצילן אטרו אסתכל באורייתא שהיא מהחכ' דאד"ק וברא עלמא הנפרד מקו"ח ליש ודבר בפ"ע. ונת' בכמה דוכתי שהסתכלות הזאת היא הכנה בעולמות שיוכל לבא לידי התגלות אור התורה בעולמות לע"ל ע"י קיום תומ"ל עכשיו למטה. עוד במשל שעלה ברצון המלך החכם לעסוק בחכמתו העמוקה שהוא לעשות הנמנע דב' הפכים אפשרי (או מחויב ור"ל) גם בעניני הרגשת זולתו את מציאת הנמצאים כמו עמוד של אבן לומר שהוא של זהב וכן על איש שהוא אשה ועל ראובן שהוא שמעון כשיצייר בדעתו ב' הסברות לומר שהוא אבן ואיש וראובן וסברא הב' שהוא זהב ואשה ושמעון והמלך בחכמתו בא לייחד האבן המורגש לכל וכן איש וכן ראובן שהוא ענין א' עם זהב ואשה ושמעון הוא ע"ד ענין הידוע דאור החסד בכלי הגבורה שמצד האור הרי הוא חסד ומצד הכלי הוא גבורה ואחדה"פ שממך הכל מייחדם בתכלית היחוד ע"ד הנ"ל בסברות חכ' ההפכיות בזה המל החכם מייחד גם ב' ההפכיים שבערך המורגש לכל. אך עדיין אין היחוד הזה נמצא רק בכח השיעור והמדמה של המלך עצמו וגם המציאות ההפכיים מופשטים מן המורגש לכל אדם ונעתקים אל כח המדמה ומשער של המלך החכם ובהיותם שמה מאיר עליהם כח חכמת המלך לעשות שלום ביניהם ולייחדם בכח חכמתו הנבדלת מערך מציאות המורגש לכל. הנמשל מזה הוא בחי' עתיק למעלה בבחי' מ"ה וב"ן שהוא מתנשא מימו"ע ונעתק מבריותיו וגם הוא מעתיק מאא"ס בעצם דאד"ק ליתן שם מציאות אמתי מיוחד באא"ס ב"ה לכל המציאות התחתון כמשל עשיית הנמנע אפשרי הנ"ל. אך כמו במשל הנ"ל כשחפץ המלך החכם הנ"ל שיהי' נמצא כח מעשיו (לעשות הנמנע אפשרי) בנמצאים עצמן בלתי מופשטים ממציאותן המורגש הזה זהו כל רצון הפנימי שלו במלכותו והנהגתו במדינה הנעלם מן כל בני המדינה כאמור וגם הוא נבדל הערך הרחק מאד מהרגש בני המדינה. ואיך יתכן זה. הנה כאשר נמצא במדינה מי שיבין את זאת שהמלך הוא נבדל בחכמתו ובכל כחותיו מאד מאד מן ההנהגה עצמה שהוא מנהיג בה את המדינה וכשהמלך החכם מראה לו הארת פנים (כידוע שנק' פנים ע"ש שמראה הפנימי' לחוץ) כמו ענין הכרת פנים הנק' [פיזאנאמיע] אזי מתפעל האיש המבין הנ"ל מן ההארת פנים הזה ככל רצון המלך החכם בקרבו המופלג ונעלם מכל אדם אפי' מן האיש המבין. אך אם אין איש מבין במדינה הנה אף שכבר עלה הדבר ברצון המלך ורצון המלך שלטון בכל דבר א"כ ע"כ שיבא איזה פעולה במדינה מן עליית הרצון הזה הנה אותה הפעולה גם היא נעלמת מהרגשת בני המדינה אותה. והמשל מזה מגידי הרצון בכל אדם שהם נמצאים בכל הגוף ועל ידם מתנענע האדם לכל רצונותיו. הנה אם עולה לאדם רצון שרחוק גם אצלו שיבוא אל הפועל כמו ענין