שו"ת חידושי הרי"מ, אבן העזר י״גChiddushei HaRim Responsa, Even HaEzer 13

א׳בענין אם יחשב שהה עד שתצא נפשו. דנימא מאחר שנטבע אחר חצי רוחב נהר ווייסל ובמשך ב' מינוטין א"י לילך לשפת הנהר ולצאת. ורק החשש ששט לאורך הנהר וזה גם בשהה שייך. דז"א חדא דלרוב הפוסקים בעי ג' או ב' שעות. וכאן גם אח"כ לא היה אלא שעה. וגם למהרי"ט דסגי כפי אומד שא"י לחיות במים. מ"מ כיון דלכאורה הי' די עד כפי ששולט ראות עין אדם בינוני. דעל יותר משיעור זה מה מועיל שהה במים שאין להם סוף וחזינן דמצרכי הפוסקים יותר. וע"כ דכשכיסו המים ראשו בתוך מרחק ראות עין ולא הי' יכול לישא ראש למעלה בשיטה רחוק שיחזק כחו אח"כ לצאת משא"כ בלא שהה יכול להיות שבמקום זה עצמו שנטבע נשא ראשו מהמים בחיים. וא"כ יכול להיות ששט בב' מינוטין אלו בראש למעלה בחיים לאורך הנהר יותר משיכול העין לראות וכשבא אחר הב' מינוטין לא ראהו:

ב׳והנה אם הי' ב' שינים החסרים יחד. דסי' מובהק ודאי לא הוי ול"ד לחסר אבר בש"ע סי' י"ז סעיף כ"ד. רק שיחשב סימן אמצעי עכ"פ. היה בנקל להתיר דצירוף ס"א בגופו עם ס"מ בבגדיו יש כמה צדדים הידועים. ממ"נ של ר"ה. ומהר"ל. וס' מתות שמביא רי"ו ות"ה. ושאלה דיחיד שכ' הח"צ. ושאלה דכל בגדיו. ונטבע בבגדים אלו. אולם אפשר דגם סימן אמצעי לא חשיב דהא שכיח שיחסרו ב' שינים יחד. גם עשוי להשתנות שע"י רקבון הבשר נופלים דהצלקת לא נמצא גם צמצום איזה הם לא היה:

ג׳ונבא להתיר רק מהס"מ שבבגדים דנראה דהוי ס"מ הפאטשאווקי שלה עם ציץ וואטי ושהי' הנייעכטס גילינקטי (זאט) ומי שאינו בעל מלאכה ושאר דברים המבוארים בגב"ע. גם הט"ע בהשטיוועל שכ' בפו' דגם שראו הטביעה ל"א בבגדים בדדמי ע"ש בנ"ב. ובראו שנטבע בבגדים אלו מבואר ברמ"א סעיף ל"ב. וב"ש כ' דמיירי מיד דאל"ה חיישינן שיצא והשאיל ונטבע השואל. וח"מ מסתפק ע"ש. אולם פשט הרמ"א ומהרמ"פ אינו כלל כדבריהם. דהא מבואר במהרמ"פ תוך ב' ימים. וגם משמע דגם בלא שהה עד שתצא נפשו. ומה שהתחיל מהרמ"פ חזינן כו' עלילות להקל במים שאין להם סוף וא"כ משמע משום שהוא מדרבנן. ז"א דכ' זה רק משום שלא אמר איך הכיר ע"ש. אבל על חשש שאלה כ' ז"ל ואע"פ דכלים אינו סימן כו' הלא טעם הראשון דבגמ' משום דח' לשאלה אינו שייך הכא שהי' אתו בספינה וראהו שם מלובש בהם קודם הטביעה עכ"ל. משמע דפשיטא ליה דאינו שייך חשש שאלה כה"ג אף בדאורייתא ע"ש סי' ל"ו:

ד׳וחומרת הב"ש תמוה מנ"ל לחוש שזה הנטבע ניצל. נגד הרוב. והשאיל כליו למי שנטבע ג"כ אח"כ. ולענ"ד דזה ג"כ שאלה דיחיד שניחוש שנזדמן שזה הניצול השאיל למי שנזדמן שנטבע אח"כ. יותר מלמי שהי' לו ס'. ונראה דב"ש לטעמיה שהיה סבור שהחליטו הפוסקים דחיישינן לשאלה. והביא ס"ק ס"ט רק הממ"נ בשם מהר"ל מפראג. ובאמת זה הממ"נ הוא של מו' הולמן. ומהר"ל ס"ל דל"ח לשאלה כלל כמבואר בת' גאוני בתראי גם הג' מג"ש ואחי הט"ז. גם הש"ך ז"ל ח"מ סי' ס"ה כ' דנראה לו עיקר כהפ' דל"ח לשאלה כלל ע"ש רק מ"מ הניח בצ"ע אבל הבו דלא נוסיף עלה בדין הנ"ל בראוהו נטבע בבגדים אלו כנ"ל. וכן פ' הט"ז דל"ח שמא עלה והשאיל ונטבע אותו אחר דכולי האי ל"ח ע"ש:

ה׳אמנם צריך עכ"פ שנטבע בבגדים אלו. וראיתי הגב"ע שאמר ר' פרץ רק שראהו כו' עטליכע מאהל עהם גיזעהן אין זייע גיין. רק הפאסיק שהיה חגור וזה אין בו סימנין מובהקין ולא טביעת עין. עכ"פ היה צריך לשאלו על מלבוש אייבערשט שבזה נתנו אח"כ ס"מ:

ו׳גם ר' זלמן דוד העיד שבא ר' פרץ ואמר אז זיינבל מיט דער קרופע טרענקט כו' ואין זה כלל לשון שנטבע ואף שהה קצת ליכא:

ז׳גם כה"ג כ' בנטבע שאין להתיר בסי' כליו בלא ח' שאלה רק שדרך הנטבע להסיר כל מלבושיו תחת המים מה שיוכל כדי שלא יכבידו עליו להנצל. וי"ל שהסיר והפשיט כולם ומצאם אחר ע"ש. וזה לענ"ד כונת הלבוש שדחה הט"ז ס"ק מ"ו:

ח׳אך משמעות פו' שלנו שאין חוששין לזה. מהרמ"פ ורמ"א וב"ש שכ' סתם. ודוחק דמיירי שראהו קשור היטב וכה"ג שאין לחוש שהסיר דהו"ל לפרושי. מ"מ סברתי נראה נכון. וא"ל דא"כ היה מציל מנהר דהוי של מוצא ושייך חזקת מרא קמא ול"ח כמו מכירה שכ' הפוסקים. די"ל כיון דדרך כן הוי כעשוי למכור וכמטבע דל"ש החזקה. מ"מ י"ל דהא כנפילה דיחיד שמצא זה שנטבע אח"כ. דזה נטבע וניצול והופשט ומצא זה ונטבע. אך זה הכל בנטבע ממש שרובן אין ניצולים. משא"כ זה שאמר שטובע דאין הוכחה כלל:

ט׳אולם אפשר לצרף עדות הנכרי שהעיד ר' ישעיה שמואל מפיו שסיפר לו אז ביום אתמול איז דער טרינקין גיווארין דער אוראנד מפשעוויז יוזעפף כו' שהיה מסיח לפי תומו ואמר שנטבע ממש. גם הוי כשמו ושם אביו שידוע מי. והגם שאח"כ א"ל ששאלו מנין יודע כו'. מ"מ י"ל דאח"כ ע"י שאלה אינו נאמן לבטל מ"ש מסיח לפי תומו. גם דמסיח לפי תומו מפי מסיח לפי תומו ג"כ לרוב הפוסקים מהני:

י׳ואף שהנכרי לא ראה הבגדים. מ"מ כיון שאמר שנטבע עם ב' נכרים ועם קרופע הוא סימן מובהק שהיא אותה הטביעה שראה ר' פרץ. וכפי הנראה פחות מן ב' מינוטין שנופל למים אין בלשון בני אדם שיקרא איז דער טרונקין גיווארין. והיה מהני צירוף ביאת ר"פ אח"כ שיקרא לדעת מהרי"ט שהה עד שתצא נפשו. ויש לדחות. ועכ"פ מהני מה שראה ר"פ הבגדים שנטבע בהם דהיא אותה טביעה שהעיד הנכרי. אך הפאסיק לבד לא היה בו ס"מ כלל:

י״אועל ח' שאלה לכאורה הדרך ליקח המעות מבגדים שמשאיל ז"א דדלמא נתן לו המעות לצדקה או הלואה. אך זה כמכירה דשייך חזקת מרא קמא אך מטבע אינו סימן כלל אולי הניחו השואל בהקעשיניס. או אולי שכח המשאיל כדאמר פ"ק דפסחים בקרדום. ועדיף משם:

י״בגם היה אפשר לצרף. שעדות ר' שבתי בשם ר' זיינבל רומארז שקרא בקול להודיע בעיר אשר מצא את ר' זיינבל צף על הווייסל ולא הוציאו כו'. ויכול להיות דאז היה לאלתר והכירו. אף דאח"כ לא היה אפשר להכירו. והיה מהני עכ"פ להמקילין גם בראו הטביעה דאף של"א רק שמו. מ"מ להודיע בעיר כו' על הידוע אמר כמ"ש הפוסקים. אך האמת נראה שאמר רק באומדנא:

י״גלזאת אם יעיד ר' פרץ שעכ"פ ראה מלבוש העליון בשעת טביעה חוץ הפאסיק שבאותו מלבוש יש ס"מ. ויהי' ב' רבנים מפורסמים הראויים להוראה ויסכימו להתיר אהיה סניף להם. ואם לא לא. כי קשה נגד ב"ש וח"מ וכה"ג הנ"ל. ואיני מופנה כלל גם ספרים אין תחת ידי פה רק שלא יכולתי מלט מהפצרת העגונה שאין רצונה לזוז עד שאכתוב:

י״דעל חשש הכה"ג נראה כאן דתחת המים א"א להפשיט כל בגדיו והשטיוועל ביחד רק א' א'. והמים הוליכו א' א' קודם. ואיך מצא אחד את כולם ודמי לג' שטרות סוף פ"ק דב"מ ע"ש:

ט״ולהתיר אם יסכימו כו' ויעיד ר' פרץ או אדם אחר שראהו כשנטבע או קודם כשהיה על הספינה מיד. וגם באופן אם ידוע לרו"מ שהיה לו שלום עם אשתו ולא טעם אחר שניחוש שברח בעל חוב וכדומה. שעכ"פ סברת הלב אחר שנה שאבד זכרו. אהיה סניף ושישבו ב"ד ג' ביחד להתיר כידוע. ואם לאו לא כי קשה נגד ב"ש וח"מ:

ט״זשוב בא לידי תשו' הג' רע"א ז"ל שכ' שם מעט השייך לכאן וב"ה כוונתי באיזה דברים עכ"ז דעתי כנ"ל. ואם לא יעיד א' הגם שאיני מתירה עכ"ז אינני אוסרה ג"כ. ואם תמצא גדולים להתירה מה טוב כי אין ספרים תחת ידי ואולי נעלם ממני כי איני מופנה.