חנה אריאל, מטות א׳Chanah Ariel, Matot 1
א׳וידבר משה אל ראשי המטות וגו' זה הדבר וגו' איש כי ידור נדר לה' וגו' לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. להבין למה הי' זה הדבור אל ראשי המטות דוקא ורז"ל דרשו מזה שיחיד מומחה יכול להתיר הנדר. ולפי פשוטו לכאורה אדרבה זה מורה אשר צוה לראשי המטות שישגיחו ע"ז שלא יחל דברו דוקא. בדרז"ל כל מי שלא נבנה בהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו. והנה זהו מוסר והתעוררות תשובה אם הוא כאלו נחרב בימיו. ולכאו' הלא אין בנין בהמ"ק תלוי כ"א ברוב צבור דוקא. ואין מזה הוכחה לאיש פרטי שלא נתקנו דרכיו. גם מ"ש כאלו נחרב בימיו הלא כמה וכמה צדיקים גדולים וטובים היו בעת חורבן ביהמ"ק רבן יוחנן בן זכאי וכל התנאים כמעט. וא"כ איך יבוא מזה התעוררות תשובה. אלמלי לא חטאו ישראל לא נתן להם אלא חמשה חומשי תורה וס' יהושע בלבד. ולפי שחטאו הרבה להם נביאים וכתובים. וי"ל את זאת הלא התנ"ך הוא מתנה טובה אשר נתן ה' לעמו ישראל להיות כל ההנהגה בהן דבוק בו ית' וכו' ואדרבה אמרו רצה הקב"ה לזכות את ישראל ולפיכך הרבה להם תומ"צ שנא' ה' חפץ כו'. וגם מה זה ספר יהושע לפי שערכה של א"י הוא פי' הציור של א"י בגבולין (דער פלאן). ולמה צריך כל ספר יהושע. כל הנביאים נתנבאו בכה ומרע"ה נתנבא בזה י"ל ענין זה מהו. וגם הלא מרע"ה נתנבא ג"כ בכה כה אמר ה' כחצות הלילה וכו':
1
ב׳ידוע ענין סוכ"ע וממכ"ע. סובב נק' מדות דאצי'. דהנה כתיב ששת ימים עשה ה' את השמים וגו' ולא בששת ימים. כי הששת ימים עצמם הם עקרא ושרשא דכל עלמין כמאור שהוא עיקרא ושרשו של הזיו וע"ז נא' אנת הוא תפיס בכולא וזיו אין לו ערך ודמיון אל המאור וע"ז נא' ולית מאן דתפיס בך. ולכן נק' סובב כלומר כאלו אינו מקיפו אלא מבחוץ. שמבחוץ לזיו שם הוא התקשרותו והתהוותו מן המאור. אבל בפנימי' הזיו אין ניכר בו מהיותו אחוז וקשור במאור (ובבחי' זו הוא באמת בטל במציאות במאור כמ"ש בלק"א ח"ב פ"ג). ועוד נק' בלשון סובב לומר שאין בו בחי' ראש וסוף לגבי הזיו עד שמדריגה עליונה דבריאה עם מדריגה התחתונה דעשי' שוין לגמרי בבחי' ומדרי' זו כי בחי' התקשרות המאור לכל בחי' ומדרי' שבזיו הוא בשוה. ולכן ג"כ לגבי בחי' סוכ"ע לית מאן דנפיק מרשותי' לבר. כי בידיעת "עצמו יודע את כל הנמצאים כולם עצמו ממש. כלומר כמו שהזיו נכלל במאור מצד שהוא עקרו ושרשו ואין לו שום מציאות בלעדי התקשרות המאור לעשות את הזיו. וכדי שיהי' הזיו הזה נעשה יש ודבר בפ"ע ע"ז נא' בדבר ה' שמים נעשו והוא בחי' ממכ"ע שהוא בחי' מל' דאצי' היורדת לבי"ע בדבר מלך שלטון לעשות את אינו ישנו. ובאמת בחי' סוכ"ע וממכ"ע מיוחדים בשוה בתכלית היחוד במהו"ע אא"ס. רק שבחי' ממכ"ע הוא מדת המל' שענינה להיות כח הפועל בא ממש בנפעל עד שהנפעל מרגיש חיותו. ובבחי' זו יש חילוק והפרש גדול בין כל מדריגה פרטיות שבעולמות וכידוע דשרפים בבריאה וחיות ביצירה וכו' והיינו שבעולם הבריאה מתגלה יותר בחי' חיות העולמות מאא"ס ובעולם היצירה מתעלם