דרכה של תורה ו׳Darkah shel Torah 6
א׳עץ הדעת ועץ החיים
אם יאמר לך אדם, יש חכמה בגויים תאמין, דכתיב והאבדתי חכמה מאדום ותבונה מהר עשו. יש תורה בגויים אל תאמין, שנאמר מלכה ושריה בגויים אין תורה (מ"ר איכה פרשה ב, יג).
אם יאמר לך אדם, יש חכמה בגויים תאמין, דכתיב והאבדתי חכמה מאדום ותבונה מהר עשו. יש תורה בגויים אל תאמין, שנאמר מלכה ושריה בגויים אין תורה (מ"ר איכה פרשה ב, יג).
1
ב׳מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין, שלא עמדו על הר סיני, שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן (שבת קמה, ב).
2
ג׳כימי העץ כן עמי, באיזה עץ הכתוב מדבר, אם בזית ושקמה הרי יש להם קץ וסוף, אם בארז הרי יש להם קץ וסוף, הא אין הכתוב מדבר אלא בתורה, שנקראת עץ, שנאמר כי עץ חיים היא למחזיקים בה (מ"ר קהלת).
3
ד׳חרות על הלוחות מהו חרות, ר' יודא אומר חרות מן המלכות, ר' נחמיה אומר חרות ממלאך המות, כשעמדו ישראל בסיני וקבלו את התורה, אמר הקבה למה"מ, על כל אומות יש לך רשות, ועל אומה זו אין לך רשות, שהם חלקי" (מ"ר בראשית לב).
4
ה׳ספר הספרים זהו השם שקוראים כל העולם, כל האומות והלשונות, להספר הקטן שלנו, ספר התנ"ך.
5
ו׳ו"עם הספר" זהו השם שאנו מתכנים בו, בהיותנו הראשונים, שהמצאנו עפ"י ד' את ספר הספרים הזה.
6
ז׳ספר הספרים, ואמנם מי יוכל לספור ולמנות את כל הספרים שנתחברו מימות עולם עד היום הזה בכל השפות והלשונות, ואם אמרנו לצבור את כל הספרים האלה ולהניחם לארכם ולרחבם יהיו בודאי ארוכה מארץ מדתם ורחבם מני ים, ובכ"ז הספר הקטן שלנו כאן עד היום הזה נשאר ספר הספרים, גולת הכותרת של כל הספרים שבעולם.
7
ח׳ספר הספרים, ואמנם משונה הוא ספר זה מכל הספרים שבעולם, שבכולם הננו רואים דור דור וספריו, וגם היותר מפורסמים שבהספרים לא היה להם קיום נצחי, אלא שיש מהם, שהיו בבחינת נפלים, שבלידתם ראו תיכף מתתם, יש שהאריכו ימים ולא שנים ומתו מיתה חטופה ר"ל, ויש שהאריכו גם ימים וגם שנים עד שראו שלשים וגם רבעים, אבל הצד השוה שבהם, שכולם ירדו במשך זמן יותר קצר או ארוך מעל במת החיים וכתביהם נעשו ל"כתבים בלים" בבית אוצר הספרים הישנים, שהמה ענין רק לחוקרי קדמוניות, אך אחד הוא ספר הספרים, שככחו אז כן כחו עתה לא כהה מראהו ולא נס ליחו עד היום הזה, ואדרבא כל דור ודור מוצא בו חדשות, אשר לא שערו הראשונים, כל שנה ושנה מביאה לידי תגליות אחרות בו.
8
ט׳ועם הספר, כגורל הספר הקטן הזה כן גורל העם הקטן, המעט מכל העמים, המחזיק בידו את הספר הזה, שבעוד שכל העמים אשר על פני האדמה כולם עומדים תחת הזמן והמקום, עולים ויורדים לרוח היום, והמה כהמלאכים האומרים את שירתם והולכים להם, והמה נשארים ג"כ רק ענין לחוקרי קדמוניות, הנה אחד הוא ממנו, שהוא למעלה מהזמן והמקום, וככחו אז כן כחו עתה, ואדרבא בכל דור מתגלים בו כחות חדשים, ואחרי בלותו היתה לו עדנה.
