דבר בעתו ג׳Davar BeItto 3
א׳בפרק זה יבואר עוד מענין זה.
1
ב׳והנה בפרק העבר כתבנו כמה צער מגיע להאדם בעת התחיה ממאכלות האסורות ועתה נבאר את גודל צרת הנפש שיהיה לו מזה בעולם העליון. כתיב במשלי (כ״א) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו ואיתא בזוה״ק פרשה שמיני דשופר פיו היינו ממאכלות האסורות. ולשונו מלה״ר. וז״ל שם [על פסוק זה ועל פסוק מי האיש החפץ חיים וגו׳] מאן דבעי חיי דלעילא למהוי ליה חולקא בהו וכו׳ ינטור פומא מכולא ינטור פומיה ולשונו ינטור פומיה ממיכלא ומשתיא דמסאיב לנפשא ומרחקא לבר נש אינון חיין ומאינון יומין וינטר לישניה וכו׳ [וענין פגם של הלשון כבר מבואר בספר שמירת הלשון] ואבאר לך בעזה״י מה שאמר הכתוב דע״י שמירת פיו ממ״א מצרות נפשו וגם מה שביאר בזוה״ק דמרוחק עי״ז מחיים עלאין. והוא דהנה ידוע מה שאחז״ל דרמ״ח מ״ע שבתורה הוא כנגד רמ״ח אבריו והיינו כנגד רמ״ח אברי הנפש שבאדם וכידוע דיש באדם רמ״ח אברים רוחנים ועליהם מלובש אברי הגוף הגשמים וכמו הבגד שהיא לבוש להגוף כן אברי הגוף לבוש להנפש וכמו שאה״כ (איוב י׳) עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשוככני והיינו שעצם האדם הוא הנפש שבקרבו שהוא החי וקיים לנצח ועל כל אבר ואבר של הנפש מלובש אבר הגוף הממונה כנגד אבר ההוא [ולכן כאשר תסתלק כוחות הנפשיים הטמונים בכל אבר ואבר נשארו כולם כאבן דומם ולא יוכל האדם לפעל באבריו כלל וכלל וכמו הלבוש הנפשט מהאדם שמונח במקומו בלי שום תנועה] וכדי להחיות כל אברי הנפש הרוחנים האלה נתן לנו הקב״ה רמ״ח מצות עשה שבתורה והם מחולקים ג״כ על כל האברים ריש מצות התלוים ביד ויש מצות התלוים ברגל וכהנה בכל אבר ואבר דכשאדם מקיים איזה מצוה ממצות התורה באחד מאבריו ניתן עי״ז כח החיים באבר הנפש הטמון באבר ההוא להחיות אותו לנצח ע״י אור המצוה המאיר בו. וזהו מה שרמזה התורה בפרשת אחרי ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם [והיינו בחיי הנצח וכמו שתרגם שם התרגום] וכשם שבאברי הגוף נמצא אברים שונים יש אברים שאין הנשמה תלויה בהם כמו היד והרגל וכדומה דאף אם יחסרו לו אף שההפסד גדול מאוד אעפ״כ אין נוגע לו לעצם חיותו ולא נקרא אלא בשם בעל מום. ויש אברים שע״י חסרונם או קלקולם אף מעט אינו יכול לחיות על פני תבל כגון ניקב קרום מוח או שנתקלקלו שארי אברים הפנימים שבהם מקור החיים שלו. כך הוא באברי הנפש שחיותם לנצח הוא ע״י קיום התורה והמצות שלו [וכמו שנאמר בפסוק הנ״ל אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ועוד פסוקים הרבה בתורה המורים לנו כי עיקר חיי הנפש בעוה״ב תלוי בקיום התורה] דיש מצות בתורה שאפילו אם פשע האדם ועבר עליהם הוא נקרא בעולם העליון רק בשם בעל מום. וכמו שכתב הרח״ו בשער הקדושה שלו וכן הגר״א במשלי על פסוק בז לדבר יחבל לו דהחבלה ימצא לנצח בנפשו באותו אבר שפשע בו ועבר על רצון השי״ת כגון אם לא הניח תפילין אף שקיים כל המצות יהיה בע״מ בידו וכה״ג בשארי מצות שיעבור יהיה בע״מ בשארי אברים [וגם זה הוא גנאי גדול לנצח ואינו יכול להתקרב ולעמוד לפני ד׳ במקום קדשו. וכמו בעה״ז שאין דרך בעלי מומין לעמוד לשרת לפני המלך ובפרט אם ידוע שנעשה בעלי מום על ידי שמרד בו. וכמה יתמרמר אח״כ האדם ע״ז שהכל ידעו שבא לו זה ע״י גודל המרותו בה׳ במצות תפילין וכן כה״ג