שו"ת חידושי הרי"מ, חושן משפט ד׳Chiddushei HaRim Responsa, Choshen Mishpat 4
א׳[השאלה לא מצאתי]
1
ב׳הנה לשון הגמרא ב"ב כ"ב הנהו דקולאי דאייתי כו' א"ל מעלמא אתו ולעלמא ליזבני וה"מ ביומא דשוקא אבל בלא יומא דשוקא לא וביומא דשוקא נמי לא אמרינן אלא לזבוני בשוקא אבל לאהדורי לא כו'. וי"ל בזה ג' פירושים א' ע"פ מ"ש תוס' ד"ה מעלמא כו' מכאן משמע דביומא דשוקא היה מותר להלוות לב"א הבאים ממקומות שם לשוק לנכרים דאתו מעלמא אבל לבני המקום לא ודוקא בשוקא אבל לאהדורי לא עכ"ל. נראה דמפרשים הגמ' דלעלמא לזבני דוקא וביומא דשוקא ובשוקא. וכשחזר אחד מג' התנאים מצי מעכבי והטעם כיון דעבדו רבנן תקנתא לבני מתא דלא לפסק חיותי' כמ"ש הר"ן מג"ש. לא חילקו והתירו רק כשנראה שמוכרים לעלמא בשוק וביומא דשוקא. משא"כ בלא שוק אף לעלמא כיון שאינו ניכר לא פלוג. ועוד דכיון דהיזיקא דרבים חמור מדיחיד ע"ש כ"ד ע"ב וגם קדירא דבי שותפי כו' ולכך קוצץ כו' כן בהנ"ל אין צריך לשלוח שומר אם מוכר לעלמא או לבני עיר ולכך יכולין לעכב לגמרי שלא יבאו בלי שוק או לאהדורי. וכן מפורש בהר"ן מג"ש דגם לעלמא א"י למכור בלי יומא דשוקא. פי' ב' י"ל דבסתם קאי דביומא דשוק ובשוק שרוב מעלמא רשאי למכור סתם אף שא"י אם הקונים מבני העיר או מעלמא דהולכין אחר הרוב משא"כ בלי שוק דהוי קבועים בני העיר אסור סתם למכור שמא מבני העיר וכדמחלק בש"ס כתובות ט"ו בין אזיל איהו לגבה כו' ולכך אסור לאהדורי. וכן משמעות לשון רש"י ז"ל ד"ה יומא דשוקא והרבה באין ממקום אחר לקנות מהשוק לפיכך אין בני העיר כו' להביא כו' ולמכור לנקבצים לשוק ע"ש משמע בסתם. וא"כ אפשר דעל הידועים מעיר אחרת מותר גם בלי שוק ולאהדורי ג"כ. פי' ג' שכ' הנ"י דהרוב מבטל המיעוט לגמרי ובשוק ויום השוק שהרוב מעלמא מותר אף לידועים מבני העיר דחשוב כמכירה לעלמא. אבל בלא יומא דשוקא שהרוב בני העיר או דחשב קבוע או לאהדורי שאינו נקרא ע"ש השוק לא חילקו ומעכבין אף למכור לעלמא דלשון הנ"י משום דבשוק כו' והוו כאלו לא מכרו לבני העיר הזאת כלל. וכן פי' הב"י סי' קנ"ו דבריו. וכן מוכח מהרמב"ם ז"ל שלא הזכיר דלעלמא ליזבני כמפורש בגמ'. וע"כ דמפרש דזה רק טעם דמה"ט מותר בשוק וביומא דשוקא משום דמעלמא כו' ולעלמא ליזבני נקרא שמוכר לעלמא ומה"ט מותר גם לבני העיר בשוק משא"כ בלי יום השוק או לאהדורי כמ"ש ב"י אף לחזור על פתח בני עיירות אחרות וזה לכל הפי'. כמ"ש הב"י רק החילוק דלתוס' גם ביום השוק ובשוק אסור למכור לבני העיר רק לעלמא. ולהרמב"ם מותר דלא הזכיר דלזבוני לעלמא כו' וע"ז כ' ודוחק לחלק