9
י׳עם הספר וספר הספרים, וגם בהשקפה שטחית יש לראות את הקשר הפנימי שביניהם.
10
י״אעם-הספר בסמיכות, העם המתיחס עם הספר "ומי נתלה במי הוי אומר קטן נתלה בגדול", ואמנם כן קטן הוא העם הגדול הזה לגבי ספרו הקטן כל כך בכמותו וגדול הוא באיכותו. כי לא העם מחזיק בידו את הספר, אך להיפך, הספר מחזיק את העם, או כדברי חכז"ל "הארון נושא את נושאיו". "עץ חיים היא למחזיקים בה", למחזיקים אותה לא נאמר, אלא למחזיקים בה, כלומר, שרק בה הנה אנו, עם הספר, מחזיקים מעמד ואיננו מטים לנפול נפילה עולמית.
11
י״בולכאורה במה כחו של הספר הקטן הזה גדול כל כך?
12
י״גאמנם אנחנו הננו מאמינים בני מאמינים, שכל דברי הנביאים אמת וצדק ו"חותמו של הקב"ה אמת" טבוע על כל דבריהם, אבל במה כחו גדול גם על הגויים, שאבותיהם לא עמדו על הר סיני? מה היא הסבה, שגם הבלתי-מאמינים כשפותחים את הספר הזה מרגישים איזה עונג רוחני, מה שאי אפשר להרגיש כזאת ע"י קריאת שום ספר אחר שבעולם?
13
י״דלדעתי, ההבדל הוא בזה, שכל הספרים שבעולם גדלו והצמיחו ועשו פרי מעץ הדעת, והוא, רק הוא הספר הקטן שלנו, פרי עץ החיים שבגן עדן מקדם.
14
ט״ועץ חיים היא, וכשאנו נגשים לו מיד הננו מרגישים בהרגשה פנימית, כי אין בדומה לו, כי רק בו נשאר הריח נחוח של גן עדן מקדם, לפני שהטיל הנחש את הזוהמא שלו.
15
ט״זעץ חיים היא ורק היא, כי בכל הספרים אמנם תמצאו בהם מעץ הדעת, כי דעת יש בהם במדה מרובה או מועטת, אבל עץ חיים מאן דכר שמיה.
16
י״זואם נרצה לעמוד על זה די שנתבונן מעט על חיי דורנו זה.
17
י״חהנה לכאורה לא היה עוד מעולם דור חכם ונבון, דור דעה כדורנו זה, שנוכל לאמר עליו בלי הגזמה והפרזה יתירה, כי מחבק הוא זרועות עולם יודע איך לעלות בשמים ממעל, ע"י אוירונים הנפלאים, ולרדת בארץ מתחת ע"י תת-מימיות, שבדורות מקדם איש לא פלל כזאת, ולמרות כל זאת, הננו רואים את הדור הזה, מאידך גיסא, כי הוא דור מושחת המדות, דור אכזרי, אשר לא ידע רחם, דור הרומס ברגליו כל צדק ומשפט, דור שעשה את כל העולם כולו לבית מטבחיים גדול, ששוחטים בו גם גסות וגם דקות, עופות ואפרוחים קטנים, ודמי השחיטה היא במדה גדולה מאוד, מקבלים בעד זה גם עושר וגם כבוד, כי דור הזה מודד את כל אדם באמת המדה של שחיטתו, ומי ששחט יותר בחייו מתעלה יותר בגרם המעלה, שלפניו יכרעו ברך כל מי שיש לו ברכים לכרוע, ולפניו ישוררו כל המשוררים "בחסד עליון". בדורנו זה הנה לאו דוקא "שכל המיצר לישראל נעשה ראש", אך גם המיצר לבני נח נעשה ראש, ואנו עומדים ומשתוממים, איך יתכנו שני הפכים בנושא אחד, איך אפשר בבת אחת לראות תרתי דסתרי כאלה?