ווינצין זיך הידוע והרי גם הרצון הזה מתפשט בכל גידי הרצון בגוף ואעפ"כ אין הגוף מתפעל להתנענע מזה רק שאם הוא טרוד ברצון של הווינצין זיך הנ"ל גורם איזה שינוי בכחותיו בגידי המוח ובוורידי הלב הבא אל הפועל. אבל מן הרצון עצמו אין בא שום תנועה בגוף. והנמשל מכ"ז למעלה הוא בענין פרצוף א"א שנק' פנימי' רצה"ע שהוא הוא התומ"צ ובשני אלפים תהו שלא נגלה כלום מפנים דא"א בעוה"ז אף דאסתכל באורייתא ובלא עלמא כנ"ל לא נמצא זכרון לקיום כהת"כ עד שבא אאע"ה וחקר להבין וכו' ולא נתיישבה דעתו בכל השגות והבנות החכ' עד שנגלה עליו אדה"כ כמשל האיש המבין בהפלגת הבדלת המלך החכם מכל בני המדינה. עד שנעשה בחי' מרכבה. והיינו שהאיר בכל כחות נפשו וגופו ענין ובחי' ההסתכלות דאסתכל באורייתא וברא עלמא הנ"ל וכל הנהגותיו נשתנו להיות רק מן הכח ההסתכלות הזה לכן הי' מתפעל מן הרצה"ע בכל פרטיו ובזה נשלם הרצוה"ע לבא אל מורגש בעולם ממש כי הרי גופו של אאע"ה הי' מתפעל בכל פרט ופרט כפי הרצוה"ע וזהו שקיים אאע"ה את התו"כ. והמ"י שר"ל קיים שעשה התקוממות לפנימית רצוה"ע בז"א כענין לעשות רצונך בלבב שלם שלבב שלם נק' ז"א ונק' לבב כענין שני לבבות והן שבע כפולות ולעשות רצונך הוא א"א כי בגוף הנפרד מקו"ח א"א לבא כ"א ע"י הספירות דז"א דבהון אתכסיאת מב"נ:
1
ב׳ובזה כבר מובן מה שקודם אאע"ה לא נז' קיום התומ"צ. והנה ידוע דמא"א לא נגלה רק הגולגלתא וכל גופו נעלם באו"א זו"נ המלבישים אותו מן הגרון ולמטה וזה מובן מן האמור שהרצון של ווינצין זיך הנ"ל אינו מורגש רק בראש ומוחין ומחשבה אבל בגידי הרצון שבכל הגוף אף שישנו שם ופועל איזה שינוי בפעולת המוחין והלב אבל אינו בגילוי כנ"ל, ואאע"ה שקיים כל התו"כ למעלה כידוע. היינו כמו שהוא בגולגלתא דא"א. רק שבחי' היותו מרכבה הוא כמו צנור שבו עולים כחות שלא להתפעל מן הרצוה"ע כנ"ל ע"י ז"א דוקא כאמור. ולכן גם אוה"ע שכל יניקתם הוא רק מאחוריים דרצוה"ע כפי מה שגם הוא מלובש באו"א וזו"נ לא הי' נוגע להם כלום מגילוי פנימית רצוה"ע באאע"ה לפי שהוא רק בבחי' מרכבה לבחי' הגולגלתא דא"א ואדרבה אמרו נשיא אלקים אתה בתוכנו וק"ל. וע"ד בחי' המרכבה הנ"ל היו גם יצחק ויעקב וגם השבטים היו בבחי' מרכבה תתאה דהיינו ביטול היש בטבע שלהם המקבל מאור אבות אי"ו ומטעם זה אחר שיעקב ובניו ירדו מצרימה תחת יד פרעה ששרש יניקתו ויניקת כל אוה"ע (שפרעה הי' אז ראש וראשון להם כמזל טלה שהוא המזל הראשון) מן העורף, דא"א שהוא חיצוני' רצה"ע. יוסף הוא השליט ושלות השקט הי' לכולם כי אין דביקתם ואחיזתם