חנה אריאל, נח ושבת ראש חודש ג׳Chanah Ariel, Noach and Rosh Chodesh 3
א׳ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה וכו' וחם הוא אבי כנען. שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ הדקדוקים. כפל הענין ויהיו בני נח שלשה אלה בני נח דהל"ל ומאלה כו' אחר מ"ש אבי כנען. גם מ"ש נפצה כל הארץ אינו מדוקדק דהיל"ל ומאלה נפוצו על פני הארץ. כתיב ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם פי' מקודם ישב (שהיא ענין השפלת הראש) והי' מבול מזאת הישיבה. ואח"כ וישב ה' מלך לעולם שנעשה שהישיבה עשתה להיות מלך לעולם קיים דוקא. עוד אומר עלי' אחרת ה' עוז לעמו יתן ואין עוז אלא תורה כמארז"ל. עוד עלי' אחרת ה' יברך את עמו בשלום. כתיב הדר כבוד הודך וכו' אשיחה. פי' קאי על ישראל שהם דוקא משיחים בהדר שהוא בא ע"י כבוד של הודך. ולהלן הוא אימר כבוד מלכותך יאמרו דקאי על המלאכים. ועליהם הוא אומר להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו ולא בסגנון דלעיל בכבוד והדר. הענין דארז"ל שלשה חנות הן. חן מקום על יושביו מקח על מקחו וחן אשה על בעלה. פי' ענין החן הוא שטוב הדבר בעיניו לא מפני שהוא נאה והדור בצלמו ותמונתו רק מחמת שהדבר שלו הוא מחמת זה לבד הוא מוצא חן בעיניו. והנה זה החן הוא ממטה למעלה שהמקבל מוצא חן בעיני המשפיע מחמת שהוא שלו ולא מחמת שום ד"א. וכמ"כ מלמעלה למטה יש חן של המשפיע על המקבל שבא ג"כ רק מחמת שהמקבל היא של המשפיע לכן יש לו חן טוב והנאה מזה שהוא המשפיע שלו וזה ענין הוד מלכות שיש מלך שהעם נהנה ממנו רק מחמת זה לבד שהם שלו והוא מלכם. ובזה יובן מ"ש בסהק"ב דבחי' עתיק למעלה מלכותו בהודו ולא כשאר הפרצופים שמלכותם תחת היסוד. והענין הוא כידוע דעתיק כולו פנים פי' עפ"י הידוע דשם מ"ה החדש מברר ב"ן שעולה מכלים שנפלו בענין שבירת הכלים דעולם התהו. ויובן ע"ד משארז"ל רביתא דינוקא תבר מאני. פי' דהנה טבע חיות האדם מתחילת בריאתו להיות הוא מושל על זולתו ולא שיהי' זולתו מושל עליו וכמ"ש נעשה אדם כו' וירדו כו'. והנה בקטנות הילד טבע מדותיו מושכים אותו אל הנאה מדברים האהובים לו עד שנמשך כל חיותו אחר זה הדבר האהוב באין מעצור. אך לפי שבאמת הוא אדם מתגבר עליו הכח של בחי' אדם למנוע אותו מלהיות כבוש ומשועבד תחת יד התאוה אל החפץ אלא מושל עליו ושוברו לגמרי. כי טבע בחי' אדם הוא היפך גמור ממציאות החפץ והדבר המושך את מדות הקטן להשתעבד תח"י באהבה ותאוה. וכמ"כ יובן למעלה שבעולם הנקודים ותהו הי' תוקף האור ומיעוט הכלי כמשל התאוה באין מעצור (וכמ"ש במקום אחר שעולם התהו ונקודים הוא בחי' הקטנות) וזהו ה' למבול ישב שהי' ישיבה והשפלה לבחי' אדם דהיינו התגברות טבע בחי' אדם למתבר מאני (שזהו רביתא דינוקא