18
י״טאכן אולי אין זה כלל שני הפכים, אולי אין זה כלל תרתי דסתרי, אך אדרבא הוא בגדר סבה ומסובב, ואל תאמר למרות, שלמרות שהוא דור דעה הוא דור לא ידע בושת, אך אמור יען, יען שהוא כ"כ דור חכם, לכן הוא כ"כ דור רע, או להיפך, יען שהוא כ"כ רע ושואף לדם כמו הנחש הקדמוני, לכן הוא כ"כ ערום וחכם?
19
כ׳ואמנם אמת ויציב הוא הדבר הזה, "מלאך המות מלא עינים". אומרים חכז"ל (עבודה זרה כ, ב) זאת אומרת, שכל העינים - החכמות כי "החכם עיניו בראשו" - כל עיקר הורתן ולידתן באו מהמלאך המות שאין כמוהו גדול בחכמה ודעת.
20
כ״אנתבונן נא על המלחמה הנוראה, מלחמת העולם [הראשונה], שבאה זה לא כבר לידי קצה - ומי יודע אם באמת באה לידי קצה - שהביאה חורבן נורא לעולם ומבול גדול של דמעות ודם, אבל מאידך גיסא אנו רואים, איך שע"י המלחמה נתרחבו המדעים כ"כ באופן שלא יאומן כי יסופר מקודם, המצאות כבירות ורבות הערך מצאו, אשר לא שערו אבותינו ואבות אבותינו מעולם, המציאו, למשל, תותחים כאלה הקולעים אל המטרה ממרחק מאות פרסאות ובאחרונה נתגלה אור חדש בדמות ה"טנקסים", שכמוהם לא היה, שאי אפשר לכחש, שכל אלה המה פרי השכל הכביר מדור העולה למעלה להשכיל, וכל אלה הרי הם תולדות ישרות מהמלחמה האכזרית, ולולי המלחמה הרי היו כל הדברים הגאוניים האלה מכוסים וטמורים מאתנו עד היום הזה.
21
כ״בומי יודע רוח האדם העולה למעלה, אפשר הדבר, שגם כל ההמצאות שהמציאו לפני המלחמה היא היתה הסבה שלהן, אם כי באופן בלתי ישר. המלחמה, כי גם אז אם לא היתה מלחמה בפועל, היתה מלחמה בכח, ובאמת מה שקוראים בני אדם זמן מלחמה וזמן שלום, הוא רק לשבר את האוזן, אין שלום בעולם, אך יש זמן מלחמה בפועל ויש זמן מלחמה בכח, זאת אומרת, שעושים את ההכנות למלחמה.
22
כ״גואפשר מאוד, כי גם המסלת הברזל, הטילגרף, הטיליפון וכדומה גם כל אלה נוצרו מסבת ההכנה למלחמה, שכל אחד מהעמים חפץ להיות יותר מוכן ומזומן ליום קרב, וזו היא שהמריצתם ליגע את מוחם להמציא את הדברים האלה, כי האדם בהחיים הפרמטיביים שלו אפשר שהיה עד היום הזה משתמש בהחמור המשרך את דרכו לצרכו ולהנאתו, אבל תכונת המלחמה היא תכונת "בחפזון" ונעשה החמור לא יוצלח לזה, ושע"כ התחילו להשתמש בהסוס, שהוא יותר מהיר במלאכתו, ואז היה הסוס סמל המלחמה "סוס שוטף למלחמה", אבל כשאלהי המלחמה נתגדל מאוד, אזי נעשה כחו של הסוס לקטן יותר מדאי והוצרכו בני אדם לבקש כחות יותר גדולים, כדי שיתאימו לזה, וכשמבקשים - מוצאים, כי "יגעת ולא מצאת אל תאמין".
23
כ״דואמנם זוהי תכונתו של עץ הדעת כפי שמספרת לנו התורה גופא.
24
כ״הכי אם תרצו לדעת עץ הדעת של כל העולם, של כל האומות והלשונות אם כי קוראים אותו בשמות שונים, צוויליזציה, קולטורה וכדומה, אם תרצו לדעת את שרשן ומקום גדולן, אזי עליכם להתחיל מבראשית ואזי תדעו.
