דרכה של תורה ג׳Darkah shel Torah 3
א׳אלמלא לא נתנה תורה
אמר ר' יוחנן, אלמלא לא נתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה - וכו' - דרך ארץ מתרנגול, שמפייס ואחכ בועל, ומאי מפייס לה? אמר רב יהודה אמר רב, הכי קאמר לה, זביננא לך זיגא דמטי עד כרעיך לבתר הכי אמר לה לישמטתיה לכרבלתיה דההוא תרנגולא אי אית ליה ולא זביננא ליך" (עירובין ק, ב).
אמר ר' יוחנן, אלמלא לא נתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה - וכו' - דרך ארץ מתרנגול, שמפייס ואחכ בועל, ומאי מפייס לה? אמר רב יהודה אמר רב, הכי קאמר לה, זביננא לך זיגא דמטי עד כרעיך לבתר הכי אמר לה לישמטתיה לכרבלתיה דההוא תרנגולא אי אית ליה ולא זביננא ליך" (עירובין ק, ב).
1
ב׳אלמלא לא נתנה תורה, בין השקרים המוסכמים של העת הנאורה הזאת יחשב בודאי גם הפתגם הזה, שנעשה בעיני רבים לאמת מוחלטת, שאין להרהר אחריה.
2
ג׳אלמלא לא נתנה תורה מזמרים האנשים היפים האלה ערב ובוקר וצהרים, כי רק לפנים בימי הקדם והביניים, בעוד שלא טעמו עוד מעץ הדעת כראוי הוצרכו בני האדם לתורה ואמונה, כי אלמלא זאת איש את רעהו חיים בלעו. אבל במאה הזאת, שכולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו זקנים, כולנו יודעים את כל השבע חכמות ושבעים לשונות נוכל לשלוח את התורה בחזרה ע"י איזה אוריפלאן להר סיני, שהלא גם בלעדה הננו זהירים בצניעות, בדרך ארץ ובכל המדות טובות שמנו חכמים על צד היותר נעלה, ובמדה יותר גדולה מאלה המקיימים את כל הרמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה עם כל הגדרים והסייגים, שהוסיפו רבנן מדור דור.
3
ד׳ולהבריות היפות האלה פונה ר' יוחנן במאמרו זה לאמר להם: לכו נא ונוכחה, אם אמת בגרונכם.
4
ה׳אלמלא לא נתנה תורה היינו למדים, זאת אומרת טעות גדולה אתם טועים אדוני הנכבדים, כי באמת רגש המוסר ורגש האמונה תאומים הם ואחד לא יכול להתקיים בלי משנהו.
5
ו׳לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו וכו' אני ד'. לא תלך רכיל בעמיך, לא תעמד על דם רעך אני ד'... לא תקם ולא תטר ואהבת לרעך כמוך אני ד' (ויקרא יט, יא-יח). זאת אומרת, שכל המדות היפות האלה, שמוכרחות הן לכל אדם מן הישוב, אי אפשר להן להתקיים רק כשנלוה לזאת אמונה באני ד', אמונה באלקי מרום ונשגב הקנא ונוקם בעד כל עול ועול שעושה איש לרעהו.
6
ז׳ולא רק שהמצוות שבין אדם למקום נצרכות הן להאני ד', אך גם המצוות שבין אדם לחבירו זקוקות הן לזה במדה לא פחותה.
7
ח׳ויפה מעירים חכז"ל על הכתוב "את משפטי תעשו" "דברים שאלמלא נכתבו דין הוא שיכתבו" (יומא סז, ב), דין הוא שיעשו לא נאמר, אך דין הוא שיכתבו... על הניר, וכידוע, עד כמה גדול המרחק בדורותינו בין התורה שבכתב ובין התורה שבעל פה, וע"כ הדגישה התורה את משפטי תעשו. אין אתם יוצאים בכתיבה על הניר, אך בעשיה דוקא, וזאת אי אפשר להיות רק כשיהא בגדר משפטי "משפטי ד' אמת צדקו יחדיו".
