חיים וחסד תרס״הChayyim VaChesed 665
א׳כתיב (דברים יט, ב) שלש ערים תבדיל לך וגו' אשר ינוס שמה הרוצח. פירוש חכמה בינה דעת הם שלש ערים, וכשאדם עושה דבר גשמי צריך לראות שיהא מחובר עם החב"ד שלו להבורא יתברך. וז"ש שלש ערים תבדיל לך, ר"ל שלא יהיה 'לך', שיבדיל אותם מגשמי, אלא שיהא מחובר עמם להבורא יתברך, ואחר כך (שם, ה) ונס אל אחת הערים האלה וחי, אחר שעשית דבר גשמי כשיחבר עצמו להחב"ד, אז 'וחי' - יהיה לו חיות מהבורא יתברך. אבל כשהוא ממשיך את החב"ד שלו להחומר, אזי אין לו במה שיחיה את עצמו, שהגשמי נקרא אתר דמיתה.
1
ב׳וזה שאמרו חז"ל (מכות י:) שהיה כתוב על פרשת דרכים מקלט מקלט, פירוש שיש דבר גשמי שהוא מגושם מאד, ומחמת זה האדם העושה הגשמיות ההוא אפילו אם רוצה להיות מחובר להשי"ת בשעת מעשה אינו יכול, ונמשך עם המוחין שלו להגשמי. לכן אמרו חז"ל לכתוב על 'פרשת דרכים', ר"ל כשהוא הולך להחומר אזי הוא מפריש את עצמו לכמה דרכים, שבהחומר יש כמה דרכים, אהבה לאכילה ושתיה וכו', וכן לכל המדות, אך בעבודת השי"ת אין אלא דרך אחד, וזהו פירושו, כשיפריש את עצמו לכמה דרכים, אזי יתיישב תחלה בהמוח שלו 'מקלט', ר"ל אם יקלוט המוח הגשמי שלא יהא נמשך ונטבע בהגשמיות אלא הוא יכול להעלות אותה להבורא יתברך, אז יעשה אותה, 'מקלט', ר"ל אם יראה שיקלט חס ושלום הגשמי המוח, שהמוח יטבע שם מחמת שהוא מגושם מאד אז לא יעשה זאת.
2
ג׳וז"ש אשר ינוס שמה הרוצח וחי, כי אנו גם כן בחינת הרוצחים, כמו שאמרו חז"ל (תנחומא בשלח ח) טוב שבגוים רצוץ את מוחו, נמצא שאנו צריכים לשבר הקליפות ולהעלות החיות שבו להבורא יתברך, וזה שאנו ממשיכים את עצמנו להגשמיות הוא כדי לשבר הקליפות ולהעלות החיות שבו להבורא יתברך, וצריכין אנו להזהר שהמוח יהיה מחובר להבורא יתברך אפי' בשעה שעושה הגשמיות, כדי כשאנחנו חוזרים אל המוח דהיינו להחכמה כנ"ל אזי אנו יכולים להעלות החיות שבו להבורא יתברך, וז"ש אשר ינוס שמה הרוצח וחי כנ"ל. וז"ש (ויקרא יח, ה) וחי בהם, כשעושה צריך שיהא חיות בהם. וזהו שהתורה נקרא עץ חיים (משלי ג, יח), שהיא נותנת חיים בכל אפילו במה שהרשעים עושים, אלא שהם פרודים בחיות שלהם מן התורה, אבל אדם צריך לידע שהוא מהבורא יתברך.
3
ד׳וז"ש (תהלים צ, יז) ויהי נועם, ויהי בגימטריא ל"א שהוא אל, וכל מקום שנאמר ויהי הוא צער (במדב"ר י, ה), וזהו פירוש 'ויהי', האיך יכול להיות שאפילו אם יהיה במיצר שיהיה חסד, 'נועם ה' אלהינו עלינו', פירוש מחמת הנועם של הבורא יתברך שעלינו, שמחמת התענוג של המצוה אנו מחוברים עם הבורא יתברך אפילו בדבר הגשמי, ואדם אינו יכול להשיג את זה אלא שכשהוא עושה מצוה הוא מחובר להבורא יתברך, ומחמת זה הוא יכול להיות אפילו כשהוא בגשמיות יהיה גם כן מחובר להבורא יתברך, שהוא טועם את התענוג של הבורא יתברך, אבל אם אינו מתענג מהמצוה אינו יכול להיות מחובר בדבר גשמי, אבל על כל פנים צריך להיות חושק לעבוד את הבורא, וז"ש (תהלים קיט, לד עיי"ש) 'ופקודיך הבינני', תן לי שאני אבין פקודיך שיש בהן תענוג, 'ועדותיך נצרתי', אפילו אין לי עוד תענוג:
4