חיים וחסד תקי״דChayyim VaChesed 514
א׳בל"ב נתיבות פליאות חכמה חקק יה בספר וסיפור וסופר (ספר יצירה פ"א מ"א). פירוש ע"י החכמה והבינה שהם מאירין, וסיפור הוא הדיבור, ואנו הולכין מתתא לעילא ומעלין הדיבור להבינה ואח"כ לחכמה וממילא נופלין הקליפות, כי בדבר ה' שמים נעשו (תהלים לג, ו), פירוש שע"י הדיבור נברא כל העולם, וכשאנו מעלין הדבור לשורשו אז נופלין הקליפות, וזהו (עי' זהר ח"ב רנד:) בחכמה איתברירן, מלשון מברר אוכל. והנה הצדיק נקרא בועז, כי הוא כונס כל הדברים לשרשן, מלשון (שמות ט, יט) שלח העז כו', כי עז הוא גבורה ומחמת הגבורה הוא מחובר לשורשו. והנה הבינה מלמדת את הדבור, ובהבנה מקבל חיות מהחכמה, כי החכמה נקרא ארוך שהוא רחמנות וברחמנות יש חיות גדול, כי על כן נקרא הגבורה דין שאין חיות רב. וזהו (תקו"ז יז.) חד אריך וחד קצר וחד בינוני, כי אצל הקב"ה לא שייך קצר אלא ע"י הבינוני שהוא הצדיק שהוא המחבר הקצר להארוך.
1
ב׳והנה הקב"ה נקרא ירושלים (עי' ב"ב עה:), פירוש יראה שלם, כי כל דבר שנאצל מהקב"ה הוא שלום, אך אינו נראה שלימותו רק אם משיג היראה מהקב"ה, פירוש שיבטל ממציאות נגד הבורא אז יראה שלם. ואצלינו יש גם כן ירושלים, שאנו צריכין לראות שזה עולם המעשה יהיה שלום, וזהו (תהלים קכח, ו) 'וראה בנים לבניך שלום' וגו', פירוש כשתראה הבנים שיש בהמוח אז 'שלום על ישראל', פי' אז נראה השלימות שהיו לי ראש בזה העולם, והנה כשהוא רוצה להוליד בן אז צריך לדבק כל המדות שבו לזה הדבר וממילא זה הדבר עובר בכל המדות. והנה השלימות של הקב"ה שנקרא אדון, כי הלא היה זה בהרצון ולמה היה צריך להביא זה בהתגלות, אלא כדי שיקרא אדון, וזה אינו יכול להיות רק ע"י מקבלים, ונקרא נוקבא, והנה כשרוצה להוליד אז צריך להרגיל המדות שלו לאותו דבר.
2
ג׳וזהו (שם קכב, א-ט) 'שמחתי באומרים לי בית ה' נלך עומדות היו וגו'' הרגילות שלנו 'בשעריך ירושלים' לראות שיהא שלום, 'ירושלים הבנויה', שיהא בנוי 'כעיר שחוברה לה יחדיו' שהיא הבינה שהיא מחוברת להחכמה, וזהו שאמרו ז"ל (עירש"י שם) זו משכן שילו, כי שילו הוא התענוג, וזהו שי לו, פירוש שי הוא מתנה, כי ירושה נקרא מה שצריך להוריש מזה הדבר כדי לחבר עצמו לדבר אחר. כי זה 'ששמה ישבו' הם בהתחברות ישבו כשרצה להביא בעולם העשיה צריך לצמצם את עצמו מעט, וזהו 'כסאות לבית דוד', דוד נקרא ההתגלות. וזהו 'שאלו שלום ירושלים', כשאתה שואל ומבקש את שלום ירושלים, 'ישליו אהביך', תראה לחבר עמו האהבות, 'יהי שלום בחילך', כי חיל נקרא גבורה, וחל הוא לשון חיל, כי זהו גבורה אצלו שצריך לחלק עצמו לכמה ניצוצות מחמת שרוצה להשפיע לדבר אחר, וזהו תראה שיהא שלום בחילך. 'שלוה בארמנותיך' הם המקבלים, 'למען אחי' מלשון התחברות 'וריעי' מדבר אחר 'אדברה נא שלום בך', שאנהג השלום לך 'למען בית ה'' שהוא החכמה, 'אלהינו' שהוא הבינה, 'אבקשה טוב לך', מתחלה אראה לחבר הטוב לך ואח"כ תשפיע לי כי טבע הטוב להטיב:
3