חיים וחסד תרכ״בChayyim VaChesed 622
א׳ראש חודש תמוז: הנה הצרוף מזה החודש (אסתר ה, יג) וכל זה איננו שוה לי. כי הנה יש צירופין שמצרפין להקב"ה בזה העולם, כמ"ש (תהלים כו, ב) (צפה) [צרפה] לבי. והנה יש שמות גלוים, כגון (שם צו, יא) ישמחו השמים ותגל הארץ, שהשם הוא בגלוי, שהצירוף הוא מראשי תיבות, ויש שמות מכוסים שהצירוף הוא מסופי תיבות, כמו זה הצירוף מזה החודש. וזה כשרוצה הקב"ה להשפיע לזה העולם חיות אז מתחילה השם ואחר כך בא לזה העולם בכלים שהם האותיות, אבל אצלינו כשאנו מחברים את עצמנו להקב"ה אז מתחילה האותיות ואחר כך השם, וזהו כשאנו מחברים ומקשרים המעשה להקב"ה, וזהו ה' אחרונה שהוא העובדא והו' הוא המשכה, אזי יכולין אנו להשיג המוחין. וזהו שמתחילה צריך לשבר את הגוף, כל זה איננו שוה לי, פירוש זה העולם לא נחשב אצלי לכלום ליקח התענוג לעצמי, וזהו 'לי', שאקח לעצמי, וזאת אינו נראה כי הוא בלב, על כן הצירוף הוא גם כן מכוסה ואינו נראה, כי כשיכתוב זה בסגול תחת הז' אז אין צריך הה', וכן הה' של שוה, וכן כשיכתוב הנון של איננו במלפום אז אין צריך ו', וכן כשיכתוב הל' בחיריק אז אין צריך הי' של לי.
1
ב׳אבל כשתחבר את עצמך להגוף אז הוא שליטת המן היה משתמש בזה השם ( פע"ח ר"ח חנוכה ופורים פ"ו), פירוש כי הקב"ה לא ברא זה העולם רק כדי לחבר ולצוות אליו, כמ"ש (בראשית ג, יא) מן העץ אשר ציויתך, פירוש שאינו אלא לצוות, והוא אוכל, שנמשך אחר התענוג זה העולם, על כן יוצא מראשי תיבות זה הפסוק המן כו', כמ"ש בגמרא (חולין קלט:) המן מן התורה מנין המן העץ כו', על כן היה משתמש בזה השם מחמת שישראל לקחו זה התענוג לעצמן, וצריך רק לחבר להקב"ה ואתם אין עושין כן, גלל כן היה שליטת המן. הנה יש עין ימין ועין שמאל, בעין ימין מסתכל תמיד על הקב"ה כי תמיד ימין הוא קיומית, ובעין שמאל הוא מסתכל על הגוף.
2
ג׳והנה אלף הוא אותיות פלא, וזהו כי יש צדיק בזה העולם אך אינו נראה לכל, וזהו פלא, שהוא מופלא, אך העובדא של הצדיק הוא כדי לפתוח פתח החכמה להמשיכו לזה העולם, וזהו שפלא הוא ראשי תיבות (שה"ש ה, ב) פתחי לי אחותי, ואחותי לשון התחברות, כי הוא מחבר הקב"ה בזה העולם, כי הצדיק מחבר את עצמו להמוחין, והקב"ה שורה בהמוחין ומחמת זה נמשך הקב"ה לזה העולם. וזהו רועי צאן מלשון התחברות, שהוא מחבר, וצאן מלשון ויצא, פירוש שהוא מחבר זה העולם שנקרא צאן להקב"ה. וזהו (איכה א, ט) ותרד פלאים, פירוש שאלפין שהם המוחין נמשכין לזה העולם ע"י הצדיק שנקרא פלאים. והנה הבינה יש בה ש"ע נהורין, כי הבינה מקבלת או מהחכמה או מהרצון, וזהו שי"ן, והוא נמשכת לזה העולם על ידי ז' מדריגות וכל אחד כלול מי' הרי ע', וזהו ש"ע נהורין, לשון אור, אך כשמחבר הש"ע נהורין לזה העולם שהוא ה' תתאה, הרי שעה, לשון פונה, כמו (בראשית ד, ד) וישע ה' אל הבל, פירוש שפונה הש"ע נהורין לזה העובדא אז הצירוף שעה. וזהו (ברכות סד.) 'כל הדוחק את השעה', פירוש שמדחה את הש"ע נהורין מזה העולם, 'השעה דוחקתו', פירוש כי נקראת קומה שלימה. אך תעשה כך, תגביה הש"ע נהורין מזה העובדא להקב"ה, ואז ממילא יבטלו במציאות נגד אור אין סוף, וימשיך ש"ע נהורין לזה העולם במדריגה יותר זכה.
3
ד׳הנה איתא (ילקו"ש במדבר פכ"ט-תשפב ע"ש) שזה החודש הוא מסוגל להיות בו יום הכיפורים לכפר עונות, אך מחמת שדור המדבר בכו בכיה של חנם ואמרו (במדבר יא, ה) זכרנו את הדגה, והמשיכו את עצמם לתענוג הגשמי על כן באו בשכחה, וזהו (תיקון חצות - תיקון לאה) בכיה בציון, שבוכה לחבר את עצמו להחכמה:
4