כלומר שבא בקרבו בחי' טבע האדם) אבל הוא למבול דייקא פי' מחיית וביטול העולם ע"ד מ"ש הושיט אצבעו הקטנה ביניהם ושרפם. כמ"כ יובן שכשמרד בחי' אדם בבחי' תוקף האורות בקטנות ישב למבול שארובות השמים נפתחו באין מעצור ג"כ למחות את כל היצור אך אח"כ וישב ה' ג"כ בירידת בחי' ומדריגת אדם דשם מ"ה החדש והוא מברר ומחי' את הכלים שנפלו ומתו שיהיו חיים וקיימים בבחי' עולם והוא יהי' מלך לעולם. והנה ידוע בע"ח ובסה"ק דבחי' עתיק כולו פנים פי' ענין פנים ואחוריים בפרצופים עליונים. הוא שמן האחוריים נמשך ישות העולם כפי מה שהוא במדריגתו [ר"ל עולמות בריאה יצירה עשי' יש ודבר נפרד לעצמו ועולם האצילות הוא יש נפרד מקו"ח המיוחד בספירות וע"י האחוריים דכלים נעשה העולם בבחי' היחוד דקו"ח] ומבחי' הפנים בא בעולם בחי' הביטול דהיינו שמאיר גם במקום מדריגת ישותו כח ועוז מלכות הספירות והפרצופים לבטל ישותו שעקרו של הביטול הוא הקו"ח אא"ה ב"ה דקכ"ח והוא הכל וכידוע. ולכן בכל הפרצופים בחי' המלוכה שלהם ע"י השפעה מבחי' פנים של הפרצוף לבטל ישות העולם בכל מקום לפי מדריגתו (ר"ל מבחי' מדרי' ביטול היש בבי"ע שאין עשי' דומה ליצירה וכו' ובאצילות ביטול בעצם וכמשי"ת) וזהו שמלכותו תחת יסודו ר"ל השפעתו. אבל בחי' עתיק אין. בו אחוריים כלל כידוע בע"ח שמה שנתברר מעולם הנקידים בפרצוף עתיק הן המדריגות עליונות שבכלים שאחר הבירור אין בהם שום שם ישות כלל. כי הארת האור הקו"ח הבא בשם מ"ה החדש בפרצוף עתיק מאיר אורו להדיא עד שאין מקום לשום ישות לדבר בפ"ע (אפילו בבחי' יש שבטל בעצם) אלא אין כאן שום ישות שצריך להיות בטל והסבה לזה הוא שאין שם עדיין שום מכסה ומעצור על האר דשם מ"ה החדש אף שהוא ג"כ אור וכלי הנה גם הכלי הוא בבחי' שם מ"ה (משא"כ אחר הפרצוף הראשון הזה דעתיק נתלבש שם מ"ה דעתיק בשם ב"ן דעתיק. שהגם שכולו פנים אך אינו שם מ"ה להדיא וכמ"ש במקום אחר) ועוד סבה שלפי שהכלים המתבררים בפרצוף זה יש בהם ענין התכללות באור המתפשט משם מ"ה הנ"ל ולא ביטול כלל. ויובן על דרך משל גופני ממלך גדול בהפלגה בכל מיני שלימות. שראה נער הדיוט שאין לו מעלה וחשיבות בעיני הבריות. רק המלך הביט שמזלו רם מאד לקח אותו להשיאו את בתו. ועל ידי זה אין ספק שבא עושר וחשיבות וכבוד מופלג מעין כבוד מלכות. וגם הכניסה לו סמים וחלטים לזכך המוח ולפתוח מעיינות החכמה ושכל. עד שנעשה מעולה בכל השלימות בדרך הפלגה מכל הבריות והוא יודע בעצמו שאין בו מצדו שום שם מעלה בעולם כלל. ואין זה אלא שנכלל בכבוד המלך שמזה נמשכים לו רצון ושכל ומדות ומחשבה דיבור ומעשה במדרי' כבוד מלכות מופלג בהפלגה עצומה מכל בני העולם עד שמדריגתו הקדומה אין לה שום שם מציאות וערך כלל (וכמ"ש בתני' פי' ערך שמספר אחד יש לו ערך עם רבוא רבבות