25
כ״וכי המסית לזה, הסבה הגורמת להעץ הדעת שבקרב האדם, הוא הנחש הקדמוני, הנחש, שדרכו לילך ולהזיק, הנחש שאין הנאה לו להזיקו ורק ההנאה לראות איך שארסו מכלה וממית.
26
כ״זוהנחש - מספר התורה - היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ד' אלהים (בראשית ג, א). הרשעות שלו עשתה אותו להערום מכל, והרשעות זו היא המסית של האדם מששת ימי בראשית עד היום הזה להטותו שיטעום מעץ הדעת ויאכל ממנו כדי שביעה. בקיצור, הנחש זה הוא הסבה של עץ הדעת שבאדם.
27
כ״חואם תרצו לדעת את תוצאות הדבר של עץ הדעת, מה הביא לו להאדם? קראו ג"כ בתורה ותראו:
28
כ״טוישלחהו ד' אלהים מגן עדן וכו' וישכן מקדם לגן עדן את להט החרב המתהפכת (שם, שם כד).
29
ל׳כי ע"כ אל תתפלאו לראות דור דעה ודור ש"הכל שוחטים" כדורנו זה.
30
ל״אכי "משורש נחש יצא צפע" והדעת, שהורתה ולידתה היתה ע"י הנחש, תוכל להביא רק לידי להט החרב המתהפכת, שיעמדו בני אדם כחיות טורפות זה לעומת זה, כל אחד עם להט החרב המתהפכת שלו.
31
ל״בוהלהט החרב המתהפכת זו היא המגרשת את האדם מגן עדנו. כי תארו נא בנפשכם, איך היו חיים בני אדם. לולי המלחמות, הלא המלחמה שהיתה בשנים האחרונות האלו היא בעצמה בלעה מאות מליארדים, וכל העשרות שנים מקודם הרי היו, כאמור, הכנות למלחמה. ומי יכול לספור ולמנות את כל מה שהוציאו מן העולם. הלא כל הביודזטים של המדינות הנה החלק היותר גדול מהם הוא לצרכי הצבא, ובלי שום הגזמה נוכל לאמר, כי אלמלא הלהט החרב המתהפכת, שנבראה מעץ הדעת, כי אז ישב האדם עד היום הזה בגן עדן מקדם כמלך במסבו והכרובים ממעל לראשו...
32
ל״גואת זאת שאנו קוראים בספר התורה, קוראים אנו עוד ביותר בהירות בספר החיים - להבדיל בין הקודש ובין החול - כאשר מבאר חכם אחד מחכמי או"ה במופתים חותכים, כי השלמת האדם באה ע"י ההתהדרות - לוקסוס בלע"ז - הוא מראה כי ההתהדרות וההשלמה - ציוויליזציה בלע"ז - שמות נרדפים הם. ובמדה שהלוקסוס מתרבה במדה זו מתרבה גם הציוויליזציה. והא ראי' כי באירופה ואמריקה, ששם הלוקסוס מפותח מאוד, שם הציוויליזציה חזקה, ולהיפך באסיה ואפריקה. והוא מראה עוד בעליל, כי לא ההשלמה היא הסבה לההתהדרות אך להיפך ההתהדרות היא הסבה לההשתלמות, כי בזה שהאדם איננו מסתפק במועט, אך מבקש הוא התהדרות בכל, התהדרות במאכלו, במלבושו, בדירתו וכדומה, בע"כ הוא מוכרח לבקש תחבולות שונות כדי להשיג כל אלה ולעלות על חבירו שאין לו כל זאת וע"י זה הוא מוכרח להמציא חדשים לבקרים המצאות שונות.
33
ל״דובאמת כבר הקדימו בזה חכם אחר, ודוקא מבני עמנו, הלא הוא החכם מכל אדם שאמר:
34
ל״הוראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו. (קהלת ד, ד).
