חנה אריאל, מטות ב׳Chanah Ariel, Matot 2
א׳וידבר משה אל ראשי המטות לבנ"י לאמר זה הדבר אשר צוה ה' איש כי ידור נדר כו'. ככל היוצא מפיו כו'. וי"ל מה נשתנה מצוה זו שהוזכר בה אמירת משה לבנ"י ולא נזכר כלל אמירת ה' למשה. היפך כל המצות שהוזכר רק אמירת ה' למשה שיאמר לבנ"י ולא האמירה של משה לבנ"י. וגם הענין דראשי המטות שנתייחד להם האמירה במצוה זו. ויובן הענין בהקדים מעלת נבואת מרע"ה על שאר נביאים. דמבואר בדרז"ל שכל הנביאים נתנבאו בכה יתר עליהם משה שנתנבא בזה כו'. וגם כתוב מפורש בענין הפרש שבין נבואת משה לנביאי עלמא. אם יהי' נביאכם ה' במראה אליו אתודע לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. ובאמת זהו ענין א' עם דרז"ל. ומקודם יש להבין פסוק הנ"ל דמהו בכל ביתי נאמן היפוכו דבמראה כו'. ויובן הענין דידוע המאמר דא"ס למחתב"כ. פי' דשום מח' שבכל עולם ועולם אפי' דעולמו' עליונים תפיסא בי' כלל דהיינו שיושג להם בחי' אא"ס בבחי' תפיסא והשגה. והטעם מובן וידוע כיון דבחי' השגת עצמות א"ס לאמיתתו הוא כמו שהוא לבדו ממלא כל העולמות ולאפ"מ כלל. והיינו מבחי' עצמות ממש דאפס זולתו זולת העצם. וא"ה איך יושג זאת למקבלים שישנם במציאות מה עכ"פ. אף בבחי' תכלית העילוי ברוחניות הרי אין זה בבחי' א"ס כמו שהוא לעצמו אפס זולתו כלל. וגם ענין ובחי' השגה אינו שייך כלל בבחי' עצמות אא"ס. דהשגה הוא מציאות דבר מה בהתבוננות באלקות אין זה רק בבחי' הארה המצומצמת דקו"ח שאחר הצמצום דמק"פ. שזהו המתלבש ומאיר בעולמות להחיותם ולהוותם מאין ליש ולגלות אלקות בעולמות. כידוע ומבוא' במ"א באריכות. וא"כ יפלא איך נאמר בכל קראנו אליו אליו ולא למדותיו. שידוע בחי' התפעלות דישראל היא דוקא לבחי' עצמותו דהיינו שמתפעלים מבחי' העצמות והלא ההתפעלות בא מבחי' ההתבוננות וכידוע, ואם ההתבוננות לא יגיע רק לבחי' הארה דהארה המצומצמת שאחר הצמצום דוקא איך יבא מזה ההתפעלות לבחי' העצמות דוקא וד"ל אך הענין הוא דבאמת אין זה רק בישראל דוקא שעצם שרשם נלקח מעצמות אא"ס שקודם הצמצום (וכמ"ש ישראל עלו במחשבה הקדומה שקדמה לצמ"פ שלזה נק' חלק ה' כו' וכמבואר במ"א) שלזאת יש בעצם כאו"א מישראל בחי' הכרה ודבקות לאלקות. לא בבחי' השגה רק בבחי' התאחדות והתכללות באלקות ממש. רק מצד שאח"כ ירדה בסתר המדרי' להבנות בבחי' פרצוף או בברי' או ביצירה כו'. לזאת בהכרח שיגיע לה בחי' דביקות באלקות והתפעלות ע"י השגה והתבוננות דוקא. והתבוננות לא יגיע רק להארה המצומצמת הנ"ל (ובאופן בריאתה או דברי' או דיצי'). אך עכ"ז כאשר מתבונן ומתפעל מאלקות בערך השגתה שזהו עכ"פ גילוי מה על אלקות בעצם (וכידוע דע"ס דברי' נק' מראה לגבי ע"ס דאצי' וכן למעלה כו' וד"ל) תגיע התפעלותה בעצם לבחי' עצמות אלקות ממש. שבעצם שלה הכח לדבקה בו ממש