בין הלוואה למכר שיסברו במכר כהרמב"ם דמותר לבני העיר בשוק אבל לענין לאהדורי פשוט לב"י וכל הפוסקים דמעכבין. דברמב"ם כיון שלא הזכיר החילוק לזבני לעלמא וע"כ ההיתר בכל בשוק ויום השוק. ממילא שהזכיר אבל לחזור על הפתחים לא ג"כ בין לעלמא בין לבני העיר. ובתוס' מפורש ג"כ דאסור לאהדורי אף בשוק ואף לעלמא רק הפרישה שכ' וז"ל הג"מ כו' ומשמע דלבני העיר אסור למכור אף בשוק כו' אבל מהרמב"ם ז"ל משמע שמותר וכן משמע לי מלשון רבינו שכ' וביום השוק א"י לעכב עליהן כלל כו' וגם ממ"ש הג"מ והפוסקים אבל לאהדורי לסבב בעיר לא משמע דבשוק אפילו לבני העיר מותר דאי דוקא לעלמא מ"ט אסור לאהדורי ולמכור לעלמא גם טעם נכון לחלק בין מכירה להלוואה כו' במכירה א"צ לדרוש כו' וגם התוס' לא פירשו דבריהן במכר כי אם בהלוואה כו' ע"ש. ובדרישה הביא כל דברי הב"י וסיים ובפרישה כ' הנלע"ד דרבינו ס"ל דיש חילוק בין מכר להלואה ע"ש. ולענ"ד למה הזכיר הפרישה רק שחולק על הב"י בלמכור בשוק לבני העיר ולא כ' גם על לאהדורי על פ' בני עיירות אחרות שמפורש בב"י לאיסור. ועוד שכ' לראיה דאי דוקא לעלמא מ"ט אסור לאהדורי כו'. והא לב"י פשוט דאסור ומוכח מהרמב"ם כן ואיך מביא זה לראיה בלי שום טעם לסתור דבריהם. אולם לענ"ד פשוט וברור כוונת הדרישה ופרישה דגם הוא מודה דלאהדורי אסור ככל הפוסקים הנ"ל. והיינו דלא פלוג חכמים או שלא יצטרכו להושיב שומרים שלא ימכרו לבני העיר. ולכך קבעו חכמים דוקא בשוק כנ"ל. רק הוכיח שפיר דזה שייך אי אמרינן דבשוק לגמרי מותר שייך הטעם כנ"ל. אבל אי גם בשוק דוקא לעלמא א"כ ע"כ דלא אמרינן שלא חילקו חכמים. וגם בזה יצטרכו לשמור שלא למכור בני העיר ואעפ"כ מותר למכור לעלמא א"כ מ"ט יהיה אסור לאהדורי ולמכור לעלמא מה חילוק. ומוכח מזה דבשוק מותר אף לבני העיר דלא חילקו. ולאהדורי שפיר אסור ג"כ מה"ט שלא חילקו כשאינו שוה וכ' רק לראיה כנ"ל. וזה ברור לענ"ד. ואח"כ כ' דגם תוס' מחלקים בין מכר כו' היינו דסוברים ג"כ דלא חילקו ובשוק רשאי למכור סתם דאין דרך לדרוש מי הקונה שייך לא חילקו. ומ"ש תוס' ודוקא להלוות לנכרים דמשמע שצריך לידע אף בשוק שאינם בני העיר זה דוקא בהלוואה שבל"ז הדרך לדרוש מי הלוה בזה שייך לחלק שצריך שידע דוקא כנ"ל. אבל בענין לאהדורי לא נחלק כלל דמעכבין לכל הפוסקים. והגם דאם נפרש הגמרא בסתם אין לנו הוכחה על בידוע שאין בני העיר לעכב בלאהדורי. מ"מ מאחר שבתוס' מפורש והנ"י והרמב"ם דלא אסר אף בידוע בשוק בני העיר ע"כ דלא פלוג. ממילא לא מצאנו מי שחילוק על הב"י בלאהדורי על פ' עיירות אחרות דא"צ להושיב