שו"ת חידושי הרי"מ, אבן העזר כ״זChiddushei HaRim Responsa, Even HaEzer 27
א׳ב"ה יום א' ג' אלול תדי"ר לפ"ק. לכבוד אהובי ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי נ"י פ"ה מ' לייזר נ"י אבד"ק שעדליץ.
1
ב׳אד"ש הנה קבלתי היום מכתבו ולאשר ביקש רו"מ למהר להשיבו אכתוב בקיצור. אם אמנם כי מצוה רבה שלא תעשינה ידי הפוחזים תושיה אולם הענין חמור מאוד:
2
ג׳מ"ש רו"מ מעדות האיש כשר שעמד אצל המפתן כו' אתמה מאוד על רו"מ מאחר שלא העידו על שום יום מנ"ל להיות הכחשה שמא לקח עוד הפעם בחנות בעד ג"ג ואז לא אמר כלום. ולזאת מה שהאריך רו"מ באות ד' לענ"ד ללא יועיל. גם מ"ש רו"מ אות ב'. הנה אם הי' כן שלא הבינה רק מה שאמרו אחר הליכתה מחנות מז"ט גם למאן דחש בשתיקה אחר מתן מעות היינו בשעת אמירת הרי את מקודשת לי אבל לא על אמירתו שקדשה כבר. אולם איני רואה באמירתה וואס איז דאס שיהיה משמעו שאלה מה פי' הדיבור רק כדרך תימה מה הוא זה שאתה עושה אעפ"כ א"א לשפוט שיהיה כאומרת לאו. ומ"ש רו"מ אות ב' דכיון שקיבל דבר מאכל אשר סתם לשלם תכף אף שלא אמר כנסי כו' שאני חייב כו' לא מהני גם שתיקה בשעת מ"מ הנה סי' כ"ח ס"ג בהגה בקש ממנה שתלוה לו מעות על משכון כו' בלא ייחד משכון זה דעת ח"מ וב"ש נוטה דהוי ודאי קדושין אף שהיה צריך ליתן מיד שכן דרך. וקשה לסמוך על סברת הנ"ל:
3
ד׳ועיקר ההיתר משום הכחשה בחקירות דרוב הפוסקים דגם בד"מ בטל אף שא"צ דו"ח וכן פסק בש"ע סי"ל סע"ב. אולם עדיין יש לדין כיון שהעידו קודם סתם ואח"כ שאלם רו"מ והכחישו א"ע ונראה דהיה אחר כ"ד. ובזה אינו מוכרח דכיון שא"צ דו"ח י"ל דנגמר עדותן ולא מהני הכחשה דאחר כ"ד לבטל דכיון שהגיד כו' כמ"ש תוס' על באיזה יום בחודש ובשבוע דלכך לא חשיבי חוזר ומגיד דז' חקירות גזה"כ כו' וכל שאין מכוונים כו' ע"ש פסחים י"ב. וא"כ במידי דלא בעי דו"ח כמ"ש ב"י סי' כ"ט בשם הר"ן ושאר פוסקים דהא דקודם שנחקרה בב"ד יכולין לחזור דוקא במה דבעי דו"ח אבל בממון דלא בעי מיד אחר כ"ד שהעידו א"י לחזור ע"ש. כן הכחשה בחקירות ג"כ כיון דחשיב חוזר ומגיד וכבר נגמר עדותן בלי דו"ח כנ"ל והיינו דכ' הרמב"ם וש"ע עדים שהכחישו בחקירות בד"מ בטל כיצד א' אומר בניסן הלוה כו' וא' אומר באייר כו' ומה כיצד הא כבר פי' החקירות מקודם. ולהנ"ל א"ש דמפרש דוקא כשמיד מכחישים א"ע בשעת עדות זה א' בניסן הלוה כו' לא כמו בד"נ שהעידו מקודם ואח"כ כשחוקרין מכחישין דשם כיון דבעי דו"ח בטל משא"כ בממון כנ"ל. וא"כ גם בקדושין כן לרוב הפוסקים דא"צ דו"ח כנ"ל. שוב ראיתי בס' נה"מ פסק אף שנגמר עדותן ואחר זמן הכחישו א"ע בחקירות בטל. וראייתו משטר שהעידו בזמנו כתבנהו. ולענ"ד אין לסמוך על זה ובט"ז סי' מ"ג מפורש להיפך שתי' על קו' הנ"ל דמסתמא כן דלמה ישקרו קודם שהוזמו ע"ש וע"כ כט"ז דל"ד נה"מ הנ"ל. בשלמא לרמב"ם בזוכרים ההלואה ועל מנה שבשטר מעידים שייך לחקירות כנ"ל. אבל למ"ש רמ"א סי' מ"ו כהחולקים דגם שאין זוכרין כלל מהני ועל כ"י מעידים מה שייך אמירתם בזמנו כתבנהו לחקירות דהלואה הא אין מעידים כלל רק באותו יום העדנו עדות זה. ולמה סתם רמ"א דאמרו בזמנו כתבנהו לחקירות דהלואה הא אין מעידים כלל רק באותו יום העדנו עדות זה. ולמה סתם רמ"א דאמרו בזמנו כתבנוהו דפסולין מזמן השטר וכן בשאר פוסקים. וע"כ כטעם הט"ז דכיון דהזמן כתוב רק חשש שמא אחרוהו וכשאמרו בזמנו אין חוששין כנ"ל:
4
ה׳ולדברי נה"מ הנ"ל הוי להו למינקט רבותא באין כתוב שום זמן בשטר ואמרו ביום פלוני כתבנו דג"כ פסולין מיום הנ"ל. ועוד דא"כ בכ"י יוצא ממקום אחר יהי' עדי שטר יכולין לבטל השטר ע"י שיכחישו א"ע בחקירות. וגם אם א' אומר בזמנו כתבנו ואחד אומר איחרוהו יבטל השטר. וכן אם א' אומר שכ' בזמנו יהיה הב' נאמן אנוסים וכה"ג לבטל השטר גם שכ"י יוצא ממקום אחר במיגו דהיה אומר איחרוהו כו' וכל זה משמעות הפוסקים אינו כן. אמנם מדברי הש"ך ז"ל סי' ל"ג מבואר דגם בד"מ שחקרו אותם אחר שהעידו והכחישו א"ע בחקירות ג"כ בטל. וניהו שחולקים עליו בא"י אבל לענין הכחשה לא נחלקו. וא"ל דתלי' הך בהך כיון דגם ש"ך ז"ל מודה שא"צ דו"ח ומ"מ ס"ל דכשחקרו אח"כ וא"י או מכחישים בטל ע"ש. וכן משמע מהרבה תשו' דאף שהעידו ואח"כ הכחישו א"ע בחקירות בטל. והגם שהיה לנו לחוש באסור א"א לדברי בעה"ת וראב"ן דעדות מוכחשת בחקירות בד"מ כשר מ"מ הרי ב"ש סי' מ"ב כתב דבמכחשת הוי מרומה ובעי דו"ח. ואף דבד"מ ודאי דהכחשת בע"ד לא משוי מרומה ע"כ דס"ל בקדושין דאין חשודה להיות באיסור כל ימיה חשוב ד"מ. ובשאר פוסקים כת' שתתקדש אשה חשובה בלי קרובים ובלי חופה הוי ד"מ. וע"כ ס"ל דל"ד כולהו. ובאמת גם עובדא דידן נראה ד"מ. ואף לדברי הריב"ש מודה דבד"מ ומכחישין בחקירות בטל עדותן. והוא ממש כתשו' הריב"ש סי' רס"ו שביטל עדותן משום הכחשה בחקירות וחשיב ליה ד"מ ע"ש אף דס"ל דבא"י אף ד"מ לא בטל מ"מ בהכחשה בטל ע"ש רק שם היה צירוף עוד טעמים קצת. והתחילו מיד להעיד באיזה שנה ע"ש. גם יש לצרף כאן מה שדיבורו בלחש כמ"ש רו"מ שא"י לדבר רק בלחש ונשתנה משאר בני אדם דאין בכלל עדותם שאמר לה הרי את מקודשת לי ששמעה אם הם עמדו סמוכים לה יותר ממנה. וזה לפי ראות עיני רו"מ. ואם אפשר לקבל העדות שהכה אביו די כי שאר הדברים אינם פוסלין מה"ת. וכ"ש אם אמרו בפירוש שא"י אם אמירתו היה אחר שנתן לה המטבע או בשעת נתינה דצד גדול להתיר. ומ"ש רו"מ שלא יוכל להודע מהם א"י הפירוש אם אמרו א"י כנ"ל. ולזאת אם יסכימו ב' רבנים עם רו"מ להתירה. ואם הוא מרומה לפי ראות עיני רו"מ. גם אני מסכים דיש לצרף ג"כ מ"ש בש"ע סי' ל"ד סי' י"ז באנשים אלו והנראה לענ"ד כתבתי:
5
ו׳הק' יצחק מאיר בהרב מור"י ז"ל.
6
ז׳ומט"ז סי' מ"ג אין ראיה שלא יסבור כנ"ל די"ל דס"ל דאין אמירת בזמנו כת' מחקירות רק עדות באותו יום העדנו כנ"ל. וכן רמב"ם וטור שכת' עד שלא נחקרה יכולין לחזור ע"ש ח"מ סי' כ"ט וב"י דחה דבריהם ובאמת י"ל דכשחזרו בהם משוי מרומה ובעי דו"ח ומהני חזרתם וממילא גם הוכחשו בחקירות י"ל כנ"ל. אולם הב"י לא ס"ל כן רק דגם זה חשוב חוזר ומגיד כנ"ל. ובאמת שי"ל בטור עד שלא נחקר היינו החקירות השייך לגוף העדות גם בממון כמבואר במשנה היך אתם מעידים שזה חייב ע"ש:
7