חנה אריאל, שיר השירים ב׳Chanah Ariel, Shir HaShirim 2
א׳דרוש הנ"ל בסגנון אחר
1
ב׳מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. הנה פי' שזהו ששבח קודב"ה לכללות נש"י בג' מעלות אלו כפי שיתבאר מלבד אשר המה נש"י נחלקו בבחי' פרצוף לע"ס כמ"ש אתם נצבים כולכם ראשיכם כו' עד מחוטב עציך עד שואב מימיך שזהו בבחי' התחלקות ויש בזה מה שאין בזה אבל ג' אלו שהוזכר בפסוק זה המה בכללות נש"י בהשוואה והמה ע"ד דוגמא מלמעלה למטה בבחי' פרצוף גמור בהתחלקותן לי' וישנה ג"כ ג' ראשי ראשין שהמה מקורים כללים לכל העשר וכפי שמבואר בשם ר"ה גאון ששאלו מאתו מאין נמצא בחי' שלש עשרה מדות הרחמי' והלא הכלל מסור בידינו עשר ולא אחד עשר כו' והשיב שבאמת איננו רק עשר רק יש ג' ראשי ראשין שהמה בחי' כללות העשר בג' מדריגות זו למעלה מזו קודם התחלקותן לעשר ונזכרו בס' הפרדס בשם רשימה חקיקה חציבה תלת ראשי ראשין ועשי' הוא בחי' התחלקותן ליו"ד. וביאור הענין ע"ד אצי' ברי' יציר' עשי' דהנה פשטי הדברים דרשימה חקיקה הוא עד"מ מאומן שעושה כלי מאבנים שבהר שמקודם רושם שיעור הכלי שיצטרך ואח"כ עושה חקיקה לבית קיבול ועכ"ז עדיין מחוברת היא לההר כולו וחוצבה אח"כ מן ההר ועדיין איננה משופה ומתוקן להיות ראוי' לכלי שיאחז בה ושתעמוד בעצמה וכשמשפה אותה כתיקונה אזי נקנה עלי' שם כלי כראוי. ויובן מזה עד"מ באור השכל שהוא ענין אור הנפש המשכלת כשתצטרך להביא הארתה שיתקבל במקבל אזי מקודם נמצאת הארתה באותיות עצמיים של השכל (כמו עד"מ שהוזכר בכתבים ששכל א' מבינים שני ב"א רק זה כותב באותיות אלו והאחר באותיות אחרים כמו רש"י ור"ן) ועכ"ז אינם אותיות הגלוים בהתגלות למקבל רק שהמה מקורים לאותיות הגלוים והראי' שכל משפיע כאשר מבין לעצמו את השכל באיזה אותיות שיהי' עכ"ז כאשר יצטרך לגלות שכלו לזולתו אז מעיין בדעתו באיזה אותיות ילביש להשכל ועכ"ז שרש דבר נמשכה באותיות אשר בא ונגלה אליו בעצמו מנפשו להאותיות אשר יגלה שכלו (כמו מאותיות רש"י ור"ן המוזכר בכתבים) ונק' אותיות העצמיים בשם רשימו דהיינו דאינם בחי' כלים ממש לאור השכל רק שהשכל נגלה באופן מה' שיש מזה שכאשר יבוא השכל לידי גילוי באותיות יבואו דוקא בערך אותיות אלו וכאשר באים במוחו בגילוי אזי נקראים האותיות ההמה בשם חקיקה שמלא מאור השכל. אך עכ"ז כאשר יצטרך לגלות השכל למקבל אזי בע"כ שיצייר אותיות נגלה לזולתו שתלוי לפ"ע אופן המקבל אם המקבל הוא קטן בערך אזי נצרך להרחיב לו השכל באותיות רבים כו' וזהו הנק' חציבה שענינה עשי' הכלי באופן שיוכל המקבל להאחז בה ולא בשביל מילוי האור שזהו בחי' החקיקה שמקודם ואחכ"ז כשמגלה בפ"מ אז נהנה המקבל בפ"מ ועד"ז יובן בחי' אצילות ברי' יצירה שבחי' אצילות נק' בשם רשימו שזהו שעדיין אינם בבחי' כלי במציאות מה אלא שהמה בבחי' בלי מה רק שעכ"ז המה גילוים בחי' האורות דאצילות באופן