שומרים כנ"ל. וכן מבואר בש"ע שכ' סתם ביום השוק מותר והוא שימכרו בשוק אבל לא יחזרו כו' וציין הסמ"ע על שימכרו בשוק שכ' בפירוש דברי הטור דמותר למכור בשוק אף לבני העיר דלא חלקו בזה כו' היינו שגם תוס' וטור מודים לסתימת הש"ע שלא חילקו ומותר אף לבני העיר. ומ"ש סמ"ע ובלבד שלא יהדרו ע"פ ביתם. לאו לדיוקא אתי להתיר פ' בני עיירות אחרות רק דלכאורה כיון שמותר ביום השוק אף לבני עיר בוודאי מ"ט יהיה אסור לאהדורי. ע"כ כתב דמ"מ בלבד שלא יהדר דזה לאו בכלל יום השוק וככל השנה ואסור אבל אם הי' כונתו להתיר לאהדורי היה לו לסמ"ע לציין על בלבד שלא יחזרו ולהתיר על פ' ב"ע אחרות לחלוק על הב"י. וע"כ פשוט כמ"ש. ומלבד זה נראה מדרישה שכ' שבפ' כ' דהטור סובר כן. וכן הלשון בסמ"ע ע"פ כתבתי בפי' דברי הטור ע"ש אבל לדינא לא יחלוק על ב"י והמפור' בר"ן מג"ש ומשמעות הרמב"ם וכל הפוסקים דבאמת מ"ש דדוקא בהלואה כ' תוס'. ובהג"מ פ"ו מה"ש הביא דברי תוס' ומפורש להלוות ולעשות סחורה ע"ש ובתוס' שמפורש לאהדורי אסור על בני עלמא ולענין לאהדורי לא שייכי ב' הטעמים של דרישה ופרישה וממילא מפורש דגם במכר כן. גם אי מ"ש הסמ"ע שלא יהדרו ע"פ ביתם הוא בדוקא מ"מ אין כוונתו רק שזה ודאי אסור גם להטור אבל ע"פ בני עלמא אין הכרח לדעתי. אבל להלכה ודאי אין חולק רק בענין מכירה בשוק לבני העיר דבל"ז דעת הרמב"ם וש"ע דמותר כ' להסכים גם דעת הטור. משא"כ לענין לאהדורי כנ"ל. ומעתה כדין פסקתם ולא ירך לבבו מה שמלגלג ידידינו גיסו הרב נ"י על הפסק ב"ד מבלי עיון הראוי:
2
ג׳גם מה דפשיטא לכו דשם בלאדזי חשיב כל יומא יום השוק לדידי מספקא לי טובא דהא ר"ה סבר דאף בעיר א' אסור פסקי' לחיותא. דגרע ממהפך בחררה בהפקר מאחר שזה אומנתו ומחייתו כמ"ש תוס' במצודה. ובה"ג פסק כר"ה ע"ש ובמהרי"ק. רק אנן קי"ל כר"ה בדר"י דבר מתא אב"מ לא מעכב ואב"מ אחריתי מעכב ובר מבוי מספקא ליה. וע"כ נראה הטעם דבני עיר א' שהם כשותפים וכל א' צריך למחי' וא"א שיהיה לכל א' אומנות מיוחד שאין לאחר והוי ככולם פרנסתם קבוע איזה אומנות שיהיה. או שכולם מרוצים דהן שותפין וכל א' צריך מחיה. אבל בר מתא אחריתי חשיב באקראי יורד למחי' בני העיר הקבוע ועיין בשיטה מקובצת. רק שוק דמעלמא אין זה מחי' הקבוע להם חשוב גם נגד בני העיר באקראי וכהיפך דבר הפקר לר"ת דשניהם באקראי כו' אבל עיר שעיקר מחיותם מה שבאים ממ"א לקנות מהם וזה פרנסתם וחשיבי ב"ע אחרת באים לקפח מחייתם הקבוע כיון שתמיד כן. ואין ראיה על כשתמיד כיום השוק שא"י לעכב כנ"ל:
3
ד׳ובענין המכירה בב"א הוא מחלוקת במציאות וא"י להבין. והנלע"ד כתבתי הק' יצחק מאיר
