חיים וחסד תקצ״חChayyim VaChesed 598
א׳כתיב (איוב לח, ח) ויסך בדלתיים ים וגו'. כי הנה כתיב (תהלים סח, יח) רכב אלהים ריבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקודש, כי כשרוצה הקב"ה להיות רוכב על העולם ושיגביה העולם לשרשו, גלל כן ברא מדת היראה, וזהו 'רכב אלהים', מפני מה רכב הקב"ה על העולם במדת אלהים שהוא היראה, לזה פירש הפסוק 'ריבותים', פירוש שרצה שיגדלוהו ויגביהו את עצמם. וזהו (איוב לב, ח) ונשמת שדי תבינם, כי שד"י הוא צמצום, שאמר לעולמו די. והנה יש שני מיני תענוג, א' שמתענג עם הקב"ה והב' שמתענג מזה העולם, וזהו שאומרים בשבת (תפילת מוסף) מענגיה לעולם כבוד ינחלו, פירוש כי הנה האור טמיר וגליא (עי' זהר ח"ב רל:), שבזה העולם הוא טמיר שהוא מלובש בהגוף, וזהו 'מענגיה לעולם', מי שמענג להגוף שנקרא עולם, שהחיות של הקב"ה לעולם בו, 'כבוד ינחלו', אינם נוחלין רק כבוד שהוא גם כן לבוש, אבל 'טועמיה' שמטעים ומשיג את עצם התענוג אז 'חיים זכו'. וזהו ונשמת שדי, הוא מלכות, שידד המערכות (ס' הליקוטים כי תשא פל"ד), פירוש כשמשדד מערכת הגוף אז יכול להשיג לנשמה.
1
ב׳והנה החכמה נקרא ים (זהר ח"ג קלז:) מחמת רוב בהירות ועמקות שיש בה, גם בחכמה יש תענוג, כי כולם בחכמה עשית (תהלים קד, כד), פירוש אפי' התענוג. והנה איתא בתיקונים שלעתיד לבוא ישתמשו באיתן, פירוש אית"ן, א' הוא אלופו של עולם, והי' היא חכמה, ות' הוא סוף דרגין, ונ' הוא התפשטות, וזהו לעתיד לבוא, כי איתן הוא מדבר תמיד על העתיד כמו אתן. והנה כשמסתלק החכמה ונשאר רק תענוג אז הוא רק תנא שהוא (בראשית ו, ט) אלה תולדות נח, כי התענוג של זה העולם הוא ההולדה מהנחת שהוא התענוג של הקב"ה. והנה כתיב (משלי ח, ל) ואהיה אצלו אמון מלשון אומן, פירוש כי בעולם הציור שצייר השי"ת איך להשפיע תענוג, והקב"ה אינו תחת הזמן אז היה התענוג, וזהו ואהיה אצלו, פירוש שהתענוג נקרא אהיה שעתיד להיות ואצל הקב"ה אז היה כבר כי הוא אינו תחת הזמן, וזהו אמון, כי הוא אומנתו. ואצל הצדיקים הדבור הוא עולם הציור שלהם, וזהו (חבקוק ב, ד) צדיק באמונתו יחיה פירוש באמונה שלו שהוא הדבור יחיה אחרים. והנה הי' אין בו שום ציור, כי כל אות צריך לכתוב מתחלה יו"ד, אך המ"ם הוא המצייר, וזהו ים.
2
ג׳והנה התענוג טבע שלה להתפשט, גלל כן ברא הקב"ה צמצום גם בהתענוג, כי הוא רצה שנחזיר התענוג לשרשה, וזהו שדי - יש ד', שהוא צמצום, ואצלינו גם כן מצומצם ע"י אדני שגם בו יש ד', וזהו דלת כשאני צריך לדלת לפתוח אותו הדבר בוודאי הדבר הזה הוא מסוגר ממנו. וזהו 'מי', שזה עולם הציור ראה החכמה תתאה, כי אצלינו הוא מתחלה היוד שהוא החכמה ואנו מחברין להתענוג שהוא המ"ם, הרי הוא י"ם, אבל אצל הקב"ה הוא 'מי', כי מתחלה המ"ם שהוא עולם הציור ועל ידי זה רואה החכמה שלנו, על כן נקרא 'מי' עולם הציור.
3
ד׳וזהו מי סגר בדלתיים ים, שני דלתין, וזהו ד"ד, כי שד"י הוא גם כן לשון שדים, שאנו יונקים מעולם הציור. והנה הדבור אין לה מדה קבועה רק לפי המצייר, והמצייר גם כן אין לה מדה ידועה רק לפי החכמה המשפיע להמצייר, ועל כן אפשר לאדם לצייר אף דבר שטות, אך כשיודע שהקב"ה הוא אחד אז מקשר המצייר שלו בהקב"ה אז דברי שטות נופלין, ומחמת זה נקרא המצייר 'נבכי', שהנבכי דבר שאין לו העמדה, וזהו (איוב שם, טז) ונבכי ים, וז"פ מי, כשחושב תמיד גדלות הבורא, וזהו מי שמצייר אצלו הקב"ה ישכננו עי"ז ישכון שאר הציורין של גופניות, אך מחמת זה ברא הקב"ה שכל אצל האדם להיות ציורין של גופניות, וזהו שמתמיה הכתוב 'אלפי שנאן', מפני מה יש אלפין שמלמדין לדברים אחרים, ותירץ הפסוק 'בם סיני בקודש', כי איתא בגמרא (שבת פט.) למה נקרא שמה סיני שירדה שנאה לעולם, וזהו 'סיני בקודש', שרצה הקב"ה שגם השנאה שהוא דברים גופניים יחבר האדם לקודש שהוא הקב"ה.
