דרכה של תורה ד׳Darkah shel Torah 4
א׳מים, יין ושמן
אמר ר' חמא בר עוקבא, מה מים מגדלין את הצמחים, כך דברי תורה מגדלין את מי שהוא עמל בהן כל צרכן. אי מה מים מבאישים ומחמיצים בקנקן אף דברי תורה כן, ת"ל יין, מה יין, כל זמן שמתישן בקנקן משתבח, כך דברי תורה, כל זמן שהם מתישנים בגופו של אדם הן משתבחין בגדולה. ואי מה המים אינם נכרים בגוף אף דברי תורה כן, ת"ל יין, מה היין ניכר בגוף, כן דברי תורה נכרין בגוף ומרמזין ומראין באצבע ואומר: זהו תלמיד חכם. אי מה המים אינם משמחים את הלב, יכול אף דברי תורה כן, ת"ל יין, מה יין משמח את הלב, דכתיב ויין ישמח לבב אנוש כך דברי תורה משמחין את הלב, שנאמר פקודי ד' ישרים משמחי לב, אי מה היין פעמים שהוא רע לראש ולגוף, יכול אף ד"ת כן, ת"ל שמן מה השמן מעדן הראש והגוף כך דברי תורה מעדנין הראש והגוף. (מדרש רבה שיר השירים פרשה א אות ג על הפסוק כי טובים דודיך מיין א, ב).
אמר ר' חמא בר עוקבא, מה מים מגדלין את הצמחים, כך דברי תורה מגדלין את מי שהוא עמל בהן כל צרכן. אי מה מים מבאישים ומחמיצים בקנקן אף דברי תורה כן, ת"ל יין, מה יין, כל זמן שמתישן בקנקן משתבח, כך דברי תורה, כל זמן שהם מתישנים בגופו של אדם הן משתבחין בגדולה. ואי מה המים אינם נכרים בגוף אף דברי תורה כן, ת"ל יין, מה היין ניכר בגוף, כן דברי תורה נכרין בגוף ומרמזין ומראין באצבע ואומר: זהו תלמיד חכם. אי מה המים אינם משמחים את הלב, יכול אף דברי תורה כן, ת"ל יין, מה יין משמח את הלב, דכתיב ויין ישמח לבב אנוש כך דברי תורה משמחין את הלב, שנאמר פקודי ד' ישרים משמחי לב, אי מה היין פעמים שהוא רע לראש ולגוף, יכול אף ד"ת כן, ת"ל שמן מה השמן מעדן הראש והגוף כך דברי תורה מעדנין הראש והגוף. (מדרש רבה שיר השירים פרשה א אות ג על הפסוק כי טובים דודיך מיין א, ב).
1
ב׳אם אמנם מי כעם ישראל גוי אחד בארץ, אבל תמיד רבו בנו הסיעות והמפלגות השונות ומלחמת הדעות לא פסקה מאתנו מעולם. וגם אלה שבשתי רגליהם עמדו בבית ישראל פנימה ולא יצאו מחוץ לתחום היהדות, גם אלה לא היו מעולם "לעור אחד". בבית שני, למשל, אנו מוצאים את המפלגות האלה: פרושים, צדוקים, אסיים והילניים, שאם שכולן עמדו לשיטתן על בסיס הר סיני כל אחת לפי הבנתה, אבל מה רבו הנגודים וההבדלים ביניהן, גם באמונות ודעות וגם במעשים ומנהגים, גם בעיקרים וגם בענפים, וכל אחת מהן העמידה דוקא על שלה, ושע"כ לא פסקו החכוכים וההתנגשות ביניהן עד החורבן.
2
ג׳אמנם אם רוצים אנחנו לדעת עם מי מהמפלגות הללו האמת והצדק, מי מהן היתה כונתה באמת לשם שמים ומי מהן היו יותר מסורים לד' ולעמם, די רק לסקור לו גם בסקירה שטחית על ההיסטוריה שלנו אחרי החורבן, למען לראות ולהוכח, כי היא היא מפלגת הפרושים, שאמנם אז אחרי החורבן יצאה מכלל מפלגה ונעשית לכלל ישראל, פשוט, מפני שהמפלגות האחרות חדלו להתקיים.
