חיים וחסד תס״הChayyim VaChesed 465
א׳איתא אסור לאדם שיהיו ידיו פרושות למעלה יותר מג' שעות (ספר הבהיר - קלז). פירוש כי הנה כשמוחו של אדם ניזח אל דברים גשמיים, שאין לו התחברות עם החכמה, הוא נשאר בתוך הצמצום, מחמת שמוח החכמה הוא עולם הרחב ואי אפשר לו להמשיך אל הצמצום, ואז יש לו חס ושלום הסתלקות החכמה. וכשרוצה לחזור אל החכמה, יראה שירחיב האהבה והיראה שלו מחמת הקב"ה ואז יכול ליפול עליו השכל והחכמה. והנה באהבה יש ראש תוך סוף, הראש הוא הקב"ה, ותוך הוא אהבה עצמיות, וסוף הוא שיש לו אהבה לדבר שחוץ מגופו לדברים החיצונים, ועל כן צריך להגביה אלו האהבות להקב"ה שהוא הראש. והנה יש עוד מדריגה א', דהיינו שיהיה תמיד באפיסת השכל, אך זה הדבר אי אפשר אלא לפרקים, כי אם יהיה תמיד באפיסה לא יתקיים הבנין חס ושלום כי יכול להתמוטט. וז"ש אסור להיות ידיו פרושות למעלה יותר מג' שעות, שעות מלשון (ע"י בראשית ד, ד וברש"י) שעה - פנה, ולא יגביה האהבות רק אלו הג' בתמידות, אבל מדריגה הד' לא יהא אלא לפרקים.
1
ב׳והנה יש אהבות העריבות ואהבת המועיל, שלפעמים אוהב העריבות אפילו אינו מועיל לגוף. והנה בכל מקום שיש לאדם אהבה יש לו בזה הדבר התגברות והתפארות, על כן יראה שיטול אלו הג' מדות מאהבת עריבות אל אהבת המועיל, וזה נקרא (עי' ע"ח שער כח) תלת כלילין בתלת. ויש עוד פירוש אחר, ג' כלילין בג', דהיינו שצריך ליקח המדות מאהבת המועיל לאהבת הקב"ה, שלא יאהב אפילו המועיל לו לגוף רק אל השי"ת, ואחר כך כשיגביה את עצמו להקב"ה יכול להמשיך לעצמו החכמה.
2
ג׳והנה כשהחכמה נמשך מהקב"ה אל האדם הוא נמשך השפעה דרך השמים והארץ שהוא דרך הצמצום, אבל כשהצדיק מקשר את עצמו עם החכמה ומשפיע הרי השפע בא מיד אל האדם ואין ניכר הצמצום. וז"ש (שבת קיט:) כל האומר ויכולו בערב שבת כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, כלומר שנמשך ע"י הצדיק והחכמה שנקרא ראשית להמעשה, כי כולם בחכמה עשית (תהלים קד, כד), ודרך החכמה ותשקות שלה להשפיל את עצמה עד להמעשה, כי טבע הטוב להטיב. וע"י מה יכול הצדיק להתחבר אל החכמה להמשיך למטה, כשיכלה הגוף ומגביה המדות שלו להשי"ת, אז יכול להמשיך למטה. וזהו פירוש (שבת שם) אל תיקרי ויכולו אלא ויכלו, שאי אפשר שיהא כילוי להשמים וארץ, דהיינו שלא יהא ניכר שההשפעה עברה דרך הצמצום רק שהצדיק ימשיך השפעה, אלא ויכלו, שיכלו מדות הגוף ויגביה אפי' העפרורית להקב"ה שהיא שכיבת לעפרא, והוא ע"י שמשחירים את עצמם לפני הקב"ה מחמת היראה, ובאמת אנו שחורים נגד הקב"ה, כי אפי' כתר עילאה אוכם קדם עילת העילות (תקו"ז קלה:), וז"ש (שה"ש א, ה) שחורה אני, שנקראת ירושלים:
3