וכנ"ל ויובן זה עד"מ גשמי בשני בנ"א שיש להם ענין מה מיוחד להם נודע לכל. ובהתרחקם זה מזה עשו להם סימן שכאשר יכתוב א' לחבירו אות זה ן מזה בענין הנ"ל אשר לעצמם איך הוא עומד כו'. וא"כ אח"כ בכתבו אף אם יראה אדם אחר את הסימן עכ"ז לא ידע ויבין בענין ההוא כלל אך חבירו היודע ומכיר זו מאז היותו אצלו יבין ויכיר שזהו מכוונו ויתפעל ע"י הסימן ההוא כמו שהוא רואה אותו הענין ממש. ככה הוא עד"מ בנמשל למעלה שמצד הכרת ודביקות נשמה באלקו' בבחי' עצם שרשם במח' הקדומה. אף שתבא למטה ומתבונן בההתבוננות ההארה המצומצמת עכ"ז כיון שהוא מראה כבוד ה' כו' יגיע מזה להתפעלות אמיתי לאלקות בעצם וכו' וד"ל. ומעתה יובן פי' הכתוב דאם יהי' נביאכם ה' במראה אליו אתוודע. דהיינו רק ע"י הארה בעלמא שנק' בשם מראה וכנ"ל שזהו בחי' סימן אבל לא עצם הגילוי דאא"ס (ועכ"ז אתוודע בעצם דהיינו שהתפעלותם מדבר ההוא הוא בחי' העצמות וכנ"ל) בחלום אדבר בו. פי' בחלום דידוע ענין החלום שנעשה מהרהורי לבא שביום שעלה ברעיוניו במחשבת הרהורי בעלמא ובחלום לילה נראים לו למציאת דבר מה מורגש ויתפעל מאתם. ככה הוא עד"מ למעלה שהגילוי אלקו' שנגלה ונראה לנביאים אף שבאמת הוא רק הארה בעלמא מצומצמת עכ"ז נראה ונגלה לנביא למציאת יש ודבר מה וכמו ואראה כו' יושב על כסא כו' וכן על הכסא דמות כמראה אדם. אבל באמת זהו רק גילוי הארה בעלמא מעצמות בחי' אלקות שהוא בחי' א"ס וכנ"ל. אבל לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא דידוע דמשה הוא בחי' יסוד אבא עד"מ מבשרי אחזה. דכאשר מתכוין האדם בענין עמוק שאינו מבינו עדיין מצד רוב הקושיות כו': ובפתע פתאום יפול אצלו כמו הבהקה שבודאי יתורץ הכל שבאמת אין זה הולדת השכל אצלו. דהיינו שיש אז במח' הבנת השכל כמו שהוא שעכ"ז צריך לטרוד ולייגע עוד עדיין בהבנת הענין על בוריו אך שאין הולדה במוחו רק שבודאי יבא ויגיע על אופן השכל. וזאת ההבהקה נק' באמת בשם יסוד אבא. והענין שזהו גילוי אור [רצוני בזה גילוי אור ההשכלה הנק' (קלוגהאייט) שבזה יובן ויתורץ הענין וד"ל] כח המשכיל שבכחו להבין כל השכלות (ואינו מענין שכל כלל כי השכל בזה ירצה הבנת הענין שזהו בכלל בינה שהוא הבנת הדבר) וכאשר מתגלה מזה הארה במוחו אזי יאיר אצלו הכח שבודאי יבא ויגיע להבנת השכל ועכ"ז צריך לייגע עצמו ולהביאו בהסבר השכל שזו ההארה שבאה היא עדיין היולי (ולזאת יכול להפוך בכמה מיני אותיות כידוע ומבואר במ"א). והנמשל יובן למעלה שענין ובחי' יסוד אבא אינו רק בחי' ירידת אא"ס בבחי' הגילוי לא בבחי' השגה עדיין רק שמזה ימצא שיבא בגילוי השגה בבחי' הבינה. נמצא שבחי' יסוד אבא עצמו הוא רק בבחי' הביטול לא"ס. ומשה הי' ג"כ בבחי' יסוד אבא. היינו שהשגתו באלקות לא הי' בבחי' השגה כ"א בבחי' הביטול והתכללות כמו בחי' יסוד