3
ד׳ראינו אז בעליל את הנמשל של האגדה הידועה "התבן, הקש והמוץ מדינים אלו עם אלו, אלו אומרים, בשבילי נזרע השדה ואלו אומרים בשבילי נזרע השדה, ואומרת להם החטה, עד שאתם מדינים אלו עם אלו תבוא שעת הגרן ונראה בשביל מי נזרע השדה" (בראשית רבה פג, ה).
4
ה׳כי כל המפלגות האחרות מלבד הפרושים, שבכל ימי הבית, כשהיו ה"כהנים בעבודתם, לוים בדוכנם וישראל במעמדם", הרימו ראש וטענו: בשבילי נזרע השדה, רק בשבילנו בחר הקב"ה בישראל, הנה כשבאה שעת הגרן, כשבאו אספסינוס וטיטוס עם חילם והתחילו לדוש את ישראל, הנה נפזרו לכל רוח כהתבן הקש והמוץ האלו, ויצאו מכלל בית ישראל, יצאו לבלי לשוב עוד, ואז ידענו בשביל מי באמת נזרע השדה, בשביל החטה הצנועה והנחבאת אל הכלים, שאיננה צוחנית ורעשנית מטבעה, - אלה הפרושים, שסבלו הכל בדומיה ומסרו את נפשם על קידוש השם בשמחה רבה.
5
ו׳אמת הדבר, כי התבן הקש והמוץ הללו הננו רואים במשך דברי ימינו אחרי החורבן, שהנם חוזרים וניעורים מעת לעת אם כי, כמובן, בשנוי השם, אבל לעולם אינן מאריכות ימים ושנים, ואינן בנות קיימא, כי אינן עומדות גם מפני רוח מצויה.
6
ז׳ואם רוצים אנו לדעת במה כח הפרושים גדול, עלינו להתבונן במאמר ר' חמא בר עוקבא הנ"ל, שיש בו התכנית של תורת הפרושים לדורי דורות, גם בחיוב וגם בשלילה, זאת אומרת, חיוב האמונות והדעות שלהם ושלילת האמונות ודעות של מפלגות האחרות.
7
ח׳במה נבדלת תורת הפרושים מתורת הצדוקים?
8
ט׳בזה ש"מה המים מגדלים את הצמחים, כך דברי תורה מגדלים את מי שהוא עמל בהן כל צרכן". זאת אומרת, בעוד שלהצדוקים התורה היא עקרה לא ילדה, הנה לנו, להפרושים היא פרה ורבה בכל דור ודור; להצדוקים הנה היא עץ יבש ולהפרושים היא עץ חיים, שברבות הימים כן נתרבו עליה ענפים חדשים נתגדלו ונתקשו ענפיה הישנים, שרשה מוצב ארצה וראשה מגיע השמימה וע"כ בעוד שהצדוקים אומרים כי רק מ"בראשית" עד "לעיני כל ישראל" נתנה מאת הקב"ה למשה בסיני, הנה אנו אומרים "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש - אף בדור האחרון - ניתן למשה בסיני לעיני כל ישראל...
9
י׳מה מים מגדלין את הצמחים כך דברי תורה מגדלין, תורת חיים היא, ובחיים אין עמידה אך או עליה או ירידה, ואם אנו מסימים בתקופת בע"ח גם תקופת העמידה היא רק לשבר את האזן, כי באמת תיכף כשתפסק תקופת העליה מתחלת תקופת הירידה, אלא שבעל החי איננו מרגיש בזה עד שנאבדו כחותיו במדה מרובה ונדמה לו בינתיים כאילו עומד הוא על מצב אחד. ותורתנו זו תורת חיים, אם אין אנו חפצים שתבוא ח"ו לידי תקופת הירידה, אי אפשר לנו להזניחה ג"כ בתקופת העמידה, אך צריכים אנו להגדילה מיום ליום "וד' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".