בפנימי' רצה"ע למעלה מנגדת כלל לפרעה ואוה"ע היונקים מאחוריים דא"א כנ"ל. אך ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף שהוא השליט וממנו הי' בא גם התוספות שפע מכל אמ"צ ומזה נמצא שגם מה שבנ"י היו מתפרנסין מאמ"צ הי' מזכות יוסף ולא מטוב אמ"צ עצמה וכמו שאמר פרעה שידע את יוסף כל טוב אמ"צ לכם היא אך המלך חדש שלא ידע את יוסף אמר אל עמו הנה עם בנ"י רב ועצום ממנו כלומר הנה הם מתרבים ומתעצמים משלנו היינו מאמ"צ עצמה שהוא בא ממיצר הגרון דא"א, ביאור דבר זה דמיצר הגרון הוא כמ"ש בברית בין הבתרים כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם פי' לא להם שהארץ אינה מוכנת לקבל התפשטות ענינם כי, רק א"י שם הוא מקום התפשטות ענין ב"י וקיום כל התומ"צ אבל כל הארצות אין להם מקום להתפשט כחותיהם שמה [אך יצאו ברכוש גדול לבא לא"י. וזהו ענין מיצר הגרון שמתצמצם אור הגולגלתא דפנימי' רצוה"ע לבא להתגלות בגופא דא"א המלובש באו"א זו"נ כמשל המלביש ומצמצם דבר חכ' נפלאה במשל גופני שהוא בעצמו כהיפוך גמור אל דקות וזכות הד"ח אך מזה דוקא יבא לידי גילוי] ולזאת אמר המלך חדש הנה גם שאין להם התפשטות כחותיהם באמ"צ היינו לפי שאין להם שייכות עם חיצוני' ואחוריים דרצוה"ע כנ"ל אבל כשהם מתרבים ומתעצמים משלנו עי"ז יוכלו יגעו גם בהם רק שכשהם תוך אמ"צ אין פנימי' שלהם בוקע לצאת להאיר ולהתפשט בחיצוני' כמו עובר במעי אמו אוכל ממה שאמו אוכלת אין לו התפשטות כחות שלו אלא ירך אמו הוא. אף שגם ענין כח עצמו יש לו כעוברה שהריחה ולוחשין ומלחשא תלוי בולד עז"נ בבטן ידעתיך ולא מלחשא עליו הוא אומר זורו רשעים מ"מ אינו בבחי' התפשטות כח שלו לחוץ אלא מובלע באמו כאחד מאברי' שהשינוי הנעשה באבר א' גורם שינוי בכל הגוף. וכמ"כ בנ"י אף שיש להם בפנימי' כח שלהם של עצמן דבנ"י. לא יוכל להתפשט לחוץ בארץ לא להם דמצרים. אך כי תקראנה מלחמה ועלה מן הארץ כלומר מלהיות מובלע באמ"צ כנ"ל אלא יצא לחוץ וכבר יש לו כחות חיצונים ממה שהוא רב ועצום ואז ידחו את כל האחוריים מפני גילוי הפנימי' דרצון העליון שבהם. ע"כ וישימו עליו שרי מסים למען ענותו כו' שיהי' בחי' הישראל הירושה מאבות הנ"ל מעונה ונלחץ שלא יהי' לו מקום להתפשט כמו ענין טרדת עול הפרנסה בדקדוקי עניות שמעבירין את האדם על דעתו וע"ד קונו. ויבן ערי מסכנות לפרעה שנעשה כמו בנין חזק לעניות זו להיות העניות עני בדעת כמו מעבירין כו'. ואפשר לרמז פיתום ראשון ראשון פי תהום בולעו שגם אם עולה זכרון בוראו על לבו נבלע בתהום שלמעלה מן ההשגה ודעת מחמת הדקדוקי