35
ל״וכי אמנם ההתהדרות גופא זו היא לא סבה אך מסובב, מסובב מקנאת בני אדם, שכ"א נכוה מחופתו של חבירו, שכ"א עינו צרה בשל אחרים, כי ע"כ כל אחד רוצה להתפאר ולהתהדר יותר מחבירו, ובמה יתפאר ויתהדר אדם המעלה, אם לא במיני לוקסוס שונים, שרק אלה נחשבים לעטרת תפארת.
36
ל״זוא"כ נמצא, כי כל כשרון המעשה שבעולם, כל החכמות השמושיות והמעשיות מקורן מקנאת איש מרעהו.
37
ל״חואמנם כן עץ הדעת מתהוה מעיקרא מהידיעה הזאת: "וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעש להם חגרת" (בראשית ג, ז) זה היה הלוקסוס הראשון של אדם הראשון הדואג לא על דבר כסוי מערומיו הפנימיים, אך ע"ד כסוי מערומיו החצוניים.
38
ל״טודא עקא, כי "עץ הדעת טוב ורע", לא רק נקודת השקפתנו על הנאה והמכוער באה לנו מעץ הדעת הנ"ל, אך גם נקודת השקפתנו על הטוב והרע באה לנו מזה. למשל, לולא הטנקים שהומצאו בזמן האחרון של המלחמה העולמית, אזי היו בודאי הכל מודים שהטוב - הצדק והיושר הוא על צד של "ממשלת הברית" והרע היא על צד "ממשלת ההסכם", ועשו הטנקים מהפכה גם בהטוב והרע.
39
מ׳כי באמת גם הטוב והרע של בני אדם הם משתנים ככרום, כמו המודות המשתנות לרוח היום.
40
מ״אוישמעו את קול ד' אלהים מתהלך בגן לרוח היום (שם שם, ח). גם קול ד' אלקים שבתוך לב האדם נעשה אצלו דבר התלוי ברוח היום...
41
מ״בוכל הספרים שבעולם הלא נוסדו לכתחילה על עץ הדעת הזה, שהמה באים רק להוסיף עליו ענפים, או יותר נכון, ציצים ופרחים, מהם יפים ומהם בלתי יפים, אבל היסוד והשורש שלהם אחד הוא.
42
מ״גואחד הוא הספר, זהו ספר הספרים של נביאי האמת וצדק, הנוסד מראשו ועד סופו על עץ החיים העומד בנגוד גמור ממסד עד הטפחות לעץ הנ"ל ומלחמת עולם ביניהם.
43
מ״דזהו עץ החיים, המורה להיפך, כי "הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" (אבות ד, כא). זהו עץ החיים האומר לכל "איזהו עשיר השמח בחלקו, איזהו גבור הכובש את יצרו", זהו עץ החיים שבמקום הלהט החרב המתהפכת הוא גוזר "ואהבת לרעך כמוך", זהו עץ החיים שבעשרת הדברות שלו כתוב לא רק "לא תרצח" ו"לא תגנוב" אך גם "לא תחמוד", כי יסוד כל המדות הרעות שבאדם, הוא החמוד מה שאין לו, זה הוא המביא לידי כל עקא ולידי כל מרעין בישין.
44
מ״הוכל הנגש אל הספר הזה הוא מרגיש תיכף, אם בהכרה ברורה או בלי הכרה ברורה, כי זהו עץ החיים, שלא הנחש אשר בקרב האדם, הנחש שאם שהוא ערום מכל חית השדה, אך ביחד עם זה ארסו ממית יותר מכל חית השדה, כי לא הנחש הוא המסית לאכול ממנו, אך קול ד' המתהלך בתוך האדם הוא הוא האומר לו "מכל עץ הגן אכול תאכל", זהו עץ החיים הנטוע בגן עדן וכרובי מעלה סובבים אותו, זהו עץ החיים שאינו מביא על האדם את להט החרב המתהפכת, אך אדרבא עוקר את החרב משרשו כמו שאמרו חכז"ל "תני בשם ר"א, הסיף והספר נתנו מכורכין מן השמים, א"ל הקב"ה, אם שמרתם מה שכתוב בספר זה הרי אתם נצולין מן הסיף, ואם לאו סוף שהוא הורג אותם" (מ"ר ויקרא לה, ה).