10
י״אואמנם בכל דור ודור הגדלנו והרחבנו לא רק את הענפים, אך גם את השרשים, לא רק את הפרטים אך גם את הכללים, ויפה פרשו את הדברים "אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב", שכל אחד ואחד הוסיף על האלהות שהיה לו בירושה מדיליה, כי ידעו, שאם אמנם "מה יפה ירושתנו" הנה ראשית כל "מה יפה חלקנו" וכל אחד צריך להיות גם שמח בחלקו ולהוסיף נופך משלו.
11
י״בומה נמרצים המה דברי הרב ב"התניא" ז"ל על הכתוב במלאכי "ושבתם וראיתם בין צדיק ובין רשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו". שלכאורה היינו רשע והיינו לא עבדו וכפל הלשון למה הוא בא? "כי גם איש יהודי, שלא עבר מימיו שום עבירה קלה, אף עבירה דרבנן בכלל, וגם קיים כל המצוות שאפשר לו לקיימן ותלמוד תורה כנגד כולם, ולא פסיק פומיה מגרסא, אלא שאין עליו אור ד' המאיר על נפש אלקית, מפני שאין יצרו עומד לנגדו לבטל מתורתו ועבודתו, ואין צריך ללחום עמו כלל, כי חזק עליו ההרגל שנעשה אצלו לטבע, אע"פ שאיש כזה בודאי איננו בכלל רשע, אבל הוא בכלל שלא עבדו" (תניא פרק טו).
12
י״גוהצדק אתו, כי כשם "שעכו"ם בזה"ז לאו עובדי ע"ז הם, אלא מעשה אבותיהם בידיהם". כן אי אפשר לקרות עובדי ד', אלה שרק מעשה אבותיהם בידיהם מצות אנשים מלומדה, אם כי בודאי אינם בכלל רשעים.
13
י״דבקצור "מה מים מגדלין את הצמחים כך דברי תורה מגדלין", זהו הבטול היותר חזק לתורת הצדוקים.
14
ט״ואבל כששמעו זאת ההילניים נפלו על המציאה כמוצא שלל רב ואמרו, א"כ הרי אמנם הצדק אתנו, כי כיון שהתורה היא תורת חיים, הרי אנו צריכים להתאים את התורה לפי רוח החיים בכל דור. והרבה מצוות שהיו נאות ויאות בדור המדבר, אינן נאות ויאות כלל לדור מן הישוב הזה, כי כבר עבר עליהן כלח וצורך השעה הוא לעשות תקונים בדת.
15
ט״זאכן גם לאלה משיב ר' חמא בר עוקבא תשובה כהלכה באמרו: "אי מה מים מבאישים ומחמיצים בקנקן, אף דברי תורה כן - הלא זו היא טענת כל מתקני הדת שקמו אצלנו - ת"ל יין, מה יין כל זמן שמתישן בקנקן משתבח כך דברי תורה וכו', כי התורה הזו שהיא תורה מן השמים, אי אפשר שבני אדם קרוצי חומר יבואו לבקרה ולאמר מצוה זו נאה ומצוה זו אינה נאה, ואם התורה הזו היתה משובחת לדור המדבר לפני כמה אלפים שנה, הנה מכ"ש שמשובחת היא כעת, ואם אמנם "ד' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר", אכן רק להגדילה, אבל לא להקטינה ולא לגרוע ממנה אף קוצו של יו"ד.
