חנה אריאל, מטות ד׳Chanah Ariel, Matot 4
א׳נקום את נקמת בנ"י מאת המדינים אחר תאסף וגו'. משמע שזה תלוי בזה. ויאמר משה החלצו מאתכם אנשים לצבא לתת נקמת ה' במדין והקב"ה אמר נקמת בנ"י ומשה אמר נקמת ה' ובפ' פינחס אמר צרור את המדינים כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו על דבר פעור וע"ד כזבי המוכה ביום המגפה אין מובן למה הוצרך לפרש שהוכתה ביום המגפה ושם קודם לכן פינחס וגו' השיב את חמתי מעל בנ"י ולא כליתי את בנ"י בקנאתי דמשמע שלולא פינחס הי' ח"ו מכלה את בנ"י וא"כ למה אמר ס"פ בלק קח את ראשי העם והוקע אותם וישוב חרון אף ה' מישראל. בגמ' מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתיך וגו' קינה מבע"ל. אלא אמר שירה על ששפך חמתו על העצים ועל האבנים ומתוך כך הותיר פליטה בישראל שאלמלא כך לא נשתייר כו'. כן הוא בפרש"י קדושין ל"א ע"ב. וי"ל בזה וכי על העצים והאבנים לבד שפך חמתו והלא גם נתנו את נבלת עבדיך וגו' בשר חסידך וגו' שפכו דמם כמים וגו'. בגמ' פסחים אמר לו הקב"ה להושע בניך חטאו אמר לו העבירם באומה אחרת א"ל הקב"ה קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כו' ואח"כ אמר לו בדול עצמך הימנה אמר יש לי בנים ממנה כו' א"ל הקב"ה ומה אתה שאשתך זונה ובניה זנונים וכו' כך. ישראל שהם בני בני בחוני כו' ואתה אומר העבירם כו'. כיון שידע שחטא התחיל לבקש רחמים על עצמו. א"ל הקב"ה עד שאתה מבקש רחמים על עצמך בקש רחמים על ישראל ובטל מהן שלש גזירות כו' ובקש. רחמים ובטל גזירה והתחיל לברכם. והענין תמוה מאוד הושע הנביא יאמר דבר זה והלא כמה בריתות נכרתו בין ישראל לאביהם שבשמים. גם י"ל שא"ל הקב"ה להושע בניך חטאו על מה ולמה נקראו בנ"י בניו של הושע הנביא הלא אין קורין אבות בניך לשלשה:
1
ב׳ומקנה רב הי' לבני גד ולבני ראובן כו' עטרות ודבון כו' ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה כו' אל תעבירנו את הירדן ויאמר להם משה האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה ולמה תניאון כו' וכו'. האריך בתוכחה תרבות אנשים חטאים כו' ולא רחוקה היא מה שהשיבו לו ונתפייס תיכף. ולמה לא המתין להם מה יענו על מ"ש להם האחיכם יבואו כו' שבודאי צריכים הם להשיבו דבר של טעם ע"ז וכי מפני שלהם מקנה יהיו הם קודמין לכל אין הדעת סובלת זאת. גם מ"ש ולמה תניאון כה עשו אבותיכם כו' הלא הם בני גד וב"ר אדרבה בודאי יחזקו את לב כל העם שכל הארץ נתונה היא להם באין ספק שאל"כ אין מקום כלל לבקשתו בשום פנים. בפסוק איכה כל רודפיה השיגוה בין המצרים בין י"ז בתמוז שהובקעה העיר לט' באב שנחרבה הבית. משמע שקודם בקיעת העיר ולאחר חורבן הבית אין האויבים יכולים להשיגה רק בין המצרים דוקא השיגוה:
2