עניות והטרדות. וכן רעמסס ראשון ראשון מתרוסס לרסיסין קטנים כבלבול הדעת והשגה ובזה תהי' מצרים בטוחה שלא יהי' לישראל עלי' ממנה כ"א אדרבה ירידה ח"ו. ועדיין הי' פרעה מודה שיש לישראל ענין אלקי רק שהוא נלחם עמו שלא יתגבר על עמו מצרים כולה. ואח"כ וימת מלך מצרים כמו בחייהם קרויים מתים תוקף הקליפה וכענין האפיקורסות שכתב הרמב"ם ז"ל שאומר שאין שום מדע בא מן הבורא בלבות בנ"א וז"ש אח"כ לא ידעתי את ה' כי אין שום מדע ומי ה' אשר אשמע בקולו כי רם על גוים ה' כאפיקורסות הפליסופיא שאין שייכות להבורא עם עניני העולמים. ובזה הי' שעבודו על בנ"י עצמם שלא יזכר שם ישראל כלל אפילו מעונה ודחוק כנ"ל. ויצעקו בנ"י אל ה' בצעקה פתאומי' וטבעיות שכח הישראל והיהדות עצמו צועק מן הלחץ. ויזכור אלקים את בריתו אשר כרת להיות לאלקים לזרעם. ועי"ז וידע אלקים וגם מרע"ה נולד והענין הוא שנתחדש מציאות בחי' הד"ע למעלה בי"ס דז"א ולמטה במרע"ה [והא בהא תליא שכשיש מקבל למטה נמצא הענין למעלה כענין אתם עדי ואז אני אל כידוע] וענין הדעת הוא חיצוניות הראוי לכתר בערכו וכלומר שמה שהיו האבות מרכבה אליו ממטה למעלה על ידי שנגלה בהם כח פנימי' רצוה"ע דאסתכל באורייתא כנ"ל והיא הרגשת והתפעלות מרצוה"ע בעצם וע"י הדעת בא ענין הרצוה"ע להיות נודע גם בעולמות בבחי' ידיעה עכ"פ ממנו. וזה יובן עם ביאור מה שאמר יוסף את אשר האלקים עושה הראה את פרעה פי' אשר אלקים עושה נפלאות גדולות לבדו ואין שום גילוי מכח: מעשהו בעולם אף שבודאי פועל איזה שינוי עכ"פ בעולם עדמשנ"ת בענין גידי הרצון הנ"ל אך אינו בגילוי ואינו בדוגמא אל הרצון עצמו. אך בחלום הראה את פרעה כלומר שהביא את רצוה"ע אל גילוי לפרעה ויחייב ענין הרצוה"ע בעולמות להיות השובע והרעב אח"כ שהוא ודאי בא מפנימי' רצוה"ע ב"ה לסבב ירידת מצרים ועלייתם משם. וככה יובן שבא רצוה"ע ב"ה אל בחי' הידיעה בשרשא דכ"ע ובמרע"ה בבחי' ידיעה והרגשה מלמעלמ"ט והוא באופן שמה שקיים אאע"ה בבחי' מרכבה הנ"ל ממטולמע"ל את כל התו"כ שהוא פנימי' א"א רצוה"ע ב"ה. הוא הדבר שבא מלמעלה למטה בבחי' ידיעה וההרגשה דד"ע מלמעלמ"ט והוא חיצוניות הראוי לכתר בערכו (עמ"ו כל הענין באריכות) ועי"ז נעשה ה' איש מלחמה עם מה שיונק מעורף דאחיריים דרצוה"ע ב"ה ושלח אותות ומופתים ממל' דקדושה אלקי' עשרה מכות למל' דקליפה דפרעה ומצרים עד שלא יכלה המל' דפרעה לשלוט על ישראל ולענותם כבתחלה ולא זו בלבד שהוציא את בחי' ישראל שלהם לחירות עולם אף גם נגלה עליהם מלמעלמ"ט ממ"ה הקב"ה שהקדוש העליון דעתיקא וז"א כ"ח נגלה