גילוי זה יותר וכן בכל מדריגה ומדריגה דעולמות משתנה שם גילוי אור הא"ס ולפי ערך המדריגה כמו שהיא עד שבעולם העשי' הגשמי מתעלם מאד במדר' ק"נ שאינו מרגיש כלל שיש בורא לעולם המהווה ומחי' אותו בכל עת ורגע. וה"ז כמשל התלבשות הנשמה אלקית באדם למטה. שהגם שהנשמה רצונה ושכלה ומדותי' וכל הכחות שלה מצד עצמה הן רק לה' לבדו אעפ"כ בבא חלק הנשמה ומתלבש בנפש השכליית וטבעית וחיונית בגוף למטה הוא בחי' הבחירה לטוב ולרע. ונק' עה"ד טו"ר משתנה ממטה לנחש ומנחש למטה והיינו לפי שמתחברים יחד כחות הנשמה וכחות נפש החיונית הטבעית וכו' לפעמים גובר כח הרגשת הנשמה על כחות הנפש הטבעית החיונית ונהפך מנחש למטה. ונק' דעת טוב כלומר שמרגיש הטוב לטוב ואת הרע לרע. ולפעמים כשגובר ההיפך אז נא' הוי האומרים לטוב רע ולרע טוב וע"ז נא' ונפש כי תחטא שהנפה"א באה לידי חטא ח"ו ע"י הבחירה בדעת הרע שאומר לטוב רע כו'. ועד"ז יובן הדוגמא בבחי' ממכ"ע דאנת הוא ממכ"ע והוא עיקר מציאות ישות העולמות אעפ"כ מצד שהוא מסתתר לבוא בעולמות בבחי' ומדריגת ישותו כפי ערכו בבחי' פנימי'. ע"כ בירידת הערך בהשתל' מלמעלה למטה יותר מתעלם אור הא"ס דבחי' ממכ"ע עד שגילוי כח האור א"ס בעולמות הוא בא כמו בחירה ודעת ורצון הנבראים. וכמו שנת' בענין חיות העולמות בחי' סובב וממלא מדות ומל'. ככה ממש יובן דבחי' תומ"צ שנתנו לישראל הם בחי' סוכ"ע. דאוריי' וקוב"ה כ"ח ורמ"ח פקודין הן רמ"ח אברים דמלכא ז"א שהוא בחי' המדות דאצילות. הן באדם ישראל למטה בבחי' סוכ"ע בכל הבחי' שנת' לעיל בענין סוכ"ע דהיינו שאינו בא בבחי' פנימי' בערך בחירה ורצון. כי ענין המצות אשר קדשנו בהם והוא בחי' מה שישראל הם בתורת גיטין וקדושין ותורת שחיטה וכדומה. וכן התו' שנתנה לנו ונק' עם תורתי בלבם היינו מה שיש להם כח לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא ולא השכל וההבנה בד"ת שגם האומות יכולין להבין שכל וחכמת התו' המלובשת בנוגה למטה אך אסוקי שמעתא כו' לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. וכ"ז הוא בישראל שלא בבחי' בחירה ורצון. והמופת ע"ז הוא שאפי' ישראל מומר חמצו אסור לאחר הפסח אע"פ שהוא בבחירתו אוכל חמץ בפסח ככל הגוים. וה"ז כמשנ"ת לעיל בבחי' סוכ"ע דאיהו תפיס ולית מאן דתפיס בי' וכו' ואין פועל בו שום שינוי מחמת חטאו ופשעו במקום הבחירה. ולכן תורה אחת ומשפט אחד לכולנו קטן וגדול שם הוא בהשוואה ממש. מה שאין כן בחי' דעת אלקי' בארץ ואהבתו ויראתו וקבלת עול מלכותו ברצון בכל זאת אין אחד מישראל דומה לחבירו. וגם הוא בבחירת איש ואיש דוקא ולא כל העתים שוות כנ"ל שמתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה כנ"ל. והיינו בחי' ממכ"ע ממש שהוא בחי' פנימי' מדת מלכותו ית' שנק' כנסת ישראל שבא בבחי' פנימי ממש בכל אחד ואחד מישראל ולכן הוא בדרך בחירה דוקא כנ"ל וכן בבחי' השגת אלקות אין אחד דומה לחבירו והוא בבחי' ממכ"ע דוקא כאמור. וידוע שבחי' סוכ"ע נקרא קדוש לפי שהוא קדוש ומובדל מהשגת וכחות ובחירת