4
ה׳ב"ה יום ד' נח תרי"א לפ"ק ווארשא עוד בענין הנ"ל:
5
ו׳לכבוד אהו' ידיד נפשי הרב הגדול חריף ובקי נ"י פ"ה החסיד מ' העניך נ"י:
6
ז׳מכתבו הגיעני ביו"ט העבר ולא היה לי פנאי כלל עד עתה פניתי מעט לכבודו. והנה רו"מ נצב לריב עם הב"י מסברא. הא לא נעלם מכולם דלימכר לעלמא קיל מלבני העיר ודמיונות אלו דג כו' מבואר במקומו. ועכ"ז פשוט הג"מ והפוסקים דדוקא ביומא דשוקא ובשוק מותר לעלמא. ולדעתי כל מעיין ישר ישפוט בצדק שהוא דבר שא"א שהסמ"ע ממפרשי דברי הב"י ז"ל יכחיד דעתו תחת לשונו בשביל שדבריו תמוהים אצלו ולא יביאם להקשות או לסתור רק לכתוב להיפוך ויביא לראיה כאלו פשוט שלא כב"י ומ"ש שנראה בעליל שאין דעת דו"פ נוחה בטעמא דלא פלוג א"י מה הא ע"ז דנין כמ"ש בראשונה שהוכחה שלו הוא אי לא נימא לא פלוג בשוק א"כ גם לאהדורי כו' וע"כ דגם תוס' סוברים לא פלוג וממילא מותר בשוק ובני העיר. ולאהדורי אסור וא"צ לכפול הדברים ואם הסמ"ע דעתו לפסוק לענין בשוק לבני העיר הוא מסתימת הרמב"ם והפוסקים דשוק מותר לא כן לענין לאהדורי שסתימת הפוסקים דאסור וגם אם שדו"פ נדחק שתוס' מחלקים בין הלוואה למכר הרי מפורש במרדכי דברי ריב"א ובהג"מ ה' שכנים הביא דברי תוס' להלוות ולעשות סחורה ע"ש. גם מה שדחה ענין ק' דבי שותפי דשם מן הדין קוצץ כו' א"י מה וכי לא ראה דברי המרדכי וכל הפוסקים שלמדו משם דין יחיד עם רבים שצריך לסלק קודם מה שע"פ דין המוציא מחבירו עליו הראיה לענ"ד פשוט דלאהדורי אסור לעלמא כהב"י אעפ"כ איני אומר קבלו דעתי ויכולין לשאול לרבנים אחרים. גם מענין יום השוק לא ראיתי מי שיאמר שכשכל השנה יום השוק וזה מחיות בני העיר שיהיה תמיד דין יום השוק. ובענין ב"א כ' גיסו הרב נ"י שמוכרי הטוכעל מוכרים טיכל א' או ב' וג'. וא"י מה נקרא לאחדים אם זה אינו נקרא ומוכר הארט חתיכה או כעין טיכעל על הטיץ אפשר שהוא כדברי רו"מ שאינו נקרא על יד ומ"מ אינו ברור דמלשון כדרך חנונים אינו דיוק דמסיפא בב"א משמע להיפוך. ומאחר שמקורו רק לשון הרא"ש ז"ל מסברא א"א לעמוד עליו די"ל דנקיט חנוני כדרך העולם וכלשון הגמרא חנות בצד חנות של חבירו אבל כשדרך סוחרי העיר שהם הארטאווניקעס למכור על החתיכה ועל טיץ שנקראים במדה גסה סוטן כו' יכולין ג"כ לעכב על בני עיר אחרת ואין הכרח בזה לסתור פסק ב"ד לשווי' טועים. והנלע"ד כתבתי דברי או"נ דו"ש הק' יצחק מאיר בהרב מור"י ז"ל
7
ח׳עכ"ז לענין ב"א י"ל מאחר שעל הארט אין בני העיר קונים רק מעלמא הוי שוב כיום השוק כיון דסתם ענין מכירה זו הוא מלבני עלמא:
8