ג׳הנה בכוונת בריאת העולמות נאמרו שני טעמים מקובלים. הא' שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. ב' שיהי' ענין מלוכה דאין מלך בלא עם (משא"כ כשהי' אא"ס ב"ה ממלא כל החלל כידוע). ובמדת המל' נראה לעין שיש בזה ב' מדרי' וענינים פנימי' וחיצוני'. כי הנה גם עתה מלכותך מל' כ"ע וגם בשני אלפים תהו קודם שבא אאע"ה ה' מלך עולם ועד. רק שזהו רק חיצוניות מדת המלוכה ועיקר המלוכה הוא כשאת רוח הטומאה יעביר מן הארץ והי' ה' למלך על כל הארץ וראו כל בשר יחדיו כו' כידוע כמ"כ יש להבין שגם בבחי' להיות לו דירה בתחתונים ישנן לב' בחי' הנ"ל שגם בשני אלפים תהו ג"כ י"ל דירה בתחתונים שעכ"פ הוא לבדו הוא מנהיג התחתונים ועליונים ומי יאמר לו מה תעשה רק שהנהגתו זאת (אשר בעצמה אין בה שום שינוי). משתנית היא לענין התגלותה לעיני העולמות ע"פ מדות צו"מ וכו' כמ' בכ"ד. אך אין זו דירה ממש כי פנימי' המכוון בדירה הוא להיות מהו"ע נגלה בעולמות והוא ע"י מ"ת ובנין בהמ"ק שאז הוא בכל רמ"ח איברי' וכו' דילי' בא בקרב ישראל ותורתי בלבם ובאו לידי מדה זו כידוע וזהו בבחי' הוי' דכורא והשכינה בבהמ"ק היא בבחי' הנוק' וע"ז נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם דוקא. מבואר דבחי' זו"נ בחיצוניות הוא לענין התהוות העולמות והנהגתן גרידא ובחי' הפנימי' הוא בישראל עמו דוקא. ובמ"א מבואר באריכות דבחי' החיצוני' היינו זו"נ הן בבחי' אחור באחור. אבל בחי' הפנימי' הוא בבחי' בנין הנוק' וחזרתה פב"פ. ונגד ב' הבחי' הללו יש זלעו"ז. נגד בחי' החיצוני' הנ"ל הוא מ"ש כי הנה אויביך הוי' והיינו שכופרים בו ית' לגמרי כענין מ"ש פרעה לא ידעתי את הוי' ואומרים שאין הנהגה כ"א לכו"מ. ויש בחי' אויבי ישראל כמ"ש בדה"י ב' כ' כי נלחם ה' באויבי ישראל וכן במגלת אסתר אשר שברו אויבי היהודים והיינו מה שהם מתנגדים לבנין הנוק' כידוע בענין המן ואחשורוש בסה"ק ובמ"ח. וזהו ענין גלות השכינה וביטול בנין פרצופה ח"ו. דרישא שכיב לעפרא וזנבא שהן הכו"מ וכו' שליט ומחי. אבל כשזו"נ בבחי' פב"פ אז ישראל אינון שליטין וכו' ואפי' ההנהגה דחיצוניות מתנהגת על ידם דוקא. וידוע ענין התשובה שמהפכת מדה"ד למדה"ר. כי התשובה היא עד ה' אלקיך בבחי' מהו"ע ופנימי' רצה"ע ב"ה שחפץ חסד הוא וכולו הטוב והמיטיב רק שהטוב ההוא מלובש בצו"מ וכו' ואינו מתגלה כ"א על ידם וע"י התשובה עד ה' ממשיכים מן החפץ חסד להמתיק דיני הצו"מ ואז יבוא החפץ חסד גם בגילוי בעולמות וכן תפלתן של צדיקים נמשלה לעתר להפך מדה"ד למדה"ר כענין התשובה. ומזה הוא משרז"ל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש רחמים היינו מפנימי' הרחמים רבים וחפץ חסד הנ"ל ודוקא חכם וגדול הדור הוא שיכול לעלות ולהמשיך הרחמים רבים למעלה באלקות מן בחי' הוי' ב"ה דכורא למדת המל' ממכ"ע. אך כ"ז עדיין באלקות. ולהיות שהוא ית' מייחד מלכותו על עמו ישראל. וישראל במדו"מ שלהם