45
מ״ווכשאנו נגשים לספר זה בע"כ מתמלאת לבבנו חרדת קודש והננו מרגישים, שעל דא נאמר, "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא" (שמות ג, ה).
46
מ״זכימי העץ כן עמי, אין הכתוב מדבר, אלא בתורה שנקראת עץ שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה.
47
מ״חכי גם עד היום הזה נשאר העץ חיים נחלת בני ישראל לבד וכל שאר האומות והלשונות מרגישות רק את טעם עץ הדעת, וקהה הרגשתם להרגיש בעץ החיים כדבעי.
48
מ״טורק לפנים, לכה"פ היו בני בניו של עשיו הרשע אנשים המודים על האמת וכשנגלה להם הקב"ה ואמר להם: "מקבלים אתם את התורה? אמרו לו, מה כתיב בה? אמר להם לא תרצח, אמרו לו כל עצמן של אותם האנשים אביהם רוצח הוא, שנאמר והידים ידי עשיו" (ספרי דברים לג, ב). זו היא אמת של אנשי אמת מפורסמים כמוהם, אבל לבני בניו של עשיו הרשע היום חסרה גם מדת האמת הזאת, והם צועקים בפומבי, כי תורה זו שכתוב בה "לא תרצח" ו"אהבת לרעך כמוך" רק לנו היא נאה ויאה, כי מי כמונו הנזהרים בכל אלה, בעוד שבאמת... ומי אינו יודע את האמת הזאת.
49
נ׳באמת, גם בעץ החיים שבנו המה מרגישים רק את טעם עץ הדעת ורוצים הם בעלי תאנה לבד לכסות את ערותם הנפשית. יודעים הם אמנם כעת מעץ החיים, אבל אינם חיים עפ"י עץ החיים; יש להם התורה שבכתב אבל אין להם התורה שבע"פ כדברי חכז"ל "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית, לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל, אלא בשביל תורה שבע"פ" (גיטין ס, ב). כי אמנם על גבי הכתב, ע"ג הנייר, יש להם העשרת הדברות וכל המדות טובות שמנו חכמים, אבל בע"פ יש להם תורה אחרת, לגמרי אחרת, שהכל יודעים אותה, אלא שכל המנבל את פיו... ורק עפ"י התורה שבע"פ הזאת המה חיים. ומי כעם ישראל גוי אחד בארץ, שתורתו אחת היא, גם התורה שבע"פ וגם התורה שבכתב שלו, כי יודע הוא ש"בפיך ובלבבך לעשותו".
50
נ״אאשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, יש לנו הזכות להגיד גם עד היום הזה, כי רק אצלנו נשארה תורת אמת זו לנטיעת עולם. נטיעה שעושה פירות, בעוד שאצלם התורה היא אילן סרק, שאינה עושה פירות בחיים, ואחרת היא התורה שבכתב אצלם מהתורה שבע"פ, אחרת היא בפה ואחרת היא בלב.
51
נ״בועד היום הזה הננו רואים, כי כל התנועות המתרחשות בעולם לטובת הצדק והיושר, לטובת השלום והצלת הנרדפים, יסודתן ועיקרן באו ע"י בני אברהם יצחק ויעקב.
52
נ״גוע"כ כימי העץ כן עמי, שהאומה הישראלית בכללה בתור אומה איננה בת תמותה. כי רק על אוכלי עץ הדעת גזר הקב"ה, "כי ביום אכלך מות תמות" (בראשית ב, יז), ולא על אוכלי עץ החיים.
53
נ״דואם כי, כמובן, כל איש ישראלי בתור אדם פרטי הוא ג"כ רק בן אדם, בן תמותה, כי בחיינו הפרטים יש גם בנו הרבה מעץ הדעת, כי ס"ס הלא הננו רק בני אדם וחוה הננו; אבל האומה בכללה, בתור אומה, חיה עפ"י העץ חיים שלה. ואינה משתמשת מעולם בלהט החרב המתהפכת נגד שאר האומות, וזאת היא הסבה של אריכת ימים שלה.