הנמצאים ובחי' ממכ"ע נק' ברוך כלו' בשכמל"ו שיורד ובא בבחי' פנימי' בעולמות כנ"ל. והוא ג"כ ענין תו' ותפלה. שהתו' בבחי' סוכ"ע כמשנ"ת. ותפלה עיקרה ההשגה והתפעלות אוי"ר וכו' הוא בחי' ממכ"ט כנ"ל. אמנם עיקר ענין התפלה הוא בחי' עולת תמיד ר"ל שהמל' עולה מבי"ע לאצי' והיא עולה תמיד בכל זמן התפלה ועי"ז גם לישראל למטה זמן התפלה הוא להעלות הממלא שלהם בהשגה ודעת אלקות וכו' כאו"א לפי מדריג' עד בחי' האצילות. והוא ביחוד דק"ש שמתבונן ביחו"ע ומתפעל ממנו ואח"כ בתפלה הוא כעומד לפני המלך בפניו ממש הוא בחי' אצי' בחי' ביטול וכו'. וזה נק' בנין בהמ"ק. פי' בהמ"ק היינו בחי' בית ומכון לבחי' קדוש שהוא סוכ"ע כנ"ל. וע"י בחי' התפלה כזו הרי התומ"צ שאח"כ הם בבחי' גילוי עצמות הכח דתומ"צ שבכל איש מישראל שלא בדרך בחירה כנ"ל שבא ומתגלה במחדו"מ שלו והוא יחוד קובה"ו ממש פב"פ כמו שבבהמ"ק היו קורין את השם ככתבו ולא בכינוייו דהיינו ששם הוי' עצמו כמו שהוא בחי' סוכ"ע שורה ומתגלה שם משא"כ במדינה אין קורין אותו אלא בכינוייו דוקא שם אדנ"י והוא בחי' היחוד שבעולמות בי"ע שהיחוד הוא ע"י מט"ט וכו' כמ"ש במ"א. ובזה יובן מה שבזמן הבית לא היו מתפללין רק ק"ש וברכותי' (וקודם לכן היו קורין רק ק"ש לבדה) ועכשיו צריך להתפלל מאד"ע עד ישתבח ג"כ. כי נת' שעיקר התפלה הוא עליית המל' בבחי' עולת תמיד רק שצריך להרגיש כ"א בנפשו בחי' עלי' זו (כמ"ש במ"א בענין ב"ק שמכרזת בכ"י שובו בנים וגו' ומזה באה התעוררות תשובה למטה אך שלא כל א' זוכה להרגיש ולשמוע הב"ק כמ"כ לא כל א' זוכה להרגיש העילוי דעולת תמיד כמו שהוא כמשי"ת). ולכן בימים הראשונים שהיתה שכינה בישראל במדרי' עליונה יותר לא היו צריכים להעלותה בק"ש ותפלה רק בברכות ק"ש לבד. ועכשיו שבעו"ה בגלות ירדה המל' במדרי' תחתונות עד העשי' ממש ולכן צריכים להעלותה בתפלת עשי' ויצי' שהוא עד ב"ש ומב"ש עד יוצר אור וכו' עד שיוכלו להעלותה לבחי' אצילות שיהי' היחוד פב"פ כנ"ל. וזהו כל שלא נבנה בהמ"ק בימיו ר"ל במדותיו וכחותיו שלא התפלל כראוי להעלות לבחי' המל' לאצי' כאלו נחרב בימיו. וכלומר שהוא הגורם לזה מצד מעשיו ואין לו התנצלות לומר שרצונו לעשות רצון עליון אך לא יוכל להשיג ומה לו לעשות דזה אינו שהרי יש בחי' עולת תמיד כנז"ל רק שהוא אינו מרגיש בחי' זו דעולת תמיד כנ"ל. נמצא הוא המחייב א"ע וכאלו נחרב בימיו שאם לא היו מעשיו מקולקלים הי' מרגיש בחי' העולת תמיד והי' זוכה לבנין בהמ"ק כנ"ל:
2
ג׳ומעתה יובן מ"ש משה נתנבא בזה הדבר אשר צוה ה' דכתי' וזאת התורה, אשר שם משה לפני בנ"י. פי' משה שהוא ד"ע דז"א הוא שם התו' שהיא בחי' סוכ"ע בתוך פנימי' בנ"י למעלה מבחי' בחירה כנ"ל, אבל שאר הנביאים לא שמו בתוך בנ"י בחי' הסוכ"ע עצמו דתומ"צ רק בחי' השפעה מסובב לממלא מאצילות לבי"ע (כידוע דנביאים הן בחי' נו"ה שהוא בחי' השפעה וכו' כידוע ולכן לא נתגלה על ידם בחי' הסוכ"ע עצמו להדיא כ"א בבחי' מראה ודמות להגלות למדרי' דאבי"ע דוקא. ולכן התנבאו בכה ר"ל כן וכדוגמא זאת אמר