שו"ת חידושי הרי"מ, אבן העזר י״בChiddushei HaRim Responsa, Even HaEzer 12
א׳ב"ה ט"ו כסליו תר"ך לפ"ק. להרב דק"ק ברעסלא
1
ב׳על דבר העגונה הנה מ"ש רו"מ להכריע בין אמוראי דירושלמי והקשה דלמא מתני' דיפה כח עדים קודם שהוחזקו. הגם שבתשו' נוב"י סי' ל"ג כ' זה לענ"ד לק"מ דאי קודם כו' והי' בעי עדים כשרים וע"פ כתב פסול למה נקיט שמת בעלה לימא דיפה עדים כו' ושטר אינו עדות וע"כ אחר שהוחזקו ומצד קולא דעדות אשה ואעפ"כ לא מהני. ועוד דאדרבה למ"ש הרמב"ן במלחמות פרק ד' אחין דמטעם זה לא חשיב עדות בשטר שמת בעלה משום כיון דסגי באמרו לדידה לחוד ותהיה מותרת באמרה שמעתי שמת א"צ לעדות שיקרא שטר ולכך פסול מפי כתבם ע"ש דלדבריו קודם שהוחזקו והיה צריך עדות גמור שוב היה מהני עדות בשטר בכל שטר רק אחר שהוחזקו אין לו דין שטר והוי מפי כתבם. וכל דבריו בסי' הנ"ל תמוהים מ"ש דרמב"ם ס"ל ע"א בכתב מהני מה"ת מדס"ל דשייך מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם ובשבועה דרבנן לא אמרינן מתוך ולדבריו א"כ ע"א לשבועה יצטרף דו"ח לרוב הפוסקים. וגם לדידן דהדיוטות אנן ואין דין ב"ד רק מדרבנן איך פוסקין מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם הא מה"ת אין כאן עדות בב"ד ומודה במקצת אין זה הודאה בב"ד. וכן עדים דר"ח קמייתא לא יהיה שייך מתוך וע"כ פשוט דדוקא כשהשבועה דרבנן דאף למיחת לנכסים מסופקין כ"ש כשא"י לישבע משא"כ כשהעדות או ההודאה דרבנן מ"מ מה דתיקון כדאורייתא תיקן ושוב על השבועה אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם:
2
ג׳גם מ"ש מהספרי דלא יקום כו' אבל קם באשה להשיאה דמה"ת מהני ע"א ורוצה בכח להסב דעת הפוסקים וש"ס דילן לזה. מה שנראה בעליל שאינו כן דהא ס"ד דש"ס דע"א מהימן ודחי הוי דבר שבערוה כו' ומשני מתוך חומר כו' משום עיגונא כו'. עכ"פ היה להם להזכיר דרשא דספרי. ועוד א"כ במשנה דף קכ"ד שאמר נחמיה כו' נזכר ר"ג כו' והוחזקו כו' עד מפי עד כו'. ואיך למדו מדהכשירו עד א' כשר דיליף מקרא דומיא דלשבועה להכשיר עד מפי עד. ואם אמנם אם עד אחד כשר נאמן מה"ת לעדות אשה לדברי הרמב"ם ז"ל כבר כ' בתשב"ץ וריב"ש הביאו ומהרי"ק סי' ל' ורשד"ם ומהרח"ש הביאם ע"ש אולם כולם לא מספרי הנ"ל רק דמילתא דעבידי לגלויי כו' או דייקא מהני מה"ת. ועכ"פ מיושבים דברי גמ' דאמר מתוך חומר כו' ודייקא אך הא דהוחזקו קשה גם לדידהו דבשלמא אי הכל מדרבנן שייך למילף כמו דע"א כו' משום מדע"ל או כו' אף דמה"ת א"נ כן עפמ"ע וכה"ג. משא"כ אם ע"א מה"ת איך יליף ותקנה חדשה אח"כ לא הוזכר. וע"כ משמע דבזה עצמו היה החילוק דמעיקרא הוי סברי דע"א מה"ת. וא"כ הוחזקו היינו דס"ל אח"כ דגם ע"א אינו נאמן מה"ת ואח"כ הא דהאמינו הוא מתוך חומר כו' ושוב גם עמ"ע שפחה כו'. א"כ גם ר"י דספרי י"ל דס"ל כר"ע קודם שהוחזקו דס"ל ע"א כשר נאמן ולא קרובים כו'. וספרי שלנו הוזכר ר' יהושע והא ס"ל גם עד אחד אינו נאמן וע"כ ר' יהושע בן בתירא וכדומ'. ונראה שכ' בספרי ישן ר"י והדפיסו אח"כ ר' יהושע ובעל נוב"י מפרש ר' יהודה ב"פ דר' יוסי והיה לאחר שהוחזקו. אבל אין הכרח כלל דהוא ר"י דילמא ר' יהודה בן בבא שהיה משיא ע"פ עד א' והוא קודם שהוחזקו והוי ס"ל כו' ומה"ט מייתי הגמ' ריש פ' האשה הך דהוחזקו לאפוקי מדרשא דספרי הנ"ל:
3
ד׳אולם אני פירשתי בעזהש"י הספרי ושיהי' דברי חכמים קיימים. דכמו שכתב מהר"ם ורא"ש ריש ב"מ דעד מסייע פוטר משום דאבל קם לשבועה הוא בין לחיוב בין לפטור. כן בודאי הא דאינו קם לכל עון ולחטאת בין לחיוב ובין לפטור. ומה"ט לענ"ד באתחזיק איסורא דאין ע"א נאמן כיון דבלא עדותו הי' חיוב מלקות או קרבן וע"י עד אחד יפטר א"כ קם לעון וחטאת. משא"כ בספק דלא אתחזיק דאין עונש כלל נאמן ע"א וא"כ עכשיו שהאמינו מתוך חומר כו' ודיקא מרעא לחזקת א"א כמ"ש תוס' כתובות דף כ"ב שוב כשמסולק החזקה ויחשב ספק גרידא שוב עד א' נאמן מה"ת. רק הש"ס ר"פ האשה דייק דמה היה לחז"ל להתירוה להנשא ועי"ז יהיה חזקה דייקא ויהיה נאמן ולא מצינו כזה כיון דעתה אינו נאמן ואסורה נאמינה ונתירה ותידוק ויהיה חזקה. והיינו דפריך לא לחמיר ולא ליקל ומשני משום עיגונא כו'. וא"כ י"ל דר"י דספרי דייק לכל עון כו' הוא דאינו קם אבל קם בעדות אשה להשיאה היינו כשיש רגלים לדבר בספינה שאבד' כו' (גיטין כ"ח ע"ב) וכה"ג שהוא רק ספק בלי חזקה שפיר קם כיון דאינו לעון וחטאת כו' וממילא כשתקנו חכמים מתוך חומר ושייך דייקא וסילוק החזקה או משום עבידי לגלויי וכה"ג שוב נאמן מה"ת דס"ל לר"ל דגם בדבר שבערוה בעי אתחזיק. והגם שלכאורה כל שלא נשאת אין כאן עון וחטאת ויהיה כמו בהוחזק חלב ע"פ ע"א דפסק הרמב"ם דלוקה אח"כ כן תהיה מותרת דהוחזקה ע"פ ע"א קודם שבא לעונש. דז"א דוקא לאיסור דשייך איסור בלא עונש שפיר נאמן ע"א שזה חלב שיהיה אסור ולא יהי' רשאין לאכלו. ושוב כיון שהוחזק לוקה אח"כ דאז לא היה עדותו לעונש וקם. משא"כ שמת בעלה שעדותו רק להתירה לינשא שזה לפטור מעונש ומיד אינו נאמן כיון שאין ענין לעדותו רק לפטור מעונש שהי' בלא עדותו כנ"ל. וזה עצמו הוא הטעם שהתירו כיון דעכשיו אין כאן עונש רק שנאמר דהא עדותו רק שתנשא וכשתנשא יש עונש ופטור והא אז שתנשא חזקה דייקא כו' ואין עונש ומהני כו'. והארכתי ב"ה בפי' דברי הש"ס ר"פ האשה דתמוה מאוד. ולמ"ש הכל מיושב שם דמדמי לוודאי חלב דאין לו פי' כלל. ולמ"ש מדמי לוודאי היינו שהוחזק לחלב. וכעין אותן דהוחזקה נדה וכה"ג דחזקה זו ג"כ לא מהימן ע"א לסתור כו' משום דהוי לפטור מעונש כיון דלוקין על חזקה הנ"ל כן הכא כיון דבלא עדותו בחנק קאי כנ"ל. וכן תמיהת הפוסקים איך ע"א נאמן על שחיטה דאיתחזיק איסורא ע"ש. ולמ"ש א"ש דכל החזקה לתוס' (ביצה דף כ"ה) הוא רק עשה שאינו זבוחה ושוב בעשה דאינו עונש נאמן ע"א גם באתחזיק. ואף דתליא הא בהא דאי אינו זבוח נבילה ולקי מ"מ הוא כהך דלא בדק דאמר (חולין דף ט') למ"ד בחזקת איסור אמרינן חזקת טומאה ל"א ע"ש אף דתליא הא בהא ע"ש:
4
ה׳ומיושב כמה דברים בעזה"י גם מ"ש בסוף דמירושלמי זה עצמו יש לו הוכחה דעד אחד מה"ת מדאמר דכוותה כו' ומה פשיט ליה ע"א יותר ע"ש. ומלבד שבעצמו דחה אח"כ דהא מפורש במשנה דקודם שהוחזקו הי' משיאין ע"פ עד א' ולא בשאר ע"ש. חוץ מזה א"י איזה גירסא היה לו. הא בירושלמי שלפנינו מפורש מדמשיאין עד מפי עד דכוותה ע"פ כתב ותורגמן ולא הזכיר ע"א. ולגירסת הרי"ף מפורש ועכשיו כו' ע"פ עד א' וע"פ עד מפי עד דכוותיה ע"פ כתב כו'. ובהגמ' פ"ג דיבמות מפורש ג"כ ועכשיו כו' עמפ"א דכוותי' ע"פ כתב והוכיח דאי לא מהני עד מפי עד לא מהני מפי כתבם. והפי' הפשוט לגירסת הרי"ף הוא כמו דהוחזקו כו' וילפי עד מפי עד מע"א כן ילפינן ג"כ ע"פ כתב כו' א"כ אדרבה מוכח מדילפי שגם עד א' מדרבנן כנ"ל. וזה הפי' ועכשיו שמשיאין ע"פ עד א' ודכוותי' עפמ"ע כמו כן ילפינן ע"פ כתב כנ"ל. ועוד מהתימה על נוב"י דבירושלמי אמר דפליגי ורוצה לחלוק דלא פליגי. ומ"ש דחד קודם שהוחזקו כבר כתבתי דלא קשה. ובל"ז מה כוחינו להכריע במה שהרי"ף ורא"ש ותוס' לא הכריעו. אמנם החילוק בין שטר ובין לזכרון מבואר במרדכי והר"ן וח"מ וב"ש. אולם מה נקרא זכרון דברים נחלקו שבמרדכי פד"א ובהגמ"ר שני החילוקים ע"ש כתב לדעת ר"י כיון שאינו מדעת שניהם אין לו דין שטר ובהגמ' כתובות. לעצמו חשוב זכרון דברים ע"ש:
5
ו׳ובנידן דידן הנה רמ"א סי' מ"ב פסק מצא כתוב בשטר פלוני קידש כו' כשלא נתקיים אין לחוש כלל ע"ש וב"ש מחלק בין הך דסי' י"ז דמצא כתוב פלוני מת כו' דהתם טוען מזוייף בעי קיום מה"ת ע"ש ואין לשון רמ"א ז"ל משמע כן דלא הזכיר כלל טענת מזויף. והפי' הפשוט לע"ד כמ"ש רמ"א ח"מ סי' ל"ט כל שטר כו' לרשב"א גם עדות לא הוי דמפי כתבם כו' כשלא נכתב בציווי הלוה וי"א דעדות מיהו הוי כו' וכשנתקיים דנין ע"פ ע"ש והיינו דאין לו דין שטר להחשב נחקרה בב"ד ובעי קיום מה"ת כיון דבכל מקום דאמר הש"ס קיום שטרות דרבנן נקיט משום דר"ל דמה"ת עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה כו'. ובמקום אחר הארכתי בעזה"י מאי שייכות זה לזה עכ"פ כיון שמפורש כן בש"ס ממילא כשאין לו דין שטר בעי מה"ת קיום ולכך במצא כו' קידש כו' ניהו דבנתקיים פ' להחמיר דלא כרשב"א רק דהוי עדות עכ"פ בלא קיום אין לחוש כלל וזה ברור לענ"ד ברמ"א דאי כב"ש ניהו דסתמא מכחשת דאל"ה בל"ז אסורה. אבל איך סתם רמ"א דאין חוששין לקדושין הא נ"מ בקטנה שכ' בשטר שקידשה אביה ומת דהי' קדושין מה"ת כיון שאין כאן טוען מזויף וע"כ כמ"ש. וא"כ לדעת הש"ך ז"ל סי' ל"ט וסי' מ"ו גם עדות לא הוי כלל כשאינו בציווי ע"ש וא"כ בע"א בשטר קדושין או מת בעלה שלא נכתב בציוי מה"ת לא מהני בין לרמ"א בין לש"ך וגם מה"ת בעי קיום. גם מפורש ש"ך ריש סי' מ"ו דדוקא שהשטר יוצא מת"י הבע"ד שייך חזקה לא חציף לזייף מה"ת משא"כ מצא שטר כשא"י מי כתב לא שייך חזקה הנ"ל כלל ומה"ת צריך קיום כן פי' הש"ך ז"ל הך דמצא כתוב כו' פלוני מת ע"ש:
6
ז׳אך מ"מ הדין עם הח"מ סי' י"ז דמכשיר במקום עיגון כתב שמת פלוני בן פלוני בלי קיום דמ"מ כיון שכתבו ישראל יהיה מי שיהיה נאמן ואיך נחוש לזייף רק לחוש לצרה וכה"ג אין חוששין במקום סכנה כו' אך שאין מכירין כדאמר הש"ס סוף יבמות. ורוב ישראל כשרין כמ"ש ח"מ:
7
ח׳אולם אף למה שהוכיחו הפוסקים דלא בעי קישור דברים במסיח לפי תומו מדלא פריך דלמא עכו"ם הוא ע"ש. א"כ מ"מ בנידן דידן דוודאי הכתב עכו"ם ועשה הפראטיקאל ושר הרעגירונג פשוט דאין לו דין ערכאות והוא כמו בורגמיסטער. ומפורש כוונתו להתיר שאינו מסיח לפי תומו ודאי דיש לחוש שזייף גם החתימה כדי להתיר והגם די"ל דשוב כיון שיש איש ידוע שייך לא חציף לזייף וכמ"ש תוס' כתובות פ' מי שהיה נשוי דאפי' גזלן המוציא שטר א"צ קיום מה"ת ע"ש. מ"מ עכו"ם י"ל דגרע ועוד שם יודע שהלוה יטעון מזוייף ויחקור לברר זיופו משא"כ כעין נידן דידן כיון דע"כ יש לו כוונה להעיד ולהתיר דלמה הי' לו לטרוח ולקבל שבועה ולכתוב ולשלחו צ"ע כה"ג. אך מ"מ קיום ע"א סגי כמ"ש מהר"מ לובלין בת' כיון דעד מפי עד מהני בע"א גם ע"א המקיים הוי כמעיד שעד פלוני העיד כן ומהני. מ"מ גם בזה הדבר מסופק מאוד אם נאמר במקומות אלו היינו הנוסעים לקאלפאני' וישימו זהב כסלם שיהי' רובן כשרים וכפי הנשמע אין א' ממאה שיהיה כשר לעדות. בפרט ששבועה חמורה אצל כל יהודי כשר ומה היה לו לישבע אם היה בו ריח תורה הי' לו לכתוב שזה פלוני בן פלוני מת והיה מצוה לכתוב בצייטונג או לשלחו לנוויארק:
8
ט׳גם להפוסקים דגם ע"א חשיב בשטר היינו כיון שיוכל הדבר לבא לב"ד ותהי' ניתרת ע"י הגדתו חשיב כנחקרה וזה חילוק הגמ' כשכותב למעשה יש לו דין שטר משא"כ באומר לפני עכו"ם שבמתכוין לא תותר ע"י עדות זה י"ל דלכ"ע לא חשיב הגדה מ"מ יש לדחות:
9
י׳ולא אכחד מכבוד רו"מ שאם היה בחזקת כשרים היה נראה להתיר עגונה זו. אולם כל הגב"ע נראה לענ"ד כמרומה. מלבד שנראה שהב"ד הם ע"ה שכתבו טעם א' שהרעגירונג מעידים עלי' שהם בוודאי אינם מכחישים כו' וא"י חילוק בין מכחישים למשקרים. גם בתחילת כתב נראה שהיה בעל האשה דר בנוויארק ואח"כ כתבו שבא מכתב משר כו' מהעיר אשר בעלה של האשה חנה היה דר שם כו'. והא ע"ז אנו דנין אם היה בעלה עכ"פ היו צריכין לכתוב שבא מעיר פלוני ולשון עדות גם אח"כ העלימו וכתבו שבא אצלו יהודי א' כו' ופרט שמו של הבעל כו' ושם עיר מולדתו כו' ולא פירשו איזה עיר. גם אח"כ והיה מתעסק כו' להקבר אתו בקבר ישראל ולא כ' לקבור אותו. גם אם הוא שישראל דרים שם כנראה מדבריו יש לברר ולכתוב אל הישראלים משם. וכתבו הכל בהעלם לא כדרך ב"ד גב"ע שמפרשים לשון העדות. לזאת אין דעתי להיות סניף להתיר. ועם רומ"כ החכמה והמדע אם אנשים כשרים הם וכנראה בעיניו יעשה:
10