54
נ״הבקצור, "כימי העץ כן עמי".
55
נ״ווכשאנו רואים עד היום את העובדא, כי עוד לא פסקה הזוהמא מעכו"ם, אם אנו רואים בכל דברי ימיהם רק מין "חד גדיא" "ואתא מלאך המות ושחט לשוחט, דשחט לתורא דשתה למיא דכבה לנורא, דשרף לחוטרא, דהכה לכלבא, דנשך לשונרא, דאכלה לגדיא", זאת אומרת, שכל ההסטוריה שלהם היא מלאה רק מזה נשך את זה וזה הכה את זה, זה שרף וזה שחט, ובראש כולם עומד המלאך המות; בעוד שהיהודי בטבעו מרגיש גועל נפש לכל זאת, אל תתפלאו על המראה, זהו "מפני שלא עמדו על הר סיני". שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא", ומאז נעשה הנחש להיועץ הראשי בתבל, ועל פיו יצאו ועל פיו יבאו כל הגויים והמלוכות שבעולם, גם בחייהם הכלליים וגם בחייהם הפרטיים, ורק בני ישראל, שעמדו על הר סיני, פסקה זוהמתן; וע"כ אנו רק אנו מרגישים יותר מכל את ה"לא תקום ולא תטור", את ה"צדק צדק תרדוף", את ה"והאלהים יבקש את נרדף". ועוד ועוד.
56
נ״זבני ישראל שעמדו על הר סיני יודעים היטב את האזהרה שהוזהרו שמה "ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה" (שמות כ, כא) זאת אומרת, שגם המזבח שהוא כולו לד', גם המזבח שהוא קודש קדשים, הנה קדושתו נפגמת ויוצא תיכף לחולי חולין כיון שנגע בו החרב, אם כי ע"י החרב מקבל המזבח יופי מיוחד, כי היופי הזה לא ירצה לד', בעוד שהעכו"ם שלא עמדו על הר סיני מתנהגים להיפך, המה משתמשים בהמזבח שלהם כדי לפאר ולקדש את החרב, המה לוקחים את כל הדברים היפים, שיצאו לנו ממזבח ד', כמו צדק, חסד, משפט, אגודת עמים, שלום עולמי וכדומה, כדי שתהיה להם אמתלא ללטוש את להט החרב המתהפכת שלהם.
57
נ״חחרות על הלוחות, חרות מן המלכיות, חרות ממלאך המות, בכל התנועות שבאו לעולם כדי לשחרר את בני אדם מעבדות לחרות, לקחו בני אברהם יצחק ויעקב חלק בראש ובכל המהפכות שנעשו בעולם לצורך זה היתה תמיד יד ישראל באמצע, אם כי אינהו לא חזו בעצמם את העץ החיים, מזלם חזא, כי בטבע הישראלי לקום כנגד כל יד חזקה הבאה לכבוש בכח הלהט החרב המתהפכת; וזו היא הסבה, שחרות הוא ממלאך המות, "שעל כל אומות יש לו רשות ועל אומה זו אין לו רשות", ואם כי מלאך מות זה ממית גם בני ישראל יום יום, אבל רק בני ישראל, אבל לאומה זו בתור אומה אין לו רשות. ובעוד שכמה וכמה אומות כבר ספו תמו מן העולם ע"י מלאך המות זה הנה האומה הישראלית "כימי העץ ימי עמי".
58
נ״טוכשתשאלו, איך אנו מרהיבים להיות חושדים בכשרים ולהוציא שם רע על הגויים לאמר, שהצדק והמשפט, החסד והיושר לקוי כ"כ אצלם?
59
ס׳ע"ז משיב לנו מאמר חכז"ל: "אם יאמר לך אדם, יש חכמה בגוים תאמין וכו' יש תורה בגוים אל תאמין שנאמר מלכה ושריה בגוים אין תורה".