עליהם בבחי' היחוד והזווג דגדלות למעלה בעת ורגע דיצ"מ כמבואר בכ"ד וגילוי זה לא הי' רק עליהם דוקא ר"ל בבחי' ישראל שלהם שהוא שר נש"י ויניקתם מן האבות אי"ו. וז"ש הוציא את בנ"י מאמ"צ על צבאותם שהצבא שלהם הוא בחי' הגופות שיוכל בחי' בנ"י לשלוט בגופות שלהם ולפעול לכתך אחרי במדבר אבל הגופות עצמן שלהם מבחי' חיצונית העולמות לא נזדככו עדיין מגילולי מצרים שנולדו בה רק שפרעה שלח גם את העם שאמר להם הרי אתם ברשותכם הרי אתם לעצמכם כמ"ש במדרש. ולכן לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים שהוא ל' מפולש. פי' דהנה לע"ל נאמר ביום ההוא (דא עתיקא) יהיה ב"פ י"ה שיתגלה בחי' עתיקא בזו"נ כמו באו"א אז הוי' אחד ושמו אחד באתגלייא ולא ברזא דאחד ובשכמל"ו בחשאי והיינו דבחי' פנימי' רצה"ע שהוא אשר האלקים עושה לבדו הנ"ל יהי' מפולש בגילוי גם למטה ולא יתצמצם בבחי' י"ה לבד ובבחי', ו"ה לבד שזהו שרצה"ע מתצמצם ברצון התחתון בבחי' ברא בוכרא דאו"א שהוא הדעת קיום המדות וחיותן. ובמשל המלך הגדול הוא ענין הנהגת המדינה ע"י הממונים מענין פנימי' רצון המלך לעצמו. אבל פנימי' הרצון מתעלם מן בני המדינה תוך ההנהגה המסודרת על ידי הממונים אלא בבחי' פילוש ענין הרצוה"ע כמו שהוא במלך עצמו כן יהי' בהנהגה בסדר משונה מאשר הוסד ע"י הממונים והיינו למעלה מהדעת שהוא קיום המדות הנ"ל כ"א לעבור על מדותיו שהן כפום עובדיהון דב"נ אלא כפי הרצוה"ע הפנימי כענין ועובר על פשע. וזהו לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים שיהי' הרצוה"ע הבא בבחי' ד"ע דמרע"ה מפולש והדמיון לזה הוא בחי' הפקירות הבא ע"י תוקף האמונה בהשגחה אלקית ולמעלה מהשגה דבנ"א וע"כ אינו חושש כלל לישוב הדעת ע"י שכל אנושי. והדרך הזה קרוב הוא לההיפך כי ע"י דעת ברא בוכרא הנ"ל מתכוונים הקוין דימין ושמאל דההן הוא רחוק מהלאו. משא"כ בלא ישוב הדעת אין ההן חזק ולא הלאו. ולכן אם הי' מוליכם דרך ארץ פלשתים שהוא בכח מה שנגלה עליהם בעת יצ"מ על צבאותם כנ"ל פן ינחם העם בראותם מלחמה מן בחי' מצרים שבגופם כנ"ל ושבו מצרימה כי לגבי בחי' מלחמה אין להם כח כלל שהכח שלהם הוא נבדל לגמרי והוא הנגלה עליהם דוקא כנ"ל ולא בתוכם. ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף. פי' שיהי' בחי' גילוי הרצוה"ע ב"ה בא בבחי' התלבשות גמור באו"א בבחי' י"ה ובבחי' ו"ה (רק שהוא ודאי פנימי' רצוה"ע ב"ה דוקא וכמשנ"ת איך שבא בבחי' הדעת דמרע"ה) ועי"ז תוכל לבא קצת הארה גם לגופות שלהם בבחי' חיצוניות העולמות ע"י הים סוף סופא דכל דרגין דאצילות שהים מכסה לגמרי ומאיר רק דרך פרסא שבין אצי' לבי"ע. וז"ש דרך המדבר מלשון דבר א' לדור, ור"ל בהנהגה שבאה בבחי' י"ס שהים מכסה על אור פנימי' רצה"ע שבאו"א זו"נ (ולא שהרצה"ע בא בפלוש שלא להשגיח כלל על בחי' החיצוני' כאמור). רק שאעפי"כ כח ההליכה דלכתך אחרי במדבר שבא ממה שנגלה עליהם לא סר מעליהם וכמ"ש וה' הולך לפניהם יומם כו' להיות התפעלות ההליכה שלהם מפנימי' רצוה"ע דוקא וכענין את אשר האלקים עושה הנ"ל והתפעלות הזאת לא היתה מגעת רק בפנימי' בחי' ישראל ויהדות שלהם רק שהאיר קצת גם בבחי' העם שהוא החיצוני' דרך י"ס כנ"ל. אך רצה הקב"ה לזכות את ישראל במ"ת ומצות שיהי' בחי' אשר האלקים עושה דפנימי' רצוה"ע גם בגופם ממש שיהיו בני מצות (כידוע דמי שלא קבל את התורה אין לו כח לעשות מצוה ואם יניח תפילין וציצית וכדומה לא יהי' זה מצוה כלל) והרי בחי' העם אין יכולים לקבל בחי' ההתפעלות הנ"ל וכ"ז הוא לפי שרק פרעה שלח את העם כנ"ל שגם כשנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם לא הגיע הגילוי לבחי' העם ולזאת אפשר לומר שזהו שצוה ה' וישובו ויחנו לפני פי החירות היינו שיחזרו קצת לדרך מצרים ותהי' החזרה אח"כ ללכת לא"י לקיום המצות ע"י מצות הש"י דוקא כמ"ש אח"כ דבר אל בני ישראל ויסעו וכמשי"ת אי"ה. ובזה יבא גם בבחי' העם שלהם הכח דיציאת מצרים ע"י שנגלה עליהם כו' כנ"ל. וזהו שנאמר וחזקתי את לב פרעה וגו' וידעו מצרים כי אני הוי' יש לפרש דקאי על בחי' מצרים שבעם שנעשה רב ועצום ממנו ר"ל ממצרים כמו שנתבאר שהם ידעו כי אני ה' אבל מצרים עצמן לא נשאר מהן עד א'. וי"ל שזהו ג"כ מ"ש ויוגד למלך מצרים כי ברח העם פי' שבנ"י ודאי יצאו ביד רמה בכח הגאולה אבל בחי' העם לא הכירה הכח ההוא. ורק בורח הוא מחמת שהם בני חורין לעצמן ע"י שאמר להם פרעה הרי אתם ברשותכם. ובזה א"ש מ"ש מה זאת עשינו כי שלחנו את ב"י ר"ל שלחנו אנחנו מדעתנו. וישאו בנ"י את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם ויצעקו בנ"י אל ה' צעקה פתאומית כמש"ל בפי' ויזעקו אחר שוימת מלך מצרים. ואף שכבר אמר להם וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם אך כשראו את פרעה רודף וגו' צעק לבם ממילא ואפשר לומר עפמ"ש בסדור דזעקה וצעקה א' הם מצד הגבורה רק זעקה בגי' יעקב. שעל ידה נמתקים הגבורות ולא בצעקה. ולכן בזעקתם נא' ויזכור אלקי' וידע אלקי' אבל בכאן השתיקם מרע"ה ואמר ואתם תחרישון וכמ"ש בזהר לא תתערון מידי והיינו לפי שההנהגה היתה דרך י"ס כנ"ל אין כח באתעדל"ת שלהם להביא הגילוי למטה כמ"ש