מילייאן וכו') מה שאין כן שאר בני העולם אף שכבוד המלך מופלג מהם הנה על כל פנים יש ערך לההפלגה. וזהו המזל שלו שהביט בו המלך כלומר שראה שיוכל להתכלל לגמרי בכבוד מלכותו שלא יהי' בו רק כח ועוז כבוד המלוכה ולא שייך לומר שהוא במהותו בטל לגבי הכבוד מלכות כי הרי אדרבא הוא יש ודבר חשוב. ומציאותו הקודם אין עולה בשם ביטול למדריגתו עתה כי אין ביניהם ערך כלל כנ"ל. מבואר דגם כשזה חתן המלך הוא בבית דירתו עם בת המלך יש ודבר חכם ומושל אין בו שום דבר רק כח הדר מלכותו המלך ואין כאן שום מקום להיות נקרא בשם ביטול כנזכר לעיל. אך כשבא לפני המלך ממש ודאי שיש לו התרוממות בנפשו בבחי' ביטול אל המלך עצמו. והביטול הזה הוא רק עונג ושעשועים לו. כנזכר לעיל שגם בל"ז אינו דבר לעצמו כלל רק הדר כבוד מלכות. אך אף על פי כן אינו גוף המלך עצמו אלא רק התפשטות כבוד מלכות כנזכר לעיל. לכן כשבא מול פני גוף המלך בא לו תוספות עונג נפלא ושעשועים מזה הענין עצמו שהוא נכלל באורו ומרגיש בחוש את מקורו ושרשו שהוא כמשל המאור לגבי האיר וכל זה דוקא בא מחמת שכבר אין להחתן הזה שום מציאות לעצמו לא יש ולא בטל (וזהו מזלו שראה בו המלך). ודעת לנבון נקל מזה בלמשל למעלה שזהו המזל רומז למדרי' עליונות דשם ב"ן כמ"ש בעץ חיים שאין שייך בהם ענין ביטול כלל אלא התכללות באור דשם מ"ה. וזהו שכולו פנים ואין ממנו שרש לישות ופירוד לעולמות לעצמם. רק מלכותו בהודו כי הוד הוא סיומא דגופא כשלא נחשוב מדות היסוד שהוא כח ההשפעה לזולתו ובמדרי' עתיק אין כאן זולתו (וכן בסידור האריז"ל רשום בברכת יוצר לאל ברוך נעימות וכו' לבדו הוא כתר) ולגבי בחי' גופו ד"מ דהיינו מהו"ע דפרצוף עתיק יש ודאי ביטול כאור לגבי המאור ושעשועים גדולים כשנותן כח האור לראות את המאור שלו (וזהו ענין בחי' הכלי דעתיק ליתן מקום לאור לראות את מהות המאור ולקבל שעשועים יתרים בבחי' ביטול על בחי' ההתכללות שבעיקר התהוותו וזהו בחי' מלכות דוקא. ואל תתמה איך שייך בחי' מלכות אחר ההתכללות. שהרי גם בעצמו שיער מדת המלוכה ובהורמנותא דמלכא גליף גליפו בטה"ע כידוע) וזהו שמלכותו בהודו וה"ז ממש כמו ענין החן ממטה למעלה כנ"ל שאין החן בא בהתפעלות מגופו של הדבר אלא מיחודו בעצמו כנ"ל שהוא שלו. וככה בהוד הנ"ל אין שום מקור לומר שההתפעלות מהוד זה הוא כמו ההתפעלות מאימה יתירה והפלגת ערך של המלכות. שהרי כבר הוא בהתכללות בו לגמרי. א"כ אין מקום להתפעלות רק מן הרגשת העצמות וגופא דמלכא שההתפשטות שנכלל בו המקבל הוא התפשטות שלו וממנו של המלך. והמשכיל יבין שזהו ממש דוגמת החן ממטה למעלה ומלכותו בהודו מלמעלה למטה. מבואר שע"י המלוכה שבהוד בא תוספות מן בחי' עצמות ומהות גופא דשם מ"ה החדש באורו המאיר לעולם. ונמשך אור זה ובא בבחי' כבוד