60
ס״אאמנם יש חכמה בגוים זאת אי אפשר לכחש, שהרי אנו רואים בעליל את ההמצאות הרבות המתחדשות חדשים לבקרים בעולם והמגלות גדולות ונצורות, מה שלא יכול שום בן אדם לפלל בדורות הקדמונים, אבל תורה, תורה מאן דכר שמה אצלם.
61
ס״בשנאמר מלכה ושריה בגוים אין תורה.
62
ס״גכנס"י זו היא אמת המדה - טרמומטר - של כל העולם, שעל ידה נוכל למוד את הצדק והיושר השולט בעולם.
63
ס״דכנסי - אומרים חכז"ל - נמשלה ליונה" (ברכות נג, ב), וכמו היונה לפנים בדור המבול היתה לעד, שבעת ש"לא מצאה היונה מנוח לכף רגלה" אז ידע נח כי עדיין המבול שורר בעולם, והמים הזדונים עודם שוטפים בשטף קצף, ורק אז כשבאה היונה עם עלי זית טרף בפיה, אז, רק אז נודע הדבר, כי קלו המים מעל הארץ; כן הוא הדבר ג"כ עם הכנס"י שנמשלה ליונה; כ"ז שבנ"י לא מצאו עדיין מנוח לכף רגלם, והמה הולכים מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר לבקש מקום מקלט להניח את ראשם ואינם מוצאים; כ"ז שהגוים לא תיקנו עדיין את העול הגדול שעשו עם הכנס"י ולא קיימו עוד את העשה של "והשיב את הגזילה", גזילת ארץ ישראל שגזלו מעם ישראל, אז אין ספק בדבר, כי עדיין שוררים בעולם המים הזדונים, ורק כשנזכה לקבל עלה זית בפינו ולאמר כהיונה לפנים: "רבש"ע יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלויין ביד בשר ודם" (עירובין יח, ב) זאת אומרת, כשתחדל הגלות הנוראה הזאת, אז, רק אז יהיה ידוע כי "קלו המים מעל הארץ".
64
ס״הבקצור, כ"ז שאנו רואים ש"מלכה ושריה בגוים", אז אנו יודעים שאין תורה בגוים.
65
ס״וובחנם המה מדברים בכל צרה שלא תבוא בשם הצדק והיושר ובשם כל הדברים היפים הידועים, כי השקר והצביעות שבזה בולטים יותר מדי.
66
ס״זואם גם הקימו כעת איזה עמים נדכאים לתחיה ב"חסד" האיתנים אז אין מזה עוד שום ראיה ומופת חותך על "החסד" של האיתנים האלה, כי כונתם בולטת לעשות מהנדכאים האלה גופא לכח מדכא ושותפים בקיום המצוה של "על חרבך תחיה", ורק כשכנס"י תחדל להיות "מלכה ושריה בגוים", אז יביאו בזה מופת על צדקתם וישרתם.
67
ס״חואחרי כל אלה נמצאים אצלנו רופאי אליל החפצים לרפאות את שבר עמנו על נקלה על ידי... עץ הדעת, זאת אומרת, לדעתם כי כשנתרחק כמטחוי קשת מעץ החיים ונקבל מלא חפנים מעץ הדעת ככל הגוים, אז תחדל ממילא שנאת עולם לעם עולם. ואולי אל זה מכוונים דברי חכז"ל:
68
ס״טהמן מן התורה מנין, שנאמר המן העץ (חולין קלט, ב).
69
ע׳כי מה נואלו רופאי אליל האלה בחפצם לעשות מקטיגור סניגור, או, יותר נכון, לעשות את המכה לרפואה, כי הלא מ"המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת" נוצרו ההמנים שבכל דור ודור, כאמור, כי משורש נחש יצא מצפע וקנאה מולידה שנאה, וביחוד למי שחלש ביותר וכל מה שיתרבה העץ הדעת יתרבו יותר ההמנים החפצים "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים".
70
ע״אסוף דבר, תשועת ישראל תבוא לא ע"י עץ הדעת, אך ע"י עץ החיים...
71