בעתיקא תלי' מלתא. ועפ"י הנ"ל פי' ביום ההוא דא עתיקא יהי' ה' אחד ושמו א' ובשכמל"ו בקול רם. וזהו ענין קי"ס שנקרע הים שהים מכסה על האורות דאצי' כנ"ל ונגלה למטה עד שויראו העם את ה' לפי שויושע הוי' ביום ההוא דא עתיקא ואפשר לומר דפי' מה תצעק אלי הוא ל' נקבה כיולדת דקאי על ב"י מה תצעק, באתדל"ת כיון דבעתיקא תליא מלתא שהוא למעלה מעלה ממה שקבלו בכח הדעת דמרע"ה. ועי"ז דוקא יבקע הי"ס המכסה ויהי' הגילוי הזה שנגלה לבנ"י שהוא בחי' בנ"י הנ"ל גם למטה בבי"ע ולעיני כל העם דוקא. וזהו בוקע ים לפני משה. פי' דיום, ההוא דעתיקא בוקע הים לפני משה שיתגלה מה שנעשה ע"י מרע"ה גם למטה. וזהו אז ישיר משה ובנ"י דשיר הוא לשון להבא ויתפרש אז נעשה ענין שיוכל משה ובנ"י לשיר את השירה הזאת לה'. ר"ל להעלות בחי' הנוק' דז"א דאצי' אל היחוד והזווג כי הזווג דגדלות שהי' בעת יצי"מ הי' חסד חנם דבריתו את אברהם את יצחק וגו' שלכן לא הכירו בו רק בבחי' בנ"י וגרם בטול השעבוד מעל בנ"י. וממילא הי' לכתך אחרי במדבר מצד הנשמות עצמן בהארת שרשם בנוק' דז"א דאצי' עליהם ולא היו הם יכולים לעשות לתקן בכח עצמן כלום וכענין מה תצעק אלי שהצעקה לא תפעול כלום כנ"ל אבל ע"י דבר אל בנ"י ויסעו ליכנס לים סוף ונקרע הים מבחי' עתיקא. עי"ד האיר אור הנוק' דז"א גם בבחי' הנשמות בגופים ובנ"י הלכו בתוך הים ביבשה שהוא. עלמא דאתגלייא והנשמות הן בחי' יש נברא דוקא. ובבחי' זאת קבלו מנוק' דז"א אור היחוד והזווג בז"א. ולכן נקרא זווג דקטנות כלומר במקום קטנות שהנוק' מיראה בנש"י בגופים ובבחי' עולמות דבי"ע ושם הי' פנימית רצוה"ע והד"ע נגלה בנוק' נמצא שנגלה לבנ"י בחי' פנימי' רצוה"ע. (ועפ"י הנז"ל הוא ענין דאשר אלקים עושה הראה להם גילוי ראי' וראתה שפחה על הים). רק שבא להם הגילוי מן הנוק', ואח"כ במ"ת הי' זווג דגדלות ועל כל דבור פרחה נשמתן ליכלל בשרשן בנוק'. שנתייחדה למעלה בזווג דגדלות וקבלו כח פנימי' רצוה"ע דאשר אלקים עושה הנ"ל מז"א עצמו עד שנעתקו עליהם אברין דז"א רמ"ח פיקודין כו' בחי' ז"א הנק' סוכ"ע ולא בגילוי וכן נעשה בקרבם הכח לעשיית מצות תמיד כנ"ל. וכמ"כ בקרי"ס קבלו בחי' הנוק' כאמור נעשה בהם הכח להעלות הנוק' בבחי' השירה כי כמו שע"י קבלתם מז"א נעשה בהם הכח לעשות מצות ה' ואברין דמל'. עד"ז ממש שמן הנוק' קבלו הכח לבחי' עליית הנוק' בשירה. וזהו ויאמרו שאמירתם את דברי השירה וגרמו שתמיד יוכלו ישראל לומר השירה הזאת להוי'. והיינו כמו שידוע בענין וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר במ"ת וד"ל:
2