חיים וחסד תק״אChayyim VaChesed 501
א׳הנה אנו אומרים לקרוא את ההלל, ואיתא (משנת חסידים ר"ח -פ"ב) שראשי תיבות הוא לא"ה, והלל בגימטריא אדני. כי הנה ע"י מה ניכר אדנות הבורא על העולם, הוא ע"י שמשפיע תענוג להעולם ועי"ז העולם נכנעים תחת גדלות הבורא יתברך ומגביהים התענוג להקב"ה. וז"ש (שמות ג, יד) אהיה אשר אהיה, פירוש שאמר הקב"ה למשה אני משפיע להם עתה תענוג כדי שאח"כ אקבל מהם תענוג שיגביה לשרשו, אהיה הוא נקרא התענוג, זמין אנא למהוי (זהר ח"ג יא.). וזהו לקרוא את הלל, פירוש לקרוא כמו (במדבר י, ב) לקרוא העדה, פירוש שהתענוג מתגלה אלינו. וזהו שראשי תיבות לא"ה שהוא התענוג, ועל כן הלל בגימטריא אדני, שמחמת זה התענוג שנתגלה אלינו ניכר אדנותו של הבורא וגדלותו.
1
ב׳והנה היציאת מצרים היה ע"י תענוג שהוא בינה שנקרא עלמא דחירות (עי' פע"ח המצות פ"ז), ותיכף כשעלה במחשבתו יתברך לגאלם הרי מיד נגאלו וממילא נפלו הקליפות, והתענוג של הקב"ה שנהיה לו לעבדים, וזהו (תהלים קטז, טז) אני עבדך בן אמתך, פירוש אני מקבל עלי אדנות הבורא, 'בן אמתך', בן מהתענוג שלך, וממילא 'פתחת למוסרי', שיפלו הקליפות. והנה מה שנקרא אצלינו אדון הוא גיאות אצלו, והאמת הוא שהגיאות עמו עצמיות גמור, אלא מה שאנו יודעין ותופסים גם כן גיאותו שהוא אדון עלינו אנו תופסין בהלבוש שלו, שנתלבש עצמו בגיאות כדי שיהא גם לנו תפיסה בו, וזהו (תהלים צג, א) ה' מלך גיאות לבש, שרצה השי"ת שיכירו אדנותו על כן הלביש עצמו בגיאות. וזהו (שמות טו, טו) אשירה לה' כי גאה גאה, אימתי 'אשירה לה'', כשגאותו של הקב"ה הוא אצלינו ואנו תופסין בו, שאנו מחזיקין אותו לאדון אז 'אשירה', יוכל להשיר. 'סוס ורכבו רמה בים', פירוש כי האותיות שבמחשבה נקרא סוס (ע"יתקו"ז מב:) והרצון הוא הרוכב עליהם, וכשהיו במצרים היה הסוס והרוכב שניהם היה להם התחברות עם הגופניות, וכשזה הסוס והרוכב של הגשמיות 'ירה בים' אז תוכלו להשיר.
2
ג׳והנה כתיב (תפילת ערבית) 'מלכותך ראו בניך', פירוש שלא ראו רק מדת המלכות, 'בוקע ים לפני משה', והים לא נבקע רק לפני משה, כי משה הוא דבוק להרצון ועל כן היה יכול להמשיך התחדשות מהרצון להפוך הטבע שיבקע הים. וזהו (בסיום 'הלל') צדיקים עושי רצונו, ולא כתיב עושי דברו, כי הצדיקים מקושרים למעלה מהדיבור, על כן הצדיקים יכולין להפוך הדיבור של הקב"ה ולהפוך הטבע. וזהו (תהלים קיד, ג) הים ראה וינוס, כי הנה כתיב אצל יוסף (בראשית לט, יא) ויבוא הביתה לעשות מלאכתו, חד אמר לעשות מלאכתו כו' (סוטה לו:), וראה שיתחבר האהבה זו להקב"ה, וזהו (בראשית שם, יב) וינוס ויצא החוצה, שהיה התפשטות הגשמות. וזהו ש'הים ראה' שיש צדיקים אף שאינם כמו משה אף על פי כן יכולים לקשר עצמם בהרצון, על כן 'וינוס'.
3
ד׳והנה כתיב (שמות ג, יז) אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ זבת חלב ודבש, והלא מצרים היה אחורי עורף דאריך אחיזה שלהם (פע"ח המצות פ"א), וארץ ישראל הוא נקרא כשבא בעובדא, וזהו 'ארץ ישראל' פירוש שגם הארץ הוא ישראל - לי ראש. אלא כי פרעה היה אחורי הדעת (שם), כלומר שראה בכל היכולת כדי לשבר הדעת של ישראל, וזהו ששאל (שמות ה, ב) מי ה', אך בשעת יציאת מצרים נתחזק הקשר של ישראל בהקב"ה והגביהו העובדות עם כל המדות להקב"ה, מחמת שהשפיע להם תענוג גדול, וזהו היה נחת רוח להשי"ת ונקרא אור חוזר והיה תענוג גדול יותר להקב"ה, ועל כן גם שארץ ישראל הוא בחינת העובדות, אעפ"כ תענוג גדול יש להקב"ה מהעובדא. וזהו (שם טו, יג) נחית בחסדך עם זו גאלת, מה שהשפעת להם התענוג הוא ע"י החסד, והנה האור החוזר להקב"ה צריך להיות ע"י גבורה, שצריך לצמצם עצמו, וזהו (שם) 'נהלת בעזך', בהגבורה, כדי שיוכל להשיג 'אל נוה קדשך' הוא הרצון.
4
ה׳הנה יש קטנות ראשון (פע"ח שם), כשהבן קטן מאוד והאב מגדל אותו, אך אחר כך האב מגדל הבן ומלמדו שיהא הוא עצמו המנהיג, על כן מטעים הבן מכל דבר תענוג כדי שיבין איך לנהג, וזהו שבשעת יציאת מצרים גילה הקב"ה לישראל התענוג. וזהו שאיתא בכתבים (שם) א"ם ג"ל, פירוש שנתגלה האם שנקרא התענוג. ואחר כך האב רוצה שיהא הבן המהוה עצמו, וזהו שהשיגו בשעת מתן תורה, אך מתחילה צריך להגביר על הבן שלא ישכח חס ושלום שיש אב שמשפיע בו כל אלה, וזהו שבתחילה בשעת מתן תורה כפה עליהם ההר כגיגית (שבת פח.):
5