אם יהיה בע״מ בשאר אברים ע״י שארי מצות שקלקל בהם ידעו הכל את האברים שקלקל בהם. וכמו דאיתא בתרגום קהלת על הפסוק סוף דבר הכל נשמע דהיינו שלבסוף הכל יתפרסם לעיני הכל (ולא כמה שהאדם חושב בשעה שעובר עבירה לומר מי רואה בי) וע״כ את אלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם ור״ל שמהרמ״ח מ״ע ושס״ה לאוין שנשמר האדם בחייו כל הרמ״ח אבריו ושס״ה גידים שבנפשו שזהו עיקר האדם. ואם עובר בשאט נפש על איזה מצות עשה או ל״ת נעשה בע״מ באבר ההוא או יתקלקל גיד ההוא [שהשהס״ה לאוין הוא נגד השס״ה גידים] ויתבוננו הכל איזה מצוה עבר בשאט נפש וכמה בוז וכלימה יגיע לו בעולם העליון לנצח]. ויש ענינים בתורה שהם נגד המוח והלב אברים הפנימים שהם עיקר חיות נפשו הקדושה. ואם ממרה בהם נתקלקל אצלו כל עיקר חיות הנפש הקדושה שיש בו כגון מי שנחלש אצלו יסוד האמונה הוא מקלקל מוחו ולבו שהדעת והמחשבה תלוי בהם והם אברים שתלוי בהם עקרי חיות גופו ונפשו. וכן בענין מאכלות האסורות מקלקל ג״כ כל אברים הפנימים שבנפשו מפני שהם נכנסין בכל אברים הפנימים של נפשו. וראה והתבונן ער היכן יגיע צרת נפשו לעתיד עי״ז וכמו שאנו רואין בעוה״ז באדם שעלה רקבון בלבו ח״ו או בריאה או בוושט ובני מעיו או בשארי אברים הפנימים שלו כמה גדול צערו ומכאובו עד מאד וגם חייו תלוים לו מנגד עי״ז [וכ״ש אם נתקלקלו כל אבריו אלו יחד] שבאברים אלו תלוי עיקר חיותו של האדם וברקבון כל שהוא בכלל מסוכן וטריפה הוא. כן הוא ממש בעניננו דהלא בשעה שהאדם אוכל מאכליו נתחלק תמצית המזון ללב וריאה וכבר וכל אבריו ואם הם מאכלים אסורים כנבילה וטריפה וכיוצ״ב בודאי נטמא ונתקלקל עי״ז כל אברי נפשו שתלוי עיקר חיותו בהם וכמה גדול יהיה צרת נפשו לעתיד שלא ישאר בה עי״ז אפילו אחד מאבריה בריא ושלם שכולם נתקלקלו על ידי שהיו נזונים מבשר פיגול וזהו שאמר הכתוב [וכמו שפירש הזוה״ק] דשומר פיו ממאכלות אסורות שומר מצרות נפשו שצרת הנפש אשר יגיע לו מזה הוא גדול מאד עד אין חקר ואין תכלית שכל אברים פגומים ומקולקלים וא״א לשרות אור ה׳ עליהם וגם יחסר לה עי״ז עצם חיותה שלא תוכל לחיות בחיי עידון העליון בשלימות שנתקלקל אברי החיים שלה ונטמאה מקדושתה הגדולה בהיותה בעוה״ז וזהו מה שאמר בזוה״ק הנ״ל דמסאב לנפשא ומרחקא לבר נש מאינון חיין וכו׳.
2
ג׳ראה אחי עוד מה שכתב שם עוד בזוה״ק בסוף הענין תא חזי כל מאן דאכיל מאכלי דאיסורי וכו׳ וכו׳ ר׳ יוסי פתח ואמר כל עמל אדם לפיהו וגו׳ האי קרא בשעתא דדיינין ליה לבר נש בההוא עלמא כתיב. כל ההוא דינא וכל מאי דסביל בההוא עלמא ונקמין נגיה נקמתא דעלמא לפיהו בגין פיהו דלא נטר ליה וסאיב ליה לנפשיה ולא אתדבק בסטרא דחיי בסיטרא דימינא וגם הנפש לא תמלא לא השתלים דינהא לעלם ולעלמי עלמין. וכ״ז הוא ע״פ הנ״ל משום דבמ״א מטמטם ומקלקל כל אברי הנפש הק׳ וכמה צריך להתבהל לב האדם בהתבוננו אל המאמרים הנוראים האלה שגילו לנו חז״ל את גודל העונש והקלקול שעושה האדם לעצמו בעולם הנצח ע״י שאינו נזהר ממאכלות האסורות בעולם הזה וכל איש אשר רוח בו יתחזק בזה בכל נפשו ומאורו ולאחר פטירתו ישוב נפשו אל ה׳ טהורה שלימה וקדושה כאשר נתנה אליו ותהא נפשו זוכה לחיי הנצח ולהנות מזיו השכינה שהוא עידון הגדול מכל העידונים וכמו דכתיב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה׳ אלהיך.
3