מסט' דקדושה אלקית הם ממשיכים את אור החסדים דדכורא אל הגילוי בעולמות כפי בחי' הישות ופירוד דבחי' העלם ועולם שלהם (ונק' דעת תחתון דעולמות). ואם ח"ו אין ישראל עושים רצונו של מקום אזי ח"ו ממשיכים את השפע הנמשך ע"י גדולי ישראל בעבודתם ביחודים עליונים כענין תשובה ותפלה הנ"ל (וכידוע בכתבים ובכ"ד שתפלת שחרית דכל יום יש בה מעין בנין הנוק'. והנסירה דעשי"ת והיינו לגדולי ישראל דוקא) באופן שכל ישראל הם ממשיכים אל בחי' הדעת תחתון דעולמות את כל מה שפועלים גדולי ישראל בעבודתם ביחודים עליונים נמצא שההמשכה אל הד"ת הוא בבחי' תולדותיהן של הצדיקים העליונים להתגלות בעולמות ואם ח"ו אין ישראל עושים רש"מ מחזקים כח אויבי ה' וגם כח אויבי ישראל (ונז"ל שענין אויבי ה' הוא כענין לא ידעתי את הוי' דפרעה. ואויבי ישראל היינו שגם כשמודים שהוא ית' שליט בעולמו כרצונו היינו שהוא יכול לעשות בעולמות כרצונו הנעלם מכל עליונים ותחתונים אבל עכ"ז הם אויבי ישראל שלא יומשך השפע לעולמות כ"א ע"י סדר השתל' דע' שרים וכו"מ). וזהו בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור כלומר שחפשו ובקשו תחבולות להכשיל את ישראל בע"ז דפעור דוקא שהוא המשכת החיצוני' דוקא ובבחי' פריקת עול לגמרי (ודמיון לזה הוא הליכת אחר ההבל ודברים בטלים ומי אדון לו כו' כידוע) שבזה נותנים כח לאויבי ה'. ועל דבר כזבי בת נשיא מדין הוא המשכת השפע דקדושה לבת אל נכר ובזה מגבירים בחי' אויבי ישראל וכמשי"ת אי"ה לפנינו ועפ"ז י"ל שזהו שאמר לו הקב"ה להושע בניך חטאו פ' בניך הוא כנ"ל שתולדות עבודתן של צדיקים ביחודים עליונים בא לד"ת דעולמות ע"י ישראל ובבחי' זו הם נקראים בנים להושע שהי' אז גדול הדור והם חטאו להמשיך השפע ליניקת החיצונים והקליפות והרי הם מקלקלים תיקון חיצוניות העולמות. ולא די שאין מתקנין התיקון הראוי ע"י קיום תומ"צ בבחי' הפנימי' אלא שאפי' התיקון דחיצוניות שע"י המשכת החסד עליון בנוק' הם חוטאים ופושעים בו. אמר לו העבירם באומה אחרת. פי' שענין יחוד מלכותו בבחי' חיצוניות העולמות יהי' לאומה אחרת שאינן עלולין כ"כ לחטוא (כי השטן ויצה"ר מתגרים בישראל יותר ויותר מפני שבהם הוא גם כת תיקון הפנימי' והמשכתו לחיצוני' משא"כ באומה אחרת שלא קבלה התומ"צ לא יהי' בה רק תיקון החיצוני' וע"ז אין הקטרוג כ"כ). ויבוא השפע שתקבל הנוק' מדת מל' ממכ"ע ע"י היחודים דגדולי הדור להדיא בעולמות. ואז גם תיקון הפנימי' שע"י ישראל יהי תלוי קצת בהמתקת הדינין עליונים ע"י היחודים הנ"ל בתיקון חיצוניות [הסבר ע"ד דוגמא כמו אם ע"י רוממות המזל של איש ישראלי בינוני (לאפוקי רשע וזה פשוט) יקיים תומ"צ ביתר שאת ועז]. נמצא שלא עלה על דעתו של הושע שיבטל מישראל ח"ו הכריתות ברית לקבלת התומ"צ וקיומן וכל תיקון הפנימי' רק תיקון החיצוני' יהי' שלא על ידיהם. אך אעפ"כ ע"פ הדברים הללו נגזר עליהם שלש גזירות והן שמות הבני זנונים כפירשיז"ל יזרעאל היינו גלות. ולא עמי. ולא רוחמה. לא עמי הוא דברי הושע ממש שיחוד המדות מל' מחכ"ע לא תהי' על ידיהם. לא רוחמה שזהו כמ"ש לא אוסיף ארחם עוד את בית ישראל היינו שהיחודים עליונים הנ"ל לא ימשיכו הרחמים וחפץ חסד ק לענין תיקון החיצוני'. יזרעאל הוא הגלות שישראל גלה יגלה מעל אדמתו הוא ביטול ח"ו בנין פרצוף הנוק' שהוא עיקר ויסוד ענין תיקון הפנימי' כנ"ל שלא יהי' בבחי' בנין. שדרך כלל ענין הבנין הוא שיהי' הוא הנותן כח ועוז לישראל לקיום התומ"צ. ותוס' הכח הזה לא יהי' ולא יבוא להם מחמת גלות השכינה. שהוא כמשל מלך אדיר במהו"ע אם שונאיו מקיפים אותו ואין נותנים שום מקום להתפשט שם בכבוד מלכותו עמד הושע והתפלל וביטל הגזירות הנ"ל וברכן לישראל והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו. וזרעתיה לי בארץ. ורחמתי את לא רוחמה. ואמרתי ללא עמי עמי אתה. ע"כ בגמ'. הנה הברכה דונקבצו הוא נגד גזירות הגלות הרמוז בשם יזרעאל וא"כ מהו שאומר כאן וזרעתיה לי גם מקודם אמר במקום אשר יאמר להם לא עמי עתה יאמר להם בני אל חי וה"ז ביטול הגזירה דלא עמי ומהו שחוזר ואמר ואמרתי ללא עמי עמי אתה. וגם שינוי הלשון מבני אל חי לעמי אתה. אמנם י"ל שזהו ענין כל רודפיה השיגוה בין המצרים דוקא הנ"ל. דהיינו כשבהמ"ק הי' עדיין קיים והי' בנין הנוק' גם בעצים ואבנים דבהמ"ק כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם היינו בתוך בנ"י. וחומות ירושלים כבר נפרצו. אז השיגוה הרודפים כמשל המלך הנ"ל שאין לו מקום להתפשטות כבוד מלכותו כלל. אבל כשהיו עדיין החומות קיימות אף שהיו הרודפים צרים עליה מבחוץ לחומות הרי עדיין נק' בשם עמי כי הושע חזר והתפלל שלא יעבירם באומה אחרת והיתה מדת המל' מיוחדת על ישראל אע"פ שחטאו ופשעו ועיקר השפע הי' נמשך על ידיהן וה"ז בחי' התפשטות מלכותו ושכינתו בבהמ"ק. וכן כשחרב בהמ"ק ושפך חמתו על העצים והאבנים וישראל גלו מעל אדמתם אעפ"כ לא זזה השכינה מישראל בבחי' נשמות דישראל, ובחי' תיקון הפנימי'. וגם החיצוני' נמשך על ידם דוקא כפי האמת כענין רישא כפוף לעפרא ומן כח הרישא דוקא הוא מה דזנבא שליט ומחי היינו שהע' שרים הם מקבלים רוב השפע ולישראל אין נותנים כ"א התמצית כידוע. וה"ז הוא מקום שיאמר עליהם בפי העמים לא עמי אתם אף על פי כן היתה הברכה שחזר וברכן הושע שגם באותו המקום יאמר להם בני אל חי וכלומר שיש בחי' בנין הנוק' בישראל בשלימות רק שהוא בבחי' שלמעלה מעולם הזה הגשמי ואין שם מקדש דעצים ואבנים. אם כן לא השיגוה הרודפים כלל כי הוא מתנשא למעלה למעלה מהם ומהמונם. וישראל הם בני אל חי בתיקון הפנימי' וגם בחיצוני' הן הן בחי' הרישא כנ"ל אלא שלמטה הוא כפוף לעפרא. וזהו ונקבצו בני יהודה וישראל יחדיו