חנה אריאל, שיר השירים א׳Chanah Ariel, Shir HaShirim 1
א׳מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. הנה ג' בחי' אלו יש בכללות נש"י שנק' כנס"י למעלה קודם המשכת נש"י בבחי' פרצוף והתחלקות מדרי' דראשיכם שבטיכם וגו' מחוטב עציך גו'. שהן יו"ד מדרי'. וג' הנ"ל היא בכלל בכללות נש"י. וכמו ששאלו לרה"ג מאחר שהן ע"ס כו' מאין נמשכים להיות י"ג מדה"ר. והשיב שיש עוד ג' ראשונים שהם כוללים לכל הי"ס קודם בואם בבחי' פרצוף בהתחלקות ע"ס (שהוא בחי' מל' דאצי' היורדת בבריאה). ולהבין זה הנה הג' בחי' אלו נק' רשימה חציבה חקיקה ועשי' הוא בחי' פרצוף הנ"ל בהתחלקות לעשר ובכלל הן ד' עולמות אבי"ע (ולמעלה הוא ד' בחי' א"ק ועתיק ואו"א. וז"א שנק' אדם דעשי' לגבי מדרי' ע"ק כערך עשי' הגשמי' לגבי עולם האצי' כך נק' אצי' לגבי עצמות המאציל כ"ש וק"ו לעשי' נחשבת). א"א להיות עולם העשי' הגשמי' בהתחלקות פרטים ליו"ד ויו"ד ליו"ד כ"א בהקדם לה הג' מדרי' הנ"ל הכוללים. ומובן זה ממשל גשמי מאומן שחוצב אבן מהר לעשות כלי לערות לתוכה שמן שקודם חציבתה הוא מהות א' עם ההר ולא שיש מהות כלי כלל רק כשרושם גבול גודל האבן איך לחצוב לפי ערך השמן שיש לו יש להשמן הנ"ל דביקות וחיבור במהות האבן עצמו אבל לא נתקבל עדיין באבן כי אין לו בית קיבול ואח"כ חקק ומלא שמן נמצא נתמלא האבן מאותו השמן ואח"כ חוצב אותה מן ההר. וחציבה זאת עשה הכנה שיוכל האדם להסיעה ממקומה אך אין לו עדיין במה לאחוז אופה כי היא מחוסרת שפי' ותיקון לחלוק אותה עד שיתקן אותה והוא גמר מלאכה ואז אדם נושא אותה ונמצא שא"א לאדם זולתה להסיעה ממקומה ולנושאה בפו"מ כ"א בהקדם הג' אלו רח"ח. וכמ"כ בגילוי השכל כמו מרב לתלמיד א"א שיתגלה לזולתו כ"א בהקדם הג' אלו. כי הנה לעצם השכל של כאו"א יש אותיות מיוחדים (וראי' שבהתגלות השכל בכתיבה שבפשט א' השוה ימצא לזה אותיות אלו. ולזה אחרים כמו רש"י ור"ן). וענין אותיות אלו אינם כלים לאור השכל רק ענינם כאשר יבוא השכל לידי גילוי אזי יתגלו באופן ובאותיות אלו וא"כ בהכרח שלעצם השכל כמו שהוא טרם בואו בהבחנה מורגשת יש לו ג"כ אותיות שעצם השכל דבוק בהן רק בבחי' דביקות בלבד ואינם ממולאים מהשכל בבחי' התקבלות וע"כ אינם מורגשים אף לעצמו (והוא הנק' רשימה). אך כשחושב אותם במורגש נתמלא אותיותי' מאור השכל ומרגיש אותם לעצמו (ונק' חקיקה). אך א"א שבאותי' אלו יתגלה לזולתו כי התלמיד קטן מהכיל אותי' הרב ע"כ ילביש הרב שכלו באותיות אחרים שיוכל המקבל לקבל לפי ערכו. אך עדיין הוא בעצמותו (והוא הנק' חציבה) רק שעשה הכנה שיוכל לקבל ואח"כ ישפיע לזולתו בהתחלקות כל פרט ופרט ויקבל אותה כך כל בחי' אצי' היינו כמו רשימה ממש שכלים דאצי' חסד וגבורה כו' אינם כלים ממש להגביל האור שבתוכם כי אינם ממולאים מהאורות מחמת שאינם כלים גמורים וענין הכלים אינם מגבילים להאור בבחי' חסד ממש שכלים דאצי' חד בהון עם אוא"ס רק הגבלתם הוא עד"ז רק בערך מקור היינו שבירידתם למטה בעולם העשי' יהי' חסדים וכן במדת הגבו' אבל באצי' גופא לאו מאמ"כ. ועולם הבריאה הוא מילוי האורות בכלים (והיא הנק' חקיקה). אך עדיין הוא בעצמותו ואין מזה שום התגלות עדיין לזולתו בבחי' פירוד ועולם היצי' פי' יצי' לשון צורה שהוא צורת עולם העשי' המודד אופן התהוותו וביטולו מקבלת עומ"ש (וכן למעלה עוד מזה כלים דאד"ק נק' בשם כלים