הודך. פי' כי ידוע ענין השתלשלות הפרצופים הכל הוא לבא לבחי' מלוכה על עם שהיא יש ודבר לעצמו דוקא (ולא נכלל כנ"ל) לכן בא ומשתלשל ההוד הזה בבחי' הכבוד דכבוד חכמים ינחלו בבחי' או"כ דאבא שפנימיותו הוא פנימיות עתיק כידוע בע"ח רק שלאבא יש לו בחי' אחוריים ונז"ל שענין אחוריים הוא השרש לישות העולמות לעצמן. אך הוא מבואר בתניא שאחד האמת ואין זולתו זו היא מדריגת החכמה. אמנם כן הוא ודאי שיש לאבא בחי' אחוריים כמ"ש בע"ח ואעפ"כ הוא אחד האמת ואין זולתו מפני שהאור שבא מבחי' הפנים שלו הוא מאיר אור בחי' ביטול בעצם וכמשי"ת. ובחי' אימא היא שמקבלת אור הזה דאבא ומכשירתו לבא ממנו גם בבחי' יש זולתו ע"י או"כ דזו"נ שהוא ההדר של הכבוד הזה:
1
ב׳ביאור הדברים. ידוע דביטול שבעולמות בי"ע נקרא ביטול היש והיינו שהוא יש ודבר בפ"ע ואינו בטל כלל לגבי מקורו לפי שמקורו נעלם ממנו ע"י הפרסא ושמות אלקים ולכן הוא קיים בהרגשת מציאותו לעצמו. רק שבכל כחות ישותו הוא עובד את המלך ולא את עצמו. וזהו ביטול היש שבישותו הוא בטל מלעשות רצון עצמו רק רצון המלך. אבל מלאכים ונשמות דאצילות הן בבחי' ביטול בעצם. היינו שמקבלים מבחי' הכלים דזו"נ הכרת התהוותם מהם. לכן בטל מהן הרגשת עצמן אף שהן יש ודבר מתהווה מבחי' אחוריים דכלי זו"נ. בטלים לגבי אור הפנים דזו"נ ונשתכח מהן הרגשת עצמן. כמו מי שעומד לפני המלך וכו' כידוע. אך באמת גם זה נקרא ביטול היש. שהרי הביטול הוא רק לבחי' הישות שלו שלא יהי' מורגש. ואין זה אלא בשעה שעומד לפני המלך אבל כשיצא מלפניו ישוב לישותו לגמרי. אבל אמתת ענין ביטול בעצם. הוא כמו שעבדים הם אצל המלך בדעתו והרגשתו של המלך. שאינו מרגיש בהם מציאותם לעצמם כלל. ואין מציאותן עולה בשם כלל בעיני המלך. ומעין זה הוא הביטול לגבי החכם המופלג שמתפשט ממנו הכבוד כמו שמתפשטת מן המלך האימה. והאימה הוא לפי שהוא קנוי למלך ואינו של עצמו אלא של המלך וכל מה שירצה המלך יעשה בו. על כן בטל ישותו לגמרי לגבי המלך. אבל הביטול בפני החכם אינו על דרך זה כלל כי החכם ידוע שלא יכול לעשות מאומה ולא יעשה כי אין לו ממשלה ואף על פי כן יראים לגשת אליו אל מקום כבודו המתפשט ממנה (ולכן לפי ערך מעלת החכם כן ערך היראה לגשת אליו ויעמדו מרחוק לחכם גדול יותר מלקטן ממנו וכו') והיינו מפני הפלגת ערכו שבערך מדריגת החכם אין להם שום מציאות כלל מתחלה (ולא שיש מציאות ומציאות בטל) ולכן זה נקרא באמת ביטול בעצם. וזה שפרצוף אבא הוא מדריגת אחד האמת ואין זולתו. היינו שהגם שהוא כבר או"כ בפנים ואחוריים עדיין הוא למעלה מערך המדריגה להיות מתהוה מאחוריים שלו יש ודבר בפני עצמו אלא הוא אבא לזו"נ (כמו ששמעתי זה הלשון בפירוש). וזהו כבוד הודך. והנה מאו"א יצאו זו"נ באורות וכלים בפנים ואחוריים ונקרא שם