בבחי' הרוחני' והנשמות. אלא שבעוה"ז הגופני וזרעתיה לי בארץ בבחי' הגלות וכמארז"ל כלום אדם זורע אלא כדי שיתוסף והיינו שגרעיני הזרע נרקבים ונקלטים תוך בחי' כח הצומח שבארץ עד שיתוסף צמיחה רבה. וכן הוא ענין גלות השכינה וישראל לברר נצוצין כידוע בכ"ד. ורחמתי את לא רוחמה היינו שתוס' השפע מהתעוררות הרחמים והחסדים העליונים ע"י היחודים דעבודת גדולי ישראל יהי' דוקא לישראל בבחי' הפנימי' והחיצוני' אלא שהחיצוני' הוא בבחי' זריעה כאמור (ומ"ש עוד ואמרתי ללא עמי עמי אתה הוא לע"ל שיהי' יחוד מלכותו על עמו ישראל גלוי גם לעיני העמים). אבל בין המצרים שהשיגוה הרודפים וכמו שהיא שוכנת בבהמ"ק שלא חרב עדיין אין לה מקום להתפשטות כלל ה"ז כמו בחי' אחור באחור הנ"ל ודירתו ית' בתחתונים גם בבחי' שכינתו הכל הוא כעין משנ"ת בשני אלפים תהו שלא בא אאע"ה עדיין לעולם ולא הי' זכר לשם ישראל עם ה' אלה בעולם וכענין אויבי ישראל הנ"ל. ובזה יובן מזמור לאסף הנ"ל ששפך חמתו על העצים ואבנים וביטול בנין בהמ"ק התחתון והשכינה עלתה למעלה ומתייחדת בישראל למעלה ובבחי' הפנימי' בבחי' בני אל חי הנזכר. אז ישראל בעמדם יעמודו אברין דשכינתא בבחי' הפנימי' דבני אל חי אף שבחיצוניותם הם בגלות ורישא כפוף לעפרא כנ"ל. משא"כ אם לא הי' שופך חמתו לבטל בנין דעצים ואבנים לא הי' לישראל מקום קיום והעמדה כי הרודפים השיגוה והקיפוה שלא יתפשט ממנה שום התפשטות אור לישראל:
3
ד׳ועד"ז יובן ג"כ מ"ש צרור את המדינים והכיתם אותם כי צוררים הם לכם בנכליהם כו' דפ' פינחס ויתפרש לשון צרור מל' ויצר אותו שמשים עליו דבר המעלימו (בל"א אטאקירין בעניני מלחמה). שאין המוקף (אטאקירטער) יכול לעשות שום פעולה ולא יזוז ממקומו. ככה יובן שאמר לו הקב"ה למשה שבעודנו חי בכחו פני חמה ישתדל בבנין פרצוף הנוק' בשלימות ויבטל ענין מדין הצורר בנכליו לבטל הבנין ח"ו וז"ש כי צוררים הם לכם ר"ל שהם סובבין ומקיפין אתכם (אטאקירין הנ"ל) כענין השגת הרודפים הנ"ל. רק שאמר לו הקב"ה שאין כחם של המדינים יפה עתה ויוכלו בנ"י בכחו של משה אדרבה לצור אותם כלומר להתגבר עליהם (אטאקירין זיי). כי מה שהם צוררים אינו רק בנכליהם בתחבולות והתנכלות להכשיל את בנ"י עד שמן המכשול שיכשילום יוכל לבא אל הפועל מה שרוצים להיות צוררים ולבטל הבנין כנ"ל וכענין אויבי ישראל. ומפרש מה הם הנכלים שהתנכלו (בכדי לבאר מה שבאמת נהפוך הוא ואדרבה ישראל ביכולתם לצור את המדינים) הוא ע"ד פעור וכנ"ל הפי' שזהו כענין אויבי הוי' ולא אויבי ישראל אך התנכלות ותחבולה הוא לבוא לבחי' אויבי ישראל, וע"ז כבר נא' קח את ראשי העם והוקע אותם וישוב חרון אף ה' מישראל פי' שבבחי' הוי' ב"ה שלא ישוב להיות הדירה בתחתונים כמו בשני אלפים תהו וכנ"ל. כי עי"ז ישוב מהחרון וברית אבות לא תמה. ועל דבר כזבי בת צור אחותם שזהו ממש ענין אויבי ישראל