אבא הנ"ל. והיינו רק בבחי' הפלאה היינו שהשגתו איך שא"ס מופלא מבחי' השגה ונכלל ובטל בזה. ולזה נמצא עיקר השגתו הי' בבחי' עצמות אלקות. וזהו הפי' דבכל ביתי נאמן הוא. היינו אף שיורד במדרי' בבחי' עולמות בי"ע נאמן מל' חיזוק (וכמ"ש ותקעתיו יתד במקום נאמן) הוא חזק בדביקותו בעצמו' אלקות. לא בבחי' השגה דבי"ע. ובזה יובן דנק' עבד לז"א אף שהוא בבחי' יסוד אבא היינו שבאמת הוא למטה במדרי' או דברי' כו'. רק שהשגתו הוא בבחי' הביטול והפלאה. דבכל עו"ע יש מה שבא שם בבחי' גילוי אא"ס בבחי' השגה ומה שבא בבחי' הפלאה והשגת משה הוא רק בבחי' הפלאה ולזה הי' בתכלית הביטול וכמ"ש ונחנו מ"ה כו' וד"ל. וזה ענין מארז"ל דנביאי עלמא נתנבאו בכה שהוא לא בבחי' עצם הגילוי דאא"ס רק בבחי' המראה שהוא ענין שמראה כמו העצם כו' שנק' כה' ומשה נתנבא בזה. שהמשיך עצם הגילוי ולא בבחי' השגה כלל וכנ"ל, ובזה יובן ענין פסוק דשמע ישראל שהוא בחי' יחו"ע וב"ש שהוא בחי' יחו"ת. ומה שיש להבין ידוע הקושי' דהל"ל בקיצור שמע ישראל ה' אחד. וידוע התירוץ עפ"י קבלה דה' אלקינו הוא בחי' יחוד חו"ב וה' אחד הוא בחי' יחוד זו"נ ויחוד זו"נ תלוי ביחוד או"א. ומבוא' שם דהלא יחוד או"א תדירי. אך האמת שיחוד זו"נ תלוי ביחוד או"א בבחי' הפנימית. ולהבין כ"ז יש להקדים הקדמה. דידוע שיש באוה"ע שני מינים. אפיקורסי' ובעלי דת. וענינם דאפיקורסים סוברים אף שבאמת אמיתת התהוות העולמו' וחיותם הוא מאלקו' שהוא הממציאם ומקיימם. אך עכ"ז אומרי' דעזב ה' את הארץ. ואין שייך בחי' שכר ועונש. דמצד הבדלת ורוממות ערכו אין שייך שיהי' לו רצון אל כך. ומה שנתהווה מאתו עולמות זהו לא ברצון כלל רק כמו טבע העילה כו'. וכ"ז מצד שסוברים שאלקו' הוא רק בבחי' סיבה ראשונה מקור לעולמות וכמשי"ת. ובעלי דת מחזיקים שיש לו רצון בעולמות שיהי' כן או כן נמצא מזה שכר ועונש. ועכ"ז רחוקים המה מאמונת ישראל כרחוק כו'. דהיינו שמאמינים רק בשם אלקים ולא בשם הוי' וכמ"ש מלך אלקי' על גוים רם על כל גוים ה' כו' וכמבוא' במ"א. ויובן ההפרש שמבוא' במ"א הקושי' איך ביכולת ב"א לעשות דבר מגונה הלא באמת מכה"כ ואפס זולתו באמת בתמידות והלא מבואר בש"ע דאין ישיבותיו ותנועותיו כו'. ומהו ההפרש בין יתבונן ובין כל היום כיון דבאמת כן הוא אך התירוץ הוא דבאמת בחי' אא"ס הוא בתכלית הרוממות בעא"ע בעצמותו עד שאין שייך שזה הוא מגונה לפניו וזה אינו מגונה שהוא בהבדל הערך כלל. וכמו שאין נפקותא לענין שכלי אם יהי' כתוב על נייר לבן או אדום או טוב או רע אין נפקותא כלל לענין השכל כיון שהוא מובדל בערך. משא"כ אם ישרה אור השכל במוח עב ועכור למוח צלול שמזה יבא הפרש לגילוי אור עצם השכל. שבמוח צלול יאיר בבהירות ובמוח עב לא יאיר כ"כ. והוא מצד שיש ערך מזה לזה. והראי' שהוא כלי לו. משא"כ בגוף