שו"ת חידושי הרי"מ, אבן העזר י״דChiddushei HaRim Responsa, Even HaEzer 14
א׳על דבר האשה פיגא לאה ושם בעלה הי' דוב יהודא הנקרא בעריל ליב במ' יעקב שבא המכתב ע"י ד' חתומים שנפטר ונקבר שם כמבואר במכתב והגיד להם שמו ושם אביו ועירו זעלחוב ושם ב' בניו ובתו ואשתו. לענ"ד שיש להתירה שכבר העלו החלקת מחוקק ובית שמואל סי' י"ז להתיר במקום עיגון בכתב ממרחקים אפילו אינו מקוים וכן דעת רוב הפוסקים ובהג"מ כ' שהמנהג להתיר. בפרט כאן ששלחו כדי להתירה שלדעת ר"ת והרבה פוסקים כשאינו אלם הוי עדות גמור. ואף הרמ"א שהחמיר ח"מ סי' כ"ח דלא כר"ת הרי בסי' מ"ו פסק כהריב"ש דיכולין להעיד עדות קיום מפי כתב לפי שא"צ דעת בע"ד תמיד יש לו דין שטר ע"ש. ממילא בכל מה שא"צ בע"ד יש לו דין שטר ומהני. ועוד יש צד קולא כאן דהא זה מבואר בש"ס גטין דף ע"א דעדות אשה מהני בכתב בנשתתק. וע"כ אותן שתופסין דעת הירושלמי להחמיר שלא הכריעו היינו משום דניהו דכשכותב בפני ב"ד הוי כהעיד בפה בפני ב"ד זה הקילו בעדות אשה אבל מצאו כ' בשטר שהעידו חוץ לב"ד וכיון שאין לו דין שטר י"ל דלא הקילו ב' הקולות חוץ לב"ד ובכתב. ובזה הוא שכתב הטור ולא הכריע אדוני אבי הרא"ש ז"ל ולכאורה לחומרא ע"ש. ובזה מדויק לשון הירושלמי דמדמי לתורגמן ועד מפי עד דהוי כהעידו חוץ לב"ד הראשונים וזה מעיד משמם כן הכתב מעיד על מה שכתב שהיה כמעיד בפה חוץ לב"ד בשעת כתיבתו. וא"כ כאן שחתומים ד' ומסתמא חתמו זה בפני זה כפי הלשון הנכתב אמר לנו ובאנו להודיע כו'. א"כ כל א' חתם בפני ב"ד דלכ"ע מהני דניהו דבג' אין עד נעשה דיין בדאורייתא לקבל עדות עצמו כמבואר פ"ב דכתובות. אבל כיון שיש ד' שפיר הוי כאלו העיד כל אחד בב"ד כהא דליקום חד וליתוב חד דר"ה ובשעת חתימה לכ"ע מהני עדותן בכתב כנ"ל:
1
ב׳ועוד דהא מעשה ב"ד להרבה פוסקים א"צ קיום אף שאין עדים חתומים והרמ"א פוסק כן במקום עיגון וב"י סי' קמ"א הביא דברי רשב"ש במעב"ד על קבלת הגט אף שאין עדים חתומים רק הב"ד. וא"כ מאחר שנראה מהמכתב שנפטר ביום שדקדקו לכתוב המליצה אור ליום כו' וג' שראו ביום הן ב"ד כשא"צ דעת בע"ד וי"ל דא"צ קיום. וכל הנ"ל לרוחא דמלתא שכבר הכריעו לסמוך במקום עיגון על כתב בלא קיום. וכ"פ ב"ח בתשו' סי' ק"ה דאין לחוש לנכרי ופסולי עדות כמו איש פלוני כו' (יבמות דף קכ"ב) דבשעת הסכנה אין חוששין לפסולי עדות בפרט כאן שאמר כל שמות בניו ורב העיר ג' כ' המליצה. ומה היה לו לשנות בכ' המליצה אם כונת הכותב היה להתיר שלא כדין במה שמגרע. וכדאמר בירושלמי הובא ב"י ה"ע כד הוי חמי סהדי הכי והכי הוי מכוין ע"ש. ואם לחוש דדוקא מצאו כ' פלוני מת. שנודע להם משא"כ כאן שאין ידוע להם רק מפי עצמו. גם בזה פשוט להתיר ועובדא דיבמות בסוף קורין אותו יוחנן כו' לימים חלה כו' כמבואר בתשו' הרא"ש כלל נ"א בין שהגיד סתם ובין שהיה כונתו להתיר אשתו כהא שאני איש פלוני כו' ע"ש. ואף דלא הוחזק ל' יום בשמא אין כותבין מ"מ גם זה בכלל בשעת הסכנה כותבין אע"פ שאין מכירין דל"ח לשינוי בפרט דאין אדם חוטא ולא לו ונאמן לברר אף בדבר שבערוה כהא דקדשתי את בתי כו' וכהא דאשתמודענא שכ' הרי"ף יבמות פ' ד' דלא מקרי דבר שבערוה רק גלוי מלתא מי הוא. ומה שאין חולצין אלא א"כ מכירין כבר כ' רשב"א לחלק:
2
ג׳ואף דלכאורה יש קצת חשש מאחר דעל כ' המליצה יש חשש שאלה א"כ יש חשש שאמר ככתוב בכתב המליצה כדי לעזרו. וכשיש טעם למה משנה שמו לא שייך חזקה הנ"ל וליבעי הוחזק ל'. ז"א דשם אשתו ובניו לא הי' מהצורך להגיד להכשיל בחנם. ועוד דלהרבה פוסקים לא חיישינן לשאלה. ויש פוסקים דכ' מליצה לא מושלי. וגם בחשש שאלה י"ל דמהני הסימנין שכ' בצירוף:
3
ד׳ומה שיש ריעותא שכ' בכתב מליצה מלמד ולא היה מלמד וגם שם ראש הקהל אשר פערילמאן בחתימתו וארי' על החתימה וזה לא נמצא בזעלחוב. לענ"ד ג"כ אין לחוש כהא דתשו' הר"ן ס' ל"ג על קריאת שמו חיים שכיון שעזבה והרחיק אותה לבעבור לא נכיר שמו הוי קריאת שמו בענין זה כסימן העשוי להשתנות ואף להחמיר ל"ח ליה והביא ראיה ע"ש. וע"כ לא הוצרך לעזבה והרחיקה כו' דאל"ה לא היה שמו מיקרי עשוי להשתנות דעדיף מסי' מובהק. אבל נידן דידן כ' מליצה ידוע שדרך עוברי אורח עניים לכתוב להם כ' מליצה וליפות ולכך חתם דיין העיר כשמו. וראש הקהל נראה שרק חתימ' שלו הניח והוא לאשר היה באיזה עיר שהשיג חתימה כזו מראש הקהל ששמו אשר פערילמאן הניח חתימה זו על הכ' מליצה להיות לו ראיה שחתום בחותם ראש הקהל שכן הדרך לדקדק אם יש חותם שאין נקל לזייף כמו כתב. ולענ"ד דזה סימן העשוי להשתנות ואיו מגרע שמו ושם אביו ועירו וב' בניו ובתו לזאת לענ"ד דיש להתירה. אולם בפי' אני מתנה שלא לסמוך עלי כלל עד שיסכים א' מגדולים המפורסמים או הרב הג' אבד"ק לובלין או הרב הג' אבד"ק טשעכנאווי. ואם לאו דברי בטלין. וכשיסכים א' מהם ישבו ב"ד של ג' ויתירו אותה כד"ת. ומאפס הפנאי קצרתי: דברי ידידו הק' יצחק מאיר
4