אחרי שממשיכים שפע ישראל בבת אל נכר וכנ"ל (וזה אינו מתוקן במה שישוב החרון אף מישראל כי החרון אינו רק, מענין פעור וזה החרון כבר שב כאמור). ועז"א ולא כליתי את בנ"י בקנאתי. כי הקנאה הוא על שהם ממשיכים השפע הקדוש השייך לשכינתו ית' בתחתונים לבעול בת אל נכר ומחמת הקנאה הזאת הי' עושה שיסתלק ענין השפע הקדוש מישראל לגמרי כענין, משנ"ת בהשיגוה בין המצרים ומזמור לאסף כו', אך פינחס השיב גם חמת קנאה זו ולא עלתה ביד המדינים לפעול ענין צוררים הם לכם בפו"מ. וז"ש שההתנכלות שלהם היתה עוד ע"ד כזבי וגם היא הוכתה ביום המגפה ולכן היכולת בידך להיות צרור את המדינים דוקא פי' להתגבר עליהם ולהקיפם שלא יהי' להם מקום להתנכל עוד ועי"ז והכיתם אותם. והיינו ע"י שיתחזק משה בכחו לחזק את בנין הנוק' ושכינה בישראל דפ' דור שנכנסו לארץ כמ' בכ"ד. ולכן תיכף אמר שאו את ראש בנ"י וידוע בסה"ק שזהו ענין בנין הפ' וכנז"ל בפ' במדבר וה"ז כדוגמת ענין בנין החומות ירושלים שמונעים את החיצונים בל יוכלו יגעו בישראל ח"ו ואדרבה והכיתם אותם. וז"ש בפ' מטות נקום את נקמת בנ"י מאת המדינים ענין הנקמה הוא ביטול אותו המציאות שקבל ממנו צער עד שלא ימצא זכרו בעולם ויהי' הדרך פנוי לפניו לפנות לכל אשר ירצה ויהי' שפוי בכל ולכן יש בלשון נקמה קצת מלשון מקום לומר שע"י הנקמה יוכל הנוקם להתקומם בכל מקום שהי' המנגד מנגדו ומצערו. וז"ש נקום את נקמת בנ"י מאת המדינים המתנכלים להם כנ"ל ויהיו ישראל מתקוממים בכחם גם במקום שהי' אפשר להתנכל להם. ולהסביר הענין יובן שלשון מדינים הוא פירוד כמו אשת מדנים לשון מריבה שהוא תכלית הפירוד והוא דוקא מניצוצות קדושה שנפלו אל הפירוד וכמ"ש במ"א ע"פ אויבי איש אנשי ביתו שאויבי האדם באים עליו מניצוצות שנפרדו ממנו ומתלבשים באויבים הרודפים אותו וכידוע ענין זה בספרים. וכן הוא בטיפות זרע שיצאו מן האדם לבטלה הן מתנכלים תמיד עליו להכשילו. בין בבחי' פעור שהוא כענין פריקת עול מ"ש והליכה אחר ההבל כנ"ל וזה כענין אויבי הוי'. בין בבחי' יניקת החיצונים ממנו עוד יותר על ידי מעשים לא טובים וזהו כענין אויבי ישראל שזהו מונע גדול שלא יוכלו להמשיך הקדושה דתומ"צ בעולמות. וגם אם יכריח א"ע לעשות מעשים טובים ותומ"צ לא יעלו לרצון להמשיך הקדושה האלקית בעולמות ע"י המעש"ט שלו כ"א ע"י שיקדים תשובה עילאה ביגיעת נפש להשיג היטב דאיהו סוכ"ע וממכ"ע וכולא קמי' כלא עד שיהי' מציאות האדם בעיני עצמו כמציאות בטל שאין בו ממש וזה נק' הפשטת הישות והגסות דהרגשת עצמו המוטבע באדם וייחד כל מעשיו לש"ש אז ירצה לפני ה' להיות נח"ר לקונו מעבודתו וממילא תמשך הקדושה אלקית ע"י מעשיו הטובים. וכדוגמא זו יובן שכשאמר הקב"ה למשה נקום את נקמת בנ"י דהיינו כנ"ל שלא יהי' להם מונע לבנין הפרצוף (וז"ש אחר תאסף אל עמך כלומר אחר שיכונן את פרצוף רחל דור