הנייר שבא אליו בהבדלת הערך וכנ"ל. ומזה בא ג"כ סברת האפיקורסים ימ"ש דכיון שבריאת העולמות הם מאתו בבחי' ערך נבדל מה יגיע לרצונו לעשות כן או כן. ואף שבריאת העולמות נמצאו מאתו בבחי' כח הפועל בנפעל. עכ"ז כאשר נפעלו מאתו עזב את הארץ. וכמו מבחי' כח התנועה שמצד כח התנועה שביד כאשר יקבל דבר בידו ויתפשט בו כח התנועה שבידו שמניעו. עכ"ז לא יגיע הפרש לגוף הכח שכלול ביד אם יפול ארצה וינח בטוב או לא. והיינו כיון שתנועת דבר ההוא שנתפשט מתנועה שבידו בא בבחי' הבדלה ונפרדת מאתו. ולזה לא יגיע מזה הפרש לגוף כח התנועה שבידו. ככה סוברים המה ימ"ש דכיון דברה"ע המה בהבדלת הערך מאתו אף שממנו נמצאו ובאמת הוא אמיתת הממציאם ומקיימם עכ"ז לא שייך כלל שיהי' רצונו בעולמות כן או כן כיון שנמצאו העולמות מאתו בבחי' הבדלת הערך. אבל בעלי דת המה סוברים שבריאת עולמות מאתו ית' הוא ברצון דוקא. והענין כמו במשל שאף שלא יגיע שום הפרש לכח התנועה שבידו בהפלת, דבר ההוא מידו עכ"ז להאיש הזורקו שזורקו במכוון שיפול שם יגיע אליו דוקא הפלת דבר ההוא כמובן ובזה תלוי ג"כ בנמשל שמאחר שברה"ע יצאו מאתו במכוון שיהי' מלך על עם. שייך ג"כ שיש לו רצון כך או כך אף בפעולה המובדלת מאתו (והאפיקורסי' ימ"ש סוברים שבריאת עולמות אף שמאתו נבראו אך לא ברצון. רק שאין להאריך בדעות כוזבין שלא כאמונתינו), אך באמת אין המשל דומה לנמשל דבמשל שייך שיגיע אליו ענין הפלת דבר ההוא מצד שמכוון ורצונו הוא דוקא בהפעולה הגשמי היינו שאין נשלם כונתו רק בגמר המעשה. אבל בנמשל הרי ידוע שנק' שלימותא דכלא. ונמצא איך שהוא ברצונו הרי הוא בשלימות. ומה שישתלשל שיבא למטה היינו ג"כ בהשתלשלות. היינו כמו שנשתלשל מציאת העולמות כן ישתלשל בחי' הכונה ורצונו שבבריאת עולמות וכמבוא' במ"א. א"כ יפלא כמקודם ובדרך כ"ש שאם בריאת עולמות מבחי' כחו ית' הוא בבחי' הבדלת הערך מכ"ש שהוא בדרך הבדלה מבחי' כונתו ורצונו בבריאת עולמות ומזה הטעם באמת אם צדקת מה תתן לו כו' שחת לו לא קרי בניו מומם והיינו שמה ששייך בחי' עשיית רצונו היפך רצונו היינו בבחי' הגילוי חיות שבא בבחי' הבדלה, שאם עושים רצונו למטה אזי נגלה ומתפשט חיות ההוא בבחי' גילוי אור וחסד. וכשאין עושים רצונו אזי לא יבא בבחי' גילוי אור. והענין כיון דבמקומו אור וכח המחי' העולמות הוא במכוון פנימיי היינו שיהי' מלך ומושל על עם. אף שימצא מזה בריאת העולמות בבחי' הבדלה עכ"ז יגיע נפקותא שבאם שיעשו רצונו למטה היינו כפי אופן כונתו אף שבבחי' הבדלה אזי יבא ויגלה בהם אור חיותם שבבחי' הבדלה בבחי' גילוי אור ברבוי שפע חסד. ובאם שלא יעשו רצונו למטה אף שלא יגיע אליו כלל מ"מ בבחי' אור חיותם שבבחי' הבדלה לא נגלה כלל מבחי' הכוונה שהוא פנימי'. החיות. וכמשל הנ"ל שכאשר יפול במקום כוונתו אזי