16
י״זוההבדל בין תורת חיים שלנו ובין תורת חיים של ההלניים וכל מתקני הדת למיניהם, הוא ההבדל בין הכנסת אורחים של אברהם אבינו ובין הכנסת אורחים של סדום; גם לאברהם אבינו וגם לסדום היו מטות מוכנות בעד אורחים, אלא שבעוד שאברהם אבינו התקין תמיד את המטות לפי גדל האורחים, הנה בסדום נהגו להיפך, עשו תקונים באורחים לפי גדל המטות, זאת אומרת, שגדל המטות היה להם לחק ולא יעבור, ואם האורח היה יותר גדול מכפי אמת המטה, עשו בו תקונים בזה, שקצצו את רגליו כדי שיתאים למדתה.
17
י״חואמנם התורת חיים שלנו נהגה תמיד להתקין את החיים לפי התורה, בעוד שהם רוצים להיפך, להתקין את התורה לפי החיים. ואם חייהם שלהם ונקודת השקפתם על החיים מצומצמת מאוד, הרי הם קוצצים איברים שלמים מזאת התורה גם איברים כאלה שהנשמה תלויה בהן.
18
י״טורגילים הם בעלי מתקני הדת להראות על תיקונים בדת שנהגו הראשונים לעשות, כמו תיקון פרוזבול, היתר עיסקא וכדומה, אבל לא דעת ולא תבונה להם להבין, כי אלה היו לא תקונים בדת, אך ורק תקונים בחיים, כי דת התורה לא נשתנתה בזה מאומה, ורק החיים נשתנו מעט ע"י זה; למשל, פרוזבול הלא דין התורה היה תמיד, כי "המוסר שטרותיו לב"ד אינו משמט" (גיטין לז, א). אלא שלא היה המנהג בחיים, שתמיד ימסור הבע"ח את שטרותיו לב"ד, ובא הלל ונהג זאת בחיים, והוא הדין בהיתר עסקא, שתמיד היה הדין, כי אין איסור רבית בעסקא, ומהר"ם מלובלין לא תיקן את הדת מאומה בההיתר עסקא שלו, אך תיקן את החיים. ובחנם - תולים הם בעלי הבוקי סריקי, בעלי התקונים בדת, את עצמם באילנות גדולים.
19
כ׳בקיצור, התורה הזו נמשלה ליין, ובחנם הם באים לשפוך את היין הישן, כדי לקיים את הקנקנים החדשים שלהם, שהנם בידם כחומר ביד היוצר.
20
כ״אויפה פרשו את מאמרם ז"ל "הקובע עתים לתורה הרי הוא מפיר תורה, שנאמר עת לעשות לד' הפרו תורתך" (ירוש' ברכות פ"ט, ה) שהדבר נאמר על כל אלה מתקני הדת, שכל שטתם היא לקבוע עתים לתורה, לאמר מצוה זו נקבעה דוקא בעת ההיא, ובעת הזאת כבר מיותרת היא ונוח לה שלא נבראה משנבראה, כי באמת המה מפירים תורה לגמרי, כי לו האמינו בתורה מן השמים, איך יתכן שיעלה גם על דעתם לעשות בה תקונים בידי אדם, ואם אינם מאמינים למה להם כל הצביעות הזאת של תקונים בדת, בעוד שהעיקר חסר להם מן הספר. אמנם יש שהם גופם מעמידים פנים של יראת שמים ואומרים, כי אדרבא כונתם לטובה, כי אם נטיל על הדור החדש עול תורה ומצוות גדול כל כך, לא יקיים מאומה, אבל אם נעשה בזה פשרה הרי סוף סוף יתקיים מעט, אכן באמת גם ה"עת לעשות לד'". מה שרוצים ברוח העת לעשות לד', גם זהו הפרו תורתך.