שנכנסו לארץ ויהי' יהושע פני לבנה מכניס). ויאמר להם משה החלצו מאתכם כלומר שיפשיטו את עצמם מישות שלהם לגמרי רק לתת את נקמת ה' במדין על ידי זה דוקא יתוקן הפרצוף שלהם בשלימות כמובן מן הדוגמא הנ"ל. וענין שלימות הפרצוף הזה מבואר על פסוק לתת את ארץ הכנעני כו' שהוא מסירת המדות הטבעיי' שבגוף דעולם הזה שלא יהיו נפרדים מהרגשת אמונה אלקית ונק' בשם טבע יהדות האמתי (אידעשי נאטור). והוא שלימות הארת הנשמה האלקית תוך לבושי נפש השכליית והחיונית דארץ ישראל. ובזה שוכנת השכינה וישראל אברין דילה שהוא ענין כח אלקי ממש נוסף על כח הנשמה להמשיך קדושת התומ"צ בעולם בבחי' ממכ"ע (היינו בעוה"ז לעשותם בבחי' התפעלות האדם מבחי' השכינה הנק' התפעלות אלקית כידוע). מעין ודוגמא קצת למ"ש באדה"ר שהי' אומר לבהמות וחיות באו נשתחוה כו' כידוע. אמנם ארץ סיחון ראו ראינו כי מדה אחרת יש בהן שכמעט בכ"מ שמזכיר הכתוב סיחון ועוג אומר אשר יושב בחשבון יושב בעשתרות לשון הוה דמשמע ודאי שגם אחר הכיבוש יושב שם סיחון ועוג אלא שהן כבושין תחת יד ישראל. ויש להתבונן בזה שאין שם שלימות ענין טבע היהדות אלא שיש שם בחיי הגוף החומרי טבע מע' שרים אבל הכח החומרי נכנע ונכבש תח"י הנשמה אלקית בבחי' אתכפיי' לבד באופן שהכיבוש דארץ סיחון ועוג הוא תמיד שבכל עת ובכל שעה צריכין לעסוק בכיבוש והכנעת כחות הטבעיי' לאלקות ובודאי שלפום צערא אגרא שמבררים תמיד ניצוצות הנפולים בסט"א ומעלים אותם למקום קדושה. וזהו שאמרו ב"ג וב"ר עטרות וגו' הארץ אשר הכה ה' וגו' ארץ מקנה היא כלומר שהיא מקום מוכן לקנות בה קנינים דהיינו חבור הנוק' אל קדושת ישראל ולעבדיך מקנה. פי' שגם הם בטבע נשמתם אז לא השיגו רק ענין לאכפיי' לסט"א ולקנות קניני ניצוצות ולא השיגו בעצמם ציור מציאות טבע יהדות האמתי שהוא כנ"ל אדרבא דוקא המשכת והארת אור הקדושה עליונה דישראל ותומ"צ לקדש את העולם בקדושתן (כמו בחי' אתהפכא חשוכא לנהורא כו'). ולזאת הסיבה אמרו אל תעבירנו את הירדן כי בודאי ידעו שלכל ישראל עוברי הירדן תהי' עבודתם בבנין הפ' בשלימות טבע יהדות הנ"ל אך לעצמן מורך בלבבם שלא יוכלו להגיע למדה זו. וע"ז אמר אליהם משה האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה כי אין בכם כח ללחום כפי דבריכם והרי זה הוא מונע גדול לבנין הפרצוף שהוא דוקא ע"ד הים עומד על שנים עשר בקר וכמ"כ צריך י"ב שבטי ישראל דוקא. וז"ש ולמה תניאון את לב בנ"י אף שבפיהם ירצו שהארץ נתונה להם בלי ספק אך בחלישות דעת הן פוגמין כח שבטי ישראל מלעלות אל שלימות בנין הפרצוף. ואמר כה עשו אבותיכם כו'. דהנה עפ"י המבואר בענין המרגלים במ"א שהי' שילוחם לעשות פועל דמיוני להמשכת קדושת פ' באי הארץ ולתקן בחי' עינים לעולימתא שפירתא דלית לה עיינין ולכן שלח כולם אנשים ראשי בנ"י. וז"ש ויתורו את (פ"כ נמצא):
4