יגלה בו גם המכוון אף שבא בהאי' הבדלה משא"כ כאשר לא יפול במקום כוונתו אזי לא נגלה בהפלתו שום ענין מכוון כלל רק החיות שבבחי' הבדלה כמו שהוא בלא מכוון פנימי ולמעלה בנמשל שידוע שעיקר הכוונה בבריאת עולמות הוא בחי' המלוכה. ובאמת לעצמו הוא מלך אך שיגלה למטה צריך בריאת עולמות. ואף שבא בבחי' הבדלה מ"מ עיקר פנימי' האור של בריאת העולמות במקומו הוא המכוון. וכאשר עושין רצונו נגלה איך שבא בהבדלה מבחי' המכוון וזהו ענין גילוי מלוכה שעל עם נפרד שהוא בבחי' הביטול אף שאינו מבין גדולת המלך בעצמותו ואם לא יעשה רצונו אזי לא יגלה למטה אור כונתו. ואינו מרגיש כלל אור התהוותו אף בבחי' הבדלה רק בבחי' מקיף יחיה אותו, ויגיע מזה ג"כ ההפרש בריבוי שפע פרנסה שהוא בא באור פני מלך כו' וכמבואר במ"א וד"ל. אך כ"ז הוא באוה"ע בעלי דת שהמלוכה עליהם בבחי' חיצונית בחי' שם אלקים. אבל בחי' המלוכה שעל בנ"י עמו שהוא בבחי' פנימי' שם הוי' וכמ"ש כה אמר ה' מלך ישראל כו'. היינו שבחי' אא"ס עצמו הוא שיגלה להיות בחי' מלך על ישראל. ולזה המצות שנתן לישראל במ"ת המה רצונו ית' בבחי' רצון פנימי כו'. ולא יפלא איך שייך לו ית' רצון בפעולת המעשה כיון שהכל יכול בשלימות. אך מצד התייחדו על עמו ישראל מבחי' הפנימי' אזי ממילא יבא ויגלה בבחי' רצונותיו שבבחי' הפנימי' לבחי' פעולת המעשה ג"כ למטה בישראל דוקא וד"ל. וזהו פי' והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך כו' וכמשי"ת. והענין הוא הכל מצד הנ"ל. דלאוה"ע אף שיגלה בבחי' גילוי אור כח התהוותו היינו רק איך שנתהווה מבחי' אלקים בבחי' הבדלה ולא בבחי' גילוי עצמי' כמ"ש רם על כל גוים ה' רק מלך אלקי' שהוא המושל ומהווה כו' וכנ"ל. אבל לישראל בחי' הגילוי אלקו' היינו גילוי עצמותו. והוא מצד בחי' הנשמה שתוכל להכיר את בוראה. ולזאת התייחדות אלקו' בעולמות הוא בבחי' יחוד פנימי ועצמי וכנ"ל וד"ל וזהו פי' ה' אחד זו"נ ואהבת כו'. והיו הדברים האלה על לבבך כו'. אך מהיכן יכול להיות ה' אחד הוא נמשך ממאמר הקדום ה' אלקינו שהוא יחוד חו"ב. והענין שיש ב' בחי'. בבחי' יסוד אבא. א' בחי' השפעתה שלא לצורך היחוד. וכנ"ל במשל הארה עצמיית להוליד השגת והבנת השכל. והב' בחי' השפעתה שבבחי' היחוד. שהוא בחי' השפעת אור התענוג. שע"ז נאמר פנימי' אבא פנימי' עתיק. שימצא מזה שתולדתה בבינה הוא רק בחי' הארת עצמותה כמו שהיא וד"ל. וכמובן במשל שכאשר מתבונן אדם בדבר שכל נפלא ועמוק בהתרחבות יתירה ואח"ז יעמיק דעתו ביותר ויתחדש אצלו השכל בעונג נפלא ביותר. ואף שלא נתחדש כלום בשכלו רק שכולו הוא אצלו כמו חידוש. היינו באופן תענוג אחר וכמובן. וזהו ענין בחי' הארת יסוד דאבא שמאיר בבינה בבחי' יחוד. שמזה יבא רק בחי' העונג שישתנה מהות השכל שבבינה לאור התענוג שבחכמה (ע"כ נמצא):
1