21
כ״באכן אם יאמרו בני מפלגת האיסיים, אלה שהיו נזירים לגמרי מן החיים, וסברו כי רק בסגופים ועינויים של האדם ניחא ליה להקב"ה, אם יאמרו אלה למצוא בדברי ר' חמא בר עוקבא הנ"ל תנא דמסייע לשיטתם, אינם אלא טועים "אי מה המים אינם משמחים את הלב יכול אף דברי תורה כן ת"ל יין וכו'" התורה הזו לא באה בשביל לענות ולסגף את האדם אך להיפך "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות", שבאו להנעים ולשפר את החיים גם את חיי העולם הזה וגם את חיי העולם הבא, ומי שעוסק רק בעינויים וסגופים אינו עושה בזה נחת רוח ליוצרו. "ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם אני ד'" (ויקרא יח, ה). אמר שמואל, אי הואי התם הוה אמינא, דידי עדיפא מדידכו, וחי בהם ולא שימות בהם (יומא פה, ב) והוא האומר ג"כ "כל היושב בתענית נקרא חוטא, וסבר כי האי תנא דתניא ר"א הקפר ברבי אומר מה ת"ל וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזה נפש חטא זה, אלא שציער עצמו מן היין. והלא דברים ק"ו, ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר עאכ"ו (תענית דף יא, א). כי ע"כ כשם שלא צדקו הצדוקים וההילניים מחד גיסא, כן לא צדקו האסיים מאידך גיסא, שפרשו לגמרי מן החיים וכל ימיהם עברו עליהם בעצבות ומרה שחורה, כי "פקודי ד' ישרים משמחי לב".
22
כ״גכאמור, כל המפלגות הללו התקיימו בישראל עוד בזמן שבית המקדש היה קיים, אבל בהתקופות היותר אחרונות הננו רואים אצלנו עוד שתי מפלגות, הלא הן המתבוללים מצד אחד והלאומיים החדשים מצד השני. המפלגות האחרונות האלה כבר הורתן ולידתן בבצת הגלות; ואמנם אם כי למראית עין המה רחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב, אבל זה הוא הצד השוה שבהן, ששתיהן הן פרי הגלות.
23
כ״דההתבוללות, כידוע, באה לעולמנו מתקופת ההשכלה הברלינית, שהתחילה בהפתגם של "היה אדם בצאתך ויהודי באהליך", זאת אומרת, שהתחילה להתביש בהיהדות מפני "למה יאמרו הגויים", שעל אדמתן אנחנו יושבים בגלות, למה יראו עלינו תמיד באצבע כעל בריות משונות במלבושן, בהלוכן, בשפתן וכדומה, בעוד שאפשר להיות יהודים טובים בסתר, "יהודי באהליך".
24
כ״הואמנם יודעים אנו עתה היטיב מה הביאו היהודים "הנסתרים" האלה לעולם. הם הביאו מתבוללים פשוטים, מתבוללים גם בגלוי וגם בסתר, כי זהו כלל גדול אצלנו "שכל דבר האסור מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור" (שבת קמו, ב), וכיון שנעשה היהדות אצלם לקונטרובנדה האסורה לבוא בקהל, שוב נאסרה אפילו בחדרי חדרים, ביחידות.
25
כ״ווגם מהמפלגה הזו איננו מסיח דעת ר' חמא בר עוקבא והוא אומר אליהם: יודע אנכי את שטתכם, זו היא השטה "אי מה מים אינם נכרים בגוף אף דברי תורה כן". אבל שיטת היהדות היא לא כן, אך "ת"ל יין, מה יין ניכר בגוף כך דברי תורה נכרים בגוף". ומי שרוצה שהדברי תורה שלו לא יהיו נכרים בגוף, סופם שלא יהיו נכרים גם בנשמה שלו. ולא לחנם מדבר הסעיף הראשון של השו"ע שלנו ע"ד זה "שאל יתבייש מפני המלעיגים עליו" (או"ח א, א).