8
ט׳האוהב פסול לדין וא"כ קל וחומר הדבר, אם אהבתו לרעהו תעיר את שכלו עד שלא יהיה ביכלתו לכוון אל מטרת האמת, הרי כ"ש הוא, כשהדבר נוגע אל עצמו ואל בשרו, כי לא יראה חובה בנפשו, וימצא בכל עת ועת דרכים שונים ותחבולות נפלאות במה להצדיק את עצמו, כי אין סניגור נעשה קטיגור. ועל כן המוסר הנשען רק על השכל הקר שבאדם הוא נשען על בסיס רעוע, שאינו יכול להחזיק מעמד אף כנגד רוח מצויה, עתיד להתמוטט בכל רגע ורגע, כי אין בעל דין נעשה דיין.
9
י׳אמנם הנכם מתהללים, כי כבר עלה בידכם להראות לפני כל יושבי תבל ושוכני ארץ את קיומו של המוסר גם בלי ה"אני ד'", אבל "עלובה עיסה שהנחתום מעיד עליה".
10
י״אהיינו למדים ולמרות זה שאתם מתפארים בהצניעות שלכם, בהדרך ארץ שלכם, בהסדר היפה והמנומס השורר אצלכם, למרות כל זאת ואחרי כל אלה, דעו נא רבותי, כי "היינו למדים" כלומר הננו תלמידים, למי? חרפה היא להגיד, אבל האמת ניתנה לכתוב, כי
11
י״בצניעות מחתול וגזל מנמלה ודרך ארץ מתרנגול, כלומר אלה המה מרנן ורבנן שלנו... חתול ונמלה ותרנגול וכל תלמיד הלא כמובן מאליו עוד קטן ערכו מהרב.
12
י״גצניעות מחתול, אמנם צנוע הוא החתול במדה שאין למעלה הימנה, ומתנהג בכל דרכיו ומעשיו כאציל נאור מלידה ומבטן, אבל מי איננו יודע, מה יעשה החתול בלילה כשאין עין רואה ואין אוזן שומעת, איך הוא מתנהג עם הבריה העלובה הנופלת לתוך מכמרתו, איך הוא מתענג להביט כשעלובתא זו מפרפרת בין החיים ובין המות, וצועקת מרוב חבליה, והוא משתדל בכל מאמצי כחו לגרום לה עוד יסורים נוראים באכזריות נוראה, וגם זאת הוא עושה מרוב צניעותו...
13
י״דומה שעושה החתול מורנו ורבנו, זאת היינו עושים גם אנחנו תלמידיו ההולכים בעקבותיו אלמלא לא נתנה תורה, צנועים ויפים היינו על צד היותר נעלה רק ביום, אבל בלילה, בלילה מה היו מעשינו שאלו לחתול ויגיד לכם.
14
ט״ווגזל מנמלה הנמלה אמנם זהירה היטב בכל הלכות גניבה וגזילה, אבל רק מחברתה, "נמלה אינה גוזלת מחברתה", אבל לא דעת ולא תבונה לקטנת המוח הזאת, כי גזילה נקראת, גם כשגוזלין ממי שאינה חברתה, ומהיכן זנה ומתפרנסת נמלה זו האם מטרחה ויגיעתה, לא ולא, רק ממה שהכין לו האדם אחרי רוב טורח ועמל, אך היא אינה מחזקת זאת לגזילה כיון שהאדם איננו חברתה.
15
ט״זמספרים הלצה יפה. מעשה ביהודי אחד, שאבד את הארנקי עם צרור הכסף שלו. ובעודנו שרוי בצער על אבידתו, שזו היתה כל הונו, פגע בו יהודי אחד בשמחה רבה לאמר: כאן הזמין לי ד' מצוה גדולה כזו, מצות השבת אבדה והשיב לו את הארנקי עם צרור הכסף, ולא רצה לקבל בעד זה מחוט ועד שרוך נעל, כי הלא יודע הוא היטב, שמצוות לאו ליהנות נתנו, אבל בעודנו בעל האבדה מתהלך ומהרהר על דבר רוב חסידותו וטובת לבו של מוצא האבדה, והנה הוא מרגיש, שידים ממשמשות בכיסו, ומה גדל תמהונו לראות, כי הידים הן אותן הידים שלפני רגעים אחדים קיימו את מצות השבת אבידה ועתה חפצו לעבור על לא תגנוב, וכשהביע לו את תמהונו הגדול הזה השיבו הלז: אי משום הא לא איריא, השבת אבדה היא מצוה מן התורה, והלא הנני יהודי זהיר במצוות ככל המהדרים מן המהדרים, אבל גניבה זו היא פרנסתי הקבועה, והלא לא תוכל לדרוש לקפח את פרנסתי בשבילך.