הוי' על שם שמהיה את בחי' יש ודבר נפרד מיחוד הקו וחוט. ומפנימיות הכלים דזו"נ מקבלים המלאכים התפעלות הביטול בעצם שכמשל עומד לפני המלך. שמהרגשת בחי' החסד דזו"נ מתפעלים במדת האהבה בשכחת עצמן וכו' (עיין ענין מצה וכוסות מבואר באריכות) ולכן נקרא הדר כמו שכתוב וימלוך הדר שהוא ז"א דתיקון. והיינו כמו הידור הגוף על דרך משל שמכל פרט ופרט שיש בהידור הגוף מקבלים הנאה והתפעלות וזהו ההדר יש בו מכבוד הודך ממש הנזכר לעיל. שהוא אור מ"ה החדש בעצם. וזהו אשיחה שישראל נקרא בנים למקום מרגישים אור כבוד ההוד שבו. אבל מה שכתוב כבוד מלכותך יאמרו קאי על המלאכים דבריאה ויצירה עשי' שלוחי ההשפעה בחיצוניות ופנימיות שעל ידם נמשך היש ודבר נפרד בפני עצמו שבעולמות. ועל ידם נמשך הנהגת העולמות משם כבוד מלכותו לעולם ועד. וזהו להודיע לבני האדם גבורותיו פי' פרטי ההתפעלות מאלקות למטה שנמשך על ידי המלאכים כידוע וגבורותיו הנ"ל גבורות דז"א דהיינו ההתפעלות בבחי' דכר ועיין ענין מצה וכוסות מזה באריכות). וכבוד הדר מלכותו היינו ההתפעלות מבחי' המלכות שבוקעת הפרסא ומאירה כבוד אור שבאצילות גם בבריאה יצירה עשי' כשנעשית בבחי' בנין הנוק' הידוע ומבואר במקום אחר. וזהו וכבוד הדר (ר"ל הידורא דגופא כנ"ל) מלכותו שבאצילות. וזהו וישב ה' מלך לעולם בבחי' ביטול היש ממש. ושוב אומר ה' עוז לעמו יתן ואין עוז אלא תורה שעל ידי זה נעשה יחוד קובה"ו ע"י ישראל דוקא שעליהם נאמר הדר כבוד הודך אשיחה כנזכר לעיל. והיינו שממשיכים מוחין דאבא בז"א. שהוא ההוד והחן שמלמעלה למטה. אבל כשאין בז"א רק מוחין דאמא אז אין זיווג ויחוד למעלה כמ"ש בזוהר הקדוש דשלח לי' ר"ש לר' אבא ששאל אימתי זווגא וכו' וגם אמנה בת אבי היא אך לא בת אמי ואז היא רק בחי' וישב ה' מלך לעולם כנ"ל וזהו ויהיו בני נח. נח הוא היפך אתוון דחן. והיינו החן שמלמעלה למטה וידוע דנח הוא בחי' יסוד אבא כמו שכתוב בכתבים. היוצאים מן התיבה ידוע שתיבת נח הוא בחי' בינה. שם חם ויפת היינו ג' קוין דז"א שכשיוצאים מן התיבה היינו רק בחי' מוחין דאימא אז וחם הוא אבי כנען שיש מקום יניקה לחיצונים. ואחר כך אומר שלשה אלה בני נח. כלומר כשהם בני נח דייקא דהיינו בחי' מוחין דאבא דבחי' כבוד הודך הנזכר לעיל ע"ז אומר ומאלה נפצה ונתפשטה כל הארץ כלומר שמתגלה בחי' ועצמות מדת המל' ע"י הזיווג והיחוד דקוב"ה ע"י עוז שלעמו יתן. ומ"ש עוד ה' יברך את עמו בשלום היינו לעתיד לבא כמ"ש לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי והי' זה שלום בעולם לישראל שאת רוח הטומאה יעבור לגמרי. ועפי"ז יתפרש מ"ש ומאלה נפצה כל הארץ מלשון מ"ש במשנה המלבנו והמנפצו שענין הניפוץ הוא השרת הפסולת וזהו נפצה כל הארץ את רוח הטומאה ממנה וה' יברך את עמו בשלום:
2