מה שכאשר יאירו בבי"ע ימצא מבחי' חסד דאצילו' בחי' חסד דברי' ומבחי' הגבו' דאצילות בחי' גבו' דבריאה וכמ"ש דחסד דאתקרי באצילות הוא רק בגין חסד דאתבריאו מיני' בבריאה כו'. וברי' בחי' חקיקה היינו שהם ממולאים מבחי' האור דאצילות בבחי' אור וכלי ממש אבל עדיין אינם לפ"ע הנ"ל ובחי' יצירה המה צורת העולמות בפ"מ שבעשי' איך שעומדים בבחי' היצירה והוא מכוון לענין החציבה ועשי' בפ"מ המה בחי' העולמות בהתחלקותן בפרקין ושייפין כידוע וד"ל. ועד"ז יובן ג"כ למעלה עוד בענין ע"ס דאצילות שנק' בשם אדם דעשי' בבחי' התחלקות לעשר וג' ראשי ראשין היינו בחי' אדם דיציר' זהו בחי' חו"ב שהמה המודדים לע"ס דאצילו' בחי' חציבה. ובחי' כתר דאצילות שהוא הממוצע בין בחי' אורות דאד"ק לבחי' אורו"כ דאצילות נק' בחי' אדם דבריאה שהוא בחי' חקיקה שזה בחי' מילוי אורות האו"כ דאצילו' בחי' א"ק בעצמו נק' בחי' אדם דאצילות בחי' רשימה דהיינו כמו שמבואר בע"ח שבו לא יתכן לומר בחי' כלים רק מ"מ בשם כלים דקים יקרא שמה ג"כ בבחי' רשימה הנ"ל וד"ל וד"כ שהוא בבחי' או"כ עצמם דאצילות שנק' גופא בהתחלקות. וא"ק וכתר וחו"ב המה אצילות ברי' יצירה לזה ומה שנק' או"כ דאצילות בחי' אצילות. ועולמות ברי' יצירה המה לבחי' עוה"ז הגשמי בפו"מ ומעתה יש להבין ענין הג' מעלות שנזכרו בפסוק על כללות נש"י. הראשון מעין גנים דהנה ענין הגן למטה הוא שלוקחין אילני השדה שצומחים ביער והמה אינם מוטעמים כשצמיחתן אינו בידי אדם. ומטעין אותם בידי אדם זהו הנק' גן, רק שעכ"ז צריכים להשקה שיהיו צמחים בטוב. וכשנמצא הר גבוה למעלה מהגן שיוצא ובא משם מעין להשקות את הגן אזי הגן הוא טוב ויפה שהפירות מוטעמים מאד. ועד"ז יובן למעלה דהנה כתיב ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם שפי' ג"כ שנטע אורות העליונים שכימי קדם ונטע אותם בגן רק שמתחלה בשעת בריאת העולם הי' בבחי' חפץ חסד נטיעה זו גופא אבל עתה תלוי במעשה התחתונים שיהיו צמיחי הנטיעות שמקדם בגן והיינו ע"י תומ"צ שעושין למטה והעיקר ע"י הכנה טובה מלמטה בכנ"י ע"כ יקראו המה מעין גנים שהמה נש"י המעין שמשקה את הגן שיצמח שמה הנטיעות שמקדם. רק מה שנאמר בשם מעין גנים בלשון רבים הוא כי באמת יש ב' גנים גן כדן העליון וג"ע התחתון. וגם יתפרש הפסוק ויטע ה' אלקים גן בעדן ג"כ על בחי' ב' הגנים דידוע דג"ע התחתון הוא בחי' מל' דאצילות שמאיר בברי' ויהי' הפי' ויטע ה' אלקים זו"נ דאצילות את הגן דברי' בעדן בבחי' ת"ת דמל' מקדם מבחי' כתר דאצילות. או כשיתפרשו על ג"ע העליון שהוא בחי' בינה דאצילות יתפרש ג"כ ויטע ה' אלקים חו"ב דאצילות את הגן דבינה בעדן בבחי' חכ' עילאה דאצילות מקדם היינו מאורות דאד"ק. וביאור ענין ב' הגנים והשקתן בהכנת כנ"י יובן ע"פ מה שאיתא בספרים דבג"ע התחתון מאירי' ענינים משונים בצורות שונים בתים והיכלות כו' שמזה יוקלט גילוי אא"ס