4
ה׳והנה כתיב (תהלים קד, טו) יין ישמח לבב אנוש, כי עולם הציור שהוא בינה נקרא יין (זהר ח"ג קכז.), כי יש חכמה בבינה, כמו שאיתא (ספר יצירה א, ד) וחכם בבינה, כי הם ריעין דלא מתפרשין, וחכמה תתאה, וההתפשטות, הרי יין, ובינה נקרא עולם הציור, ובוודאי למעלה מבינה התענוג כל כך מרוחב עד שאי אפשר לבא בציור. וזהו ויין ישמח, כשמחבר החכמה תתאה להתענוג אז יכול להשיג הרחבות שהיא השמחה.
5
ו׳והנה כתיב (איוב שם, ו) מי ירה אבן פינתה, כי אבן נקרא היראה, כמו שאיתא (במדב"ר יב, ד) למה נקרא שמה אבן שתיה שממנה הושתתה העולם, וכתיב (קהלת ג, יד) 'ואלהים עשה', פירוש שעשה לזה העולם אינו רק כדי 'שיראו מלפניו', ואין מלך בלא עם (פדר"א פ"ג), פירוש כי מדת המלכות שהיא היראה אינו נראה על עמו על כן נקרא היראה אבן. וגם ענין אחר, מפני מה נקרא היראה אבן, כי הנה התענוג נקרא א', כמו שאיתא (שבת קד.) אתו דרדקי לבי מדרשא כו' א' בינה כו', כי הנה א' הוא יו"ד, כזה א י' הוא חכמה ו' הוא המשכה ובד' יש גם כן נקודה הרי חכמה תתאה, והנה החכמה עילאה הוא מלובש וגם החכמה תתאה הוא מלובש, וזהו אבן - אב ובן, אך האדם יכול ליקח האבן ולחבר לדברים גשמיים. וזהו (תהלים צא, יב) 'פן תגוף באבן רגליך', שתקח אותה חס ושלום למדרגה תחתונה, על כן 'על כפים ישאונך', פירוש אך הקב"ה רצה שיחזירו החכמה תתאה לשרשו על כן ברא מדת היראה. וזהו 'מי', שראה הקב"ה לזה העולם שיכולין לחבר את החכמה לגשמיות, על כן 'ירה אבן פנתה', אבן שהוא היראה, 'פינתה', כדי שעי"ז יצטרך האדם לפנות את עצמו להקב"ה.
6
ז׳והנה כתיב (שם קנ, ו) כל הנשמה תהלל יה, כי נשמה פירוש נ' שמה (פע"ח הנהגת הלימוד פ"א), שנ' הוא התענוג שמה, אך כשמחבר התענוג להקב"ה נקרא נשמה, אבל בלא זה לא. וזה פירוש תהלל י"ה, כשמערב התענוג להמוחין שהם י"ה אז נקרא נשמה, תהלל לשון מעורב. והנה איתא בתיקונים (ראה שער מאמרי רז"ל - שבת) כל הנשמה תהלל, ראשי תיבות כה"ת, כי כתיב (תהלים לד, טז) עיני ה' אל צדיקים, פירוש שההסתכלות של הקב"ה הוא גם כן בהצדיק, אך יש שני הסתכלות, א' חכמה והב' הבינה, כמו שאיתא (בראשית יח, ב וברש"י) וירא וירא - א' ראיה ממש וב' הבנה, וזהו 'עיני' לשון רבים. וזהו (תהלים צא, ח) 'רק בעיניך תביט' פירוש כשתביט תמיד על העינים שהם המוחין פירוש שתחזיר אור חוזר, ואז 'ושלומת רשעים תראה', פירוש שיהיה להם שבירה, וזה צירוף תכ"ה (שער מאמרי רז"ל שם), שהוא ג"כ לשון שבירה, וזהו כשהוא מסתכל על המוחין אז ג"כ הצירוף כה"ת, פירוש שהבינה אינה משפלת עצמה למטה על כן נקרא למטה כה"ת, כי שם האור כהה, אך מתחלה צריך לתפוס את הנ' שערים ע"י מדות, וזהו שיאהב להתענוג ולהתגבר להשיג התענוג ולהתפאר עם התענוג וכו', והם נקרא רגלים, ואף שבאמת הם נקרא ידים אך לגבי המדות שלמעלה מהם הם נקרא רגלים. וזהו (ב"ב יב:) הרגיל ביין, פירוש שתופס את הרגלים שהם המדות של התענוג, היין מפקחו, פירוש שנופל עליו החכמה.
7
ח׳והנה המחשבה אין לה תפיסה על כן היא מתפשט בקול, וקול גם כן אין לה העמדה ופירוש אלא ע"י הדבור, וזהו בת קול הוא הדבור. והנה המחשבה נקרא אזן, כמ"ש (איוב יב, יא) ואזן מלין תבחן, אך הדבור הוא למי שהוא במדרגה תחתונה אז צריך לחבר עמו ע"י הדבור. וזהו (ישעיה ל, כא) ואזניך תשמענה שהוא דבר מאחריך, פירוש שהדבור אינו אלא למי שהוא באחור ממך:
8