16
י״זובמעשה הזה יש באמת הרבה יותר מן הלצה לבד; הביטו על הנמלה היא אינה גוזלת מחברתה. אבל באותה שעה היא גוזלת מהאדם, אכן יען שכל עיקר פרנסתה היא מזה לא יחשב לה לאיסור.
17
י״חוכמה בריות יפות שהנן תלמידים מובהקים למורנו הנמלה בזה, זהירים הם בגניבה וגזילה ובכל הדברים, שאינם נאים ויאים להאדם המעלה, רק במה שיוצא מחוץ לגבול פרנסתם, אבל מה שנוגע לפרנסתם שם הכל מותר והכל שרי, אין כאן לא איסור ולא חרם.
18
י״טאמנם כן, וגזל מנמלה, נמלה אינה גוזלת מחברתה.
19
כ׳ולבסוף דרך ארץ מתרנגול, מתפארים הם בני העת החדשה בהדרך ארץ שלהם, בהסדר והנמוס היפה השורר אצלם, מה שמעולם לא היה כהיום, ומכנף הארץ זמירות שמענו: דרך ארץ! דרך ארץ! אבל כשמתבונן בזה ר' יוחנן בהרגשתו החדה הוא רואה גם בזה רק מסוה יפה לכסות על מקום התורפה.
20
כ״אדרך ארץ מתרנגול הרבן שלהם בזה הוא התרנגול "שמפייס ואח"כ בועל".
21
כ״בכלומר, שלמלא את תאותו המתועבה לטובת עצמו ובשרו כשר בעיניו כל האמצעים שבעולם, ויודע הוא איך להשתמש אז בשפת חלקות.
22
כ״גומאי מפייס לה, הכי קאמר לה, זביננא לך זיגא דמטי עד כרעיך לבתר הכי אמר לה, לשמטתיה לכרבלא דההוא תרנגולא, אי אית ליה ולא זביננא ליך.
23
כ״דזאת אומרת, שמבטיח את כל ההבטחות שבעולם רק כדי להשיג תאות נפשו, אבל לבתר הכי אחרי שכבר השיג את מה שלבו חפץ הוא מוחה את פיו ואומר אין לי. אבל הוא מדבר זאת בשפה רכה וענוגה מאוד ממש בשפת הדיפלומטים המחוכמים שבזמננו "לשמטתיה לכרבלא דההוא תרנגולא אי אית ליה ולא זביננא ליך". כלומר, כי כל חפצו ותשוקת לבבו הטהור הוא למלא את דבריו, כי מי כמוהו עומד בדיבורו, אבל, לדאבון לבבו הגדול, הוא זה למעלה מכחו ואמנם הדבר הזה מרגיז את רוחו מאוד, אבל מה יעשה ואין לו ברירה אחרת רק לבקש: סליחה.
24
כ״הזהו הדרך ארץ המודרנית, שמבטחת ואינה עושה, מדברת, ואינה מקיימת, הדרך ארץ העוברת לסוחר ש"חלקו מחמאת פיו וקרב לבו רכו דבריו משמן והמה פתחות" (תהלים נה, כב), הדרך ארץ הבאה לכסות ולחפות על כל השקר והצביעות.
25
כ״ואלה תולדות הדרך ארץ, דרך ארץ מתרנגול...
26
כ״זבקיצור עלינו לדעת כי אמנם "מדבר קדמות שבו נתנה קדומה עליו", שגם קדמות העולם אי אפשר להיות בלי התורה.
27