בדרך מחזה ומשל וכמ"כ הענין למטה בכנ"י מבשרי אחזה אלוה דהיינו מה הנשמה רואה ואינו נראה כך כו' שענין ההתבוננות הוא בדבר שישנו להגוף שייכות השגה ועכ"ז נתפס מזה איזה גילוי בבחי' אא"ס דלית מחשבה תפיסא בי' היינו רק מצד שהנשמה בעצמה מכרת את בוראה בטבעה אלא שהסתר זה לובש הגוף ומכסה ומעלים על אור הנשמה וכאשר מתבונן בכח הגוף בענין שימצא מזה איזה דמיון והשגת אא"ס אזי מתעוררת הנשמה מהעלמה להכיר את בוראה בטבעה א"כ המובן מזה שזה הכח שיתפעל נשמה מבוראה ע"י משל ודמיון מבשרי הוא בכללות נש"י בהשוואה שהוא רק עיקר מציאותה קודם בואה בגוף בבחי' התחלקות ר"ל ההתבוננות גופא מה שמתבונן עד"מ מבשרי בודאי לא ישתווה בכללות בכ"א שיש מתפעל בכך ויש מתפעל בכך לפ"ע התחלקות פרצופי כחות הנשמה בגוף כאו"א אבל הכח זה שיתפעל נשמה מבוראה ע"י משל מבשרי זהו בהשתוות בכלל נש"י היינו מציאותה והראתה בעצמות מהעלמה בגוף. והראיה שאוה"ע אף שיתבוננו במשל לא יכירו מזה את הבורא בבחי' הכרה אמיתי' כ"א מה שמגלה במשל. ודוגמות זו נטיעת גן התחתון שהמה אורות דאצילו' שבאו במשל בג"ע התחתון שע"י המשל יכירו ויתפעלו מבחי' אורות דאצילו' שההתפעלות הוא בהשתוות פי' בכח אבל גוף ההתפעלות והתבוננות בודאי לא ישתוו לכולם כמובן. וענין ג"ע העליון מבואר ששם יש גילוי אורות עליונים להדיא והענין למטה בנש"י הוא בחי' חקירה אלקית שאין הדבר עושה א"ע וכדומה שישיג מזה ענין כח הפועל בנפעל. ויובן ג"כ שזהו דבר השוה לכל נפש מישראל כידוע שאוא"ס לית מח' תפיסא בי' כלל ועכ"ז משיגו בחקירה אלקית את כח הפועל שהוא בחי' כח א"ס בעצמו והיינו מצד שמתבונן בטוב איך שאין הדבר עושה א"ע וגם כח בגוף אינו שייך שימצא מאין ליש ומהיכן נמצא היש אלא ע"כ שהוא כח הא"ס בעצמו ממש שהכרה זו ג"כ בבחי' יציאת הנפש מגדרה מחמת ההתבוננות שזהו למעלה מכחותיה בגוף כידוע עד"מ שיש התפעלות מדבר חידוש כגון עוף המדבר שענין התפעלות זו איננה בבחי' התחלקות כחות הנפש אלא בכללות כל כחות הנפש שיתכן לומר שלדבר הנאהב יתפעל בכח האהבה שבקרבו ולדבר הנורא יתפעל בפחד שבקרבו אבל מדבר חידוש שאיננה לא יראה ולא אהבה ועכ"ז מתפעל היינו ע"כ התפעלות עצמיות הנפש ביציאתה מגדרי ההגבלה. וככה יובן שאפי' התבוננות אין הדבר עושה א"ע כו' בא הנשמה להתפעל בכל עצמותה טרם ענין התחלקותה בכחותי' בגוף וע"כ ישתוה בכללות נש"י. ואף שגוף עסק ההתבוננות בכדי שיתפעל מזה בודאי לא ישתוה ומה שלזה הוא חידוש גדול להאחר איננו חידוש וצריך להעמיק דעתו בענינים גדולים מ"מ כח ההתפעלות זאת ישתוה בכללות נש"י. וזהו השקה לג"ע העליון שהוא בחי' נטיעת אורות עליונים שיתגלו להדיא במקום התחתון דהיינו מקדם שפי' מפני מה יוכל להגלות אורות עליונים בתחתון זהו מקדם ששם המה בהשוואה עליון ותחתון כו' וד"ל. וזאת המעלה הוא דוגמת חציבה שלמעלה היינו הכנת המקבל