דקים וכתר הוא כלי לאא"ס ששורה בו ואו"א הם המודדים לבחי' ז"א דאצי' כי השכל הוא המודד באיזה אופן ישפיע לזולתו שיוכל לקבל וז"א דאצי' לעשי' נחשבת) וג' בחי' אלו ישנן בכללות נש"י בכל נשמה בפרט ונק' בחי' מעין ובאר ונוזלים. וזהו מעין גנים ב' גנים געה"ת מל' אצי' וגן עדן העליון בחי' בינה. כי ההפרש בין אלו הגנים הוא שבגן עדן התחתון משיגים אלקות מחמת ההיכלות ואינם מרגישים רק ההיכלות וההשגה (אין דערינין ליינט זיך אלקות) כמו הצדיקים שבעולם הזה מצד עצם השגתם בדברים המביאים לידי גילוי זה ממילא נתפס בהם בחי' אלקות (ויובן זה יותר מנשמות שיתבאר לקמן) ואינו מרגיש רק הדברים המביאים היינו השגות על ידי משל וכהאי גונא וגעה"ע הוא שרואין גילוי אלקות להדיא. וב' בחי' אלו ישנן בנשמות. כי הנה ענין הגן הוא שנוטל אילן מלבנון שאינה גדילה רק מכח הצומח שבארץ בלי נטיעה וע"כ פירותיו אינם טובים ונוטעים אותו בגן כדי שיהיו טובים. אך עכ"ז לא יהי' בהם טעם טוב בלי להשקות את הגן ממעין וכיוצא. ועי"ז נק' נשמות בחי' מעין שמשקים לב' גנים הנ"ל. כי הנה כתי' ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם מקדמונו של עולם כו' היינו שאורות עצמותו נשתלשלו וירדו להיות נטועים ביש גשמי בעוה"ז החומרי להחיות אותו מחמת שעלה ברצונו בחי' מלוכה להיות היש בטל וכאשר עלה ברצונו נגמרה מלכותו ברצונו ממש אך המלוכה שבעצמות אינה בבחי' פירוד מעצמותו שירגיש היש בעצמו שיהי' בטל אליו ואינה מלוכה בפו"מ ומחמת רצון זה מתהווה היש גשמי בהרגשה ולהבטל אליו וא"א כ"א ע"י נש"י שישקו ב' בחי' הגנים הנ"ל כי הנשמה בעצמה מכרת את בוראה שהיא חלק אלוה רק שירדה בהסתר בגוף החומרי המסתיר אותה. אך אעפ"כ כדי שתוכל להכיר את בוראה יש בזה ב' אופנים. א' מבשרי אחזה אלוה שיתכוון בזה איך שהנשמה ממלא את כל הגוף כך הקב"ה ממלא את כל העולם כו' או כשם שהנשמה רואה ואינה נראה שהגוף כא' הדוממים ע"כ בהכרח שיש לו נפש המחי' אותו. ואם תחתוך את הגוף לחלקים קטנים לא תראה ולא תמצא את הנפש כלל. כך הקב"ה מחי' את כל העולמות אף שאינו נראה. נמצא שהרגשה שלו הוא רק במשלים. אך ע"י המשלים נתפס אצלו בחי' אלקות. וזה עד"מ גן התחתון. ב' שמשיג אלקות ע"י חקירה היינו שאין הדבר עושה את עצמו ובודאי יש מי שמהווה אותו. ומי שמהווה לעולם שלו. וכן גבוה מעל גבוה עד שיגיע שיש אלוה שאין בערך עולמות הנמצאים והחילוק שבין ב' האופנים הוא שע"י מבשרי אחזה נתפס אלקות. אבל ע"י החקירה אינו נתפס אלקות במקומה. רק שיצאת ממקומה ובאה למקום הראשון שלה שהיא חלק ה' ומרגישה עצמות אלקות שאינו בערך לברוא העולמות וכמ"ש במ"א ההפרש בין התפעלות מדת אהוי"ר וכדומה להתפעלות מראיית דבר חדוש כמו ענין עוף המדבר. שהתפעלות אה' הוא ע"פ טבע נפשו. אבל ההתפעלות וחידוש מדבר מופלא שא"א ע"פ טבע נפשו יוצאה ג"כ ממקום הטבע. ובאה למעלה מן הטבע. כך היא ההפרש בין ב' אופנים הנ"ל. ונק' ב' גנים הנ"ל. ומה שיש בכח הנשמה שע"י ב' אופנים הנ"ל מרגיש אלקות הוא הנק' בשם בחי' מעין שעושה בחי' כלי והוא בחי' החציבה שיוכל לתפוס ולהתקבל אצלו בחי' אלקות מאורות עצמותו הנטועים למטה בתוך כל עלמין. ואח"כ צריך לעבוד אותו בתומ"צ ותפלה כל היום. אך יש עוד כחות בנשמה הנק' בחי' באר שצריך לחפור בעמק שיוצא מים להשקות את הגנים הנ"ל ונוזלים שנוזלים בעצמן וד"ל:
1