26
כ״זויפה המליץ אחד מגדולי הדרשנים את שתי הנוסחאות בסידור התפלות שלנו נוסחא אחת: "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי", ונוסחא אחרת: "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי". כי שתיהן אמת ואלו ואלו דברי אלהים חיים לזמנן. ואמנם לפנים היו צריכים לגרוס "בסתר כבגלוי", כי אז הרי היו בגלוי כמעט הכל צדיקים שומרי תורה ומצוות, מדקדקים במצוה קלה כבחמורה כמהדרים מן המהדרים, וכל ההבדל בין הצדיקים והרשעים היה רק בסתר, שמי שלא היה צדיק באמת הסתתר בחדרי חדרים ועבר איזו עבירה, ואז היינו צריכים להתפלל רק, שכל אחד יהיה ירא שמים בסתר כבגלוי ואז הרי יהיו "כולם אהובים, כולם ברורים, כולם קדושים וכולם עושים באימה ויראה רצון קונם". אבל עכשיו שלא רק "ל"ו נסתרים" יש לנו, אך מספרם מגיע כבר לאלפים ולרבבות, עכשיו אם נתפלל בסתר כבגלוי, אזי נביא עלינו לא ברכה אך קללה, עכשיו הננו מתפללים להיפך בסתר, ובגלוי, שלכה"פ אלה היהודים בסתר יהיו גם יהודים בגלוי ולא יתבוששו.
27
כ״חעד כאן בנוגע להמתבוללים ועתה ישים ר' חמא בר עוקבא פניו גם להלאומיים החדשים.
28
כ״טכי כאמור, גם הלאומיות החדשה הריקנית מהתורה היא פרי הגלות, אם כי למראית עין הלא כל עיקרה לא בא אלא בשביל הגאולה; גם היא לא באה לעולם אלא מתוך יראה של "למה יאמרו הגויים", אלא שבעוד שהמתבוללים הבינו תחת השם גויים האדם שבגויים, מבינים הלאומיים החדשים תחת השם הזה: את האומות שבגויים, והם מתביישים, שלא יאמרו עליהם, כי אין להם לאומיות משלהם כמו שיש לשכניהם. וההבדל הוא רק בזה, שבעוד שהמתבוללים יראו מפני למה יאמרו הגויים שיהודים הם, מתיראים הלאומיים החדשים מפני למה יאמרו הגויים שגויים הם... כי ע"כ גם אצלם כמו אצל המתבוללים נחשבים האדם והיהודי שבהם לשתי רשויות, אלא שמהפכים את הגירסא, שבעוד שהמתבוללים גרסו "היה אדם בצאתך ויהודי באהליך הנה המה גורסים היה יהודי בצאתך ואדם באהליך". וכל היהדות נעשה אצלם לענין של פומביות שנחוץ להכריז עליה לפני הגויים, למען ידעו, כי גם לנו יש שפה וארץ וכדומה, אבל ח"ו לבלי להכריז עליה כשהננו בינינו לבין עצמנו, והדברים עתיקים.
29
ל׳אבל כשם שהיהדות איננה מין קונטרובנדה "לנסתרים" בלבד, כך איננה ענין של פומביות והפגנה לבד, והיהדות האמיתית תאמר לשתיהן גם בפומבי וגם בסתר: לא זו הדרך:
30
ל״אאי מה יין פעמים שהוא רע לראש ולגוף, אף דברי תורה כן. היין אמנם ניכר בגוף אבל לא תמיד הוא טוב לגוף, ויש שהאדם יושב במסבת מרעים כשהוא מבוסם והכל מתענגים להביט בפניו האדומים מיין, ורק הוא בעצמו מרגיש כאב בכל ראשו וגופו, ויש כאלה אצלנו, ורבים המה, שמדמים כי "אף דברי תורה כן", התורה בעצם המה סוברים היא רעה לראש ולגוף, אלא שהיא באה אצלם כשצריכים הם שתהא נכרת בגוף לפני הגויים, למען ידעו כי גם לנו יש רוח לאומי וכדומה, עליהם לדעת את הסוף "ת"ל שמן, מה שמן מעדן כך ד"ת". והתורה באה לא רק להיות ניכר בגוף, אך גם לעדן את הגוף והראש גם יחד.
31
ל״בומי שרוצה לדעת עם מי הוא האמת - עם מי שהתורה נמשלה אצלו גם למים, גם ליין וגם לשמן.
32