שיוכל לקלוט בו אורות אלקי' והיינו כמו עד"מ שצריך להיות הכנה קודם התפלה שאא"ס הוא למטה ממש בנפעלים ג"כ שע"כ יוכל לדבר לנוכח ברוך א"י כידוע ממ"ש דוד הע"ה ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות כו' דהיינו שהשגתו ודביקותו בא"ס היינו למטה דוקא מצד שנמצא למטה כמו למעלה. אבל אם יהי' הדביקות למעלה לא יהי' בבחי' דביקות אמיתי מצד גודל ההרחק אבל למטה בהתבוננות ענינים תחתונים ישנו לתפיסתו באמת ובזה מתלבש' הנשמה להכיר את בוראה שבנפעלים כו'. אבל עכ"ז צריך להיות עליות המדריגות בכונת התפלה מעולם לעולם כו' דהיינו שיוקלט בקרבו אורות עליונים וכו'. אבל ענין באר מים חיים שנובע למעלה ולא כמו המעיין שיוצא ובא מההר מלמעלה. וענין הנמשל הוא בחי' שבירת כח הגוף שנצרך לכל א' מישראל לפעול בתפלתו לשבור כח הגוף באיזה דבר (דהיינו מה שנק' בל"א גיפט פון דער וועלט אין וואס עס איז) ושזהו בחי' מס"נ כידוע מה לי קטלא פלגא ומה לי קטלא כולא כו' ומצד מסירת נפשו ממילא יוגלה אליו אור האלקי כידוע שעיקר שורש הכלים למעלה היינו מה שעלה ברצון יש ובטל רק בירידתה למטה נעשה בחי' יש הנפרד וכשמשבר בחי' הנפרד ונעשי' בבחי' מיתה אזי מיתתן זו בית חייהם כי בזה תחי' האור האלקי שהחי' אותם בשרשו וכמו עד"מ החיות האלקי החי' מצרים ופרעה בהתנשאות עצומה על עם ישראל בבחי' שיבא מזה אח"כ קד"ש הגדול בזה שהוא וחילו ירה בים. נמצא שכ"ז שלא נגלה האור האלקי' החי' אותם בבחי' מקיף ולא נקלט אור האלקי בקרבם אבל כשהשפיל אותם וירה בים אזי האיר בהם ובתוכם בחי' קידוש שמו הגדול שזהו עיקר חיותם באמת. וככה הוא בכל בחי' כחות יש הנפרד מאלקות ששבירתן זו היא טהרתן שמקובל בו האור אלקי המחי' אותם. ונמצא זהו דוגמת חקיקה קליטת האור בכלי ונוזלים מן לבנון היינו שהמים יורדים בבחי' הזלה טיפין טיפין ממקום העליון ממש דהיינו ממקום שלקחו אותן הנטיעות הנ"ל הוא בחי' אור התורה שנק' משל הקדמוני לקדמונו של עולם ששם בתכלית ההשואה כחשכה כאורה ומשם יאיר למטה ע"כ יוכל להתקבל אורה דוקא ביש הגמור ולא בשבירתה ולא ביציאתה ממנו. כמו אור התורה המלובשת בראובן ושמעון וטלית גשמי בציצית ודומיהן זהו דוגמת הרשימו שזהו ענין דביקת השכל באותיות ואינן עושים שינוי בו רק שיגלה האור באופן מציאות התחתון. ובזה יובן שענין תבירא דליבא שאחר התפלה בנפ"א נק' רק בשם לקוטי הניצוצות כידוע שבשבירת הכלים נפלו גם ניצוצות, וכמו שמבואר בסה"ק ממשל פך של שמן שנשבר שימצא בו ניצוצי. שמן ובחבירו דליבא הנק' (בל"א בראך פון גוף) מלקט הנצוצות וד"ל כמו שמחי' המאכל כאשר אוכל לש"ש ולא להנאת עצמו יהי' אחר בירורם פעולה לעבודתו ית' בעת התפלה. אבל ענין חיות הכלים גופא שנק' תחיית המתים הוא דוקא עפ"י התומ"צ שיקימו הכלים כמו שהם כלים דוקא במקורן ויחיו ממקור החיים האמתים כמו שהיו בשרשן באד"ק וכו' וד"ל:
2