ה' באצילות וד"ל). וזהו שאלמלי לא חטאו ישראל ולא היו גורמים ירידת המל' והי' הכל בבחי' בנין בהמ"ק הנז"ל היו יכולים לקבל התו' אשר שם משה להדי' במדרי' סוכ"ע ואצילות דוקא. אבל לאחר שחטאו ועי"ז נעשה בחי' ירידת המל' בערכם ולא היו יכולים לקבל התורה דאצילות כאשר שם משה כנ"ל. הוצרכו הנביאים להמשיך להם השפעת התו' בלשון כה אמר כנ"ל אבל כשהיו זוכים היו הם עולים דוקא לקבל התורה בבחי' זה הדבר אשר שם משה רק ספר יהושע בלבד שהוא ערכה של א"י. וכלומר הציור הנ"ל דהיינו בחי' מוחין דנוק' והיינו בחי' סובב שבממלא שהוא שרש היחוד שיוכל להיות קבלת סוכ"ע בממכ"ע בבחי' פב"פ כנ"ל. ספר זה שהוא בכללו בחי' ענין הזה היו צריכין עכ"פ והוא ציור של כל בחי' הנוק' בירידתה בבי"ע שנק' א"י היו צריכים עכ"פ, לקבל וד"ל. ומאחר שנת' שנבואת משרע"ה בזה הדבר היינו רק זאת התו' אשר שם משה. אבל הנבואה לפרעה שלא הי' בהנבואה ההוא התגלות העצמיות רק לענין מעשה הנמשך ממנה גם הוא נתנבא בכה דוקא וד"ל. והנה ענין דעת דסוכ"ע שלמעלה מבחי' הבחירה הוא בחי' מדע תורתך. ודעת דבחירה הוא נק' סתם דעת כידוע. אתה חונן לאדם דעת. ואתה חוננתנו למדע תורתיך. דדעת סתם הוא בחי' דעת דממלא דבחי' בחירה. ומדע תורתיך הוא בחי' דעת דסובב. וז"ש בגמ' פרק ג"ה והדעת מכרעת בשל ימין אבע"ל דפת תורה או דעת נוטה. דפי' דעת תורה היינו הכח לאסוקי שמעתא שלמעלה מבחי' בחירה או דעת נוטה הוא הדעת דבחירה שנק' נוטה ממטה לנחש ומנחש למטה כנ"ל:
3
ד׳ומעתה יובן דהנה ענין הנדרים הם מה שהאדם מצד דעתו ובחירתו רוצה לאסור על נפשו איזה דבר ויפלא לכאורה מהיכן נמצא בזה איסור מצד מצות ה' שהוא למעלה מבחירה כנ"ל. אך הנה ארז"ל קדש עצמך במותר לך פי' קדש הכנס לבחי' קדש. והיינו ענין העלאת המל' לאצי' כנ"ל ע"י שפורש בבחירתו מדבר המותר עולה לבחי' קדש כנ"ל וכשעולה לבחי' קדש שם נעשה יחוד פב"פ דסובב בממלא. ושוב לא יחל דברו כלומר שאחרי שנתייחדה המל' בדבור זה חלה בו הקדושה לעולם ועד ולא יסתלק לעולם להיות בחי' חלל וחולין מקדושה זו. אך מאין זוכה לזה הוא לפי שוידבר משה שהוא דעת נוטה נק' מטה כנ"ל שנוטה ממטה לנחש ומנחש למטה. ומה דיבר והמשיך להם זה הדבר אשר צוה ה' דהיינו אשר שם משה לפנימי' בנ"י למעלה מבחירה אותו הדבר המשיך ג"כ לראשי המטות הממשיכים דעת נוטה לכללות בנ"י ע"י נמצא הכח ועוז בדעת נוטה שלא יחל דברו כנ"ל. ולכן ככל היוצא מפיו יעשה. ולפי פירוש זה מ"ש לא יחל דברו הוא הודעה ולא צווי. ובזה יובן מה שבמשניות דנדרים אמרו ה"ז בבל יחל ופי' בגמ' דר"ל מדרבנן. הוא עפ"י פירוש הנז"ל שהוא הודעה. וביאור זאת הוא בארוכה במ"א בענין העובר על דברי חכמים חייב מיתה יעו"ש. ולענין הלאו כפשוטו הפי' שלא יעשה הדבור כאלו הוא חולין לענין מעשה בפו"מ אף שמצד עצמו יש הודעה שלא יחל שהרי דיבר משה אל ראשי המטות זה הדבר כנ"ל וד"ל. ולפי משנ"ת שכל עיקר כח הנדר שיהי' בלא יחל הוא בא מראשי המטות ע"כ ממילא מובן שהם יכולים להתירו כמארז"ל הוא אינו מיחל וד"ל:
4