חיים וחסד תכ״דChayyim VaChesed 424
א׳והיא יושבת תחת תומר דבורה (שופטים ד, ה), ואמרו ז"ל (מגילה יד.) משום יחוד, דבר אחר מה תמר אין לו אלא לב אחד אף ישראל כו'. הנה כתיב (שה"ש ב, ב) כשושנה בין החוחים, יש דינא קשיא ודינא רפיא, כי הנה בודאי הקב"ה הוא טוב העצם ומלכותו בכל משלה, אך שיכול האדם ליקח המלכות לעצמו כמ"ש (קהלת ח, ט) 'עת אשר שלט האדם באדם' וגו', ואף שסוף הדבר יהיה 'לרע לו' שהגשמיות יכול לו והחיות יוחזר להקב"ה, אלא שבתחלה הוא נקרת דינא רפיא, שנוח ליקח החיות לעצמו. וזה נקרא 'כשושנה בין החוחים', שע"י ג' מדות לוקחים החיות לעצמם. ויש שושנה אחרת שנקרא 'רעיתי', מלשון ריעות, וגם לשון שבירה, וכולא חד שכשמשבר מעצמו הגשמיות יוכל לחבר להקב"ה, וזהו דינא קשיא, וז"ש 'כן רעיתי בין הבנות', בין המדות.
1
ב׳והנה אצל האדם גם כן יש דינא קשיא שהיא בוערת בלבו, וכשבא להתגלות ע"י האיברים שהוא הפה והקול והשפתיים והדיבור נתקרר הדין ונעשה דינא רפיא, ועל כן נימוס המלכות שמתנהג ע"י עבדים, ועל כן נקרא המלך דינא רפיא, שנתקרר הדין ע"י עבדים. והלב נקרא אש אוכלה, כמ"ש (דברים ד, כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא, שהוא מכלה החטאים, וזהו חסד אצל האדם שמכלה הרע ויכול להשיג החסד, וזהו שאיתא בספרים (פע"ח הסליחות פ"ו) רב חסד הוא גבורה, שע"י הגבורה שבא לאדם יכול להשיג הרב חסד. וז"ש והיא יושבת תחת תומר דבורה, שצריך לצמצם הדיבור תחת המרירות, והוא משום יחוד, שלא יתייחד עם הרע, ומחמת זה המרירות נופל ממנו הרע:
2